שינויים

'''צריכת ראווה''' (Conspicuous consumption) היא הוצאת כסף לשם קניית מוצרי ושירותי יוקרה, כדי להפגין בצורה פומבית את העושר, הכוח הכלכלי, או את ההכנסה של הצרכן. מבחינה סוציולוגית, הצגה כזו מבוצעת כדי לנסות להשיג או לשמור על מעמד חברתי.  

'''צריכת ראווה''' (באנגלית: '''Conspicuous consumption''') היא הוצאת כסף לשם קניית מוצרי ושירותי יוקרה, כדי להפגין בצורה פומבית את העושר, הכוח הכלכלי, או את ההכנסה של הצרכן. מבחינה סוציולוגית, הצגה כזו מבוצעת כדי לנסות להשיג או לשמור על מעמד חברתי.  

המונח נטבע על על ידי הכלכלן והסוציולוג האמריקאי [[תורסטין וובלן]] בספרו "תורת שכבת הפנאי", שיצא לאור בסוף המאה ה-19. מושג דומה הוא '''invidious consumption''', הוא צריכת ראווה של שירותים ומוצרים שנועדו להגדיל את הקנאה של אנשים אחרים, כדי להפגין את מעמדו הגבוה של הקונה.

המונח נטבע על על ידי הכלכלן והסוציולוג האמריקאי [[תורסטין וובלן]] בספרו "תורת שכבת הפנאי", שיצא לאור בסוף המאה ה-19. מושג דומה הוא '''invidious consumption''', הוא צריכת ראווה של שירותים ומוצרים שנועדו להגדיל את הקנאה של אנשים אחרים, כדי להפגין את מעמדו הגבוה של הקונה.

==צריכת ראווה באופנה==

==צריכת ראווה באופנה==

אחד המושגים הראשונים שבהם השתמש ובלן לתאור צריכת ראווה הוא אופנה. לפי ובלן מעמד הפנאי מייצר אופנה מסויימת כדי להתבלט מעל מעמדות אחרים, המעמדות האחרים מנסים לחכות את המעמד השליט וכאשר הם עושים זאת בהצלחה, המעמד השליט מייצר אופנה חדשה. דוגמה מוחשית של תהליך כזה היתה באירופה מאז ימי הביניים, בה היו תקופות שבהן נאסר על אנשים ממעמדות נמוכים ללבוש בגדים של מעמדות עליונים. <ref name="shechter0614">[http://www.themarker.com/magazine/1.2337113# איזהו עשיר? שנולד כזה] אשר שכטר, דה מרקר, 12.06.2014 </ref>

אחד המושגים הראשונים שבהם השתמש ובלן לתיאור צריכת ראווה הוא אופנה. לפי ובלן מעמד הפנאי מייצר אופנה מסויימת כדי להתבלט מעל מעמדות אחרים, המעמדות האחרים מנסים לחקות את המעמד השליט וכאשר הם עושים זאת בהצלחה, המעמד השליט מייצר אופנה חדשה. דוגמה מוחשית של תהליך כזה הייתה באירופה מאז ימי הביניים, בה היו תקופות שבהן נאסר על אנשים ממעמדות נמוכים ללבוש בגדים של מעמדות עליונים. <ref name="shechter0614">[http://www.themarker.com/magazine/1.2337113# איזהו עשיר? שנולד כזה] אשר שכטר, דה מרקר, 12.06.2014 </ref>

בתקופות לפני [[המהפכה התעשייתית]] ובחלקה של התקופה גם לאחריה, מחירם שם בדים היה יקר מאד. כך שלרוב האנשים היו בגד אחד או שניים (במקרה הטוב - בגד אחד ליום-יום, והשני לשבת ולימי חג), כך שגם ללא איום חוקי או בטאבו חברתי, לבוש היה כלי אפקטיבי לאיתות על עושרו של אדם. אדם ממעמד נמוך לא היה יכול להרשות לעצמו לרכוש בגדים מורכבים ויקרים שהיו בידי האצולה. בהמשך, כדי לשמור על הבדלים בין מעמדות היה ניתן להשתמש בבדים יקרים יותר (לדוגמה משי) או בדוגמאות מורכבות. היבט זה של הבגדים כאות אמין למעמד חברתי הלך והתרופף במהלך המאה ה-20, בגלל שיחסית להכנסה הממוצעת, מחירם של הבדים והבגדים בכלל הלך וירד.  

בתקופות לפני [[המהפכה התעשייתית]] ובחלקה של התקופה גם לאחריה, מחירם שם בדים היה יקר מאד. כך שלרוב האנשים היו בגד אחד או שניים (במקרה הטוב - בגד אחד ליום-יום, והשני לשבת ולימי חג), כך שגם ללא איום חוקי או בטאבו חברתי, לבוש היה כלי אפקטיבי לאיתות על עושרו של אדם. אדם ממעמד נמוך לא היה יכול להרשות לעצמו לרכוש בגדים מורכבים ויקרים שהיו בידי האצולה. בהמשך, כדי לשמור על הבדלים בין מעמדות היה ניתן להשתמש בבדים יקרים יותר (לדוגמה משי) או בדוגמאות מורכבות. היבט זה של הבגדים כאות אמין למעמד חברתי הלך והתרופף במהלך המאה ה-20, בגלל שיחסית להכנסה הממוצעת, מחירם של הבדים והבגדים בכלל הלך וירד.  

דבר זה נבע הן מכך שפריטי לבוש כלליים מהווים מאז הוזלת הביגוד סינגל פחות טוב לעושר כלכלי. ואולי גם מסיבות אחרות - בגלל שינויים ב[[מיתוס|מתוסים]] חברתיים שהשתנו בחברה במהלך אמצע המאה ה-20  -מחברה מעמדית עם אי שוויון גבוה שבה כולם מנסים להגיע לראש הפירמידה ולהיות מוכבדים, לחברה שמגדישה את השוויון, לפחות מן השפה לחוץ - ושבה גם אנשים מפורסמים מנסים למתג את עצמם כ"חלק מהחברה" - לדוגמה על ידי פרסומם בשמם הפרטי או על ידי לבוש פשוט. כדי להדגיש את זה שהם בעצם "חלק מהעם" ולא מעמד עליון נפרד. היבטים אלה מרמזים שהאינטרס של המעמד העליון לבדל את עצמו משאר החברה, אינו קבוע בהכרח. יש נסיבות שבהן בידול כזה נתפס כיותר לגיטימי, ונסיבות שבהן הוא נתפס כמזיק.  

דבר זה נבע הן מכך שפריטי לבוש כלליים מהווים מאז הוזלת הביגוד סינגל פחות טוב לעושר כלכלי. ואולי גם מסיבות אחרות - בגלל שינויים ב[[מיתוס|מתוסים]] חברתיים שהשתנו בחברה במהלך אמצע המאה ה-20  -מחברה מעמדית עם אי שוויון גבוה שבה כולם מנסים להגיע לראש הפירמידה ולהיות מוכבדים, לחברה שמגדישה את השוויון, לפחות מן השפה לחוץ - ושבה גם אנשים מפורסמים מנסים למתג את עצמם כ"חלק מהחברה" - לדוגמה על ידי פרסומם בשמם הפרטי או על ידי לבוש פשוט. כדי להדגיש את זה שהם בעצם "חלק מהעם" ולא מעמד עליון נפרד. היבטים אלה מרמזים שהאינטרס של המעמד העליון לבדל את עצמו משאר החברה, אינו קבוע בהכרח. יש נסיבות שבהן בידול כזה נתפס כיותר לגיטימי, ונסיבות שבהן הוא נתפס כמזיק.  

בניגוד לתפיסה של ובלן, תהליך אבולוציוני לא מונע תמיד רק על ידי החזקים ביותר, אלא גם על ידי כוחות אחרים, ואופנה לאו תמיד נועדה כדי להצהיר על מכובדות. גם האופנה לא תמיד מקודמת על ידי העשירים ביותר, אלא על ידי "מובילי אופנה" שיש להם אינטרס לבחור בפריטי אופנה שיבדלו אותם מאנשים אחרים. דוגמה לקבוצה כזו הן נשים צעירות ויפות. לאו יש אינטרס לבדל את עצמן מנשים מבוגרות יותר ופחות מושכות מבחינה מינית. כך אופנה שמוכתבת על ידי צעירות מקדמת לעיתים קרובות חשיפה של איברים שונים בגוף (ירכיים, מתניים, כתפיים, שדיים וכו') שנשים פחות מושכות מתקשות יותר לחשוף, ובכך הן מבדלות את עצמן משאר הנשים, עד שרוב הנשים מחכות לבוש זה, ומובילות האופנה פונות ללבוש אחר.  

בניגוד לתפיסה של ובלן, תהליך אבולוציוני לא מונע תמיד רק על ידי החזקים ביותר, אלא גם על ידי כוחות אחרים, ואופנה לאו תמיד נועדה כדי להצהיר על מכובדות. גם האופנה לא תמיד מקודמת על ידי העשירים ביותר, אלא על ידי "מובילי אופנה" שיש להם אינטרס לבחור בפריטי אופנה שיבדלו אותם מאנשים אחרים. דוגמה לקבוצה כזו הן נשים צעירות ויפות. לאו יש אינטרס לבדל את עצמן מנשים מבוגרות יותר ופחות מושכות מבחינה מינית. כך אופנה שמוכתבת על ידי צעירות מקדמת לעיתים קרובות חשיפה של איברים שונים בגוף (ירכיים, מותניים, כתפיים, שדיים וכו') שנשים פחות מושכות מתקשות יותר לחשוף, ובכך הן מבדלות את עצמן משאר הנשים, עד שרוב הנשים מחכות לבוש זה, ומובילות האופנה פונות ללבוש אחר.  

שינוי נוסף שהתרחש הוא שינוי בגודלן של חברות הביגוד ביחס לצרכנים. אם במאה ה-19 הצרכנים, הזמינו את הבגדים מחייטים שהיו עסקים קטנים ועניים, כיום יש בעסקי הביגוד עסקי ענק שמנסים בעצמם להשפיע על טעמי הצרכנים ומנסים לכן להכתיב אופנות. דבר זה מתואר לדוגמה בספר [[נו לוגו]] שבו נעמי קליין מנתחת את הדרך שבה חלק מחברות הביגוד בארצות הברית עובדות. הן מזהות שאנשים לבנים מחכים לבוש של שחורים, ולכן מחדירות מותגים שמיועדים לשחורים, ולאחר מכן מוכרות מותגים דומים ללבנים.  

שינוי נוסף שהתרחש הוא שינוי בגודלן של חברות הביגוד ביחס לצרכנים. אם במאה ה-19 הצרכנים, הזמינו את הבגדים מחייטים שהיו עסקים קטנים ועניים, כיום יש בעסקי הביגוד עסקי ענק שמנסים בעצמם להשפיע על טעמי הצרכנים ומנסים לכן להכתיב אופנות. דבר זה מתואר לדוגמה בספר [[נו לוגו]] שבו נעמי קליין מנתחת את הדרך שבה חלק מחברות הביגוד בארצות הברית עובדות. הן מזהות שאנשים לבנים מחכים לבוש של שחורים, ולכן מחדירות מותגים שמיועדים לשחורים, ולאחר מכן מוכרות מותגים דומים ללבנים.  

למרות שהמודל של ובלן אינו מתאר את כל התהליכים המכתיבים אופנה בבגדים, הוא עדיין מתאר חלק מתהליכים אלה, כך מעצבי עילית משפיעים על האופנה בקרב אנשים עשירים ומפורסמים ואלה משפיעים הלאה על מעצבים נוספים ועל צרכנים המנסים לחכות אותם.

למרות שהמודל של ובלן אינו מתאר את כל התהליכים המכתיבים אופנה בבגדים, הוא עדיין מתאר חלק מתהליכים אלה, כך מעצבי עילית משפיעים על האופנה בקרב אנשים עשירים ומפורסמים ואלה משפיעים הלאה על מעצבים נוספים ועל צרכנים המנסים לחקות אותם.

==מושגים דומים==

==מושגים דומים==

מושגים דומים מתחומים שונים הם- תורת הסינגלים (בתחום של [[מידע א-סימטרי]]) שבה פרט נוקט פעולה קשה רק כדי לשדר סינגל על המסוגלות שלו. לדוגמה בהנחה שלימודים באוניברסיטה אינם תורמים ידע נחוץ לעבודה, יש להם ערך בכך שמי ששקדן יותר (אך גם עשיר יותר) יכול להתקבל ולעבור אותם.  

מושגים דומים מתחומים שונים הם- תורת הסינגלים (בתחום של [[מידע א-סימטרי]]) שבה פרט נוקט פעולה קשה רק כדי לשדר סינגל על המסוגלות שלו. לדוגמה בהנחה שלימודים באוניברסיטה אינם תורמים ידע נחוץ לעבודה, יש להם ערך בכך שמי ששקדן יותר (אך גם עשיר יותר) יכול להתקבל ולעבור אותם.  

מונח דומה הוא תאוריית '''[[עקרון ההכבדה]]''' - מתחום ה[[אבולוציה ביולוגית|אבולוציה הביולוגית]] שבה במינים שונים מתפתחות תכונות שעשויות להכביד על הפרט ולהקשות עליו את השרידה, אבל תכונות אלה מאותתות לבנות זוג פוטנציאליות על הכשרון הרב של הפרט, שהצליח לשרוד למרות התנאי המכביד הזה. הסבר זה ניתן לדומה לזנבו הארוך והמפואר של הטווס הזכר שמקשה עליו את השרידה בטבע.

מונח דומה הוא תאוריית '''[[עקרון ההכבדה]]''' - מתחום ה[[אבולוציה ביולוגית|אבולוציה הביולוגית]] שבה במינים שונים מתפתחות תכונות שעשויות להכביד על הפרט ולהקשות עליו את השרידה, אבל תכונות אלה מאותתות לבנות זוג פוטנציאליות על הכישרון הרב של הפרט, שהצליח לשרוד למרות התנאי המכביד הזה. הסבר זה ניתן לדומה לזנבו הארוך והמפואר של הטווס הזכר שמקשה עליו את השרידה בטבע.

==ראו גם==

==ראו גם==