שורה 4: |
שורה 4: |
| | | |
| יש צורות שונות שבהן ניתן לטשטש ולהכחיש נזקים של זיהום: ניתן לחלק אותן לשיטות להסתיר את קיום הזיהום, שיטות למסמס את הנזקים שהזיהום גורם וטענות כי הזיהום בלתי נמנע וכי יש להשלים איתו. היבט נוסף הוא '''הדחקת זיהום'' שבה גורמים ללא אינטרס או גורמים שנפגעים מהזיהום מנסים להדחיק את קיומו כדי להרגיש טוב יותר. | | יש צורות שונות שבהן ניתן לטשטש ולהכחיש נזקים של זיהום: ניתן לחלק אותן לשיטות להסתיר את קיום הזיהום, שיטות למסמס את הנזקים שהזיהום גורם וטענות כי הזיהום בלתי נמנע וכי יש להשלים איתו. היבט נוסף הוא '''הדחקת זיהום'' שבה גורמים ללא אינטרס או גורמים שנפגעים מהזיהום מנסים להדחיק את קיומו כדי להרגיש טוב יותר. |
| + | |
| + | ==דוגמאות היסטוריות להסתרה והכחשה של זיהום== |
| + | כמעט בכל מקרה של זיהום סביבתי יש היבטים של הסתרת היקף הזיהום, הסתרת נזקים בריאותיים לעובדים , צרכנים , הציבור כולו וכו'. דוגמאות בולטות כוללות: |
| + | |
| + | * ''''נערות הרדיום'''' (באנגלית: Radium Girls) היו עובדות שחלו בהרעלת קרינה מצביעת מחוגי שעון בצבע זוהר בחושך במפעל "חברת הרדיום האמריקנית" (United States Radium Corporation) בעיירה אורנג' בארצות הברית סביב 1917. לעובדות נאמר שהצבע אינו מזיק. הן שאפו לקרבן כמויות קטלניות של רדיום כאשר הן ליקקו קצוות של מברשות צבע כשיטה לעצב את חוד המברשת, כמה מהן נהגו לצבוע את ציפורניהן ושיניהן בחומר הזוהר. כל זאת כאשר הנהלת החברה וכימאים שעבדו בה ידעו היטב על הסכנות בחומר. חמש מהנשים תבעו את מעסיקן. המשפט קבע את זכותם של עובדים הלוקים במחלת מקצוע לתבוע את מעסיקיהם. |
| + | * '''הרעלת הכספית במינמטה ''' אחד מציוני הדרך הבולטים בעולם בהתייחסות ל[[זיהום תעשייתי]] בכלל ו[[כספית]] בפרט הוא [[הרעלת הכספית במינמטה]] או "מחלת מינמטה" שנחשפה ביפן בשנת 1959. מפעל תעשייתי בשם Chisso שפך לים באזור מפרץ מינמטה שפכי-תעשייה לא מטופלים המכילים כמויות גדולות של כספית במשך עשרות שנים. הכספית [[הצטברות ביולוגית|הצטברה בגופם של רכיכות ודגים]] במפרץ ומשם הגיע לדייגים [[זיהום במזון|שאכלו אותם]]. באירוע זה נפגעו כ-10,000 בני אדם מהרעלת כספית. כאשר נחשפה הפרשה וקם רעש ציבורי קיבלו פיצויים מהחברה. נכון לשנת 2001 הוכרו באופן רשמי 2,265 קורבנות של ההרעלה ומתוכם מתו 1,784 בני אדם. תינוקות רבים באיזור נולדו עם מומים. |
| + | * בשנות ה-70 התפוצצה בארצות הברית פרשת "לאב קאנל" שבה נחשפו מאות בני אדם בניו יורק לפסולת תעשייתית שנקברה באדמה, דבר שגרם לפינוי כ-800 בני אדם מבתיהם ולסקנדל לאומי. [http://en.wikipedia.org/wiki/Love_Canal] |
| + | * '''[[אסון בופאל]]''' הוא מקרה של דליפת גז רעיל בהודו, שנחשב לאסון התעשייתי החמור ביותר בהיסטוריה וכן למקרה הבולט ביותר של [[זיהום תעשייתי]] נקודתי.<ref name="convictions">[http://news.bbc.co.uk/1/hi/world/south_asia/8725140.stm Bhopal trial: Eight convicted over India gas disaster] 7 June 2010, BBC News</ref> האסון התרחש בדצמבר 1984, במפעל יוניון קרבייד (Union Carbide India Limited - UCIL) לייצור [[חומרי הדברה]] בעיר בופאל, ב[[הודו]]. מעל 500,000 איש נחשפו לכ- 40 טונות מהגז הרעיל שהתפשט בשכונות ששכנו בקרבת המפעל. <ref name="Varma 2005">Roli Varma, The Bhopal Disaster of 1984, Bulletin of Science, Technology and Society, 2005</ref> מספר הנפגעים המדוייק מהדליפה ומהמנוסה ההמונית שנגרמה בעקבותיה, מגיע עד לכ- 550,000 אלף איש, ומספר המתים מוערך בין 3700 ל -16,000 בני אדם. חקירות שונות שבוצעו במקום מצביעות על שרשרת מחדלים ועל הזנחה שהובילו לכך שאמצעי בטיחות שונים לא הותקנו או לא תפקדו. יוניון קרבייד, שכיום שייכת לחברת דאו כימיקל, מכחישה את האשמות האלה באתר האינטרנט שלה, וטענה כי האסון נגרם בשל חבלה של פועל אלמוני. |
| + | * '''זיהום PCB של מונסנטו''' במשך 40 שנה היה [[תאגיד]] [[מונסנטו]] [[מונופול]] על ייצור תרכובות [[PCB]] בארצות הברית. מדובר על קבוצה של חומרים שהיא יציבה, מסיסה בשומן, רעילה ומסרטנת. ההשפעות של החומרים עלולים להשפיע זמן רב לאחר החשיפה לזיהום. מונסנטו נאבקה כדי להגן על המשך השימוש וההפצה בחומר הרבה לאחר שהחומר הוכר ברחבי העולם כ[[זיהום|מזהם]] עולמי וכ[[חומר המצטבר במעלה שרשרת המזון]]. מזכר פנימי ציין כי "אנחנו לא יכולים להפסיד דולר אחד".<ref name="Grunwald1_2002">[http://www.commondreams.org/headlines02/0101-02.htm Monsanto Hid Decades Of Pollution] Michael Grunwald, Washington Post , 1/1/2002, page A01</ref> מונסנטו הפסיקה לייצר את תרכובת ה-PCB בשנת 1977, והחומרים הוצאו אל מחוץ לחוק בארצות הברית בשנת 1979. בשנת 2002, פרסם העיתון הוושינגטון פוסט כתבה על [[זיהום מים]] חמור שנגרם לנחלים ולמזבלות של העיירה אניסטון (Anniston), אלבמה, בעקבות ייצור והפטרות מתרכובות PCB. תביעה שהוגשה נגד החברה הובילה לחשיפת מסמכים פנימיים של מונסנטו שהראו שהמפעל המקומי שפך ביודעין פסולת עם [[כספית]] ו-PCB לתוך נחלים מקומיים במשך 40 שנה.<ref name="Grunwald1_2002"/> מסמכים פנימיים של התאגיד שנתגלו בזמן המשפט גילו כי מנהלי מונסנטו ידעו על כך במשך שנים רבות וניסו להסתיר את האמת על ידי מסמכים עם כותרות כמו "חסוי: קרא והשמד". בשנת 1966 גילו מנהלים במונסנטו כי דגים שהוכנסו לנחלים ליד העיירה מתו בתוך 10 שניות, תוך הקזת דם וקילוף של הקשקשים, הם לא אמרו דבר לאיש. בשנת 1969 הם גילו כי דג בנחל אחר הכיל כמות PCB בריכוז גבוה פי 7,500 מהריכוז המותר. הם החליטו כי "יש עניין מועט בכניסה למאמצים יקרים בהקטנת הפליטות". בשנת 1975, מחקר פנימי של החברה גילה כי חומרי PCB גורמים לגידולים סרטניים בעכברים. הם הורו על שינוי המסקנות מ"מסרטן בצורה קלה" ל"לא נראה שהוא קרציוגני".<ref name="Grunwald1_2002"/> |
| | | |
| ==שיטות פעולה להכחשת זיהום== | | ==שיטות פעולה להכחשת זיהום== |