47,332
עריכות
שינויים
יצירת דף עם התוכן "'''חברת הפירות המאוחדת''' (UFC - United Fruit Company) היתה תאגיד רב לאומי שבסיסו בארצות הברית שפעילו..."
'''חברת הפירות המאוחדת''' (UFC - United Fruit Company) היתה [[תאגיד רב לאומי]] שבסיסו בארצות הברית שפעילותה המרכזית היתה יבוא פירות (כמו בננות ואננסים) לארצות הברית. במשך עשרות שנים החברה שלטה במספר מדינות במרכז אמריקה תוך סיוע של שליטים דיקטטורים, וקבלת סיוע לפעילותה מממשלת ארצות הברית והסתרת הנושא באמצעות [[תעמולה]], דבר זה הצמיח את המושג "[[רפובליקת בננות]]" למדינות כמו הונדורס, קולומביה, וגוואטמלה במהלך המאה ה-20. חברת הפירות המאוחדת לא בחלה בשיטות של אלימות, שוחד, הפיכות במדינות דמוקרטיות בשיטות של הונאה והטעיה כלפי אזרחי ארצות הברית.
חברת הפירות המאוחדת ניצלה את כוחה על מנת לקשור קשרים פסולים עם מנהיגי המדינות הטוטליטריות של אמריקה הלטינית, וזאת על מנת שיוכל לחכור שטחי חקלאות גדולים באותן מדינות. מנהיגי אותם משטרים מושחתים, שזכו לסיוע צבאי אמריקאי וכספי שוחד רבים, אפשרו לתאגיד הפירות להעסיק אצלם כוח עבודה זול בתנאי עבדות. כך התאפשר לתאגיד לקבל בננות בזול ולמכור אותן ביוקר בצפון אמריקה ובאירופה. במקביל החברה קיימה קשרים עם ממשלת ארצות הברית והאליטה העסקית שם כדי לקבל סיוע למדיניותה. {{הערה|שם=:0}}
==היסטוריה במדינות השונות ==
===הונדורס===
תאגיד חברת הפירות המאוחדת רכש מעשירי הונדורס את הזכויות לעבד את הקרקעות הפוריות והקים מערכת ליצוא בננות. התאגיד השתלט באופן הדרגתי על כלכלת הונדורס ודיכא ניסיונות של העובדים והאיכרים להתארגן נגדו בעזרת [[משטרה פרטית|כוחות ביטחון פרטיים]]. בשנת 1901 השיגה החברה דריסת רגל משמעותית בגואטמלה בעידודו של הנשיא הגנרל חורה אוּבִּיקוֹ, כשהיא מקבלת לידיה את ניהול שירותי הדואר במדינה. בד בבד גם רכשה את מניות השליטה בשירותי החשמל, מסילות הברזל, ושירותי הטלגרף, ואף השתלטה על 40% ממיטב האדמות במדינה. בשנות השלושים הוערך שווי החברה ב-215 מיליון דולרים. היא מיזגה לתוכה כ-20 חברות, והייתה למעסיק הגדול ביותר במרכז אמריקה.
התאגיד השתלט גם על הפוליטיקה המקומית. בשנת 1910 סרב נשיא הונדורס לתת לתאגיד הקלות במס. בתגובה התאגיד שכר קבוצת בריונים חמושים שהדיחו את הנשיא המכהן לטובת נשיא ממונה, אשר ויתר לתאגיד על תשלום מסים ל-25 שנה.
בשנת 1930 מאורגנת שביתה במטעי הבננות בהונדורס. על ידי The Action Committees of the Federacion Obrera HondureÐa . השביתה לא מקבלת תמיכה רבה מהעובדים והיא נהרסת בקלות. בשנת 1932 בגווטמלה נרצח מנהיג השביתה, Juan Pablo Wainwright. {{הערה|שם=Chronology |[http://web.archive.org/web/20120717004708/http://www.icdc.com/~paulwolf/colombia/santamarta.htm Chronology] The United Fruit Historical Society}}
===קולומביה===
ב-12 בנובמבר 1928, החליטו מגדלי הבננות בקולומביה שעבדו עבור "חברת הפירות המאוחדת" לפתוח בשביתה במחאה על תנאי העבודה הירודים.
השביתה החלה ליד העיר סנטה מרתה ליד חוף הים הקריבי.הערכות של היסטוריונים גורסות כי מספר השובתים היה בין 11,000 ל-30,000.
בין הדרישות שהציבו הייתה חתימה על חוזה עבודה בסיסי, אשר תחייב את חברת הפירות בתשלום לעובדים. עד לאותו זמן, קיבלו העובדים שכר בדמות תלושים איתם ניתן היה לרכוש רק בחנויות של חברת הפירות המאוחדת. כן דרשו העובדים להגביל את העבודה לשישה ימים בשבוע ו-8 שעות מדי יום. על מנת להפעיל לחץ על החברה, קבעו מארגני המחאה כי היא תימשך ללא הגבלת זמן. השותפים לשביתה הפכו בהדרגה לתנועת העבודה הגדולה ביותר שקמה בקולומביה עד אותה תקופה.{{הערה|[http://www.historychannel.com.au/classroom/day-in-history/987/banana-massacre This Day In HISTORY: December 06, 1928 "Banana Massacre], The history channel}} בין השותפים לתנועה היה אפשר למצוא חברים מהמפלגה הליברלית, כמו גם חברי מפלגות הסוציאליסטים והקומוניסטים.{{הערה|[http://web.archive.org/web/20050307140322/http://www.unitedfruit.org/chronology.html Chronology, The United Fruit Historical Society] (on archive.org). Archived from the original on March 7, 2005.}}
בעקבות מברק שנשלח למשרד [[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה האמריקאי]] על ידי גורמים בממשל האמריקאי ובכירים בחברת הפירות המאוחדת בו הגדירו את השביתה כבעלת אופי "קומוניסטי" ו"חתרני", איים הממשל האמריקאי בפלישה לקולומביה על ידי כוחות חיל הנחתים של ארצות הברית במידה והממשלה הקולומביאנית לא תפעל לשמירה על האינטרסים של חברת הפירות.
ב-6 בדצמבר 1928, התרחש "טבח הבננות בקולומביה". ביום זה הורו נציגי השלטון לשובתים להתכנס בכיכר העיר סיינגה, בטענה כי הם מעוניינים לפתוח עימם במשא ומתן לסיום השביתה. סביב הכיכר, בה בה התכנסו כ-3,000 איש, שכללו את השובתים יחד עם בני משפחתם, התמקמו חיילים קולומביאנים חמושים בתתי מקלע בפיקודו של הגנרל קרלוס קורטס ורגאס. (Carlos Cortés Vargas) החיילים כרזו לשובתים להתפנות בתוך מספר דקות מהכיכר אחרת ירו בהם. לאחר תום הזמן, פתחו החיילים באש חיה אל עבר השובתים. בתקשורת דווח כי בטבח נהרגו 47 בני אדם, אולם מהתכתבויות שנחשפו מאוחר יותר בין השגריר האמריקאי בקולומביה למזכירות המדינה האמריקאית, כתב השגריר: "אני גאה לדווח שמספר הפורעים שנהרגו על ידי הצבא הקולומביאני חצה את ה-1,000". {{הערה| צילום של מסמך - [http://web.archive.org/web/20120606191231/http://www.icdc.com/~paulwolf/colombia/caffery16jan1929.jpg Despatch from Bogotá Embassy to Secretary of State, January 16, 1929] }}{{הערה|שם=:0|ערן הילדסהיים, [http://www.amitit.co.il/%D7%98%D7%91%D7%97-%D7%94%D7%91%D7%A0%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%97%D7%93%D7%AA/ הושמט מספרי ההיסטוריה – כך טבח תאגיד אמריקאי באלפי עובדיו,] באתר הכלכלה האמיתית, 30 במאי 2016}}{{הערה|[http://web.archive.org/web/20120717004708/http://www.icdc.com/~paulwolf/colombia/santamarta.htm The Santa Marta Massacre], web.archive.org}}
עד היום, אין זה ברור האם הסיבה לסיום השביתה ובהמשך לטבח נבעה מאיום של הממשל האמריקאי כי במידה והכוחות הקולומביאנים לא יטפלו ביד קשה בשובתים, ארצות הברית תפלוש למדינה או שמא בשל הוראות ישירות מבכירי חברת הפירות המאוחדת.
האירוע הוזכר בספרו המפורסם של הסופר הקולומביאני גבריאל גרסיה מרקס, מאה שנים של בדידות. תיאור אחר של הטבח כלול בספרו של הסופר אלווארו סמודיו (אנ') "La Casa Grande".
===גווטמלה===
"חברת הפירות המאוחדת" היתה גם בעלת מטעי בננות גדולים בגוואטמלה, במשך עשורים שלטה החברה על המדינה דרך שורה של דיקטטורים.
"חברת הפירות המאוחדת" החלה להוות גורם הולך ומשפיע בגואטמלה החל מ-1901 בתקופת כהונותיהם של הנשיאים מַנוּאֵל חוֹסֶה אֶסְטְרָאדָה (Manuel José Estrada Cabrera) והגנרל חורחה אוּבִּיקוֹ (Jorge Ubico y Castañeda). בתקופת הדיקטטורה של אוביקו נפתחה גואטמלה ביתר שאת להשקעות חוץ, כשאוביקו נותן הטבות מופלגות במיוחד ל'חברת הפירות המאוחדת'. 'חברת הפירות המאוחדת' הזרימה השקעות למדינה, כשהיא רוכשת את מניות השליטה במסילות הברזל, שירותי החשמל והטלגרף, ובד בבד גם משתלטת על 40% ממיטב האדמות של המדינה, כשהיא מפנה אותן לגידול בננות, ומשיגה שליטה-למעשה בנמל היחיד של המדינה. כתוצאה מכך הייתה הממשלה כפופה פעמים רבות בפני החברה. על אף שהחברת הפירות המאוחדת סייעה בבנייה בתי-ספר, היא גם התנגדה בין היתר לסלילת כבישים, כיוון שאלה התחרו ב[[מונופול]] הרכבות שלה. התנהלות זו של גואטמלה זיכה אותה לכינוי "רפובליקת בננות".
ב-4 ביולי 1944 אולץ הדיקטטור חורחה אוביקו להתפטר בעקבות מחאות ושביתה כללית. מחליפו, הגנרל חואן פדריקו פּוֹנְסֶה וָאיְדֵס הודח גם הוא ב-20 באוקטובר 1944, בהפיכה של הקצינים פרנסיסקו חאווייר ארַאנָה וחקובו אָרבֵּנְס (Jacobo Árbenz Guzmán). כמאה איש נהרגו באותה הפיכה ולאחריה נשלטה המדינה בידי חונטה צבאית שמנתה את אראנה, ארבנס, וחורחה טוֹרִיֵיוֹ גָארִידוֹ. החונטה יזמה את הבחירות החופשיות הראשונות בגואטמלה, ובהן זכה הסופר והמורה הבולט חואן חוסה ארֵוָאלוֹ, אשר גלה בארגנטינה במשך 14 שנה. המדיניות ה"סוציאלית נוצרית" שלו הושפעה מהניו-דיל בארצות הברית, וספגה ביקורת מהמעמד העליון ומבעלי-אדמות, שכינתה אותה "קומוניסטית". בשנת 1950 נבחר שנבחר בבחירות חופשיות חקובו ארבנס, להיות מחליפו של ארוואלו, כנשיא גואטמלה. בשנת 1953 הוא הכריז כי המדינה תשלט על רוב האדמות. זה היה צעד פופלארי מאד. הדבר היה אסון ל"חברת הפירות המאוחדת".
התאגיד פנה לשירותיו של איש יחסי הציבור [[אדאואד ברנייז]] כדי להפטר מארבנס. במקום לדבר על הבעיות של יונטייד פרוטס ברנייז בחר להציג את ארבנס בצורה מפחידה. במקום כשליט דמוקרטי פופלארי הוא הוצג סיכון קומוניסטי קרוב מאד לחופי ארצות הברית, בצורה שכביכול סיכנה את הדמוקרטיה והערכים של ארצות הברית. במציאות ארבנס היה סוציאל דמוקרט ללא קשרים למוסקווה אבל ברנייז רצה להפוך אותו לאיום קומוניסטי בזמן המלחמה הקרה. הוא ארגן טיול למשלחת של עיתונאים חשובים לגוואטמלה, בלי שרובם הכירו את המדינה או את הפוליטיקה שלה. ברנייז אירגן בידור עבורם וכן שיחות עם פוליטיקאים מקומיים שנטעו בהם את הרושם שארבנס הוא קומוניסט שנשלט על ידי מוסקווה. במהלך הטיול היתה גם הפגנה אלימה אנטי-אמריקאית, בבירה, רבים מאלו שעבדו עבור יונטייד פרוטס, היו משוכנעים כי זו אורגנה על ידי ברנייז עצמו. {{הערה|שם=the_Self|[[המאה של העצמי]], בי.בי.סי, 2002}} ברנייז הקים גם סוכנות ידיעות מזוייפת בארצות הברית, the middle American information bearu, הסוכנות הפיצה ללא הרף ידיעות לפיהן ארבנס מתכוון להשתמש בגוואטמלה כראש גשר למתקפה סובייטית נגד ארצות הברית, דבר זה נתפס כאיום רציני היות ומדובר ב"חצר האחורית" של ארצות הברית, ובמרחק של רק כמה מאות ק"מ בלבד מניו-אורלינס.{{הערה|שם=the_Self}}
ברנייז לא סתם ניסה להשחיר את ארבנס, אלא היה חלק מקשר סודי. הנשיא אייזנהור הסכים כי יש להפיל את ארבנס, אבל יש לעשות זאת בסודיות. הוראות ניתנו ל-CIA כדי לארגן הפיכה בגווטמלה. ה-CIA, יחד עם חברת הפירות המאוחדת אימן וחימש צבא מורד ומצא מנהיג חדש למדינה, בשם קולונל ארמז (Colonel Carlos Castillo Armas). שם המבצע של ה-CIA היה מבצע PBSUCCESS (ה-CIA סייע עוד קודם לעלייתו של השח באיראן). קצין ה-CIA שהיה אחראי למתקפה היה הווארד האנט, שהיה מעורב מאוחר יותר בפרשת ווטרגייט. הוא מעיד כי זו הייתה מתקפת הפחדה שנועדה לשתק את חיילי המדינה. טייסים של ה-CIA הפציצו את הבירה וברנייז הציג זאת בעיתונות כטייסים של לוחמי חופש שמשחררים את המדינה.{{הערה|שם=the_Self}} קבוצה מצומצמת של גואטמלים סייעה להפיכה - בעלי-אדמות, קבוצת אנשי צבא לשעבר והכנסייה הקתולית. ביוני 1954 ארבנס נמלט מהמדינה וארמנס הגיע כמנהיג החדש של המדינה.{{הערה|שם=the_Self}} בכך נסתיימה תקופה בת 10 שנות דמוקרטיה במדינה שכונתה "עשר שנות האביב".
בתוך כמה חודשים מתום ההפיכה ביקר סגן הנשיא ניקסון במדינה. באירוע שבויים על ידי "חברת הפירות המאוחדת" הוצגו לו ערימות של ספרים של מארקס שנמצאו כביכול בארמון הנשיאותי. ניקסון נאם בגווטלמה "זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שמשטר קומיניסטי מופל על ידי העם" והוא המשיך וטען כי לדעתו גווטמלה תכנס לעידן חדש של שגשוג וחירות לעם.{{הערה|שם=the_Self}} ארמנס נרצח בידי שומר ראשו לאחר 3 שנים בשנת 1957. במקומו עלה לשלטון הדיקטטור אידיגורס פואנטס שניהל משטר אוטוקרטי הולך וגובר. קבוצה של קצינים ניסו למרוד בפואנטס בשנת 1960, מרד זה נכשל והחלה מלחמת אזרחים בת 36 שנה, שנסתיימה רק בשנת 1996 עם חתימה על הסכם שלום עם כוחות הגרילה. 1983 מצוינת כשנה שבה נסתיימה האלימות הפוליטית והובילה לבחירות דמוקרטיות החל מ-1985 ועד היום.
==ראו גם==
* [[רפובליקת בננות]]
* [[נאו-קולוניאליזם]]
* [[המאה של העצמי]] -כיצד [[אדוארד ברנייז]] סייע לבצע "הנדסת הסכמה" סביב הפלת שליט דמוקרטי בגווטמאלה, בטענה שהוא קומוניסט.
* [[קללת המשאבים]]
==קישורים חיצוניים==
* [https://en.wikipedia.org/wiki/Banana_republic רפובליקת בננות] בוויקיפדיה האנגלית
* [https://en.wikipedia.org/wiki/Banana_massacre טבח הבננות בקולומביה] בוויקיפדיה האנגלית
* [https://web.archive.org/web/20050307140322/http://www.unitedfruit.org/chronology.html כרונולוגיה של פעילותה של חברת הפירות המאוחדת], ארכוב מתוך אתר The United Fruit Historical Society
* או. הנרי, הספר [http://www.gutenberg.org/ebooks/2777 "כרובים ומלכים"], 1904, ב"פרוייקט גוטנברג".
* ערן הילדסהיים, [http://www.amitit.co.il/%D7%98%D7%91%D7%97-%D7%94%D7%91%D7%A0%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%97%D7%93%D7%AA/ הושמט מספרי ההיסטוריה – כך טבח תאגיד אמריקאי באלפי עובדיו] באתר הכלכלה האמיתית, 30 במאי 2016
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:הון ושלטון]]
[[קטגוריה:תאגידים רב לאומיים]]
[[קטגוריה:היסטוריה כלכלית]]
[[קטגוריה:כלכלה פוליטית]]
[[קטגוריה:אי שוויון]]
[[קטגוריה:עוני]]
[[קטגוריה:משאבי טבע]]
חברת הפירות המאוחדת ניצלה את כוחה על מנת לקשור קשרים פסולים עם מנהיגי המדינות הטוטליטריות של אמריקה הלטינית, וזאת על מנת שיוכל לחכור שטחי חקלאות גדולים באותן מדינות. מנהיגי אותם משטרים מושחתים, שזכו לסיוע צבאי אמריקאי וכספי שוחד רבים, אפשרו לתאגיד הפירות להעסיק אצלם כוח עבודה זול בתנאי עבדות. כך התאפשר לתאגיד לקבל בננות בזול ולמכור אותן ביוקר בצפון אמריקה ובאירופה. במקביל החברה קיימה קשרים עם ממשלת ארצות הברית והאליטה העסקית שם כדי לקבל סיוע למדיניותה. {{הערה|שם=:0}}
==היסטוריה במדינות השונות ==
===הונדורס===
תאגיד חברת הפירות המאוחדת רכש מעשירי הונדורס את הזכויות לעבד את הקרקעות הפוריות והקים מערכת ליצוא בננות. התאגיד השתלט באופן הדרגתי על כלכלת הונדורס ודיכא ניסיונות של העובדים והאיכרים להתארגן נגדו בעזרת [[משטרה פרטית|כוחות ביטחון פרטיים]]. בשנת 1901 השיגה החברה דריסת רגל משמעותית בגואטמלה בעידודו של הנשיא הגנרל חורה אוּבִּיקוֹ, כשהיא מקבלת לידיה את ניהול שירותי הדואר במדינה. בד בבד גם רכשה את מניות השליטה בשירותי החשמל, מסילות הברזל, ושירותי הטלגרף, ואף השתלטה על 40% ממיטב האדמות במדינה. בשנות השלושים הוערך שווי החברה ב-215 מיליון דולרים. היא מיזגה לתוכה כ-20 חברות, והייתה למעסיק הגדול ביותר במרכז אמריקה.
התאגיד השתלט גם על הפוליטיקה המקומית. בשנת 1910 סרב נשיא הונדורס לתת לתאגיד הקלות במס. בתגובה התאגיד שכר קבוצת בריונים חמושים שהדיחו את הנשיא המכהן לטובת נשיא ממונה, אשר ויתר לתאגיד על תשלום מסים ל-25 שנה.
בשנת 1930 מאורגנת שביתה במטעי הבננות בהונדורס. על ידי The Action Committees of the Federacion Obrera HondureÐa . השביתה לא מקבלת תמיכה רבה מהעובדים והיא נהרסת בקלות. בשנת 1932 בגווטמלה נרצח מנהיג השביתה, Juan Pablo Wainwright. {{הערה|שם=Chronology |[http://web.archive.org/web/20120717004708/http://www.icdc.com/~paulwolf/colombia/santamarta.htm Chronology] The United Fruit Historical Society}}
===קולומביה===
ב-12 בנובמבר 1928, החליטו מגדלי הבננות בקולומביה שעבדו עבור "חברת הפירות המאוחדת" לפתוח בשביתה במחאה על תנאי העבודה הירודים.
השביתה החלה ליד העיר סנטה מרתה ליד חוף הים הקריבי.הערכות של היסטוריונים גורסות כי מספר השובתים היה בין 11,000 ל-30,000.
בין הדרישות שהציבו הייתה חתימה על חוזה עבודה בסיסי, אשר תחייב את חברת הפירות בתשלום לעובדים. עד לאותו זמן, קיבלו העובדים שכר בדמות תלושים איתם ניתן היה לרכוש רק בחנויות של חברת הפירות המאוחדת. כן דרשו העובדים להגביל את העבודה לשישה ימים בשבוע ו-8 שעות מדי יום. על מנת להפעיל לחץ על החברה, קבעו מארגני המחאה כי היא תימשך ללא הגבלת זמן. השותפים לשביתה הפכו בהדרגה לתנועת העבודה הגדולה ביותר שקמה בקולומביה עד אותה תקופה.{{הערה|[http://www.historychannel.com.au/classroom/day-in-history/987/banana-massacre This Day In HISTORY: December 06, 1928 "Banana Massacre], The history channel}} בין השותפים לתנועה היה אפשר למצוא חברים מהמפלגה הליברלית, כמו גם חברי מפלגות הסוציאליסטים והקומוניסטים.{{הערה|[http://web.archive.org/web/20050307140322/http://www.unitedfruit.org/chronology.html Chronology, The United Fruit Historical Society] (on archive.org). Archived from the original on March 7, 2005.}}
בעקבות מברק שנשלח למשרד [[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה האמריקאי]] על ידי גורמים בממשל האמריקאי ובכירים בחברת הפירות המאוחדת בו הגדירו את השביתה כבעלת אופי "קומוניסטי" ו"חתרני", איים הממשל האמריקאי בפלישה לקולומביה על ידי כוחות חיל הנחתים של ארצות הברית במידה והממשלה הקולומביאנית לא תפעל לשמירה על האינטרסים של חברת הפירות.
ב-6 בדצמבר 1928, התרחש "טבח הבננות בקולומביה". ביום זה הורו נציגי השלטון לשובתים להתכנס בכיכר העיר סיינגה, בטענה כי הם מעוניינים לפתוח עימם במשא ומתן לסיום השביתה. סביב הכיכר, בה בה התכנסו כ-3,000 איש, שכללו את השובתים יחד עם בני משפחתם, התמקמו חיילים קולומביאנים חמושים בתתי מקלע בפיקודו של הגנרל קרלוס קורטס ורגאס. (Carlos Cortés Vargas) החיילים כרזו לשובתים להתפנות בתוך מספר דקות מהכיכר אחרת ירו בהם. לאחר תום הזמן, פתחו החיילים באש חיה אל עבר השובתים. בתקשורת דווח כי בטבח נהרגו 47 בני אדם, אולם מהתכתבויות שנחשפו מאוחר יותר בין השגריר האמריקאי בקולומביה למזכירות המדינה האמריקאית, כתב השגריר: "אני גאה לדווח שמספר הפורעים שנהרגו על ידי הצבא הקולומביאני חצה את ה-1,000". {{הערה| צילום של מסמך - [http://web.archive.org/web/20120606191231/http://www.icdc.com/~paulwolf/colombia/caffery16jan1929.jpg Despatch from Bogotá Embassy to Secretary of State, January 16, 1929] }}{{הערה|שם=:0|ערן הילדסהיים, [http://www.amitit.co.il/%D7%98%D7%91%D7%97-%D7%94%D7%91%D7%A0%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%97%D7%93%D7%AA/ הושמט מספרי ההיסטוריה – כך טבח תאגיד אמריקאי באלפי עובדיו,] באתר הכלכלה האמיתית, 30 במאי 2016}}{{הערה|[http://web.archive.org/web/20120717004708/http://www.icdc.com/~paulwolf/colombia/santamarta.htm The Santa Marta Massacre], web.archive.org}}
עד היום, אין זה ברור האם הסיבה לסיום השביתה ובהמשך לטבח נבעה מאיום של הממשל האמריקאי כי במידה והכוחות הקולומביאנים לא יטפלו ביד קשה בשובתים, ארצות הברית תפלוש למדינה או שמא בשל הוראות ישירות מבכירי חברת הפירות המאוחדת.
האירוע הוזכר בספרו המפורסם של הסופר הקולומביאני גבריאל גרסיה מרקס, מאה שנים של בדידות. תיאור אחר של הטבח כלול בספרו של הסופר אלווארו סמודיו (אנ') "La Casa Grande".
===גווטמלה===
"חברת הפירות המאוחדת" היתה גם בעלת מטעי בננות גדולים בגוואטמלה, במשך עשורים שלטה החברה על המדינה דרך שורה של דיקטטורים.
"חברת הפירות המאוחדת" החלה להוות גורם הולך ומשפיע בגואטמלה החל מ-1901 בתקופת כהונותיהם של הנשיאים מַנוּאֵל חוֹסֶה אֶסְטְרָאדָה (Manuel José Estrada Cabrera) והגנרל חורחה אוּבִּיקוֹ (Jorge Ubico y Castañeda). בתקופת הדיקטטורה של אוביקו נפתחה גואטמלה ביתר שאת להשקעות חוץ, כשאוביקו נותן הטבות מופלגות במיוחד ל'חברת הפירות המאוחדת'. 'חברת הפירות המאוחדת' הזרימה השקעות למדינה, כשהיא רוכשת את מניות השליטה במסילות הברזל, שירותי החשמל והטלגרף, ובד בבד גם משתלטת על 40% ממיטב האדמות של המדינה, כשהיא מפנה אותן לגידול בננות, ומשיגה שליטה-למעשה בנמל היחיד של המדינה. כתוצאה מכך הייתה הממשלה כפופה פעמים רבות בפני החברה. על אף שהחברת הפירות המאוחדת סייעה בבנייה בתי-ספר, היא גם התנגדה בין היתר לסלילת כבישים, כיוון שאלה התחרו ב[[מונופול]] הרכבות שלה. התנהלות זו של גואטמלה זיכה אותה לכינוי "רפובליקת בננות".
ב-4 ביולי 1944 אולץ הדיקטטור חורחה אוביקו להתפטר בעקבות מחאות ושביתה כללית. מחליפו, הגנרל חואן פדריקו פּוֹנְסֶה וָאיְדֵס הודח גם הוא ב-20 באוקטובר 1944, בהפיכה של הקצינים פרנסיסקו חאווייר ארַאנָה וחקובו אָרבֵּנְס (Jacobo Árbenz Guzmán). כמאה איש נהרגו באותה הפיכה ולאחריה נשלטה המדינה בידי חונטה צבאית שמנתה את אראנה, ארבנס, וחורחה טוֹרִיֵיוֹ גָארִידוֹ. החונטה יזמה את הבחירות החופשיות הראשונות בגואטמלה, ובהן זכה הסופר והמורה הבולט חואן חוסה ארֵוָאלוֹ, אשר גלה בארגנטינה במשך 14 שנה. המדיניות ה"סוציאלית נוצרית" שלו הושפעה מהניו-דיל בארצות הברית, וספגה ביקורת מהמעמד העליון ומבעלי-אדמות, שכינתה אותה "קומוניסטית". בשנת 1950 נבחר שנבחר בבחירות חופשיות חקובו ארבנס, להיות מחליפו של ארוואלו, כנשיא גואטמלה. בשנת 1953 הוא הכריז כי המדינה תשלט על רוב האדמות. זה היה צעד פופלארי מאד. הדבר היה אסון ל"חברת הפירות המאוחדת".
התאגיד פנה לשירותיו של איש יחסי הציבור [[אדאואד ברנייז]] כדי להפטר מארבנס. במקום לדבר על הבעיות של יונטייד פרוטס ברנייז בחר להציג את ארבנס בצורה מפחידה. במקום כשליט דמוקרטי פופלארי הוא הוצג סיכון קומוניסטי קרוב מאד לחופי ארצות הברית, בצורה שכביכול סיכנה את הדמוקרטיה והערכים של ארצות הברית. במציאות ארבנס היה סוציאל דמוקרט ללא קשרים למוסקווה אבל ברנייז רצה להפוך אותו לאיום קומוניסטי בזמן המלחמה הקרה. הוא ארגן טיול למשלחת של עיתונאים חשובים לגוואטמלה, בלי שרובם הכירו את המדינה או את הפוליטיקה שלה. ברנייז אירגן בידור עבורם וכן שיחות עם פוליטיקאים מקומיים שנטעו בהם את הרושם שארבנס הוא קומוניסט שנשלט על ידי מוסקווה. במהלך הטיול היתה גם הפגנה אלימה אנטי-אמריקאית, בבירה, רבים מאלו שעבדו עבור יונטייד פרוטס, היו משוכנעים כי זו אורגנה על ידי ברנייז עצמו. {{הערה|שם=the_Self|[[המאה של העצמי]], בי.בי.סי, 2002}} ברנייז הקים גם סוכנות ידיעות מזוייפת בארצות הברית, the middle American information bearu, הסוכנות הפיצה ללא הרף ידיעות לפיהן ארבנס מתכוון להשתמש בגוואטמלה כראש גשר למתקפה סובייטית נגד ארצות הברית, דבר זה נתפס כאיום רציני היות ומדובר ב"חצר האחורית" של ארצות הברית, ובמרחק של רק כמה מאות ק"מ בלבד מניו-אורלינס.{{הערה|שם=the_Self}}
ברנייז לא סתם ניסה להשחיר את ארבנס, אלא היה חלק מקשר סודי. הנשיא אייזנהור הסכים כי יש להפיל את ארבנס, אבל יש לעשות זאת בסודיות. הוראות ניתנו ל-CIA כדי לארגן הפיכה בגווטמלה. ה-CIA, יחד עם חברת הפירות המאוחדת אימן וחימש צבא מורד ומצא מנהיג חדש למדינה, בשם קולונל ארמז (Colonel Carlos Castillo Armas). שם המבצע של ה-CIA היה מבצע PBSUCCESS (ה-CIA סייע עוד קודם לעלייתו של השח באיראן). קצין ה-CIA שהיה אחראי למתקפה היה הווארד האנט, שהיה מעורב מאוחר יותר בפרשת ווטרגייט. הוא מעיד כי זו הייתה מתקפת הפחדה שנועדה לשתק את חיילי המדינה. טייסים של ה-CIA הפציצו את הבירה וברנייז הציג זאת בעיתונות כטייסים של לוחמי חופש שמשחררים את המדינה.{{הערה|שם=the_Self}} קבוצה מצומצמת של גואטמלים סייעה להפיכה - בעלי-אדמות, קבוצת אנשי צבא לשעבר והכנסייה הקתולית. ביוני 1954 ארבנס נמלט מהמדינה וארמנס הגיע כמנהיג החדש של המדינה.{{הערה|שם=the_Self}} בכך נסתיימה תקופה בת 10 שנות דמוקרטיה במדינה שכונתה "עשר שנות האביב".
בתוך כמה חודשים מתום ההפיכה ביקר סגן הנשיא ניקסון במדינה. באירוע שבויים על ידי "חברת הפירות המאוחדת" הוצגו לו ערימות של ספרים של מארקס שנמצאו כביכול בארמון הנשיאותי. ניקסון נאם בגווטלמה "זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שמשטר קומיניסטי מופל על ידי העם" והוא המשיך וטען כי לדעתו גווטמלה תכנס לעידן חדש של שגשוג וחירות לעם.{{הערה|שם=the_Self}} ארמנס נרצח בידי שומר ראשו לאחר 3 שנים בשנת 1957. במקומו עלה לשלטון הדיקטטור אידיגורס פואנטס שניהל משטר אוטוקרטי הולך וגובר. קבוצה של קצינים ניסו למרוד בפואנטס בשנת 1960, מרד זה נכשל והחלה מלחמת אזרחים בת 36 שנה, שנסתיימה רק בשנת 1996 עם חתימה על הסכם שלום עם כוחות הגרילה. 1983 מצוינת כשנה שבה נסתיימה האלימות הפוליטית והובילה לבחירות דמוקרטיות החל מ-1985 ועד היום.
==ראו גם==
* [[רפובליקת בננות]]
* [[נאו-קולוניאליזם]]
* [[המאה של העצמי]] -כיצד [[אדוארד ברנייז]] סייע לבצע "הנדסת הסכמה" סביב הפלת שליט דמוקרטי בגווטמאלה, בטענה שהוא קומוניסט.
* [[קללת המשאבים]]
==קישורים חיצוניים==
* [https://en.wikipedia.org/wiki/Banana_republic רפובליקת בננות] בוויקיפדיה האנגלית
* [https://en.wikipedia.org/wiki/Banana_massacre טבח הבננות בקולומביה] בוויקיפדיה האנגלית
* [https://web.archive.org/web/20050307140322/http://www.unitedfruit.org/chronology.html כרונולוגיה של פעילותה של חברת הפירות המאוחדת], ארכוב מתוך אתר The United Fruit Historical Society
* או. הנרי, הספר [http://www.gutenberg.org/ebooks/2777 "כרובים ומלכים"], 1904, ב"פרוייקט גוטנברג".
* ערן הילדסהיים, [http://www.amitit.co.il/%D7%98%D7%91%D7%97-%D7%94%D7%91%D7%A0%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%97%D7%93%D7%AA/ הושמט מספרי ההיסטוריה – כך טבח תאגיד אמריקאי באלפי עובדיו] באתר הכלכלה האמיתית, 30 במאי 2016
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:הון ושלטון]]
[[קטגוריה:תאגידים רב לאומיים]]
[[קטגוריה:היסטוריה כלכלית]]
[[קטגוריה:כלכלה פוליטית]]
[[קטגוריה:אי שוויון]]
[[קטגוריה:עוני]]
[[קטגוריה:משאבי טבע]]