47,332
עריכות
שינויים
←פוליטיקה של נשק בארצות הברית
==תפוצה של נשק חם בארצות הברית==
==תפוצה של נשק חם בארצות הברית==
לפי הערכות יש בארצות הברית יותר נשקים מבני אדם. לפי הערכה אחת במדינה שבה חיו 270 מיליון אזרחים, יש כ 310 מיליון רובים אקדחים ותתי מקלע בידי הציבור. וכן מעריכים כי ב- 35% עד 42% מבתי האב בארצות הברית יש לפחות רובה או אקדח אחד.
לפי הערכות יש בארצות הברית יותר נשקים מבני אדם. לפי הערכה אחת במדינה שבה חיו 270 מיליון אזרחים, יש כ 310 מיליון רובים אקדחים ותתי מקלע בידי הציבור. וכן מעריכים כי ב- 35% עד 42% מבתי האב בארצות הברית יש לפחות רובה או אקדח אחד.
==השפעת הנשק הקל על מניעת פשיעה ומקרי רצח==
אחד הטיעונים הנפוצים לטובת החזקת נשק קל הוא שהוא נועד כדי להרתיע פושעים או כדי למנוע פשע בעת התרחשותו, דבר המכונה "Home defense".
מחקר משנת 1987 של 626 מקרי ירי בבתי מגורים או לידם בערים בארצות הברית, מצא כי על כל מקרה ירי שהיה מוצדק מבחינה חוקית, או שימש לשם הגנה עצמית, היו 4 מקרים של ירי בלתי מכוון, 7 מקרים של תקיפה לא חוקית או רצח, ו-11 מקרים של התאבדות וניסיונות-התאבדות. מעל 50% ממשקי הבית בארצות הברית מודים שברשותם כלי נשק. מחקר אחר משנת 2004 מצא שללא תלות בסוג הנשק, נהלי האפסון, או מספר כלי הנשק שיש בבית, החזקת כלי נשק חם בבית מקושרת לסיכון מוגבר להתאבדות או לרצח בבית. מחקר מ-2005, מצא שאנשים שיש להם כלי נשק ומנצלים את בני\ בנות זוגם הם בעלי סיכון גבוה יותר לאיים על בני או בנות הזוג.[http://library.med.utah.edu/WebPath/TUTORIAL/GUNS/GUNSTAT.html]
מחקר משנת 2009 בחן מאות מקרי ירי בפילדלפיה ומצא שאנשים שהיה ברשותם אקדח בזמן תקיפה, הם בעלי סיכון גבוה יותר להיפגע מירי ולמות מירי בזמן התקיפה בסיכון גבוה פי 4.46 לעומת אנשים שאין ברשותם נשק, וזאת לאחר נטרול גורמי סיכון אחרים שיכולים להגדיל את הסיכוי לתקיפה כמו גיל, מוצא שחור או לבן, עיסוק בכסף מזומן, אלכוהול וכו'. הסיבה היסודית לכך היא שהן לאזרח שומר החוק והן לפושע יש נשק, אבל הפושע מיומן יותר ופחות לחוץ לעומת האזרח, האזרח מנסה לפגוע בפושע אבל דבר זה מגדיל את הסיכוי לכך שהפושע ירה בו. {{הערה|Branas CC, Richmond TS, Culhane DP, Ten Have TR, Wiebe DJ. [https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2759797/ nvestigating the Link Between Gun Possession and Gun Assault]. American journal of public health. 2009;99(11):2034. doi:10.2105/AJPH.2008.143099.}}
המיקוד של החברה בארצות הברית הוא על מניעת פשיעה בשלב מאוחר למדי של התרחשותה - לאחר שאדם כלשהו הפך לפושע והוא זומם לבצע פשע (הנשק אמור להרתיע אותו מלפגוע בבעלי נשק), לאחר שהפושע החליט כבר לבצע את מעשה הפשע (פגיעה או איום על הפושע עם נשק), או לאחר שהוא ביצע את הפשע (רדיפה אחר הפושע ומעצר או הרג שלו על ידי אזרחים). מתחומים אחרים של מניעת נזק - לדוגמה [[תאונות דרכים]] או [[בריאות הציבור]] ידוע כי בדרך כלל השלבים המאוחרים של התערבות בנזק הם השלבים היקרים והפחות אפקטיביים. דבר זה נכון גם לגבי התערבות אחרת שמקובלת בארצות הברית - תביעות משפטיות וענישה על ידי בתי כלא ועונשי מוות. לעומת זאת אין הרבה השקעה בנושאים אחרים שנועדו למנוע פשיעה- שיפור של [[הון חברתי]], הקניית חינוך והשכלה לילדים ובמיוחד ל[[עוני|ילדים עניים]], [[תכנון עירוני מונע פשיעה]], מניעת תרבות פשע, מניעת תמריצים כלכליים לפשיעה, הקניית כלים לניהול כעסים או פריקת כעסים בצורה לא פוגענית, [[תקשורת לא אלימה]] ועוד. [[כלכלה ניסויית|ניסויים]] של פרופסור [[דן ארילאי]] בנושא פשיעה קלה ורמייה, מצביעים על כך שאין הרבה חשיבות לסיכוי להתפס, או לחומרת העונש ויש חשיבות רבה לנושאים אחרים לגמרי המשפיעים על דימוי עצמי של האדם. ניסויים ומחקרים אלה מפורטים בספר [[האמת על באמת]].
גישה זו של הקטנת כמות הפשיעה בכלים של [[כלכלה התנהגותית]] נוסו בין היתר בעיר [[בוגוטה]] ביחס להקטנת תאונות דרכים וביחס לרציחות.
==פוליטיקה של נשק בארצות הברית==
==פוליטיקה של נשק בארצות הברית==
פוליטיקה של נשק בארצות הברית מוגדרת בעיקר על ידי שתי קבוצות - האחת היא קבוצות אזרחים ופוליטיקאים הפועלים למען הטלת מגבלות על רכישה ונשיאה של נשק. הקבוצה השניה מורכבת מתומכי נשיאת נשק הרואה בו זכות אדם חשובה, וכן מלובי של [[חברות הנשק]]. קבוצות הפעילים לא מסכימות על ההשפעה של נשיאת נשק ומגבלות לצמצום נשיאת נשקים על פשיעה ועל בטחון הציבור. לעומת נימוקים אידואלוגים אלה, הלובי של חברות הנשק מעוניין תמיד להגדיל את כמות המכירות של נשקים, תחמושת ושירותים נלווים (כמו מטווחים, תחרויות ירי, נרתיקי אקדחים ועוד) ולכן הוא תמיד תומך בצעדים להקלה על שיווק של נשק.
פוליטיקה של נשק בארצות הברית מוגדרת בעיקר על ידי שתי קבוצות - האחת היא קבוצות אזרחים ופוליטיקאים הפועלים למען הטלת מגבלות על רכישה ונשיאה של נשק. הקבוצה השניה מורכבת מתומכי נשיאת נשק הרואה בו זכות אדם חשובה, וכן מלובי של [[חברות הנשק]]. קבוצות הפעילים לא מסכימות על ההשפעה של נשיאת נשק ומגבלות לצמצום נשיאת נשקים על פשיעה ועל בטחון הציבור. לעומת נימוקים אידואלוגים אלה, הלובי של חברות הנשק מעוניין תמיד להגדיל את כמות המכירות של נשקים, תחמושת ושירותים נלווים (כמו מטווחים, תחרויות ירי, נרתיקי אקדחים ועוד) ולכן הוא תמיד תומך בצעדים להקלה על שיווק של נשק.
תומכים במגבלות על הפצת נשק טועים כי זכויות נשיאת נשק רחבות או לא מוגבלות, מונעות מהממשלה לקיים את חובתה בהספקת בטחון לתושבים. תומכי נשיאת הנשק טוענים כי נשיאת נשק חם חשובה לשם הגנה עצמית, ציד, פעילות ספורט וכהגנה מפני עריצות השלטון. תומכים בהטלת מגבלות על נשק טוענים כי שמירה על כך שנשקים לא יגיעו לידי פושעים תגרום לקהילות בטוחות יותר, בעוד שתומכי הנשק החופשי טועני כי החזקת נשק בידי אזרחים שומרי חוק מקטינה את הפשיעה.
תומכים במגבלות על הפצת נשק טוענים כי זכויות נשיאת נשק רחבות או לא מוגבלות, מונעות מהממשלה לקיים את חובתה בהספקת בטחון לתושבים. תומכי נשיאת הנשק טוענים כי נשיאת נשק חם חשובה לשם הגנה עצמית, ציד, פעילות ספורט וכהגנה מפני עריצות השלטון. תומכים בהטלת מגבלות על נשק טוענים כי שמירה על כך שנשקים לא יגיעו לידי פושעים תגרום לקהילות בטוחות יותר, בעוד שתומכי הנשק החופשי טועני כי החזקת נשק בידי אזרחים שומרי חוק מקטינה את הפשיעה.
העדר מגבלות על נשיאת נשק, מעוגנת בתיקון השני לחוקת ארצות הברית משנת 1791 ובשנת 1868 אומץ התיקון הארבע עשר לחוקה. ההשפעה של שני החוקים אלה על פוליטיקה של נשק בארצות הברית היתה מהותית. בשנת 2008 ו-2010 החלטות של בית המשפט העליון קבעו כי זכותם של אזרחים לשאת נשק לשם הגנה עצמית.
;נשק חם קל כדי להקטין פשיעה:
כמות הפשיעה בארצות הברית גבוה למדי, וכך גם כמות מקרי הרצח הכללית ומקרי הרצח כתוצאה מירי. אם ניתן ללמוד משהו מהשוואה למדינות מערביות נוספות הוא שמאות שנים של תפוצת נשק בארצות הברית לא הובילה לכמות פשיעה נמוכה. מחקרים שמנתחים השפעת תפוצה של נשק חם בארצות הברית מראים שעל כל מקרה של מניעת פשיעה יש מקרים רבים אחרים שבהם הנשק גורם לרצח, לתאונות ולאיומים על בני משפחה. מחקרים אחרים מצביעים על כך שאזרחים שומרי חוק שמנסים לאיים על פושעים עם נשק הם בעלי סיכון מוגבר להפגע מירי של פושעים לעומת אזרחים שומרי חוק חסרי נזק. ההתמקדות של ארצות הברית במניעת פשיעה על ידי שילוב של נשקים ושל עונשים וצעדים משפטיים באים על חשבון נסיונות מניעה אחרים של פשיעה כמו חינוך, עיצוב בטוח יותר של רחובות, ביטוח לאומי להקלת עוני, הדגשת ערכים של סולידריות וקבלת האחר במקום ערכים של תרחותיות וגזענות, וצעדים נוספים.
;נשק חם קל לטובת התגוננות מפני המשטר:
טיעון נוסף לטובת החזקת נשק חם היא שהדבר נחוץ כדי למנוע מצב של משטרה מושחתת או של שלטון עריץ. אם לאזרחים יש נשק הם יכולים להתגונן מול השלטון.
טיעון זה היה נכון אולי במהלך המאות ה-18 עד ה-19, לדוגמה במהלך מלחמת העצמאות בארצות הברית. אבל מאז תחילת המאה ה-20 חלה עליה משמעותית ביכולת ההרג של צבאות מאורגנים כולל המצאת הטנק, מטוסי קרב, מסוקי קרב, תותחים כבדים ועוד, כך שכוח צבאי מיומן ונחוש יכול להרוג אלפי אזרחים ללא אבדות משמעותיות. התגוננות מפני צבא מודרני דורשת אמצעי לחימה מתוחכמים יותר מרובים או תתי מקלע - כולל טילים נגד מטוסים, טילים נגד טנקים ויכולות מיקוש וכן הכשרה צבאית. בנוסף צבא מודרני משקיע הרבה מאמץ בניהול לחימה משותף והיבטים אסטרטגים ותמיכת לחימה (כמו מודיעין, רפואה, לוגיסטיקה), שאזרחים חסרים אותם.
במהלך המאה ה-20 התרחשו מספר הפיכות ומהפכות חלקן עם וחלקן בלי שימוש בנשק. ובדרך כלל הדבר נבע משינוי פנימי בחברה ותמיכה של הצבא או חלקים מתוכו במורדים. הדבר לא נבע ממיליציות אזרחיות שהיו מצוידות מראש בנשק חם חוקי והתעמתו עם הצבא. במקרים אחרים כמויות גדולות של נשק קל ושל נשקים אחרים הגיעו אל המורדים דרך גניבת נשק מהצבא או דרך סיוע ממקורות אחרים. דוגמאות בולטות לשינויים כאלה כוללים את המהפכה נגד הצאר ב-1917, את מהפכה הגלסנוסט והדחת משטרים רודניים ברוסיה ובמזרח אירופה במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, שינוי שלטון והפיכות בדרום אמריקה, המהפכה באוקראינה, המהפכה הכתומה ועוד. לעומת זאת ניסיון שינוי דמוקרטי בסין נתקל בהתנגדות צבאית של טנקים שהגנו על הצבא מפני מפגינים לא חמושים.
לעומת זאת נשק בידי אזרחים שימש לא פעם ארגונים או יחידים קיצונים כדי לנקוט באלימות נגד המשטרה או נגד הכוחות הפדרליים בארצות הברית, לאחר שהגיעו למסקנה שאלו נהגו בחוסר סבירות, בלי שיש להם תמיכה דמוקרטית עממית רחבה לפעולה כזו. כמו כן הידיעה שבידי אזרחים רבים יש נשק חם, תורמת לכך שהמשטרה בארצות הברית היא בעלת "אצבע קלה על ההדק", כך שלעיתים קרובות יותר (ביחס למדינות אחרות) היא יורה באזרחים נורמטיביים או במי שנחשד כפושע אך אינו מהווה סכנה, במיוחד בקרב מיעוטים. דבר זה מייצר חוסר אמון כלפי המשטרה ובאופן כללי מול השלטון, וגם יוצר מקרים של טיוח ותרבות של שקרים במשטרה עצמה. כמו כן נשק חם בידי קבוצות אוכלוסייה לא סבלניות (כמו לבנים גזענים, שחורים גזענים וכו') תורם למתח בין-גזעי, מכרסם ב[[אמון]] וב[[הון חברתי]] ובכך פוגע בשיח דמוקרטי וסובלני ומעודד קריאה נוספת להגברת כוחה של המשטרה ואו הגדלת הביקוש לעוד נשק חם.
;"זכות לשאת נשק" כטיעון להגברת החופש:
ליברטנים רבים, בעיקר בארצות הברית, טוענים כי הגבלת הזכות לשאת נשק היא מגבלה על ה[[חופש]], ולשם הגברת החופש יש למנוע הגבלות מצד המשטר בכלל ועל נשיאת נשק בפרט. טיעון זה מתעלם מכך שחירות אחת יכולה לכרסם בחירות אחרת. הזכות לשאת נשק עולה בחיי אדם ובכך פוגעת בחופש מהותי עוד יותר של החופש לחיות, וכן בחירויות נוספות.
במקרים רבים "הזכות לשאת נשק" והאלימות הכרוכה בה מגבילה את חופש התנועה של אנשים. [[עוני|בשכונות עניות]] אנשים פוחדים לצאת לרחוב ולהסתובב במרחב הציבורי עקב חשש שיקלעו לקרב יריות בין כנופיות שונות או שיהיו קורבן לשוד ברחוב. בעיה נוספת של חופש תנועה היא חשש של אנשים עניים לצאת מהשכונה "שלהם" שכן בשכונות אחרות עלולים לירות בהם כנופיות אחרות. בעיה זו חריפה יותר כאשר יש מתח בין גזעים, מעמדות, עדות, חמולות או כנופיות. גם המשטרה או כוח שיטור-פרטי עלול להתנכל או לירות בהם אם הם יופיעו ב"שכונה לא נכונה" (כלומר בשכונות עשירות/לבנות) וכדי להגן על הלבנים והעשירים נוצרות [[שכונות פרטיות]] שהגישה אליהן מוגבלת. היבטים אלה יוצרים מגבלות תחבורה וניידות ומהוות פגיעה בחופש התנועה ויוצרים [[אי שוויון תחבורתי]]. היבטים אלה פוגעים קודם כל בתושבים [[עוני|העניים]] יותר. דברים אלה מתרגמים להשפעות כלכליות והגבלות נוספות על החופש דרך פגיעה ב[ניידות חברתית]] ויצירת [[אי שוויון פוליטי]]. הדבר גם פוגע בחופש התנועה של עשירים שמפחדים להגיע לשכונות של עניים, וכן יש מגבלת תנועה של לבנים בשכונות שחורות וכדומה. קבוצות שנפגעות במיוחד הן קבוצות שמראש יש להן [[אי שוויון פוליטי|כוח פוליטי נמוך]] או שיש להן פחות נגישות חוקית, כלכלית או טכנית לנשק כגון בני נוער, נשים, קשישים ועניים שצריכים להסתמך על ליווי מצד גברים צעירים וחמושים כדי להתנייד.
בעיה של עודף נשק ברחובות תורמת לבעיה של של תת-אכיפה מצד המשטרה שמעדיפה לא להיכנס לשכונות אלימות ומסוכנות. דבר זה יוצרת בעיה של תשלומי [[פרוטקשן]] ואכיפת "חוקים" על ידי פושעים מקומיים דומיננטיים, כך ש[[זכויות הקניין]] של העניים לא בהכרח נשמרות ונוצרת [[מלכודת עוני]]. בשכונות העשירות יש הפרטה דומה של שמירה על זכויות קניין ואכיפת החוק על ידי משטרה פרטית ושומרים פרטיים. היות ושיטור ואכיפה הם סוג של [[מוצר ציבורי]] נוצרות בעיות של [[כשל שוק|כשלי שוק]] באכיפת החוקים, וכן מקרים של אלימות משטרתית כנגד פושעים וכנגד אזרחים עניים שאינם פושעים, במיוחד אלימות שמעורבת בה גם [[גזענות]].
==ראו גם==
==ראו גם==