"תאוריית האינטרס הציבורי" (Public interest theory) פותחה על ידי הכלכלן הבריטי [[ארתור ססיל פיגו]] בשנת 1932.{{הערה| Pigou, A. C. (1932) The Economics of Welfare. London: Macmillan and Co.}} מאז תקופה זו הפכה התאוריה לאבן היסוד של [[כלכלה ציבורית|הכלכלה הציבורית המודרנית]] ו[[כלכלת רווחה]], והיא נלמדת עד היום כתאוריה הבסיסית של במסגרת [[כלכלה נאו קלאסית|הכלכלה הנאו קלאסית]]. גישה זו מקובלת בקרב פוליטיקאים שמאליים וסוציאל-דמוקרטיים. היא הבסיס לדיון נגד כשלי שוק מצד כלכלנים כמו [[ג׳וזף שטיגליץ]]. {{הערה|שם=rolnik2015|{{תבנית:TheMarker1|גיא רולניק|מי ישמור עליכם הכי טוב - והאם אדם סמית צדק?|markerweek/1.2770565|עוד רגולציה או פחות רגולציה?, 07.11.2015}}}}
+
"תאוריית האינטרס הציבורי" (Public interest theory) פותחה על ידי הכלכלן הבריטי [[ארתור ססיל פיגו]] בשנת 1932.{{הערה| Pigou, A. C. (1932) The Economics of Welfare. London: Macmillan and Co.}} מאז תקופה זו הפכה התאוריה לאבן היסוד של [[כלכלה ציבורית|הכלכלה הציבורית המודרנית]] ו[[כלכלת רווחה]], והיא נלמדת עד היום כתאוריה הבסיסית של במסגרת [[כלכלה נאו קלאסית|הכלכלה הנאו קלאסית]]. גישה זו מקובלת בקרב פוליטיקאים שמאליים וסוציאל-דמוקרטיים. היא הבסיס לדיון נגד כשלי שוק מצד כלכלנים כמו [[ג'וזף שטיגליץ]]. {{הערה|שם=rolnik2015|{{תבנית:TheMarker1|גיא רולניק|מי ישמור עליכם הכי טוב - והאם אדם סמית צדק?|markerweek/1.2770565|עוד רגולציה או פחות רגולציה?, 07.11.2015}}}}
"תאוריית האינטרס הציבורי" טוענת כי יש צורך ברגולציה והיא נשענת על שתי הנחות:
"תאוריית האינטרס הציבורי" טוענת כי יש צורך ברגולציה והיא נשענת על שתי הנחות: