שינויים

סוג אחד של צנזורה הוא '''צנזורה פנימית''' - צנזורה שמפעילים בעלי עיתונים וכלי תקשורת על העיתונאים שעובדים ברשותם או הבנה של העיתונאים על מה אסור לדבר. חברת הכנסת [[שלי יחימוביץ']] שהייתה עיתונאית בעברה העידה על נושא זה: "הדבר החמור באמת הוא הצנזורה העצמית שהעיתונאים מטילים על עצמם. הם לא מקבלים יום יום הנחיות על מי לא לכתוב. הם מבינים לבד. גם אני הבנתי. על אחת כמה וכמה, הבינו זאת עיתונאים פחות חזקים ממני." היא טענה גם שפרוק של [[ארגוני עובדים]] שהגנו על מעמדם העצמאי של העיתונאים מאפשר כוח רב מידי של בעלי כלי התקשורת. {{הערה|מזל מועלם, לילך ויסמן, ניר חסון, [http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/673854.html פרץ בכנס הרצליה: כל מתנחל שירצה לעזוב את ביתו בגדה יקבל פיצוי הוגן], הארץ, 23.01.2006 }}  

סוג אחד של צנזורה הוא '''צנזורה פנימית''' - צנזורה שמפעילים בעלי עיתונים וכלי תקשורת על העיתונאים שעובדים ברשותם או הבנה של העיתונאים על מה אסור לדבר. חברת הכנסת [[שלי יחימוביץ']] שהייתה עיתונאית בעברה העידה על נושא זה: "הדבר החמור באמת הוא הצנזורה העצמית שהעיתונאים מטילים על עצמם. הם לא מקבלים יום יום הנחיות על מי לא לכתוב. הם מבינים לבד. גם אני הבנתי. על אחת כמה וכמה, הבינו זאת עיתונאים פחות חזקים ממני." היא טענה גם שפרוק של [[ארגוני עובדים]] שהגנו על מעמדם העצמאי של העיתונאים מאפשר כוח רב מידי של בעלי כלי התקשורת. {{הערה|מזל מועלם, לילך ויסמן, ניר חסון, [http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/673854.html פרץ בכנס הרצליה: כל מתנחל שירצה לעזוב את ביתו בגדה יקבל פיצוי הוגן], הארץ, 23.01.2006 }}  

סוג מיוחד של צנזורה פנימית נקרא בעברית '''"איתרוג"'''. הכוונה היא למניעת הפצה של ידיעות לא מחמיאות והפצה מוגזמת של ידיעות מחמיאות על פוליטיקאים שהעיתון רוצה ביקרם, באופן דומה לשמירה על האתרוג, פרי עדין ואחד מ-4 המינים, שנשמר בקופסה מגוננת עם צמר גפן לבל יפגע. העורך המפוטר של המוסף "7 ימים" (מבית ידיעות אחרונות), ניר בכר, הגיש תביעה לבית הדין לעבודה בתל אביב בינואר 2006 נגד העיתון. לטענתו דליה איציק זכתה לסיקור עיתונאי "מגונן" ב"ידיעות אחרונות" בזמן שהיתה שרת התקשורת. {{הערה|ענת באלינט, [http://www.haaretz.co.il/misc/1.1545683 תביעה: דליה איציק זכתה לסיקור מגונן ב"ידיעות אחרונות" כשהיתה שרת התקשורת], הארץ, 23.01.2006 }} גורמים בימין המדיני מאשימים כי [[נוני מוזס]] וידיעות, נוקטים מדיניות של איתרוג כלפי פוליטיקאים בכירים שונים משום שאלו מקדמים אינטרסים כספיים או מדיניים שנוחים לו - אל מול אריאל שרון, אהוד אולמרט, יאיר לפיד ואחרים. טענות דומות מופנות אל [[ישראל היום]] משום שזה מפיץ דעות שנוחות ל[[בנימין נתניהו]] ומצניע או לא מזכיר כלל ידיעות שלא נוחות לו.  

סוג מיוחד של צנזורה פנימית נקרא בעברית '''"איתרוג"'''. הכוונה היא למניעת הפצה של ידיעות לא מחמיאות והפצה מוגזמת של ידיעות מחמיאות על פוליטיקאים שהעיתון רוצה ביקרם, באופן דומה לשמירה על האתרוג, פרי עדין ואחד מ-4 המינים, שנשמר בקופסה מגוננת עם צמר גפן לבל יפגע. העורך המפוטר של המוסף "7 ימים" (מבית ידיעות אחרונות), ניר בכר, הגיש תביעה לבית הדין לעבודה בתל אביב בינואר 2006 נגד העיתון. לטענתו דליה איציק זכתה לסיקור עיתונאי "מגונן" ב"ידיעות אחרונות" בזמן שהייתה שרת התקשורת. {{הערה|ענת באלינט, [http://www.haaretz.co.il/misc/1.1545683 תביעה: דליה איציק זכתה לסיקור מגונן ב"ידיעות אחרונות" כשהייתה שרת התקשורת], הארץ, 23.01.2006 }} גורמים בימין המדיני מאשימים כי [[נוני מוזס]] וידיעות, נוקטים מדיניות של איתרוג כלפי פוליטיקאים בכירים שונים משום שאלו מקדמים אינטרסים כספיים או מדיניים שנוחים לו - אל מול אריאל שרון, אהוד אולמרט, יאיר לפיד ואחרים. טענות דומות מופנות אל [[ישראל היום]] משום שזה מפיץ דעות שנוחות ל[[בנימין נתניהו]] ומצניע או לא מזכיר כלל ידיעות שלא נוחות לו.  

העיתונאי [[גיא רולניק]], עורך דה מארקר טוען בסדרה [[מגש הכסף]] כי עיקר הצנזורה העצמית היא כלפי [[בעלי הון בישראל]]. רולניק מציג כיצד רוב [[בנקאות בישראל|מערכת הבנקאות והפיננסים של ישראל]] נשלטת על ידי קבוצה קטנה של בעלי הון. בנק הפועלים ובנק לאומי שולטים בכ-60% מהאשראי במדינה. רולניק גם מציג כיצד החברים המעטים בקבוצה זו מממנים זה את זה תוך שהם עושים שימוש בכספו של הציבור. לפי רולניק, אותה קבוצה קטנה שולטת באמצעי התקשורת המרכזיים: ערוץ 2, ידיעות אחרונות, מעריב ועוד. ערוצי התקשורת האלה לא מהססים לבקר את הפוליטיקאים בישראל אבל הם כמעט ולא מבקרים את בעלי ההון הגדולים וכיצד פעילות של [[קפיטליזם למקורבים]] פוגעת בציבור.  

העיתונאי [[גיא רולניק]], עורך דה מרקר טוען בסדרה [[מגש הכסף]] כי עיקר הצנזורה העצמית היא כלפי [[בעלי הון בישראל]]. רולניק מציג כיצד רוב [[בנקאות בישראל|מערכת הבנקאות והפיננסים של ישראל]] נשלטת על ידי קבוצה קטנה של בעלי הון. בנק הפועלים ובנק לאומי שולטים בכ-60% מהאשראי במדינה. רולניק גם מציג כיצד החברים המעטים בקבוצה זו מממנים זה את זה תוך שהם עושים שימוש בכספו של הציבור. לפי רולניק, אותה קבוצה קטנה שולטת באמצעי התקשורת המרכזיים: ערוץ 2, ידיעות אחרונות, מעריב ועוד. ערוצי התקשורת האלה לא מהססים לבקר את הפוליטיקאים בישראל אבל הם כמעט ולא מבקרים את בעלי ההון הגדולים וכיצד פעילות של [[קפיטליזם למקורבים]] פוגעת בציבור.  

===צנזורה כלפי תוכן חיצוני===

===צנזורה כלפי תוכן חיצוני===

צנזורה של תכנים קיימת גם בעולם. בשנת 1998 ארגון [[אדבסטרס]] נתקל בצנזורה מצד תאגידי תקשורת בקנדה. בעוד החברות פרסמו סרטון הסברה של חברות ל[[כריתת יערות]]] הן סרבו לשדר סרטון הסברה נגדי בעל מסר [[סביבתנות|סביבתי]] שמסביר את ההבדל בין חוות עצים לבין יער. בהמשך הפיק הארגון תשדיר על נזקי [[תרבות הצריכה]] שקרא להשתתפות ב[[יום ללא קניות]]. חברות טלוויזיה רבות בארצות הברית סרבו לשדר את הסרטון.

צנזורה של תכנים קיימת גם בעולם. בשנת 1998 ארגון [[אדבסטרס]] נתקל בצנזורה מצד תאגידי תקשורת בקנדה. בעוד החברות פרסמו סרטון הסברה של חברות ל[[כריתת יערות]] הן סרבו לשדר סרטון הסברה נגדי בעל מסר [[סביבתנות|סביבתי]] שמסביר את ההבדל בין חוות עצים לבין יער. בהמשך הפיק הארגון תשדיר על נזקי [[תרבות הצריכה]] שקרא להשתתפות ב[[יום ללא קניות]]. חברות טלוויזיה רבות בארצות הברית סרבו לשדר את הסרטון.

===צנזורה על ידי תביעות השתקה===

===צנזורה על ידי תביעות השתקה===

תביעת השתקה בולטת היתה איום בתביעת דיבה של [[שלדון אדלסון]], בעל השליטה בעיתון [[ישראל היום]], נגד ערוץ 10 בשל תחקיר שפורסם בערוץ בשנת 2011. בתגובה התנצלו אנשי הערוץ בשידור חי, בפני שלדון אדלסון ביולי אותה שנה. ראודור בנזימן מי שהיה מנכ"ל ערוץ 10, התפטר מתפקידו בעקבות ההתנצלות. [http://www.themarker.com/advertising/1.1423295], וטען כי [[רון לאודר]] שהיה הבעלים, הפעיל לחץ ישיר על הערוץ להתנצל.[http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000905213] בראיון שנערך עימו לעיתון הארץ סיפר בנזימן כי מצבו הפיננסי של הערוץ היה גרוע ולא איפשר לו לעמוד במשפט ארוך ויקר ולכן נאלץ להתקפל. [http://www.haaretz.co.il/magazine/ayelet-shani/.premium-1.2213143]

תביעת השתקה בולטת היתה איום בתביעת דיבה של [[שלדון אדלסון]], בעל השליטה בעיתון [[ישראל היום]], נגד ערוץ 10 בשל תחקיר שפורסם בערוץ בשנת 2011. בתגובה התנצלו אנשי הערוץ בשידור חי, בפני שלדון אדלסון ביולי אותה שנה. ראודור בנזימן מי שהיה מנכ"ל ערוץ 10, התפטר מתפקידו בעקבות ההתנצלות. [http://www.themarker.com/advertising/1.1423295], וטען כי [[רון לאודר]] שהיה הבעלים, הפעיל לחץ ישיר על הערוץ להתנצל.[http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000905213] בראיון שנערך עימו לעיתון הארץ סיפר בנזימן כי מצבו הפיננסי של הערוץ היה גרוע ולא איפשר לו לעמוד במשפט ארוך ויקר ולכן נאלץ להתקפל. [http://www.haaretz.co.il/magazine/ayelet-shani/.premium-1.2213143]

השפעות תביעה זו קיימות עד היום. לטענתה העיתונאית [[אילנה דיין]], החשש שלה לבצע חקירים על [[קשרי הון שלטון]] לא נובע מלחצים של בעלי הערוץ, אלא מכך שאיום בתביעת כמו זה של אדלסון, יגרור לחץ כלכלי כבד על הערוץ, ומכאן תהיה קצרה הדרך להתנצלות והתקפלות.[http://www.themarker.com/markerweek/1.2328292]

השפעות תביעה זו קיימות עד היום. לטענתה העיתונאית [[אילנה דיין]], החשש שלה לבצע תחקירים על [[קשרי הון שלטון]] לא נובע מלחצים של בעלי הערוץ, אלא מכך שאיום בתביעת כמו זה של אדלסון, יגרור לחץ כלכלי כבד על הערוץ, ומכאן תהיה קצרה הדרך להתנצלות והתקפלות.[http://www.themarker.com/markerweek/1.2328292]

==צנזורה של מנועי חיפוש וחברות אינטרנט==

==צנזורה של מנועי חיפוש וחברות אינטרנט==

דוגמה אחת לצנזורה כזו היא שיתופי פעולה חברות גדולות כמו גוגל או מיקרוסופט עם הממשל הסיני כדי לצנזר תכנים שעלולים להפריע לממשלה. צנזורה כזו מופעלת כנראה גם על ידי הממשל הסיני עצמו והיא דבר שמתקיים במדינות נוספות. דוגמאות לכך היא שחברת המדיה [[ניוז קורפ]] של [[רופרט מרדוק]], צינזרה הודעות של משתמשי אתר הקשרים החברתיים שרכשה MySpace; [[מיקרוסופט]] סגרה בלוג של עיתונאי סיני. גוגל מצנזרת מילים במנוע החיפוש בפורטל הסיני שלה הנוגעות לטיבט. {{הערה|נמרוד הלפרן, [http://www.haaretz.co.il/captain/net/1.1545479 סוף חופש הביטוי באינטרנט?] קפטן אינטרנט, הארץ, 08.01.2006}}  

דוגמה אחת לצנזורה כזו היא שיתופי פעולה חברות גדולות כמו גוגל או מיקרוסופט עם הממשל הסיני כדי לצנזר תכנים שעלולים להפריע לממשלה. צנזורה כזו מופעלת כנראה גם על ידי הממשל הסיני עצמו והיא דבר שמתקיים במדינות נוספות. דוגמאות לכך היא שחברת המדיה [[ניוז קורפ]] של [[רופרט מרדוק]], צינזרה הודעות של משתמשי אתר הקשרים החברתיים שרכשה MySpace; [[מיקרוסופט]] סגרה בלוג של עיתונאי סיני. גוגל מצנזרת מילים במנוע החיפוש בפורטל הסיני שלה הנוגעות לטיבט. {{הערה|נמרוד הלפרן, [http://www.haaretz.co.il/captain/net/1.1545479 סוף חופש הביטוי באינטרנט?] קפטן אינטרנט, הארץ, 08.01.2006}}  

==ראו גם==

==ראו גם==