47,332
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
בשנת 2014 נמכרו ברחבי העולם כ-90 מיליון כלי רכב יבשתיים ממונעים כמו מכוניות, משאיות, אוטובסים ואופנועים, מהם כ-67.7 מיליון כלי רכב פרטיים והשאר מסחריים{{הערה|OCIA, [http://www.oica.net/category/production-statistics 2015 Q2 Production Statistics]}}.
בשנת 2014 נמכרו ברחבי העולם כ-90 מיליון כלי רכב יבשתיים ממונעים כמו מכוניות, משאיות, אוטובסים ואופנועים, מהם כ-67.7 מיליון כלי רכב פרטיים והשאר מסחריים{{הערה|OCIA, [http://www.oica.net/category/production-statistics 2015 Q2 Production Statistics]}}.
תעשיית הרכב שחולשת על [[שוק הרכב העולמי]], נשלטת על ידי מספר מצומצם של [[תאגיד רב-לאומי|תאגידים רב-לאומיים]]. ששת התאגידים הגדולים שולטים ב-52% מהשוק, ומעל 80% מהשוק מתנהל כ[[תחרות בין מעטים]] בין 18 תאגידים שקיימים ביניהם קשרים נוספים. עיקר הייצור מתקיים כיום ב[[סין]] אבל מרכזי החברות עצמן נמצאים בארצות הברית, יפן, צרפת וגרמניה. [http://oica.net/category/production-statistics/]
==היסטוריה==
===השנים הראשונות של תעשיית הרכב===
אפשר להסתכל על ההיסטוריה המוקדמת של רכבים ממונעים, החל משנת 1769 היו ממציאים של מכוניות בעלות [[מנוע קיטור]]. בשנת 1807 תכנן François Isaac de Rivaz את המכונית הראשונה בהנעה של [[מנוע בערה פנימי]] מדלק של חמצן ומימן, המכונית לא הצליחה אבל הובילה ליצירת המכוניות המונעות בבנזין מבוסס [[נפט]] בשנת 1885. ב 1828 המציא ההונגרי Ányos Jedlik את הגרסה הראשונה של [[מכונית חשמלית]] (שלא הצליחה).
שנת 1886 נחשבת להולדת המכונית המודרנית עם הוצאת פטנט בנושא על ידי הגרמני Karl Benz. תעשיית הרכב עצמה החלה בשנות 1890 כאשר מאות יצרנים החלו בייצור של "מרכבות ללא סוסים". בשנת 1900 החל ייצור המוני של מכוניות בצרפת ובארצות הברית. את ההיסטוריה של המכוניות לאחר מכן ניתן לאפיין בכמה תקופות על פי הדגמים ששלטו בשוק:
* "עידן מכוניות הפליז" Brass Era car שנמשכה בין 1905 עד 1914 (פרוץ מלחמת העולם הראשונה). על שם מכוניות שהכילו ציפויי פליז על הרדיאטורים ועל הפנסים שלהן. [http://en.wikipedia.org/wiki/Brass_Era_car] בתקופה זו (1907-1927) הומצא ושווק גם מודל ה-T של חברת פורד.
* תקופת Vintage car, עם מכוניות שבהן המנוע נמצא בקדמת המכונית וגוף המכונית עצמו סגור. ב-1919 90 אחוז מהמכוניות היו בעל גג נפתח, ועשור לאחר מכן 90% מהן היו בעלות גג סגור. התקופה נמשכה מתום מלחמת העולם הראשונה ועד ל[[השפל הגדול|שפל הגדול]] [http://en.wikipedia.org/wiki/Vintage_car].
* "התקופה הקלאסית" שנות ה-30 עד 1946 שבה פנסים, גלגלים ואביזרים אחרים נכנסו לתוך גוף המכונית.
* בתום המלחמה ועד שנות ה-70 נחשב עידן נוסף שבו גוף המכונית הפך עגול יותר, המנוע הפך קטן וקומפקטי יותר ועיצובים שהלכו והתקרבו לעיצובים מודרניים.
===התקופה הקלאסית - 1930-1946===
במשך עשורים רבים הובילה ארצות הברית את הייצור העולמי של כלי רכב. בשנת 1929, זמן קצר לפני [[השפל הגדול]] היו 32 מיליון כלי רכב ממונעים, ו-90% מהם יוצרו ב[[ארצות הברית]]. באותה שנה, היתה [[מכונית]] אחת לכל 4.87 בני אדם בארצות הברית.
===התפתחות ייצור המכוניות בעולם===
לאחר מלחמת העולם השנייה ארצות הברית ייצרה שלושה רבעים מייצור הרכב העולמי. בשנת 1960 ייצרו בעולם כ-10 מיליון כלי רכב ממונעים בשנה. בשנים שלאחר מכן היתה עליה משמעותית בכמות המכוניות ובשנת 1970 ייצרו כבר מעל 30 מיליון כלי רכב בשנה.
בשנות ה-1980 עקפה יפן את ארצות הברית בייצור הרכב אך ייצור הרכבים גדל רק במעט- פחות מ-40 מיליון מכוניות בשנה. אולי בגלל [[משבר הנפט|משברי הנפט]] של 1973 ו1978. ההובלה בתחום חזרה לארצות הברית בשנת 1994 וכמות כלי הרכב הגיעה לכ-50 מיליון בשנה. בשנת 2000 ייצרה התעשייה כמעט 60 מיליון רכבים בשנה. בשנים 2006-2009 יפן חזרה להיות היצרנית הגדולה בעולם. החל משנת 2009 רוב הרכבים בעולם מיוצרים בסין עם 13.8 מיליון רכבים. נכון ל-2011 18.4 מיליון רכבים יוצרים בסין, 8.7 מיליון רכבים מיוצרים בארצות הברית ו-8.4 מיליון רכבים מיוצרים ביפן. כמות הרכבים השנתית המיוצרת נפלה בשנת 2008 לשפל של 60 מיליון רכבים בשנה (עקב עליית מחירי הנפט שהקטינה ביקושים העלתה את התשומות, ועקב המשבר הכלכלי בשנת 2008) מאז עלתה הכמות לכ-90 מיליון כלי רכב ממונעים בשנה. [https://en.wikipedia.org/wiki/Automotive_industry#/media/File:Motor_Vehicle_Prod_volume_RITA_T1-23.svg]
נכון לשנת 2007 יש ברחבי העולם כ-806 מיליון [[מכונית|מכוניות]] ומשאיות קלות. הן צורכות 980 מיליארד קוב של [[בנזין]] ו[[דיזל]] בכל שנה. הרכב הפרטי הוא כלי התחבורה המרכזי ברוב המדינות המתועשות. לפי תחזיות של גורמים בענף עד 2014 שליש מהביקוש העולמי יבוא מ-4 מדינות מתפתחות ([[ברזיל]], [[רוסיה]], [[הודו]] ו[[סין]]) ושווקים גדולים צפויים גם באיראן ובאינדונזיה. שווקים במדינות מתפתחות קונים כבר היום מעל 51 אחוזים מהמכוניות החדשות הנמכרות בעולם.<ref>[http://businesscenter.jdpower.com/news/pressrelease.aspx?ID=2011018 "Global Automotive Outlook for 2011 Appears Positive as Mature Auto Markets Recover, Emerging Markets Continue to Expand"]. J.D. Power and Associates. 15 February 2011.</ref>
==השפעות פוליטיות של חברות המכוניות==
חברות המכוניות ותעשיות קרובות כמו צמיגים ודלק היו מעורבות במשך השנים במספר היבטים הנוגעים להיבטים שונים כגון בטיחות הציבור, תכנון עירוני, שימוש ב[[תחבורה ציבורית]], פוליטיקה בינלאומית ועוד.
בעבר פעלו חברות הרכב ג'נרל מוטורס ופורד משני צידי המתרס של מלחמת העולם השנייה כאשר חברות בת שלהן מסייעות למאמץ המלחמתי של גרמניה הנאצית בזמן המלחמה. חברות המכוניות השפיעו על מדיניות התכנון העירוני בארצות הברית בקידום [[פרבור]] ו[[תכנון מוטה רכב פרטי]] וסייעו לדחוק החוצה צורות אחרות של תחבורה כגון [[הליכה ברגל]] או [[תחבורה ציבורית]]. עד היום לחברות הרכב יש השפעה רבה בנושאים הנוגעים לתחבורה, בטיחות במרחב הציבורי ו[[בטיחות בדרכים]], נושאי [[סביבתנות|סביבה]] ועוד.
לחברות הרכב אינטרסים משותפים עם חברות [[נפט]] שכן יש להם [[מוצר משלים]]. [[השפעות גאופוליטיות של נפט וגז טבעי|לנפט עצמו יש השפעות גאופוליטיות חזקות]] בגלל החשיבות שלו הן בנושא תחבורה והן בנושאי אנרגיה, ייצור ובטחון.
===פגיעה בהולכי הרגל, תכנון מוטה רכב פרטי, ופרבור===
אחת הדוגמאות המוכרות ביותר ל[[תכנון מוטה רכב פרטי]] ו[[פרבור]] היא ארצות הברית, במיוחד החל מתום מלחמת העולם השנייה. הספר Fighting Traffic, מאת Peter Norton מתאר כיצד [[חברות מכוניות]], וכן חברות צמיגים ו[[חברות נפט|דלק]] בארצות הברית קידמו שם [[פרבור]], [[תכנון מוטה רכב פרטי]] ותרבות בעד מכוניות כדי לשפר את עסקיהן. בתחילת שנות ה-20 סבלו מכירות ה[[מכונית|מכוניות]] בגלל עומסי תנועה ב[[ערים]] ובגלל ביקורת על [[תאונות דרכים|פגיעת מכוניות]] ב[[הולכי רגל]].
החברות הגיבו ב-3 אפיקי פעולה, ראשית הם האשימו את הולכי הרגל בכך שהם הולכים בצורה "מפוזרת". אנשים שביצעו הליכה ברחוב כונו jaywalking, המילה Jay היתה בעלת קונוטציה מלוכלכת ומעליבה. חברות המכוניות טענו שהולכי הרגל האלה הם האחראים לתאונות. חברות המכוניות קיימו מסע [[יחסי ציבור]] נגד סוג כזה של הליכה והכניסו כתבות לעיתונים שבהם נטען שהולכי רגל גרמו לתאונות שפגעו בנהגים.[https://www.youtube.com/watch?v=vxopfjXkArM]החברות יצאו נגד הדרך הישנה שבה התנהלו רחובות ועודד רשויות להוציא את ההליכה החופשית ברחוב אל מחוץ לחוק, כך שבכל רחוב יוקדש מרחב גדול שיוקדש למכוניות והולכי רגל יוכלו לחצות אותו רק בהסדר מיוחד. צעד נוסף היה לקדם מחקרים בעד הרחבת הרחובות כך שמכוניות יוכלו לנסוע מהר יותר בתוך הערים. דבר זה נתמך בהמשך על ידי הכנסת מומחים מטעם תעשיית המכוניות לתוך הרשויות המקומיות. רחובות עם תחבורה מהירה הם פחות נעימים ופחות בטוחים להליכה, ודבר זה מעודד אנשים לא ללכת ברגל.
בנוסף השימוש ב[[תחבורה ציבורית]] ירד בגלל ששימוש בה כולל הליכה ברגל אל התחנות. צעד נוסף היה עידוד של הקמת [[כבישים מהירים]] שעודדו פרבור. הפרברים היו מרוחקים מהמרכזים עירוניים ולכן יצרו דילמה לספקי תחבורה ציבורית בין שתי ברירות גרועות - לאבד הכנסות עקב זה שחלק מהציבור לא גר יותר בפריסה העירונית הקיימת, או לייצר תשתית תחבורה מסילתית ו/או לנסות לתת שירות לפרברים בתחבורה ציבורית - דבר שקשה לבצע בגלל מבנה הפרבר (ראו ערך על [[פרבור]] להסבר). דבר זה הוא דוגמה ל[[יתרון לגודל]] שבו חברות גדולות יכולות לנצל את כוחן הכלכלי כדי להשפיע על המדיניות הממשלתית כדי לדחוק יריבים - במקרה זה חברות המכוניות דחקו החוצה [[מוצר חלופי]] כמו הליכה ברגל ותחבורה ציבורית.<ref>[http://www.planetizen.com/node/73177/atlas-sprawled Atlas Sprawled] prof Michael Lewyn, planetizen.com, January 8, 2015 </ref>
===סיוע לפשיסטים במלחמת האזרחים בספרד===
העמדה הרשמית של ארצות הברית במלחמת האזרחים בספרד היתה של אי-התערבות ואי-סיוע. הן הנשיא והן בתי הנבחרים נקטו אמצעים שלא לספק נשק לאף אחד מהצדדים. עם זאת [[חברות הדלק]] והרכב האמריקאיות סייעו לפאשיסטים ברשות פרנקו. חברת הדלק Vacuum Oil Company שפעלה בטנג'יר ושהיתה בבעלות אמריקאית, סרבה למכור לרפובליקאים ספינות דלק בתחילת המלחמה. חברת הדלק [[טקסקו]] הפנתה ספינות נפט שהיו מיועדות לרפובליקה אל עבר נמל טנריף, שנשלט על ידי כוחותיו של פרנקו, בהמשך סיפקה החברה לכוחות הפאשיסטים דלק באשראי במשך כל זמן המלחמה. חברות הרכב [[פורד]], Studebaker ו[[ג'נרל מוטורס]] סיפקו לפאשיסטים 12,000 משאיות. לאחר תום המלחמה, טען José Maria Doussinague מי שהיה בזמנו סגן שר החוץ הספרדי כי "ללא הנפט האמריקאי, המשאיות האמריקאיות, והאשראי האמריקאי, לעולם לא היינו יכולים לנצח במלחמת האזרחים". <ref> Beevor (2006). [http://books.google.co.il/books?id=VsGtxYCcE2MC&pg=PA149&redir_esc=y The Battle for Spain: The Spanish Civil War], 1936-1939. p.138 </ref>
===שיתוף פעולה של חברות רכב מערביות עם גרמניה הנאצית===
תעשיית הרכב סיפקה דוגמה בולטת לניגודי עניינים בין [[תאגיד רב-לאומי|תאגידים רב-לאומיים]] למדינות הלאום שלהם במעורבות [[תאגיד|תאגידים]] מארצות הברית בחימושה של גרמניה הנאצית לפני ותוך כדי מלחמת העולם השנייה, במפעלים שפעלו בתחומי הרייך השלישי. מגיני החברות האלה טוענים כי הם פעלו מתוך כפייה וכי לולי עשו כן, היו החברות מולאמות.
תאגיד הרכב [[פורד]] החזיק בחברת-בת גרמנית. לחברה זו היה מפעל בקלן שהעסיק עובדי כפייה בין 1941 ל-1945, המפעל ייצר רכבי מלחמה כמו ג'יפים, וכן מטוסים ואוניות למשטר הנאצי. בשנת 1998 הוגשו תביעות בארצות הברית נגד החברה. התביעות נדחו על ידי שופט כי "הנושאים, קשורים לאמנות בינלאומיות בין מדינות ולמדיניות חוץ ולכן היו בתחום האחריות של המנהלים בענף". [http://en.wikipedia.org/wiki/History_of_Ford_Motor_Company#Alleged_Nazi_collaboration]
תאגיד הרכב [[ג'נרל מוטורס]] סיפק כמויות גדולות של חימוש, רכבים ומטוסים למדינות בעלות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה. האינטרסים שלו בזמן המלחמה היו מפוצלים בין הגורמים השונים. אופל, שהיתה חברת בת של ג'נרל מוטורס, יצרה את המפציץ JU-88, משאיות, מוקשי יבשה, ונפצים לטורפדו עבור גרמניה במהלך המלחמה.
באוגוסט 1938 העניק היטלר, ל-James D. Mooney, אחד המנהלים של תאגיד [[ג'נרל מוטורס]], את מדליית "מסדר הנשר" על שירותיו המצטיינים לרייך. אלברט שפר, מי שהיה לימים שר החימוש של גרמניה הנאצית סיפר לאחר המלחמה לחוקרים מהקונגרס האמריקאי, שמתקפת הבזק (הבליץ-קריג) על פולין ב-1939 לא יכלה להתקיים ללא [[שינויים טכנולוגיים|שיפורי הביצועים הטכנולוגים]] שסופקו על ידי Alfred P. Sloan וג'נרל מוטורס". אלפרד סולן היה מנהל אמריקאי בג'נרל מוטורס.
לאחר 20 שנות מחקר של ג'נרל מוטורס הצהיר Bradford Snell: "ג'נרל מוטורס היתה הרבה יותר חשובה למכונת המלחמה הנאצית מאשר שווייץ. שווייץ היתה רק מאגר של כספים שנשדדו. אופל היתה חלק אינטגרלי של תעשיית המלחמה הגרמנית. הנאצים יכלו לפלוש לפולין ולרוסיה בלי שווייץ. הם לא יכלו לעשות זאת ללא ג'נרל מוטורס." [http://en.wikipedia.org/wiki/History_of_General_Motors#1930s_Germany]
לאחר המלחמה תבעו פורד ו-GM פיצויים ממשלת ארצות הברית על הנזק שנגרם למפעלים הגרמנים שלהם על ידי הפצצות בעלות הברית. בשנת 1967 קיבלה GM פיצויים של 33 מיליון דולר ממשלת ארצות הברית על הפצצת המפעל שלה ב-Russelsheim בידי מפציצים אמריקאים.[http://www.ranknfile-ue.org/uen_nastybiz.html]
===המאבק על בטיחות המכוניות===
בשנת 1965 יצא לאור ספרו של ראלף ניידר, "לא בטוחה בשום מהירות" (Unsafe at Any Speed). הספר האשים את תעשיית המכוניות של ארצות הברית בכך שהיא מודעת לכשלי בטיחות שונים במכונית אבל לא פועלת לתקן כשלים אלה. ניידר הביא לדוגמה את לחץ האוויר המומלץ לצמיגים שלטענתו היה מכוון להגדלת ההנאה אבל לא להגדלת הבטיחות. היבט נוסף לדוגמה היה ציפוי הכרום על הדש-בורד שסינוור לפעמים את הנהגים. הספר תעד גם את התנגדות התעשייה להכנסת אביזרי בטיחות כמו חגורות בטיחות. [http://en.wikipedia.org/wiki/Unsafe_at_Any_Speed]
ניידר נרדף על ידי חברת ג'נרל מוטורס, שניסתה להשחיר את שמו ולהשתיק אותו. לטענתו החברה שכרה חוקרים שעקבו אחריו וניסו להפיץ שמועות על דעותיו הפוליטיות, החברתיות והדתיות ועל הרגליו האישיים. בשנת 1966 אולץ נשיא GM, מר James Roche, להופיע בפני וועדת משנה של הסנאט ולהתנצל בפני ניידר על הטרדה ואיומים כלפיו. בהמשך תבע ניידר את ג'נרל מוטורס על הפרה נרחבת של הפרטיות שלו וזכה בתביעה זו. עם כסף מתביעה זו הוא הקים לובי פוליטי למען זכויות הצרכן, ותרם ליצירת [[סוכנות ההגנה על הסביבה של ארצות הברית]] ול"[[זיהום אוויר|חוק אוויר נקי]]" שם.
===לובי פוליטי במדינות שונות===
שחקן הקולנוע רונלד רייגן, שכיכב בפרסומת מטעם GM, הפך לימים לנשיא ארצות הברית.
יצרניות הרכב מפעילות [[לובי פוליטי]] נרחב בארצות הברית ובמדינות נוספות, לרבות ישראל. מאז שנות ה-2000 תעשיית הרכב הוציאה כ-60 מיליון דולר בשנה על לובי פוליטי. בשנת 2009 עבדו בתעשיית הלובי בארצות הברית 567 לוביסטים, שעבדו עבור 124 חברות, כמו יצרני מכוניות, יבואנים ויצרני לתעשיית הרכב, קבוצות לובי ואיגודי מסחר. [http://autos.aol.com/article/car-companies-lobbying/]
חברת [[ג'נרל מוטורס]] מוציאה כ-8 מיליון דולר בשנה על פעילות לובי בארצות הברית.[http://www.opensecrets.org/lobby/clientsum.php?id=D000000155&year=2013] תאגיד [[פורד]] מוציא 6 מיליון דולר בשנה[http://www.opensecrets.org/lobby/clientsum.php?id=D000000182&year=2013] ותאגיד טיוטה מוציא 4 מיליון דולר בשנה. [http://www.opensecrets.org/lobby/clientsum.php?id=D000030495&year=2013] וכך הלאה. התאחדות יצרני המכוניות מוציאה 6 מיליון דולר נוספים. [http://www.opensecrets.org/lobby/clientsum.php?id=D000043820&year=2013]
לפי דיווח של הוושינגטון פוסט, לאחרונה שכרו תאגידי הרכב 33 רגולטורים בכירים לשעבר בממשל הפדרלי של ארצות הברית, כדי לסייע לתאגידים לקדם את האינטרסים שלהם מול הרשויות. גם כמה חברי ממשלה לשעבר נשכרו על ידי תאגידי הרכב. לדוגמה Rodney Slater מי שהיה מזכיר התחבורה תחת ממשלו של ביל קלינטון, נשכר על ידי תאגיד [[טויטה]] כדי שיעמוד בראש פאנל לייעוץ בנושא איכות בצפון אמריקה, שמסייע לתאגיד בנושאי בטיחות ואיכות. [http://autos.aol.com/article/car-companies-lobbying/]
לפי ארגון Transport & Environment, שמקדם [[תחבורה בת קיימא]] באיחוד האירופי, לובי של חברות הרכב באירופה גרם לכך שתוכניות להקטנת [[זיהום אוויר]] והקטנת פליטות של [[גזי חממה]] של האיחוד, Cars 2020 Action Plan, הוחלשה על ידי לובי של תעשיית הרכב. בין היתר תוכניות לקידום רכבים יעילים יותר, ותוכנית לסימון רכבים כך שהצרכנים יכולו לבחור רכבים יעילים יותר, שנכללו בתחילה בתוכנית הושמטו ממנה. [http://www.transportenvironment.org/news/lobbying-car-industry-weakens-2020-action-plan]
==יצרני הרכב הגדולים==
יצרני הרכב הגדולים בעולם והחלוקה ביניהם נכון לשנת 2011. [http://oica.net/wp-content/uploads/ranking.pdf]
{| {{table}}
| align="center" style="background:#f0f0f0;"|'''תאגיד'''
| align="center" style="background:#f0f0f0;"|'''ייצור כלי רכב ממונעים'''
| align="center" style="background:#f0f0f0;"|'''נתח שוק'''
| align="center" style="background:#f0f0f0;"|'''נתח שוק מצטבר'''
|-
| GM||9,146,340||11%||11%
|-
| Volkswagen||8,157,058||10%||22%
|-
| Toyota||8,050,181||10%||32%
|-
| Nissan||4,631,673||6%||37%
|-
| Hyundai Motor||6,616,858||8%||46%
|-
| Ford||4,873,450||6%||52%
|-
| PSA||3,582,410||4%||56%
|-
| Honda||2,909,016||4%||60%
|-
| Renault||2,825,089||4%||63%
|-
| Suzuki||2,725,899||3%||67%
|-
| Fiat||2,399,825||3%||70%
|-
| Chrysler||2,004,514||3%||72%
|-
| BMW||1,738,160||2%||75%
|-
| Daimler AG||1,528,008||2%||76%
|-
| Mazda||1,165,591||1%||78%
|-
| Mitsubishi||1,140,282||1%||79%
|-
| Dongfeng Motor||1,095,065||1%||81%
|-
| Tata ||1,061,229||1%||82%
|-
| סה"כ החברות הגדולות||65,650,648||82%||
|-
| סך המכירות בעולם||79,989,155||100%||
|-
|
|}
תעשיית הרכב מתאפיינת בריכוזיות הולכת וגדלה בטווח הארוך, של מיזוגים ורכישות בין תאגידים. הדוגמה האופיינית היא של חברה שקיימת במשך עשרות שנים, לפעמים מתחילת המאה ה-20, עד שהיא מתאחדת עם חברה אחרת. כך לדוגמה חברת PSA היא תוצר השתלטות פיז'ו על סיטרואן הצרפתיות מ-1976. וחברת רנו הצרפתית רכשה מניית שליטה על חברת ניסאן היפנית בשנת 1999. נכון לשנת 2011, 6 היצרנים הגדולים שולטים על מעל 50% מהשוק. ו-10 היצרנים הגדולים שולטים על יותר משני שליש מהשוק. בנוסף, ליצרנים רבים יש בעלות חלקית או מלאה על יצרנים אחרים, כך ברשימה זו רנו וניסאן הן חברות נפרדות, אבל בפועל התנהלותן מתואמת על ידי שליטה משותפת של רנו בניסאן.
חלק מהתאגידים מחזיקים מותגים שונים, כדי לשמור על מיתוג. כך לדוגמה ג'נרל מוטורס משווק את המותגים הבאים: שברולט, קאדילק, GMC, ביואיק, אופל, אולדסמוביל, דייהו והולדן. היבט אחד של דבר זה הוא שנשמרת מראית עין של [[שוק|שוק תחרותי]] יותר ממה שיש בפועל.
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==