שינויים

שורה 11: שורה 11:  
# '''גן-עדן וגיהנום''' ("Heaven and Hell") סייגן מתאר את ההשפעות של שביטים ואסטורידאים על פלנטות, עם דוגמאות כמו אירוע טונגוסקה (התפוצצות של  אסטרואיד  מעל סיביר ב-1908) וכן מכתשים על הירח שתוארו על ידי נזירים מקנטרברי בשנת 1178. לאחר מכן הוא מתאר את הסביבה הטבעית של כוכב הלכת נוגה (ונוס), החל מתאוריות פטנטסיות שהיו בעבר כמו אלו של עמנואל וליקובסקי, ועד למידע שנאסף על ידי תוכנית ונרה - תכנית סובייטית לחקר הכוכב, כן נידונות ההשלכות של דבר זה על ההבנה שלנו את [[אפקט החממה]] של כדור הארץ. עדכון הסדרה מדגיש את הקשר לנושא של [[התחממות עולמית]].  
 
# '''גן-עדן וגיהנום''' ("Heaven and Hell") סייגן מתאר את ההשפעות של שביטים ואסטורידאים על פלנטות, עם דוגמאות כמו אירוע טונגוסקה (התפוצצות של  אסטרואיד  מעל סיביר ב-1908) וכן מכתשים על הירח שתוארו על ידי נזירים מקנטרברי בשנת 1178. לאחר מכן הוא מתאר את הסביבה הטבעית של כוכב הלכת נוגה (ונוס), החל מתאוריות פטנטסיות שהיו בעבר כמו אלו של עמנואל וליקובסקי, ועד למידע שנאסף על ידי תוכנית ונרה - תכנית סובייטית לחקר הכוכב, כן נידונות ההשלכות של דבר זה על ההבנה שלנו את [[אפקט החממה]] של כדור הארץ. עדכון הסדרה מדגיש את הקשר לנושא של [[התחממות עולמית]].  
 
# '''בלוז לכוכב אדום''' ("Blues for a Red Planet"). פרק זה מוקדש לכוכב הלכת מאדים, ומתחיל בספקולציות מדעיות ודמיוניות על הכוכב האדום, במהלך סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 (בין היתר 'מלחמת העולמות' של  ה. ג'. וולס, ספרי המדע-בדיוני של אדגר רייס בורוז והטענה המוטעה של פרסיוול לוול בדבר קיום תעלות על מאדים). הפרק עוסק לאחר מכן בנסיונות המוקדמים של רוברט גודרד בבניית טילים (בשנות ה-20 של המאה ה-20), לאחר שקיבל השראה לכך מקריאה בספרי מדע-בדיוני. כמו כן מתוארות החלליות ששוגרו למאדים, כולל 'ויקינג' שחיפשה חיים על הכוכב. הפרק מסתיים באפשרות של הארצה וקיום [[התיישבות בחלל|מושבה]] במאדים.
 
# '''בלוז לכוכב אדום''' ("Blues for a Red Planet"). פרק זה מוקדש לכוכב הלכת מאדים, ומתחיל בספקולציות מדעיות ודמיוניות על הכוכב האדום, במהלך סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 (בין היתר 'מלחמת העולמות' של  ה. ג'. וולס, ספרי המדע-בדיוני של אדגר רייס בורוז והטענה המוטעה של פרסיוול לוול בדבר קיום תעלות על מאדים). הפרק עוסק לאחר מכן בנסיונות המוקדמים של רוברט גודרד בבניית טילים (בשנות ה-20 של המאה ה-20), לאחר שקיבל השראה לכך מקריאה בספרי מדע-בדיוני. כמו כן מתוארות החלליות ששוגרו למאדים, כולל 'ויקינג' שחיפשה חיים על הכוכב. הפרק מסתיים באפשרות של הארצה וקיום [[התיישבות בחלל|מושבה]] במאדים.
#'''סיפורי נוודים'''  ("Travellers' Tales") - המסעות של חלליות ווי'גר שנשלחו לחלל, מוצגים בהקשר של מסעות ההולנדים במאה ה-17, מאות שנים של מסעות בספינות- מפרש, וההוגים בני זמננו הממשיכים מסורת זו, כמו Constantijn Huygens. מוצגת השוואה בין התגליות שלהם לבין התגליות של ווי'גר בין הירחים של צדק ושבתאי.
+
#'''סיפורי נוודים'''  ("Travellers' Tales") - המסעות של חלליות ווי'גר שנשלחו לחלל, מוצגים בהקשר של מסעות ההולנדים במאה ה-17, מאות שנים של מסעות בספינות- מפרש, וההוגים בני זמננו הממשיכים מסורת זו, כמו Constantijn Huygens. מוצגת השוואה בין התגליות שלהם לבין התגליות של ווי'גר בין הירחים של צדק ושבתאי.  
# '''עמוד השידרה של הלילה''' ("The Backbone of Night") -עוסק בגילוי טבעם של כוכבי השבת בשמים, וכן במאבק הראשון בין מדע ניסויי לבין דת ומיסטיקה. הפרק מתחיל בכך שסייגן מלמד בכיתה בשכונת ילדותו, בברוקלין, ניו-יורק. סייגן מעיד כי כילד הופתע לגלות כי הכוכבים שרואים בלילה הם שמשות מרוחקות מאד, וכי השמש שלנו היא פשוט כוכב שרואים מקרוב יותר. הפרק  מתחיל בהיסטוריה של מיתולגיות שונות על כוכבים, כמו ילידים באפריקה שהאמינו כי שביל החלב הוא עמוד שדרה ענק שתומך את השמיים ומונע מהם ליפול, או המיתולוגיה היוונית שסיפרה שהכוכבים שרואים בשביל החלב הוא חלב משדיה של הרה, אלת הלילה והכוכבים. סייגן מנחש כי עבור שבטים רבים של [[ציידים לקטים]] וודאי חשבו כי הכוכבים הם מדורות רחוקות בשמיים וכי עצם זה שמדורות אלה אינן נופלות לכדור הארץ מסמלות שהן שייכות ליצורים חזקים ובעלי כוח. מאוחר יותר הוא מציין כי המסורות של הדתות הפולתיאסתיות העניקו לכל כוכב אל או מלאך או סמי-אל משלו, כל אחד מהם בעל אחריות משלו. היות ולא היה קל להבין מה האלים רוצים החיים היו מלאי הפתעות לרעה בדמות שטפונות, בצורות, רעידות אדמה, מלחמות, מגפות ועוד.  
+
# '''עמוד השידרה של הלילה''' ("The Backbone of Night") -עוסק בגילוי טבעם של כוכבי השבת בשמים, וכן במאבק הראשון בין מדע ניסויי לבין דת ומיסטיקה. הפרק מתחיל בכך שסייגן מלמד בכיתה בשכונת ילדותו, בברוקלין, ניו-יורק. סייגן מעיד כי כילד הופתע לגלות כי הכוכבים שרואים בלילה הם שמשות מרוחקות מאד, וכי השמש שלנו היא פשוט כוכב שרואים מקרוב יותר. הפרק  מתחיל בהיסטוריה של מיתולגיות שונות על כוכבים, כמו ילידים באפריקה שהאמינו כי שביל החלב הוא עמוד שדרה ענק שתומך את השמיים ומונע מהם ליפול, או המיתולוגיה היוונית שסיפרה שהכוכבים שרואים בשביל החלב הוא חלב משדיה של הרה, אלת הלילה והכוכבים. סייגן מנחש כי עבור שבטים רבים של [[ציידים לקטים]] וודאי חשבו כי הכוכבים הם מדורות רחוקות בשמיים וכי עצם זה שמדורות אלה אינן נופלות לכדור הארץ מסמלות שהן שייכות ליצורים חזקים ובעלי כוח. מאוחר יותר הוא מציין כי המסורות של הדתות הפולתיאסתיות העניקו לכל כוכב אל או מלאך או סמי-אל משלו, כל אחד מהם בעל אחריות משלו. היות ולא היה קל להבין מה האלים רוצים החיים היו מלאי הפתעות לרעה בדמות שטפונות, בצורות, רעידות אדמה, מלחמות, מגפות ועוד. <br />הפרק ממשיך בהגילוי ההדרגתי של טבעם האמיתי של הכוכבים והייקום על ידי הפילוספים הפרה-אפלטונים מהמסורת האיונית בתקופה שבין המאה ה-6 למאה ה-4 לפני הספירה. הם הראשונים שטענו כי הטבע לא רק מתנהג באופן גחמתי, אלא שיש לו חוקים שניתן להבין אותם באמצעות לוגיקה והתבוננות. במקום ובתקופה זו התקיים המאבק הראשון בין רעיונות מהפכניים ותצפיות מדוקדקות על הטבע לבין רעיונות מיסטיים ושמרנות חברתית. סייגן תוהה מדוע התפתחו הרעיונות הנועזים והחדשים האלה דווקא במקום זה ולא במרכזים של ציבלזיציות עתיקות וחשובות של אותה תקופה. התשובה שלו היא שבמרכזי האימפריות רדפו אחר מי שלא התיישר עם הדוגמה של השלטונות. לעומת זאת איי יוון התפרנסו מדייג וממסחר והיו מרוקחים מספיק מהמרכזים השטלטוניים והדתיים כך שמסורות דתיות שונות נפגשו בהן והחליפו דעות. אם פגשת מישהו שטען שזאוס או מורדוך האל הבבלי שניהם אחראים על השמיים, ייתכן והסקת כי אחד מהם הוא האל האמיתי והשני לא, אבל ייתכן והגעת למסקנה כי שניהם הומצאו על ידי הכהנים. חלק מהפילוסופים שגרו באיי יוון העתיקה ( תָאלֵס איש מילֵטוֹס, אנכסימנדרוס, תאודורוס מסמאמוס, אמפדוקלס,  דמוקריטוס, אריסטרכוס מסאמוס), רדפו באופן חופשי אחר ידע מדעי, לטענת סייגן הם רצו להנחיל אותו להמונים. תאלס היה הראשון שהציע רעיון מהפכני - לפיו היבשה היא תוצר של סחף של חול על שהגיע מהים. הוא שאב את הרעיון אולי ממסורת בבלית שהכיר אבל הוא הותיר את האלים מחוץ למשוואה. פחות חשוב ההסבר המדוייק שלו ויותר העובדה שהוא הסביר את התנהגות העולם באמצעות חוקים פנימיים משל עצמו ולא באמצעות התערבות של אלים כל יכולים מבחוץ. הוא הביא מבבל שני תחומי מדע חשובים - הגאומטריה והאסטרונמיה וההוגים באיי יוון הרחיבו מסורת זו. אמפדוקלס גילה באמצעות התבוננות בכד בעל פיה צרה מלמעלה וחורים מלמטה שאם סותמים את פיית הכד לא ניתן למלא את הכד במים. הוא הסיק מכך שאוויר הוא חומר ולא סתם ריק. סייגן מציין את ההישגים ההנדסיים של אותה תקופה ואת המצאת הסרגל וכן את הקשרים בין אנשי המדע וההגות של אותה תקופה לבין אנשים מעשיים שפיתחו המצאות. הפרק מתקדם הלאה ומציין במיוחד את תרומתו של [[דמוקריטוס]] למסורת האיונית, דמוקרטיס הגיע ממקום לא חשוב אבל הוא הצליח למזג ולהבין את העולם בצורה מעולה בהתבסס על לוגיקה ותצפיות. דמוקרטיוס הניח כי העולם בנוי מאטומים שבינהם יש רווחים או ריק. באמצעות דבר זה ניתן לחתוך תפוח באמצעות סכין. הוא הסיק כי הכוכבים הם שמשות מרוחקות וכי הם מוקפים בכוכבי לכת כמו שלנו. על דברים אלא לא ידוע לנו כי הוא נרדף על ידי השלטונות. עם זאת תקופה זו הלכה והתקרבה אל קיצה והוגים מאוחרים יותר שהניחו כי הכוכבים הם דבר טבעי הואשמו בכפירה. <br />עם הזמן עלתה אסכולה חדשה של פילוספים באזור יוןן-  זו של פיתגוראס, אפלטון, ואריסטו. פיתגורס פיתח את המתמטיקה והגיע להישגים רבים אחרים אבל הוא וממשיכי דרכו רצו במחקר המדעי כחלק מדת מיסטית. הם בזו לניסויים ותצפיות וסגדו למספרי. הם הניחו כי העולם בנוי מ-5 מצולעים ופרסמו ברבים רק 4 יסודו משום שהניחו שהעיסוק הפומבי במוצלע החמישי ה"שימימי" מסוכן לאדם הפשוט. כאשר התברר כי יש בעולם מספרים אי-רציונלים כמו שורש שתיים, הם הדחיקו והסתירו את הנושא משום שהדבר פגע באמונה מיסטית שלהם. אריסטו יעץ לצופים בכוכבים לחדול מכך ורק לחשוב עליהם. מסורת זו של לוגיקה טהורה כפרה באמונות רבות של הפילוסופיה האיומית. היא הניחה כי יש הבדל בין גוף לנפש , כי הארץ היא "טמעה" והשמש והכוכבים טהורים, וכי הארץ לא קשורה לכוכבים האחרים. לטענת סייגן הפופלאריות של פילסופים אלו על פני קודמיהם היתה שהם העניקו צידוק אינטקטואלי לסדר חברת מושחת. כלכלה אתונה התבססה על  עבדים שאפיינה ורק חלק קטן מאנשיה באמת נהנו מדמוקטריה. אם היו לך יותר עבדים היית עשיר יותר. הפילוסופים האלה לטענתו הצדיקו ותמכו בעבדות - דבר שהתיישב עם האמונות שלהם על מבנה הייקום. פילוסופים אלה והכנסייה הקתולית שהושפעה מהם בזו לפילוספים של הטבע והשכיחו את הגותם כך שנשאר ממנה רק שאריות, ושלטו על המחשבה המערבית במשך כ-2000 שנה. לבסוף בזמן הרנסאנס מסורת זו חודשה - של חקירה חופשית ופתוחה אחר האמת וביצוע ניסויים. לטענת סייגן לאונרדו דה וינצ'י, קופרניקוס וקולמובוס הושפעו כולם מהמסורת האיונית. אריסטרכוס מסאמוס חי 300 שנה לאחר פיתגוראס. הוא היה הראשון שטען כי כדור הארץ ושאר כוכבי הלכת סובססים סביב השמש. באמצעות מדידות של זמנים וזוויות הוא חישב את גודלו של הירח ביחס לכדור הארץ. באמצעות מדידת גודלו של הצל של כדור הארץ על הירח בזמן ליקוי ירח הוא הסיק כי השמש מרוחקת מאד וגדולה בהרבה מכדור הארץ . הוא טען כי  מגוכח להניח כי עצם גדול כזה מקיף את כדור הארץ ולכן המודל שלו הניח כי השמש במרכז והארץ ויתר כוכבי הלכת סובבים סביבה. הוא חישב גם את המרחק היחסי בין כדור הארץ לשמש יחסית למרחק של הירח לכדור הארץ. הוא גם הניח כי כדור הארץ סובב סביב צירו. רעיונות אלה נהגו מחדש על ידי קופרניקוס 1700 שנה לאחר אריסטרכוס, לטענת סייגן קופרינקוס הושפע מרעיונתיו של אריסטרכוס, ואפילו כלל הערות שוליים לדברים בגרסאות מוקדמות של ספרו, אבל הוא העלים הערות אלה בגרסה הסופית של ספרו. סיגן מציין כי מדידה אמיתית של המרחק לשמש הצריכה טלסקופ וכי זה הומצא רק במאה ה-17. הוא גם מציין ניסוי של מדען הולנדי מהמאה ה-17 שבאמצעות חורים בדיסקית והתבוננות דרכם בשמש העריך את המרחק לכוכב הלכת סיריוס. הפרק ממשיך בהסבר של סייגן לתלמידים בכיתה היכן ממוקמם כדור הארץ ביחס לגלקסיית שביל החלב וכיצד גילו סמוך למלחמת העולם הראשונה כי מערכת השמש רחוקה ממרכז הגלקסיה.בהמשך הוא מתאר שתי שיטות עתידיות (בתקופת הסדרה) לצפייה בפלנטות מרוחקות שמקיפות כוכבים - האחת היא באמצעות הסתרת הכוכב על ידי חללית בין הטלסקופ לכוכב, והשניה היא באמצעות תצפית על סטיות של הכוכב בגלל השפעות כבידה של פלנטות סמוכות אליו. בסוף הפרק סייגן מציין כי מאז ומתמיד האדם תהה על מיקומו בייקום והתברר כי אנחנו נמצאים בכוכב לכת לא מרכזי ולא חשוב מוקפים במיליארדי גלקסיות. לפיכך החשיבות שיש לחיים שלנו היא ביכולת שלנו לשאול שאלות ולחפש אחריהן תשובות אמיתיות.  
 
  −
הפרק ממשיך בהגילוי ההדרגתי של טבעם האמיתי של הכוכבים והייקום על ידי הפילוספים הפרה-אפלטונים מהמסורת האיונית בתקופה שבין המאה ה-6 למאה ה-4 לפני הספירה. הם הראשונים שטענו כי הטבע לא רק מתנהג באופן גחמתי, אלא שיש לו חוקים שניתן להבין אותם באמצעות לוגיקה והתבוננות. במקום ובתקופה זו התקיים המאבק הראשון בין רעיונות מהפכניים ותצפיות מדוקדקות על הטבע לבין רעיונות מיסטיים ושמרנות חברתית. סייגן תוהה מדוע התפתחו הרעיונות הנועזים והחדשים האלה דווקא במקום זה ולא במרכזים של ציבלזיציות עתיקות וחשובות של אותה תקופה. התשובה שלו היא שבמרכזי האימפריות רדפו אחר מי שלא התיישר עם הדוגמה של השלטונות. לעומת זאת איי יוון התפרנסו מדייג וממסחר והיו מרוקחים מספיק מהמרכזים השטלטוניים והדתיים כך שמסורות דתיות שונות נפגשו בהן והחליפו דעות. אם פגשת מישהו שטען שזאוס או מורדוך האל הבבלי שניהם אחראים על השמיים, ייתכן והסקת כי אחד מהם הוא האל האמיתי והשני לא, אבל ייתכן והגעת למסקנה כי שניהם הומצאו על ידי הכהנים. חלק מהפילוסופים שגרו באיי יוון העתיקה ( תָאלֵס איש מילֵטוֹס, אנכסימנדרוס, תאודורוס מסמאמוס, אמפדוקלס, אריסטרכוס מסאמוס,  דמוקריטוס), רדפו באופן חופשי אחר ידע מדעי, לטענת סייגן הם רצו להנחיל אותו להמונים. תאלס היה הראשון שהציע רעיון מהפכני - לפיו היבשה היא תוצר של סחף של חול על שהגיע מהים. הוא שאב את הרעיון אולי ממסורת בבלית שהכיר אבל הוא הותיר את האלים מחוץ למשוואה. פחות חשוב ההסבר המדוייק שלו ויותר העובדה שהוא הסביר את התנהגות העולם באמצעות חוקים פנימיים משל עצמו ולא באמצעות התערבות של אלים כל יכולים מבחוץ. הוא הביא מבבל שני תחומי מדע חשובים - הגאומטריה והאסטרונמיה וההוגים באיי יוון הרחיבו מסורת זו. אמפדוקלס גילה באמצעות התבוננות בכד בעל פיה צרה מלמעלה וחורים מלמטה שאם סותמים את פיית הכד לא ניתן למלא את הכד במים. הוא הסיק מכך שאוויר הוא חומר ולא סתם ריק. סייגן מציין את ההישגים ההנדסיים של אותה תקופה ואת המצאת הסרגל וכן את הקשרים בין אנשי המדע וההגות של אותה תקופה לבין אנשים מעשיים שפיתחו המצאות. הפרק מתקדם הלאה ומציין במיוחד את תרומתו של [[דמוקריטוס]] למסורת האיונית, דמוקרטיס הגיע ממקום לא חשוב אבל הוא הצליח למזג ולהבין את העולם בצורה מעולה בהתבסס על לוגיקה ותצפיות. דמוקרטיוס הניח כי העולם בנוי מאטומים שבינהם יש רווחים או ריק. באמצעות דבר זה ניתן לחתוך תפוח באמצעות סכין. הוא הסיק כי הכוכבים הם שמשות מרוחקות וכי הם מוקפים בכוכבי לכת כמו שלנו. על דברים אלא לא ידוע לנו כי הוא נרדף על ידי השלטונות. עם זאת תקופה זו הלכה והתקרבה אל קיצה והוגים מאוחרים יותר שהניחו כי הכוכבים הם דבר טבעי הואשמו בכפירה.  
  −
 
  −
עם הזמן עלתה אסכולה חדשה של פילוספים באזור יוןן-  זו של פיתגוראס, אפלטון, ואריסטו. פיתגורס פיתח את המתמטיקה והגיע להישגים רבים אחרים אבל הוא וממשיכי דרכו רצו במחקר המדעי כחלק מדת מיסטית. הם בזו לניסויים ותצפיות וסגדו למספרי. הם הניחו כי העולם בנוי מ-5 מצולעים ופרסמו ברבים רק 4 יסודו משום שהניחו שהעיסוק הפומבי במוצלע החמישי ה"שימימי" מסוכן לאדם הפשוט. כאשר התברר כי יש בעולם מספרים אי-רציונלים כמו שורש שתיים, הם הדחיקו והסתירו את הנושא משום שהדבר פגע באמונה מיסטית שלהם. אריסטו יעץ לצופים בכוכבים לחדול מכך ורק לחשוב עליהם. מסורת זו של לוגיקה טהורה כפרה באמונות רבות של הפילוסופיה האיומית. היא הניחה כי יש הבדל בין גוף לנפש , כי הארץ היא "טמעה" והשמש והכוכבים טהורים, וכי הארץ לא קשורה לכוכבים האחרים. לטענת סייגן הפופלאריות של פילסופים אלו על פני קודמיהם היתה שהם העניקו צידוק אינטקטואלי לסדר חברת מושחת. כלכלה אתונה התבססה על  עבדים שאפיינה ורק חלק קטן מאנשיה באמת נהנו מדמוקטריה. אם היו לך יותר עבדים היית עשיר יותר. הפילוסופים האלה לטענתו הצדיקו ותמכו בעבדות - דבר שהתיישב עם האמונות שלהם על מבנה הייקום. פילוסופים אלה והכנסייה הקתולית שהושפעה מהם בזו לפילוספים של הטבע והשכיחו את הגותם כך שנשאר ממנה רק שאריות, ושלטו על המחשבה המערבית במשך כ-2000 שנה. לבסוף בזמן הרנסאנס מסורת זו חודשה - של חקירה חופשית ופתוחה אחר האמת וביצוע ניסויים. לטענת סייגן לאונרדו דה וינצ'י, קופרניקוס וקולמובוס הושפעו כולם מהמסורת האיונית.  
   
#'''מסעות בחלל ובזמן''' ("Journeys in Space and Time" ) הפרק עוסק ברעיונות על זמן ומרחב בין היתר בשינויים שמתרחקים בצבירי-כוכבים במהלך הזמן, וכן הסטה לאדום והסטה לכחול שנמדדת כאשר מסתכלים על אור של כוכבים שנעים בחלל (היסט לאדום לכוכבים או מקורות אור שמתרחקים מהצופה והיסט לכחול לכוכבים שמתקרבים אליו). מתוארים גם השינויים המתרחשים בזרימת הזמן לפי תאוריית היחסות של [[אלברט איינשטיין]], העיצובים של לאונרדו דה-וינצ'י וכן של חללית שיכולה לשוט במהירות קרובה למהירות האור. מסע בזמן והההשפעה ההיפוטית שלו על ההיסטוריה האנושית. הפרק עוסק גם במקורות של מערכת השמש, ההיסטוריה של החיים וגודלו העצום של החלל. בעדכון לסדרה נידונה גם האפשרות התאורטית של נסיעה בחלל במהירות גבוהה ממהירות האור באמצעות שימוש ב"חורי תולעת" בייקום.  
 
#'''מסעות בחלל ובזמן''' ("Journeys in Space and Time" ) הפרק עוסק ברעיונות על זמן ומרחב בין היתר בשינויים שמתרחקים בצבירי-כוכבים במהלך הזמן, וכן הסטה לאדום והסטה לכחול שנמדדת כאשר מסתכלים על אור של כוכבים שנעים בחלל (היסט לאדום לכוכבים או מקורות אור שמתרחקים מהצופה והיסט לכחול לכוכבים שמתקרבים אליו). מתוארים גם השינויים המתרחשים בזרימת הזמן לפי תאוריית היחסות של [[אלברט איינשטיין]], העיצובים של לאונרדו דה-וינצ'י וכן של חללית שיכולה לשוט במהירות קרובה למהירות האור. מסע בזמן והההשפעה ההיפוטית שלו על ההיסטוריה האנושית. הפרק עוסק גם במקורות של מערכת השמש, ההיסטוריה של החיים וגודלו העצום של החלל. בעדכון לסדרה נידונה גם האפשרות התאורטית של נסיעה בחלל במהירות גבוהה ממהירות האור באמצעות שימוש ב"חורי תולעת" בייקום.  
 
#'''חייהם של כוכבים''' ("The Lives of the Stars") המשימה הפשוטה של הכנת פאי-תפוחים, הופכת לתחילתו של מסע אל האטום ואל חלקיקים תת-אטומים (אלקטורנים, פרוטונים וניוטורים). רבים מהמרכיבים ההכרחיים נוצרים מיסודות כימיים שנוצרים במהלך חייהם ומותם של כוכבים (כמו השמש שלנו), שמסיימים את חייהם כ"ענקים אדומים" או כסופר-נובה או קורסים ל"ננס לבן", "כוכב-ניוטרונים", פולסארים ואפילו חורים שחורים. דברים אלה מייצרים תופעות שונות כמו רדיו-אקטיביות, קרינה-קוסמית, ואפילו עיוותים של הזמן-מרחב באמצעות כבידה. עדכון הסדרה מזכיר את הסופרנובה של 1987 ואסרטונמיה בתחום הנוטרינו.  
 
#'''חייהם של כוכבים''' ("The Lives of the Stars") המשימה הפשוטה של הכנת פאי-תפוחים, הופכת לתחילתו של מסע אל האטום ואל חלקיקים תת-אטומים (אלקטורנים, פרוטונים וניוטורים). רבים מהמרכיבים ההכרחיים נוצרים מיסודות כימיים שנוצרים במהלך חייהם ומותם של כוכבים (כמו השמש שלנו), שמסיימים את חייהם כ"ענקים אדומים" או כסופר-נובה או קורסים ל"ננס לבן", "כוכב-ניוטרונים", פולסארים ואפילו חורים שחורים. דברים אלה מייצרים תופעות שונות כמו רדיו-אקטיביות, קרינה-קוסמית, ואפילו עיוותים של הזמן-מרחב באמצעות כבידה. עדכון הסדרה מזכיר את הסופרנובה של 1987 ואסרטונמיה בתחום הנוטרינו.