שינויים

נוספו 1,270 בתים ,  17:22, 27 ביוני 2016
שורה 40: שורה 40:  
העקרונות האלה שימשו במשך השנים הן כמרשם למה שהממשלות צריכות לעשות (ניתוח נורמטיבי) והן כתיאור של מה שהן עושות בפועל (ניתוח פוזיטיבי). לפי גישת "האינטרס הציבורי", ממשלות צריכות לפקח על מחירים כדי לוודא שמונופולים לא יגבו מחיר גבוה יותר מדי, לפקח על מקומות עבודה כדי לוודא שעובדים לא ינוצלו, והמעסיקים לא ייהפכו ל[[מונופסון|מונופסונים]], למנוע הטלת העלות של [[השפעות חיצוניות]] על הציבור ועוד.
 
העקרונות האלה שימשו במשך השנים הן כמרשם למה שהממשלות צריכות לעשות (ניתוח נורמטיבי) והן כתיאור של מה שהן עושות בפועל (ניתוח פוזיטיבי). לפי גישת "האינטרס הציבורי", ממשלות צריכות לפקח על מחירים כדי לוודא שמונופולים לא יגבו מחיר גבוה יותר מדי, לפקח על מקומות עבודה כדי לוודא שעובדים לא ינוצלו, והמעסיקים לא ייהפכו ל[[מונופסון|מונופסונים]], למנוע הטלת העלות של [[השפעות חיצוניות]] על הציבור ועוד.
   −
===אסכולת שיקגו===
+
===אסכולת שיקגו ותאוריית הבחירה הציבורית===
בשנות ה–60 וה–70 של המאה ה-20, החלה לעלות [[אסכולת שיקאגו בכלכלה]] וביקרה את רעיון התמים שפוליטיקאים ורגולטורים הם סוג של מלאכים שתמיד ידעו לנהל את הכלכלה ולפעול למען הציבור הרחב. ראיה כזו של הרגולטור מניחה שלו עצמו אין אינטרס כלכלי או אינטרס אחר וסותרת את הרעיון של [[האדם הכלכלי]] האנוכי. הביקורת על תאוריית האינטרס הציבורי מצד אסכולת שיקגו מחולקת לשלושה טיעונים מרכזיים:
+
בשנות ה–60 וה–70 של המאה ה-20, החלה לעלות [[אסכולת שיקאגו בכלכלה]] וביקרה את רעיון התמים שפוליטיקאים ורגולטורים הם סוג של מלאכים שתמיד ידעו לנהל את הכלכלה ולפעול למען הציבור הרחב. ראיה כזו של הרגולטור מניחה שלו עצמו אין אינטרס כלכלי או אינטרס אחר וסותרת את הרעיון של [[האדם הכלכלי]] האנוכי.  
 +
 
 +
הכלכלנים שפיתחו את תאוריית הבחירה הציבורית כוללים מספר כלכלנים בולטים. התאוריה התבססה על העבודות של [[קנת' ג'יי. ארו]] Social Choice and Individual Values (1951),  וכן על עבודות אחרות כולל [[אנתוני דאונס]] An Economic Theory of Democracy  (1957) ו [[מנסור אולסון]] [[הלוגיקה של פעולה קבוצתית (ספר)|הלוגיקה של פעולה קבוצתית]] (1965). [[ג'יימס מ. ביוקנן]] זכה בפרס נובל לכלכלה על עבודתו בנושא תאוריית הבחירה הציבורית בשנת 1986. הוא נחשב אחד מאבות התאוריה, יחד עם [[גורדון טולוק]]. מספר כלכלנים נוספים זכו בפרס נובל לכלכלה על רקע התחום כולל [[ג'ורג' סטיגלר]] (1982), [[גרי בקר]] (1992) [[ורנון סמית]] (2002) ואלינור אוסטרום (2009). ורנון סמית ואלינור אוסטורם היו הנשיאים הקודמים של "Public Choice Society". רוב הכלכלנים הללו תומכים ב"ממשלה קטנה".
 +
 
 +
הביקורת על תאוריית האינטרס הציבורי מצד אסכולת שיקגו מחולקת לשלושה טיעונים מרכזיים:
    
# חוזים ויוזמות פרטיות יכולים לתקן את רוב כשלי השוק, בלי צורך בהתערבות ממשלתית, או רגולטורית.
 
# חוזים ויוזמות פרטיות יכולים לתקן את רוב כשלי השוק, בלי צורך בהתערבות ממשלתית, או רגולטורית.
שורה 53: שורה 57:  
כלכלני אסכולת שיקגו טענו גם שבמקרים הספורים שבהם התחרות והיוזמה הפרטית לא מטפלות בכשלי השוק בעצמן, טיפול כזה יכול לקרות דרך בתי המשפט ואכיפת חוזים. מעסיקים יכולים להציע לעובדים חוזים מפורטים, שבהם הם מפרטים גם מה הם אמורים לעשות במקרה של תאונה. בתי השקעות יכולים למסור מידע מדויק ומפורט למשקיעים. כל עוד בתי המשפט יאכפו את החוזים המפורטים האלה, השוק יתפקד באופן [[יעילות פארטו|יעיל פארטו]].
 
כלכלני אסכולת שיקגו טענו גם שבמקרים הספורים שבהם התחרות והיוזמה הפרטית לא מטפלות בכשלי השוק בעצמן, טיפול כזה יכול לקרות דרך בתי המשפט ואכיפת חוזים. מעסיקים יכולים להציע לעובדים חוזים מפורטים, שבהם הם מפרטים גם מה הם אמורים לעשות במקרה של תאונה. בתי השקעות יכולים למסור מידע מדויק ומפורט למשקיעים. כל עוד בתי המשפט יאכפו את החוזים המפורטים האלה, השוק יתפקד באופן [[יעילות פארטו|יעיל פארטו]].
   −
אסכולת שיקגו תקפה גם את הרעיון לפיו רגולטורים יודעים לנהל את השווקים וכי הם ממוקדים רק בשירות הציבור. ברוב המקרים מה שמתקבל הוא "רגולטור שבוי" - שבו הרגולטור משרת את האינטרס של הענף התעשייתי שעליו הוא אמור לפקח. לא רק שהרגולציה לא מצליחה לפתור [[כשלי שוק]] שונים לדוגמה לפקח על המחיר במקרה של מונופול ובכך למנוע מחיר מופקע - היא בדרך כלל משמשת כלי שמאפשר לשמור על השחקנים הגדולים ולמנוע כניסה של מתחרים פוטנציאליים. לדוגמה מכון התקנים בישראל, שחוסם תחרות ושומר על תעשיינים גדולים ויבואנים גדולים בטענה שהוא שומר על הצרכן. לפעמים מבגלל לחץ של ארגוני צרכנים או ארגונים חברתיים רגולטורים מנסים לקדם שינוי חברתי, אבל לעיתים רחוקות הם מצליחם בכך. מסיבות אלה גורסים הכלכלנים של אסכולת שיקגו, עדיף לצמצם את הרגולציה שכן ממילא ההתערבות שלה אינה מועילה ואף מזיקה.
+
אסכולת שיקגו תקפה גם את הרעיון לפיו רגולטורים יודעים לנהל את השווקים וכי הם ממוקדים רק בשירות הציבור. ברוב המקרים מה שמתקבל הוא "רגולטור שבוי" - שבו הרגולטור משרת את האינטרס של הענף התעשייתי שעליו הוא אמור לפקח. לא רק שהרגולציה לא מצליחה לפתור [[כשלי שוק]] שונים לדוגמה לפקח על המחיר במקרה של מונופול ובכך למנוע מחיר מופקע - היא בדרך כלל משמשת כלי שמאפשר לשמור על השחקנים הגדולים ולמנוע כניסה של מתחרים פוטנציאליים. לדוגמה מכון התקנים בישראל, שחוסם תחרות ושומר על תעשיינים גדולים ויבואנים גדולים בטענה שהוא שומר על הצרכן. לפעמים מבגלל לחץ של ארגוני צרכנים או ארגונים חברתיים רגולטורים מנסים לקדם שינוי חברתי, אבל לעיתים רחוקות הם מצליחם בכך. מסיבות אלה גורסים הכלכלנים של אסכולת שיקגו, עדיף לצמצם את הרגולציה שכן ממילא ההתערבות שלה אינה מועילה ואף מזיקה. {{הערה|שם=rolnik2015}}
    
===ביקורת על אסכולת שיקגו===
 
===ביקורת על אסכולת שיקגו===