שינויים

'''צמיתוּת''' (ב[[צרפתית]] עתיקה: '''servage''') הוא השם שניתן למעמד המשפטי והכלכלי של חלק מה[[איכר|איכרים]] תחת המערכת ה[[פיאודליזם|פיאודלית]], ובמיוחד בתוך ה[[מערכת כלכלית|מערכת הכלכלית]] ה[[מנוריאליזם|מנוריאלית]] (או ה[[סניוריאליזם|סניוריאלית]]). הצמית (מצרפתית עתיקה, serf, ומקודם מ[[לטינית]]) היה בעל המעמד הנמוך ביותר בחברה הפיאודלית ומעמדו היה דומה לזה של [[עבד]], אך נבדל ממנו בכך שלא נחשב ל[[רכוש]] כשלעצמו ולא ניתן היה למכרו בנפרד מהאדמה אותה עיבד.

'''צמיתוּת''' (ב[[צרפתית]] עתיקה: '''servage''') הוא השם שניתן למעמד המשפטי והכלכלי של חלק מה[[איכר|איכרים]] תחת המערכת ה[[פאודליזם|פאודלית]], ובמיוחד בתוך ה[[מערכת כלכלית|מערכת הכלכלית]] ה[[מנוריאליזם|מנוריאלית]] (או ה[[סניוריאליזם|סניוריאלית]]). הצמית (מצרפתית עתיקה, serf, ומקודם מ[[לטינית]]) היה בעל המעמד הנמוך ביותר בחברה הפאודלית ומעמדו היה דומה לזה של [[עבד]], אך נבדל ממנו בכך שלא נחשב ל[[רכוש]] כשלעצמו ולא ניתן היה למכרו בנפרד מהאדמה אותה עיבד.

הצמיתות התפתחה מן העבדות שהייתה נהוגה בתקופת [[האימפריה הרומית]] והתפשטה ברחבי אירופה במהלך המאה העשירית. הצמיתות רווחה באירופה ב[[ימי הביניים]] ונמשכה בצורות כאלו ואחרות באנגליה עד המאה החמש עשרה, בצרפת עד [[המהפכה הצרפתית]] ובשאר מדינות אירופה עד ראשית המאה התשע עשרה, וברוסיה עד 1861. בחלקים של אירופה, ובמיוחד בסקנדינביה לא כוננה מערכת צמיתות מעולם. ביפן, סין ובחלקים אחרים של המזרח הרחוק התקיימה מערכת צמיתות פורמלית או פורמלית למחצה עד המאה העשרים.

הצמיתות התפתחה מן העבדות שהייתה נהוגה בתקופת [[האימפריה הרומית]] והתפשטה ברחבי אירופה במהלך המאה העשירית. הצמיתות רווחה באירופה ב[[ימי הביניים]] ונמשכה בצורות כאלו ואחרות באנגליה עד המאה החמש עשרה, בצרפת עד [[המהפכה הצרפתית]] ובשאר מדינות אירופה עד ראשית המאה התשע עשרה, וברוסיה עד 1861. בחלקים של אירופה, ובמיוחד בסקנדינביה לא כוננה מערכת צמיתות מעולם. ביפן, סין ובחלקים אחרים של המזרח הרחוק התקיימה מערכת צמיתות פורמלית או פורמלית למחצה עד המאה העשרים.

הצמיתות התבטאה בכך שאדם (לרוב איכר) היה כבול לאדמה ולבעליו בצורה שהבחינה אותו מאדם חופשי. צמית נשאר חופשי ביחסיו עם צד שלישי. הצמיתות באה למימוש ב'''עבודה הכפויה''' של הצמיתים בשדותיהם של בעלי האדמות, כשבתמורה נהנו הצמיתים מהגנה מצד בעל האדמות ומהזכות לעבוד בשדות החכורים על–ידם. הצמיתות כללה עבודה בשדות וכמו כן בעבודות חקלאיות דומות כמו ייעור, בניין דרכים ותעבורה, מלאכות ואפילו ייצור.

הצמיתות התבטאה בכך שאדם (לרוב איכר) היה כבול לאדמה ולבעליו בצורה שהבחינה אותו מאדם חופשי. צמית נשאר חופשי ביחסיו עם צד שלישי. הצמיתות באה למימוש ב'''עבודה הכפויה''' של הצמיתים בשדותיהם של בעלי האדמות, כשבתמורה נהנו הצמיתים מהגנה מצד בעל האדמות ומהזכות לעבוד בשדות החכורים על–ידם. הצמיתות כללה עבודה בשדות וכמו כן בעבודות חקלאיות דומות כמו ייעור, בניין דרכים ותעבורה, מלאכות ואפילו ייצור.

במערכת הפיאודלית כל [[קרקע|האדמה]] הייתה [[בעלות|בבעלותם]] של בעלי אדמות שונים—ה[[וסאל|וסאלים]], ה[[כנסייה]] וה[[מלך]]. הצמיתים הורשו לעבד חלק מהאדמה כדי להזין את עצמם ו[[מס|מוסו]] על תנובת האדמה ורווחיהם. נוסף על כך, נדרשו הצמיתים להקדיש חלק ניכר מזמנם ועמלם לעיבוד אדמת ה[[דמסנה]] של בעל האדמה—אותו חלק של האחוזה שהיה נתון לשליטתו הישירה של בעל האדמה ולא שימש אריסים אחרים.

במערכת הפאודלית כל [[קרקע|האדמה]] הייתה [[בעלות|בבעלותם]] של בעלי אדמות שונים—ה[[וסאל|וסאלים]], ה[[כנסייה]] וה[[מלך]]. הצמיתים הורשו לעבד חלק מהאדמה כדי להזין את עצמם ו[[מס|מוסו]] על תנובת האדמה ורווחיהם. נוסף על כך, נדרשו הצמיתים להקדיש חלק ניכר מזמנם ועמלם לעיבוד אדמת ה[[דמסנה]] של בעל האדמה—אותו חלק של האחוזה שהיה נתון לשליטתו הישירה של בעל האדמה ולא שימש אריסים אחרים.

'''מעמדו של הצמית היה טוב במעט מזה של עבד''', כיוון שלא היה רכושו של האדון, אך הוא היה כבול במובנים רבים לחלקת אדמה שהייתה בבעלות אדם אחר וניתן היה לקנותה ולמכרה כאשר הצמיתים עדיין מוצמתים אליה, אף כי מכירת אדמה לא הייתה מנהג נפרץ בתקופה זו, בה מעמדו וכוחו של אדם קושר עם כמות האדמות שברשותו, ועיקר העברות הבעלות נבעו ממלחמות, נישואים או מתנות שונות.

'''מעמדו של הצמית היה טוב במעט מזה של עבד''', כיוון שלא היה רכושו של האדון, אך הוא היה כבול במובנים רבים לחלקת אדמה שהייתה בבעלות אדם אחר וניתן היה לקנותה ולמכרה כאשר הצמיתים עדיין מוצמתים אליה, אף כי מכירת אדמה לא הייתה מנהג נפרץ בתקופה זו, בה מעמדו וכוחו של אדם קושר עם כמות האדמות שברשותו, ועיקר העברות הבעלות נבעו ממלחמות, נישואים או מתנות שונות.

בתוך מגבלות אלו נהנה הצמית ממידה מסוימת של [[חירות]]. הוא יכול היה לצבור [[רכוש]] אישי ולהורישו, ולעתים היו צמיתים שהפכו עשירים מבעלי האדמות אותם עבדו, הוא היה רשאי להחליט אילו גידולים הוא מעוניין לגדל על אדמתו ולמכור את התנובה העודפת ב[[שוק (מסחר)|שוק]]. בעל האדמות לא יכול היה ל[[נישול|נשל]] את הצמית מרכושו בלי עילה. בעל האדמות היה גם מחויב בהגנת הצמיתים מפני פורעי חוק או אדונים אחרים ולתמוך בצמיתים כאשר הגידולים כשלו. מגבלות החופש של הצמית [[אכיפה|נאכפו]] באמצעות [[נורמות|נהגים]] בחצר ובמנהל המנוריאלי.

בתוך מגבלות אלו נהנה הצמית ממידה מסוימת של [[חירות]]. הוא יכול היה לצבור [[רכוש]] אישי ולהורישו, ולעתים היו צמיתים שהפכו עשירים מבעלי האדמות אותם עבדו, הוא היה רשאי להחליט אילו גידולים הוא מעוניין לגדל על אדמתו ולמכור את התנובה העודפת ב[[שוק (מסחר)|שוק]]. בעל האדמות לא יכול היה ל[[נישול|נשל]] את הצמית מרכושו בלי עילה. בעל האדמות היה גם מחויב בהגנת הצמיתים מפני פורעי חוק או אדונים אחרים ולתמוך בצמיתים כאשר הגידולים כשלו. מגבלות החופש של הצמית [[אכיפה|נאכפו]] באמצעות [[נורמות|נהגים]] בחצר ובמנהל המנוריאלי.

אופיה של הצמיתות היה שונה במקומות ובזמנים שונים. בחלק מהמקומות הצמיתות מוזגה או הומרה בצורות שונות של [[מיסוי]]. כמות עבודת הצמיתות עבור האדון לה נדרשו הצמיתים הייתה שונה אף היא ממקום למקום. בפולין-ליטא של המאה השלוש עשרה הסתכמה עבודת הצמיתות בכמה ימים בשנה, במאה הארבע עשרה היא צמחה ליום עבודה בשבוע, במאה השבע עשרה לארבעה ימים בשבוע ובמאה השמונה עשרה ל'''שישה ימים'''. ה[[צמיתות ברוסיה]] התבססה על העקרון שבעל האדמות שולט באיכר ויכול לעשות בו כרצונו, כולל הפרדתו מאדמתו. לעתים, שימשו הצמיתים כחיילים בעת עימות ואפילו זכו בתארי אצולה כתמורה על אומץ בשדה הקרב. במקומות אחרים, יכלו הצמיתים לרכוש את חירותם, לזכות ב[[מנומיסיה|שחרור]] על ידי בעלים נדיב, או להמלט לערים או לאדמה שזה עתה יושבה בה לא נשאלו שאלות ביחס למקורם. החוקים ביחס לצמיתים שנמלטו היו שונים: באנגליה, למשל, צמית שחמק מלכידה במשך שנה ויום זכה בחירותו.

אופיה של הצמיתות היה שונה במקומות ובזמנים שונים. בחלק מהמקומות הצמיתות מוזגה או הומרה בצורות שונות של [[מיסוי]]. כמות עבודת הצמיתות עבור האדון לה נדרשו הצמיתים הייתה שונה אף היא ממקום למקום. בפולין-ליטא של המאה השלוש עשרה הסתכמה עבודת הצמיתות בכמה ימים בשנה, במאה הארבע עשרה היא צמחה ליום עבודה בשבוע, במאה השבע עשרה לארבעה ימים בשבוע ובמאה השמונה עשרה ל'''שישה ימים'''. ה[[צמיתות ברוסיה]] התבססה על העיקרון שבעל האדמות שולט באיכר ויכול לעשות בו כרצונו, כולל הפרדתו מאדמתו. לעתים, שימשו הצמיתים כחיילים בעת עימות ואפילו זכו בתארי אצולה כתמורה על אומץ בשדה הקרב. במקומות אחרים, יכלו הצמיתים לרכוש את חירותם, לזכות ב[[מנומיסיה|שחרור]] על ידי בעלים נדיב, או להימלט לערים או לאדמה שזה עתה יושבה בה לא נשאלו שאלות ביחס למקורם. החוקים ביחס לצמיתים שנמלטו היו שונים: באנגליה, למשל, צמית שחמק מלכידה במשך שנה ויום זכה בחירותו.

במקרים רבים היה על הצמית לזכות בהיתר מבעל האדמות כדי להנשא לאדם שאינו בן האחוזה. ניתן היה להטיל עליהם קנסות בעת הורשה, כאשר אדם הפך לנזיר או כומר, או כאשר ילדיהם עזבו את האחוזה ועברו לערים. יתר על כן, הצמיתים היו צריכים לשלם עבור השימוש בטחנת התבואה של האדון או בתנור הלחם שלו, ונתבעו לשלם עבור שירותים כמו שימוש במריצות האדון להעברת היבול.

במקרים רבים היה על הצמית לזכות בהיתר מבעל האדמות כדי להינשא לאדם שאינו בן האחוזה. ניתן היה להטיל עליהם קנסות בעת הורשה, כאשר אדם הפך לנזיר או כומר, או כאשר ילדיהם עזבו את האחוזה ועברו לערים. יתר על כן, הצמיתים היו צריכים לשלם עבור השימוש בטחנת התבואה של האדון או בתנור הלחם שלו, ונתבעו לשלם עבור שירותים כמו שימוש במריצות האדון להעברת היבול.

==היסטוריה של הצמיתות==

==היסטוריה של הצמיתות==

[[מוסדות חברתיים]] הדומים לצמיתות היו מוכרים כבר בתקופה העתיקה. מעמדם של ה[[הלוטים]] ב[[ספרטה|ספרטה העתיקה]] היה דומה לזה של הצמיתים בימי הביניים, וכך גם מעמדם של האיכרים שעבדו על אדמות רומא העתיקה. איכרים אלו, שכונו '''[[קולונאט]] היו אולי הדגם שבעקבותיו עוצבה הצמיתות'''. השבטים הגרמאנים שפלשו לשטחי [[האימפריה הרומית]] '''לא שינו בדרך כלל את מתכונת האחוזות הרומיות אלא פשוט החליפו את הרומים כבעליהם'''.

[[מוסדות חברתיים]] הדומים לצמיתות היו מוכרים כבר בתקופה העתיקה. מעמדם של ה[[הלוטים]] ב[[ספרטה|ספרטה העתיקה]] היה דומה לזה של הצמיתים בימי הביניים, וכך גם מעמדם של האיכרים שעבדו על אדמות רומא העתיקה. איכרים אלו, שכונו '''[[קולונאט]] היו אולי הדגם שבעקבותיו עוצבה הצמיתות'''. השבטים הגרמנים שפלשו לשטחי [[האימפריה הרומית]] '''לא שינו בדרך כלל את מתכונת האחוזות הרומיות אלא פשוט החליפו את הרומים כבעליהם'''.

הצמיתות של ימי הביניים התפתחה רק עם התפוררות [[השושלת הקרולינגית|האימפריה הקרולינגית]] במאה העשירית, כאשר '''אירופה התפוררה''' לשרשרת ארוכה של אחוזות קטנות יחסית, '''ללא שליט מרכזי חשוב''', ללא סחר וקשרים בין האזורים השונים באירופה. הצמיתות אפשרה לבעלי האדמות לכונן שיטה כלכלית בלתי [[יעילות פארטו|יעילה]], אך מספיקה כדי להזין את עצמם.

הצמיתות של ימי הביניים התפתחה רק עם התפוררות [[השושלת הקרולינגית|האימפריה הקרולינגית]] במאה העשירית, כאשר '''אירופה התפוררה''' לשרשרת ארוכה של אחוזות קטנות יחסית, '''ללא שליט מרכזי חשוב''', ללא סחר וקשרים בין האזורים השונים באירופה. הצמיתות אפשרה לבעלי האדמות לכונן שיטה כלכלית בלתי [[יעילות פארטו|יעילה]], אך מספיקה כדי להזין את עצמם.

התפתחות כלכלה וסחר משוכללים יותר במערב אירופה הובילו להיעלמותה ההדרגתית של הצמיתות. המערכת הבלתי יעילה בה נכפו צמיתים לעבד באי-רצון את אדמות בעל האדמה ושילמו לו בחלק מתנובת האדמה, נדחקה מפני שיטות יעילות יותר המבוססות על כסף, ובמיוחד שכירים לעונה או שכירי יום. מערכות המבוססות על עבודה שכירה במקום על אריסות צמיתים זכו לדחיפה משמעותית בעקבות [[המוות השחור|מגפת הדבר]] באמצע המאה הארבע עשרה, שהיקף התמותה העצום בעקבותיה הביא להתפרקות מערכות הצמיתות בחלק ממדינות אירופה.

התפתחות כלכלה וסחר משוכללים יותר במערב אירופה הובילו להיעלמותה ההדרגתית של הצמיתות. המערכת הבלתי יעילה בה נכפו צמיתים לעבד באי-רצון את אדמות בעל האדמה ושילמו לו בחלק מתנובת האדמה, נדחקה מפני שיטות יעילות יותר המבוססות על כסף, ובמיוחד שכירים לעונה או שכירי יום. מערכות המבוססות על עבודה שכירה במקום על אריסות צמיתים זכו לדחיפה משמעותית בעקבות [[המוות השחור|מגפת הדבר]] באמצע המאה הארבע עשרה, שהיקף התמותה העצום בעקבותיה הביא להתפרקות מערכות הצמיתות בחלק ממדינות אירופה.

הצמיתות הגיעה למזרח אירופה בשלב מאוחר יותר מאשר במערבה והפכה דומיננטית במאה החמש עשרה, בעקבות [[המוות השחור]] שהביא לדלדול ניכר באוכלוסיית מזרח אירופה. בעלי האדמות במזרח אירופה שאפו במצב זה לכפות את האיכרים לאדמתם ובניגוד לכישלון של נסיונות אלו במערב אירופה המתפתחת, במזרח אירופה שהייתה מפותחת הרבה פחות הצליחו נסיונות הכבילה. במדינות כמו [[פרוסיה]], [[אוסטריה]], [[הונגריה]] [[פולין]]-[[ליטא]], ו[[רוסיה]]<ref>‏תהליך הפיכת האיכרים לצמיתים ברוסיה החל בימיו של [[איוואן הרביעי]]‏</ref> כוננו במהלך המאה החמש עשרה והשש עשרה חוקים לעיגון הצמיתות. אחוזות צמיתות אלו כוונו בעיקר לייצוא של תוצרים חקלאיים בסיסיים כמו חיטה או שעורה למערב אירופה. שיטת הצמיתות שרדה במזרח אירופה עד אמצע המאה התשע עשרה. ב-1861 ה[[אלכסנדר השני קיסר רוסיה|צאר אלכסנדר]] שיחרר את הצמיתים ברוסיה. חלק (קטן) מהצמיתים סירבו להשתחרר ממעמד הצמיתות, כי מעתה היו צריכים לשלם לבעל האדמות דמי שכירות עבור הקרקע, והם העדיפו להישאר צמיתים הזכאים לעבד נחלה.

הצמיתות הגיעה למזרח אירופה בשלב מאוחר יותר מאשר במערבה והפכה דומיננטית במאה החמש עשרה, בעקבות [[המוות השחור]] שהביא לדלדול ניכר באוכלוסיית מזרח אירופה. בעלי האדמות במזרח אירופה שאפו במצב זה לכפות את האיכרים לאדמתם ובניגוד לכישלון של ניסיונות אלו במערב אירופה המתפתחת, במזרח אירופה שהייתה מפותחת הרבה פחות הצליחו ניסיונות הכבילה. במדינות כמו [[פרוסיה]], [[אוסטריה]], [[הונגריה]] [[פולין]]-[[ליטא]], ו[[רוסיה]]<ref>‏תהליך הפיכת האיכרים לצמיתים ברוסיה החל בימיו של [[איוואן הרביעי]]‏</ref> כוננו במהלך המאה החמש עשרה והשש עשרה חוקים לעיגון הצמיתות. אחוזות צמיתות אלו כוונו בעיקר לייצוא של תוצרים חקלאיים בסיסיים כמו חיטה או שעורה למערב אירופה. שיטת הצמיתות שרדה במזרח אירופה עד אמצע המאה התשע עשרה. ב-1861 ה[[אלכסנדר השני קיסר רוסיה|צאר אלכסנדר]] שיחרר את הצמיתים ברוסיה. חלק (קטן) מהצמיתים סירבו להשתחרר ממעמד הצמיתות, כי מעתה היו צריכים לשלם לבעל האדמות דמי שכירות עבור הקרקע, והם העדיפו להישאר צמיתים הזכאים לעבד נחלה.

==ראו גם==

==ראו גם==

* [[פרולטריון]]

* [[פרולטריון]]

==קישורים חיצוניים==

==קישורים חיצוניים==

* [http://en.wikipedia.org/wiki/Serfdom צמיתות] בוויקיפדיה האנגלית

* [http://en.wikipedia.org/wiki/Serfdom צמיתות] בוויקיפדיה האנגלית

[[קטגוריה:פאודליזם]]

[[קטגוריה:פאודליזם]]

[[קטגוריה:היסטוריה]]

[[קטגוריה:היסטוריה]]