שינויים

רוב מקרי המוות והפציעות הרציניות יוחסו ל[[בצקת ריאות]], אבל הגז גרם למגוון רחב של מכאובים אחרים. סימנים ותסמינים של חשיפה למתיל איזוציאניד כוללים שיעול, קשיי נשימה, כאבים בחזה, דמיעה, בצקת העפעפיים, ואובדן הכרה. הצריבה של מערכת הנשימה גרמה לייצור ליחה וקצף ואנשים רבים ששאפו את הגז מתו מחנק על ידי הליחה שלהם עצמם. תופעות אלה עלולות להתפתח במשך 24 עד 72 השעות הבאות לפציעת ראות קשה, ל[[דום לב]], ולמוות. על פי ההשערה, התרחשה תגובה כימית בתוך מיכל האחסון ובאטמוספירה שהקיפה אותו, ולכן מלבד MIC  גם  פוֹסְגֶן, [[מימן ציאנידי]] וגזים רעילים נוספים שתרמו חלק משמעותי לאסון.

רוב מקרי המוות והפציעות הרציניות יוחסו ל[[בצקת ריאות]], אבל הגז גרם למגוון רחב של מכאובים אחרים. סימנים ותסמינים של חשיפה למתיל איזוציאניד כוללים שיעול, קשיי נשימה, כאבים בחזה, דמיעה, בצקת העפעפיים, ואובדן הכרה. הצריבה של מערכת הנשימה גרמה לייצור ליחה וקצף ואנשים רבים ששאפו את הגז מתו מחנק על ידי הליחה שלהם עצמם. תופעות אלה עלולות להתפתח במשך 24 עד 72 השעות הבאות לפציעת ראות קשה, ל[[דום לב]], ולמוות. על פי ההשערה, התרחשה תגובה כימית בתוך מיכל האחסון ובאטמוספירה שהקיפה אותו, ולכן מלבד MIC  גם  פוֹסְגֶן, [[מימן ציאנידי]] וגזים רעילים נוספים שתרמו חלק משמעותי לאסון.

חברת יוניון קרבייד מעולם לא סיפקה מידע על ההרכב הכימי המדוייק של החומרים הכימיים, שנשפכו, אבל הדם והקרביים של כמה מהקורבנות היו בצבע אדום-דובדבן שאופייני להרעלת [[ציאניד]] חמורה. סדרה מחקרים שנערכה חמש שנים לאחר מכן, הראתה שרבים מהניצולים סבלו עדיין מאחת או כמה מההפרעות הבאות: עיוורון חלקי או מלא, הפרעות בקיבה ובמעיים, פגמים במערכת החיסון, הפרעות לחץ פוסט טראומטי, ובעיות [[וסת]] אצל נשים. נרשמה גם עליה עצמונית בהפלות, בלידות של עוברים מתים, ובילדים בפגמים גנטיים. בנוסף, חקירה של ה[[בי בי סי]] שנערכה בנובמבר 2004, העלתה שהזיהום קיים עדיין בשטח.

חברת יוניון קרבייד מעולם לא סיפקה מידע על ההרכב הכימי המדוייק של החומרים הכימיים, שנשפכו, אבל הדם והקרביים של כמה מהקורבנות היו בצבע אדום-דובדבן שאופייני להרעלת [[ציאניד]] חמורה. סדרה מחקרים שנערכה חמש שנים לאחר מכן, הראתה שרבים מהניצולים סבלו עדיין מאחת או כמה מההפרעות הבאות: עיוורון חלקי או מלא, הפרעות בקיבה ובמעיים, פגמים במערכת החיסון, הפרעות לחץ פוסט טראומטי, ובעיות [[וסת]] אצל נשים. נרשמה גם עליה עצמונית בהפלות, בלידות של עוברים מתים, ובילדים בפגמים גנטיים. בנוסף, חקירה של ה[[בי בי סי]] שנערכה בנובמבר 2004, העלתה שהזיהום קיים עדיין בשטח. בשנת 1999 נקנתה יוניון קרבייד על ידי [[דאו כימיקלים]] אחד מתאגידי הכימיה הגדולים בעולם. התאגיד לא קיבל אחריות על האסון או לדאוג לנפגעים ממנו.

 

מבחינה כלכלית, אסון בופאל הוא דוגמה ל[[עלויות ציבוריות ורווחים פרטיים]] - כל עוד היו רווחים הם זרמו לבעלי המניות ובעלי השליטה בתאגיד יוניון קרבייד. לאחר התרחשות האסון, הנזק והעלויות נפלו בעיקר על הציבור הרחב והלא מאורגן. מבחינת כלכלה פוליטית הדבר מגדים את הבעיה של [[הלוגיקה של פעולה קבוצתית (ספר)|הלוגיקה של פעולה קבוצתית]] שבה קבוצה קטנה מצליחה לפגוע בציבור הרחב בזכות היותה מלוכדת ורבת עוצמה. האסון הוא גם דוגמה למגבלה של גישה של [[הפנמת עלויות]] עקב [[השפעות חיצוניות]] - שכן גישה זו אינה מכסה מקרים שבהם הנזק שנגרם גבוה בהרבה מהפעילות הכלכלית שיצרה אותו. מבחינה פוליטית ותקשורתית האסון הוא דוגמה ל[[הכחשת זיהום]] וכן לבעיות של [[גלובליזציה]] לא שוויוונית - כאשר עובדים, צרכנים או שכנים עניים נפגעים עקב פעילות של [[תאגיד רב לאומי]] שההנהלה שלו או בעלי המניות שלו מוגנים מתוקף [[הסכמי סחר בינלאומיים]], [[קשרי הון שלטון]] ו[[ההיסטוריה של התאגיד|זכויות שהעונקו לתאגידים במהלך הההיסטוריה]]. זהו אחד המקרים  שמראים את הקושי של מערכת המשפט להתמודד עם נזקי הזיהום ולספק הגנה או פיצוי לציבור הרחב מול גורמים חזקים.  

==רקע==

==רקע==