שינויים

==ביקורת==

==ביקורת==

האמירה המרכזית של הספר היא שרמאות וניצול הם תופעות מרכזיות בשוק החופשי, וכי תכונה זו אינהרטית לשוק - כאשר יש הזדמנות לנצל את הצרכנים בגלל שחסר להם מידע או בגלל שיש להם חולשות אנושיות ימצאו היזמים החכמים שיבצעו דבר זה ויתעשרו. אם יש חברות מוסריות יותר מידי והן מוקפות בחברות נצלניות - התוצאה יכולה להיות שיווי משקל שבו חלק מהחברות מרמות וחלק לא או תוצאה שבה כולם מרמים או מנצלים את הלקוחות.  

האמירה המרכזית של הספר היא שרמאות וניצול הם תופעות מרכזיות ב[[שוק החופשי]] או אפילו ב[[שוק משוכלל]] עם התערבות ממשלתית, וכי תכונה זו אינהרטית לשוק - כאשר יש הזדמנות לנצל את הצרכנים בגלל שחסר להם מידע או בגלל שיש להם חולשות אנושיות ימצאו היזמים החכמים שיבצעו דבר זה ויתעשרו. אם יש חברות מוסריות יותר מידי, והן מוקפות בחברות נצלניות - התוצאה יכולה להיות [[שיווי משקל]] שבו חלק מהחברות מרמות וחלק לא, או תוצאה שבה החברות הנחמדות סובלות מנחיתות ויוצאות מהמשחק - כך שכולם מרמים או מנצלים את הלקוחות.  

חלק מהבעיה של הספר היא שהוא אנקדוטלי ומראה את התזה המרכזית של הספר בתחומים שונים, כמו קניית בתים, שוק האג"ח בארצות הברית או טבק, אבל חסר בספר הסבר מסודר ומאורגן כיצד "פישינג" או רמאות או ניצול של צרכנים מתרחש. המחברים מפנים אותנו למקרים ברורים של ניצול או רמייה כמו פישיניג באינטרנט, השתלת וירוסים, [[הכחשת נזקי העישון]], רמייה על ידי קוסמים ונוכלים (לדוגמה משחק איפה המטבע מתחת לכמה כוסות), או בעיות שלנו בתפיסה עקב אשליות אופטיות, הם גם מזכירים היבטים של ניצול טכניקות מכירה ושיווק מעולם הפרסום. אבל כל הדברים האלה אינם מהווים מודל או הסבר מקיף וקולע לשאלה כיצד מתבצעת רמייה או ניצול של הציבור בשוק.  

חלק מהבעיה של הספר היא שהוא אנקדוטלי ומראה את התזה המרכזית של הספר בתחומים שונים, כמו קניית בתים, שוק האג"ח בארצות הברית או טבק, אבל חסר בספר הסבר מסודר ומאורגן כיצד "פישינג" או רמאות או ניצול של צרכנים מתרחש. המחברים מפנים אותנו למקרים ברורים של ניצול או רמייה כמו פישיניג באינטרנט, השתלת וירוסים, [[הכחשת נזקי העישון]], רמייה על ידי קוסמים ונוכלים (לדוגמה משחק איפה המטבע מתחת לכמה כוסות), או בעיות שלנו בתפיסה עקב אשליות אופטיות, הם גם מזכירים היבטים של ניצול טכניקות מכירה ושיווק מעולם הפרסום. אבל כל הדברים האלה אינם מהווים מודל או הסבר מקיף וקולע לשאלה כיצד מתבצעת רמייה או ניצול של הציבור בשוק. בעיה נוספת של הספר היא שהוא מכסה למעשה רק חלק קטן יחסי מתחומי הרמייה והניצול. שתי הבעיות נוגעות זו בזו בגלל שהרצון להצביע על מעשי רמייה בתחומים שונים מקשה על עיסוק עמוק יותר בדרך שבה הרמייה מבוצעת.  

היבט בעייתי אחר של הספר היא שהוא מכסה חלק קטן יחסי מתחומי הרמייה והניצול אבל לא את כולם. לדוגמה בתחום הטבק מוזכר רק חלק קטן מהקרב של [[חברות הטבק]] בהכרה ב[[נזקי העישון]] ולא מלו היקף התופעה של [[הכחשת נזקי העישון]]. היבטים אחרים בנושא [[עישון טבק]] כמו [[התמכרות לעישון]], [[שיווק טבק לילדים ולנוער]], או דיסאינפורמציה כמו [[סיגריות קלות]] אינם מוזכרים כלל. לכן המחברים לדוגמה מסתכלים על מעין קרב סימטרי בין המסר "עישון הוא דבר טיפשי" לבין המסר "עישון זה דבר קולי" בלי להבין את ההקשר התרבותי והחברתי של עישון ובלי להבין היבטים של [[מניעת עישון]] וכיצד עישון מהווה טקס קבלה או טקס חניכה לעולם הבוגר. המחברים מסתכלים על ארצות הברית ורואים תמונה אופטימית של ירידה בכמות המעשנים ומדברים על השפעה של מיסוי  -אבל לא מתייחסים לעישון במדינות אחרות ובמיוחד במדינות מתפתחות. דבר זה מהווה פספוס מהותי של הספר שכן בגלל משפט הטבק ובגלל שנושא העישון הוא פשוט יחסית מדובר במקרה מיוחד שבו מידע רב יש בידי החוקרים והציבור. המקרה של טבק מדגים בעיות שונות של קשרי הון שלטון, התמכרות ואת היכולת לתחזק שקרים וניצול של צרכנים לאורך כ 80 שנה לפחות, וזאת למרות גילוי נזקי העישון ופרסומם בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20.  

לדוגמה בתחום [[עישון טבק|הטבק]] מוזכר רק חלק קטן מהקרב של [[חברות הטבק]] בהכרה ב[[נזקי העישון]] ולא כל היקף התופעה של [[הכחשת נזקי העישון]]. היבטים אחרים בנושא [[עישון טבק]] כמו [[התמכרות לעישון]], [[שיווק טבק לילדים ולנוער]], או הפצת [[דיסאינפורמציה]] במשך כמה עשורים - כמו השיווק של [[סיגריות קלות]] אינם מוזכרים כלל. המחברים מסתכלים על ארצות הברית ורואים תמונה אופטימית של ירידה בכמות המעשנים ומדברים על השפעה של מיסוי  -אבל לא מתייחסים לעישון במדינות אחרות ובמיוחד הגידול בעישון במדינות מתפתחות. המחברים מסתכלים על נושא העישון כקרב סימטרי למדי בין המסר "עישון הוא דבר טיפשי" לבין המסר "עישון זה דבר קולי". הרמייה מסתיימת לכאורה כאשר הציבור (בארצות הברית) מבין שמעשנים עושים דבר טיפשי, לדוגמה כאשר מעשנים מבוגרים מעשנים מחוץ למקום העבודה שלהם, ומרגישים בושה על כך שהם מעשנים, ולכאורה המצב אופטימי שכן מספר המעשנים בארה"ב (ובמדינות מערביות נוספות) יורד.  

היבטים אחרים של רמייה וניצול אינם מופיעים כלל בספר. בולטים בהעדרם מקרים של [[הכחשת אקלים]] ומקרה עתיק יותר של [[הכחשת זיהום]]. אולי בגלל שמדובר ברמייה שמכוונת לא בהכרח לצרכנים אלא לציבור רחב יותר של רמייה מול שכנים של מפעל מזהם, רמייה של עובדים (נערות הרודיום) או רמייה של הציבור הכללי (הכחשת אקלים). סיבה אפשרית אחרת היא שהסבר היבטים אלה - בעיקר בארצות הברית שבה יש הכחשת אקלים נרחבת בציבור הימני - תגרום לניכור של חלק מהציבור כלפי הספר וגם תאלץ את הכותבים להכנס לנושאים טכניים רבים הקשורים ב[[התחממות עולמית]]. כך או כך הדבר מפספס את ההיבטים שבהם לא בהכרח הרמייה מכוונת מול צרכנים ולא תמיד צרכנים יכולים לבצע משהו בנושא - לדוגמה קונה של מכוניות יכול לנקוט אמצעים כדי להגן על עצמו מפני נפילה בפח של מלכודות לצרכן, אבל הוא לבדו אינו יכול להשפיע בצורה מהותית על נושא של התחממות עולמית ולהתגונן מפני [[השפעות של התחממות עולמית]] - לדוגמה אנשים שנפגעו עקב [[עליית מי הים]] אינם יכולים לעשות הרבה.  

הדיון החסר על עישון מהווה פספוס מהותי של הספר. העישון הוא נושא שיש בו מידע מחקרי רב, מספר השאלות הנוגעות בו הוא קטן יחסית (האם העישון מסוכן, האם הוא ממכר, האם מוצרי טבק משווקים לבני נוער), ועקב התביעות נגד [[חברות הטבק]] שהובילו לחשיפת מיליוני מסמכים בנושא, יש שפע של עדויות על פעילותן של החברות נגד הציבור - פעילות שחלקה הגדול מתמשך עד היום. המקרה של טבק מדגים בעיות שונות של קשרי הון שלטון, התמכרות ואת היכולת לתחזק שקרים וניצול של צרכנים לאורך כ 80 שנה לפחות, וזאת למרות גילוי נזקי העישון ופרסומם בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20.  הדיון במעשנים מבוגרים שמתביישים בעישון, ממקד את המבט  בהחלטה של מעשן בודד (מבוגר) בשוק - ומתעלם מההקשר החברתי של עישון והמיקוד של חברות הטבק בשיווק מוצרי טבק - במיוחד שיווק של מוצרי טבק לנוער. דבר זה נעשה גם בלי בלי להבין את ההקשר התרבותי והחברתי של עישון ובלי להבין היבטים של [[מניעת עישון]] וכיצד עישון מהווה "טקס חניכה" לעולם הבוגר.  

היבט נוסף שחסר בספר הוא דיון על הנושא של [[מוצר ציבורי]] ככשל שוק וכיצד [[אמון]], [[מידע אמין]], [[תקשורת אמינה]] ו[[מדע אמין]] הם כולם מוצרים ציבוריים.  

במילים אחרות המיקוד הוא יותר ברמייה נקודתית (של אדם מבוגר) ופחות ביכולת של ארגונים גדולים וחזקים להשפיע על "הסיפור הגדול" או על ה[[מסגור]] או על - לשנות את הדרך שבה מעוצבים התמריצים, העדפות ודרך החשיבה, התפיסה והחוויה של הציבור או חלק גדול ממנו.  

בפרק על מוסדות פיננסים המחברים דנים כיצד בנקי הלוואה לצרכי מימון משכנתאות בתים השתנו במשך השנים, אבל אין התייחסות פורמלית לדבר זה - לא לתאוריות של [[כלכלה אבולוציונית]] ולא לאבולוציה של מוסדות חברתיים במסגרת [[כלכלה מוסדית]].  

אם הספר עוסק בדייגים שמנסים לדוג דגים ובדגים שנתפסים לפעמים בחקות הוא אינו עסוק ב"אוקיינוס"  הסביבה שמקלה או מקשה את הקיום של רמאות - במרחב התרבותי או הפיזי שבו נלקחות ההחלטות. במקום להסתכל על דבר זה כעל דבר נתון ונייטרלי יש שלל עדויות ליכולת של תאגידים וממשלות להשפיע על דרך החשיבה או על העיצוב הפיזי לטובתן - כך שהסיפור אינו רק הסחת דעת רגעית וניצול נקודות חולשה של הצרכן אלא עיצוב של "מערכת אקולוגית- חברתית" או  "ארכיטקטורה של בחירה" ([[ריצ'רד ת'יילר]]) כך שבחירה בדבר מסויים תהיה הגיונית יותר - וכן ביכולת של ארגונים גדולים לעצב מערכות שבהן קשה או קל יותר לרמות את הציבור או להכריח אותו לבחור בהחלטות שפוגעות בו.

בעיה נוספת של הספר היא אי התייחסות לביולוגיה - כלומר למנגונים ביולוגים שמאפשרים התמכרות, הונאה או טעות של האנשים , דימויים כמו "קוף על הכתף" משמשים את המחברים במקום דיון עמוק יותר במוח הרגשי שקיים אצל בני אדם. או בתפועות אחרות ביולוגיות שגורמות לכשל הקיים.  

לדוגמה דיוג באינטנט מבוצע באינטרנט ובמיוחד דרך אימייל, וחבורת להפסקת אימייל מייצרות כיום מנגנונים לסינון אקטיבי ופסיבי של דואר פישינג - לדוגמה מנגונים של דואר זבל בגוגל. הסביבה הרגולטרוית התרבות ועוד היבטים מוסדיים וחברתיים יכולים להיות דבר שמקל או מקשה על פישינג ורמאות אבל אין התייחסות לכך בספר.

הספר עוסק קצת ב"דייגים" וב"נידוגים"  - החברות המרמות והפראיירים שנופלים - אבל לא מסתכל על "הים" כלומר על הסביבה שמקלה או מקשה את הקיום של רמאות. לדוגמה דיוג באינטנט מבוצע באינטרנט ובמיוחד דרך אימייל, וחבורת להפסקת אימייל מייצרות כיום מנגנונים לסינון אקטיבי ופסיבי של דואר פישינג - לדוגמה מנגונים של דואר זבל בגוגל. הסביבה הרגולטרוית התרבות ועוד היבטים מוסדיים וחברתיים יכולים להיות דבר שמקל או מקשה על פישינג ורמאות אבל אין התייחסות לכך בספר.  

היבטים אחרים של רמייה וניצול אינם מופיעים כלל בספר. בולטים בהעדרם מקרים של [[הכחשת אקלים]] ומקרה עתיק יותר של [[הכחשת זיהום]]. אולי בגלל שמדובר ברמייה שמכוונת לא בהכרח לצרכנים אלא לציבור רחב יותר של רמייה מול שכנים של מפעל מזהם, רמייה של עובדים ([[נערות הרודיום]]) או רמייה של הציבור הכללי (הכחשת אקלים) או פגיעה בשכנים של מפעל מזהם ([[אסון בופאל]]). סיבה אפשרית אחרת היא שהסבר היבטים אלה - בעיקר בארצות הברית שבה יש הכחשת אקלים נרחבת בציבור הימני - תגרום לניכור של חלק מהציבור כלפי הספר וגם תאלץ את הכותבים להכנס לנושאים טכניים רבים הקשורים ב[[התחממות עולמית]]. כך או כך הדבר מפספס את ההיבטים שבהם לא בהכרח הרמייה מכוונת מול צרכנים ולא תמיד צרכנים יכולים לבצע משהו בנושא - לדוגמה קונה של מכוניות יכול לנקוט אמצעים כדי להגן על עצמו מפני נפילה בפח של מלכודות לצרכן, אבל הוא לבדו אינו יכול להשפיע בצורה מהותית על נושא של התחממות עולמית ולהתגונן מפני [[השפעות של התחממות עולמית]] - לדוגמה אנשים שנפגעו עקב [[עליית מי הים]] אינם יכולים לעשות הרבה.  

==ראו גם==

==ראו גם==