שינויים

'''עקרון המזהם משלם''' (Polluter pays principle) הוא עקרון באתיקה סביבתית ובחקיקה סביבתית, לפיו הגוף המזהם שאחראי ליצירת ה[[זיהום]] אחראי לשלם עבור הנזק שהוא גרם ל[[סביבה הטבעית]] ולבריאות של בני אדם שניזוקו מהזיהום. העיקרון קיבל תמיכה חזקה מצד מדינות ה-OECD ומצד האיחוד האירופי. בחקיקה סביבתית בינלאומית עקרון המזהם משלם מוזכר כעיקרון 16 ב[[הצהרת ריו לסביבה ופיתוח]].

'''עקרון המזהם משלם''' (באנגלית: '''Polluter pays principle''') הוא עקרון באתיקה סביבתית ובחקיקה סביבתית, לפיו הגוף המזהם שאחראי ליצירת ה[[זיהום]] אחראי לשלם עבור הנזק שהוא גרם ל[[סביבה הטבעית]] ולבריאות של בני אדם שניזוקו מהזיהום. העיקרון קיבל תמיכה חזקה מצד מדינות ה-OECD ומצד האיחוד האירופי. בחקיקה סביבתית בינלאומית עקרון המזהם משלם מוזכר כעיקרון 16 ב[[הצהרת ריו לסביבה ופיתוח]].

עקרון המזהם משלם עומד בבסיס מדיניות סביבתית כמו [[מס סביבתי]] שנועדה לספק תמריץ להקטנת הזיהום מצד אחד, ולספק פיצוי לנפגעים ומקור למחקר אחר חלופות מצד שני. בכלכלה עקרון המזהם משלם מקביל לרעיון של [[הפנמת עלויות]], כאשר העלות מוטלת על מי שיצר אותה.  

עקרון המזהם משלם עומד בבסיס מדיניות סביבתית כמו [[מס סביבתי]] שנועדה לספק תמריץ להקטנת הזיהום מצד אחד, ולספק פיצוי לנפגעים ומקור למחקר אחר חלופות מצד שני. בכלכלה עקרון המזהם משלם מקביל לרעיון של [[הפנמת עלויות]], כאשר העלות מוטלת על מי שיצר אותה.  

עקרון המזהם משלם דומה למושג כ"'''[[אחריות יצרן מורחבת]]'''" (Extended polluter responsibility, EPR). מושג זה תואר לראשונה על ידי הממשלה השוודית בשנת 1975. אחריות יצרן מורחבת בא להסיט את האחריות של טיפול בפסולת מהממשלה (כלומר ממשלמי המיסים ומהחברה ככלל) אל הישויות שמייצרות את הפסולת ו/או את המוצרים או הפעילות הכלכלית שגורמים לה. למעשה הרחבת אחריות המזהם מפנימה את העלות של נזקי הפסולת וההיפטרות ממנה אל תוך מחיר המוצר, ויוצרת תמריץ כלכלי לשינוי. עבור היצרנים יש תמריץ כלכלי לעבור לטכנולוגיות פחות מזהמות (וכך למכור מוצרים זולים יותר ולכן להנות מיתרון תחרותי), עבור הצרכנים נוצר תמריץ כלכלי לקנות מוצרים דומים פחות מזהמים, ולכן זולים יותר.  

עקרון המזהם משלם דומה למושג כ-"'''[[אחריות יצרן מורחבת]]'''" (Extended polluter responsibility, EPR). מושג זה תואר לראשונה על ידי הממשלה השוודית בשנת 1975. אחריות יצרן מורחבת בא להסיט את האחריות של טיפול בפסולת מהממשלה (כלומר ממשלמי המיסים ומהחברה ככלל) אל הישויות שמייצרות את הפסולת ו/או את המוצרים או הפעילות הכלכלית שגורמים לה. למעשה הרחבת אחריות המזהם מפנימה את העלות של נזקי הפסולת וההיפטרות ממנה אל תוך מחיר המוצר, ויוצרת תמריץ כלכלי לשינוי. עבור היצרנים יש תמריץ כלכלי לעבור לטכנולוגיות פחות מזהמות (וכך למכור מוצרים זולים יותר ולכן להנות מיתרון תחרותי), עבור הצרכנים נוצר תמריץ כלכלי לקנות מוצרים דומים פחות מזהמים, ולכן זולים יותר.  

==ראו גם==

==ראו גם==