47,332
עריכות
שינויים
←הטבע בראיה הכלכלית
לפי קוב ודיילי, ההתייחסות הזאת לחוקי הטבע מתנגשת עם האדישות המחולטת כמעט לחוקים כאלה בקרב כלכלנים. העניין הזה בעולם הפיזי מוביל את אלי ווהרווין להבחין באינטראקציה בין הפעילות הכלכלית לבין הטבע שנמצאת לגמרי מחוץ למדע הכלכלה. "לעיתים קרובות מידי 'כיבוש הטבע' המתגמל את הדורות הנוכחיים הביא ל 'כיבוש האדם' בידי הכוחות הטבעיים האלו, הפועלים עד אינסוף". "מאז האדם הפך לגורם גאוגרפי לצד הרוח, המים והאקלים, כשהוא משנה את אופיה של סביבתו ולעיתים במהירות הרסנית גדולה מזו של הטבע עצמו," כלכלת קרקע לכן " חייבת להתעניין בכלכלה ה'פרטית' של הבעלות אבל אף יותר מכך ב 'כלכלה הפוליטית' של השימור, השחזור והגדלת משאבי טבע" (עמ' 27). נראה כי התייחסות לאדמה מעודדת [[תכנון ארוך טווח|תבוננות לטווח הארוך]] ופועלת נגד אפקט הפחתת החשיבות של הדורות הבאים. עם זאת לצד הצהרות אלו יש בספר התייחסות לטבע כאל דבר סביל- "האדמה היא סבילה והאדם הוא הגורם הפעיל" (עמ' 25) אין בספר התייחסות משמעותית להשפעת האדם על הסביבה או להשפעת הסביבה על הכלכלה והחברה.
לפי קוב ודיילי, ההתייחסות הזאת לחוקי הטבע מתנגשת עם האדישות המחולטת כמעט לחוקים כאלה בקרב כלכלנים. העניין הזה בעולם הפיזי מוביל את אלי ווהרווין להבחין באינטראקציה בין הפעילות הכלכלית לבין הטבע שנמצאת לגמרי מחוץ למדע הכלכלה. "לעיתים קרובות מידי 'כיבוש הטבע' המתגמל את הדורות הנוכחיים הביא ל 'כיבוש האדם' בידי הכוחות הטבעיים האלו, הפועלים עד אינסוף". "מאז האדם הפך לגורם גאוגרפי לצד הרוח, המים והאקלים, כשהוא משנה את אופיה של סביבתו ולעיתים במהירות הרסנית גדולה מזו של הטבע עצמו," כלכלת קרקע לכן " חייבת להתעניין בכלכלה ה'פרטית' של הבעלות אבל אף יותר מכך ב 'כלכלה הפוליטית' של השימור, השחזור והגדלת משאבי טבע" (עמ' 27). נראה כי התייחסות לאדמה מעודדת [[תכנון ארוך טווח|תבוננות לטווח הארוך]] ופועלת נגד אפקט הפחתת החשיבות של הדורות הבאים. עם זאת לצד הצהרות אלו יש בספר התייחסות לטבע כאל דבר סביל- "האדמה היא סבילה והאדם הוא הגורם הפעיל" (עמ' 25) אין בספר התייחסות משמעותית להשפעת האדם על הסביבה או להשפעת הסביבה על הכלכלה והחברה.
דיילי וקוב מעירים כי כלכלת אדמה לא עוסקת כמעט בקשר אל הטבע וזה הפך להיות נושא שולי בכלכלת קרקע שהיא בעצמה נושא שולי בחקר הכלכלה.
דיילי וקוב מעירים כי כלכלת אדמה לא עוסקת כמעט בקשר אל הטבע וזה הפך להיות נושא שולי בכלכלת קרקע שהיא בעצמה נושא שולי בחקר הכלכלה.
==היסטוריה של היחס של התרבות לטבע==
===היחס לטבע בקרב ציידים לקטים===
לפי דיילי וקוב, ברוב המקרים ציידים לקטים, האדמה או הטבע הם שמעניקים חיים והם מקור כל הטוב. במינוח מודרני האדמה היא אמצעי הייצור בה' הידיעה. אבל היא הרבה יותר מכך. האנשים שייכים לאדמה, והם הוקירו אותה וקיבלו את מתנותיה בהכרת תודה. האדמה כוללת את כל הצמחים ובעלי החיים שחולקים אותה עם האנשים.
האדמה היא גם מקומו של העם או השבט. ההתיחסות אינה ליבשת, אלא לאותו שטח ספציפי שהעם הכיר. הם מקושרים דרכה אל אבותיהם ואל צאצאיהם. המושג של בעלות על הקרקע אינו קיים. האדמה שייכת להם כפי שהיא שייכת לכל החיות שחולקות אותה עם בני האדם. ליתר דיוק, הם כולם משתייכים זה לזה. בניסוח מודרני הם מרכיבים יחד [[מערכת אקולוגית].
בראייה זו, האלים או הרוחות הן מקומיות. הן קשורות למאפייני הנוף או לקברי אבות, סלעים מיוחדים או לחיות מיוחדות. ייתכן כי סוגדים לאדמה עצמה כאם נותנת כל, ואולי גם צורכת כל.
===היחס לאדמה ולטבע בחברות חקלאיות===
עם ביות החיות, מופיעות מגמות אחרות. נוודים-רועים יכולים לחוות את האדמה כמקום נדודים במקום כמקום מגורים. היא נשארת חשובה, אבל הם לא חלק מהאדמה באותו אופן שבו שייכים אליה שבטים של ציידים-לקטים. עקרון הפעולה בטבע יכול להיות משוייך לגשם ולשמש. האדמה מקבלת יותר מאשר היא נותנת. לפעולות האדם יש יותר משקל, והן מובנות במסגרת של אלי שמיים יותר מאשר אלים שוכני אדמה.
עם ביות הצמחים [[המהפכה החקלאית|והמהפכה החקלאית]], אנשים קשורים יותר ליחידות קטנות יותר של אדמה. כמו בקרב ציידים-לקטים האדמה מקבלת את התפקיד העיקרי, למרות שגם לשמש ולגשם יש משמעות גדולה. מעל הכל, תשומת הלב ממוקדת ב[[פריון חקלאית|פוריות]]. התוספת שהטבע מעניק, הפיכת הזרע לצמח, שמפיק זרעים רבים, או ההבאה לעולם של עוד ועוד חיות משק, נתפסת כנס גדול. המיניות בכלל, והמיניות האנושית בפרט, מקבלות חשיבות דתית כסמל של פריון.
===היחס לאדמה ולטבע ביהדות המקראית===
הדעות העתיקות של החברות החקלאיות הועברו בצורה המשמעותית ביותר לציביליזציה האירופאית על ידי הכתבים היהודים. עבור העברים הקדמונים, כמו גם עבור עמים קדמונים אחרים, האדמה היתה דבר חשוב. לטענת פי דיילי וקוב, אפשר להגיד שהחיים והמחשבה היהודית התרכזה סביב העם (ישראל), האל (השם), והאדמה. אלו הם "שלושת גורמי הייצור" אלו הם כוחות נפרדים אבל המשמעות האמיתית העמוקה שלהם נובעת מהקשר ההדדי בינהם.
העם היהודי זוכר היסטוריה מעורבת של מסעות נדודים והתיישבות חקלאית במצרים. האדמה, לכן, איננה המקום הברור מאליו שלהם, שבלעדיו אין להם קיום משותף. היא ניתנה להם על יד השם, ואם הם לא חיים בצורה הנכונה באדמה, הם עלולים להיות מוגלים ממנה. הניתוק מהארץ היה האיום האולטימטיבי, והיכולת לשכון בארץ לנצח היתה ההבטחה האולטימטיבית (איש תחת גפנו ותחת תאנתו). כך, מגוריהם באדמה, התגשמות תקוותיהם, היתה קשורה ליחסיהם הן עם האדמה והן עם האל.
האדמה לא היתה דבר סביל, היא נשאה פרות ונתנה מתנות (אם כי אלו נובעים מרצונו של האל). כמו כן התייחסו אליה בכבוד ונתנו לה לנוח מעבודה בשבת. היא תוארה כבעלת יכולת להתאבל או לעלוץ, או אפילו להקיא מתוכה את העם כתוצאה מחטאיו הרבים. האדמה יכלה להזדהם עקב חטא אנושי ולהזדקק לפעולת טיהור.
הארץ נתפסה באופן כללי כ"ירושה" של עם ישראל. אין משמע הדבר בעלות במובן המודרני. הקרקע הופקדה למשמורת בידי ישראל כל עוד הם שמרו את החוזה עם אלוהים ועם הארץ. זאת ועוד, הירושה היתה אישית. כל משפחה קיבלה את חלקת הירושה שלה. באחריותה היה לשמור על ירושה זו. נחלת אבות מתארת טוב יותר את היחס מאשר בעלות. הקושי לקנות ולמכור חלקות כאלה מתואר לדומגה בפרשת כרם נבות שנרצח משום שסרב למכור את נחלת אבותיו.
התחזוקה של מערכת מפוזרת זו של זכויות קרקע התבררה כמסובכת מאוד, שכן חלק הרחיבו את נחלתם על ידי קניית הירושות השכנות, במיוחד בתנאי משבר. מגמה זו הגיעה לשיא במאה ה-8 לפני הספירה, כאשר האליטה העירונית שינתה את החקלאות מקיום אוטרקי כפרי, ליבולים אחידים לצרכי ייצוא, ואילצה איכרים להפוך מחקלאים עצמאיים לשכירי-יום באחוזות גדולות. רוב הנבואה המתועדת יוצאת נגד ההפרה הזאת של החוזה עם האל. הנורמה של [[יובל]] היתה הצהרה שבה כל חלקה תחזור ליורשים המקוריים שלה.
האנשים תפשו את עצמם כ"נטועים" בקרקע. מעל לכל הם "גרו" בה. הם השתייכו ל, או לפחות יחד עם, הארץ. הם היו האנשים של אותה ארץ. היא היתה הבית, אהבוה כשהיו בה, והתגעגעו אליה כשהיו במרחק. הקיום בפרוד מהקרקע היה בלתי שלם. לגור בירושתם לנצח, נאמנים לשבועת השם היה ישועה עבורם.
אבל למרות הקירבה הזאת לאדמה, היחס הזה לא היה ראש ועיקר. האנשים יכלו להתקיים במנותק מהאדמה, ובקיום שכזה הם לא נפרדו מהשם. השם שם את משכנו בארץ, אבל הוא לא היה מוגבל אליה. העם יכל לעזוב או אפילו לאלץ את האל לצאת ממנה. היתה מסורת מתוחכמת יותר שלפיה השם לא היה, במובן זה, מקומי כלל וכלל.
המאפיינים היחודיים של ההשקפה היהודית הזאת על אדמה, צמחה מתוך היסטוריה מיוחדת של עם שחווה היסטוריה של נדודים וגם של חקלאות. ההשקפה שלהם על השם קרובה יותר לחוויה הנבדית; ראיית האדמה קרובה יותר לנסיון החקלאי. שתי ההשקפות שונו בקשר ההדדי בינן. התוצאה היתה ספרות עשירה שסיפקה את הנבט של רוב החשיבה המערבית על אדמה, לפחות לפני התקופה המודרנית.
===היחס לאדמה ולטבע בנצרות===
התחושה הייחודית של יחס אינטימי לארץ ספציפית במשולב עם ניתוק ממנה, שומר על ידי היהודים עצמם. זהו מרכיב חשוב במדיניות עולמית כיום. בעולם הנוצרי האיחוד הזה נטה להתפרק. כבר בברית החדשה עצמה, ובמיוחד בכנסייה הג'נטילית, דעך הקשר אל ארץ ספציפית. נושאים שהצהירו או רמזו על ניתוק מהאדמה שלטו.
הבית האמיתי של הנוצרי אינו אדמה ספציפית כלשהי אלא "ממלכת האל המתקרבת" או "גן העדן" שנמצא מחוץ לעולם הזה. נוצרים הם נוודים ועולי רגל על גבי האדמה. ההיבטים של הראיה היהודית שנגזרה מתוך חוויות הנדודים והגלות שלהם היו הולמים יותר מאשר האהבה החקלאית של האדמה. אבל בתקופה הפרה-מודרנית רוב הנוצרים חיו בחברה חקלאית, ולכן האהבה לאדמה נשארה חוויה נוצרית חשובה.
==הערות שוליים==
==הערות שוליים==