47,332
עריכות
שינויים
יצירת דף עם התוכן "'''חרם צרכנים''' (boycott) הוא תהליך שבו קבוצה של צרכנים נמנעים במשך תקופה מסויימת מלקנות או לה..."
'''חרם צרכנים''' (boycott) הוא תהליך שבו קבוצה של צרכנים נמנעים במשך תקופה מסויימת מלקנות או להשתמש בשירות או מוצר כדי לנסות להוריד את המחיר, לשפר את השירות או להשיג מטרה [[פוליטיקה|פוליטית]] או מוסרית כלשהי. החרם יכול להיות מופנה כנגד [[תאגיד]] או חברה מסויימת, נגד אדם מסויים, ארגון או כנגד מדינה. המטרה של חרם הצרכנים היא בדרך כלל להקטין את כמות המכירות ובכך לגרום לשינוי התנהגות מצד מושא החרם, ובדרך כלל החרם עצמו הוא חלק ממאבק חברתי רחב יותר. החרם עצמו יכול לשמש ככלי להפצת המאבק לציבור רחב יותר לעומת המאבק המקורי שכן הוא מאפשר אפיק פעולה ,וכן מאפשר הזדהות על ידי פעילות - הגדלת המעורבות הרגשית של פרט לנושא בגלל שהוא עצמו נקט בפעולה אקטיבית בנושא זה.
הוגים [[ליברליזם|ליברלים]] ו[[ליבטריזם|ליברטרים]] כמו [[מילטון פרדימן]] תומכים בחרם צרכנים והדבר נחשב אחד הכלים החשובים בשינוי התנהגות של חברות וממשלות- ככלי לא אלים ושאינו כרוך בכפייה או התערבות מצד ממשלות.
==מגבלות של חרם צרכנים==
רוב המקרים של חרמות צרכנים מוצלחות היו כנגד חברות המוכרות [[מוצרי צריכה]] או מספקות שירותים לציבור הרחב. כמו כן לרוב חרם צרכנים מוצלח הוא במקרה של התנהגות פוליטית או מוסרית של עובדים בחברות או של החברה עצמה (כגון הפליה נגד שחורים, הטרדה מינית של נשים) שאינה משפיעה בצורה משמעותית על רווחיות החברות לכאן או לכאן.
לחרם צרכנים יש מספר מגבלות חשובות:
* '''כניעה לחרם תיצור נזק כלכלי גדול יותר לעומת התעלמות ממנו''' חברה לא תכנע לחרם צרכנים אם הדבר מסכן את הליבה העסקית שלה. לדוגמה חברת מכוניות לא תפסיק למכור מכוניות עקב חרם צרכנים. החברה יכולה להתרחב לתחומים אחרים כמו ייצור אופניים או ייצור אוטובוסים בנסיון להרחיב את בסיס פעולתה. דוגמה לתגובה כזו הן [[חברות נפט]] שבשנות ה-2000 החלו לעסוק גם ב[[אנרגיה מתחדשת]] ולכנות את עצמן "חברות אנרגיה". בתאוריה חברה עלולה לקרוס עקב חרם צרכנים מוצלח מאד, אבל בפועל דבר זה נדיר מאד.
* '''חברות שלא מוכרות מוצרי צריכה לציבור''' חרם צרכנים הוא בעייתי כאשר החברה לא מוכרת מוצרים או שירותים לציבור. חברות [[כרייה|כרייה]] לדוגמה חברות הכורות [[זהב]] או [[פחם]] יוצרות לעיתים תכופות [[זיהום קרקע]], פגיעה ב[[מערכות אקולוגיות]] ופוגעות בבריאות ואו בטיחות העובדים. עם זאת חרמות נגד חברות אלה הוא דבר קשה היות והציבור לא קונה פחם או זהב ישירות מהחברות האלה אלא דרך לקוחות שלהן אשר משתמשות ב[[חומרי הגלם]] האלה - לדוגמה חברות תכשיטים, חברות אלקטרוניקה אשר קונות זהב או חברות חשמל שקונות פחם. דוגמאה נוספת הן חברות שמוכרות מוצרים ושירותים לחברות אחרות (כמו מכירה של שירותי חיוב לקוחות, מכירת אוניות ומטוסים), חברות תשתיות (הקמת כבישים, דרכים, נמלים, נמלי תעופה ועוד) וחברות המספקות שירותים ומוצרים לממשלות ולרשויות מקומיות - היות והציבור הרחב לא מקבל החלטות בשאלה מאיזה חברות לקנות. ניתן לפעמים להפעיל לחץ של צרכנים על חברות שקונות מספקים מסויימים (לדוגמה להפעיל לחץ על רשת סופרמרקטים שלא תקנה מספק מסויים, כמו דרום אפריקה או ישראל) אבל דבר זה קשה יותר שכן חברות עלולות להקלע לתביעות משפטיות, וכן הן עלולות להקלע ללחץ נגדי מצד צרכנים אחרים או בגלל אינטרסים עסקיים אחרים (ראו בהמשך).
* '''לחברה אין כסף לשלם על הנזק''' - חברות בעלות מתח רווחים נמוך עשויות להעדיף לפשוט את הרגל במקום להתמודד עם היבט כלכלי שאמור להוריד את הרווחיות שלהן. לדוגמה בספר [[התמוטטות]] מציין [[ג'ארד דיימונד]] כי חברות לכריית זהב שיוצרות זיהום קרקע, יעידפו בדרך כלל לסגור מכרה או לפשוט את הרגל במקום להתמודד עם העלויות הכרוכות בשיקום קרקעות חקלאיות ועם זיהום מים שנוצר עקב המכרה.
* '''השהייה בזיהוי הנזק''' - במקרים של [[זיהום]] ובאופן כללי יותר [[השפעה סביבתית|נזק סביבתי]]] ייתכן והנזק לציבור נגרם בעבר ולוקח זמן רב עד להבחנה בנזק ובדרישה הציבורית לטפל בו. כך יכולים לעבור עשרות שנים בין פליטה של [[מתכות כבדות]] או [[מזהמים אורגניים עמידים]] לבין הופעה של מזהמים אלה כ[[זיהום קרקע]], [[זיהום מים]] או [[זיהום במזון]]. החברה שיצרה את הזיהום אולי כבר נסגרה, או שאין לה את הכסף כדי לטפל בזיהום (כך שתעדיף להסגר מאשר לטפל בו).
* '''מונופול או אוליגופול''' - כאשר יש מוכר יחיד הפסקת קנייה ממנו פרושה ויתור מוחלט על השירות או המוצר המבוקש. כך לדוגמה חרם האוטובוסים במוטנגומרי חייב שחורים שרצו להחרים את חברת האוטובוסים לוותר כליל על שירותי האוטובוס וללכת מרחק רב ברגל. חרמות נגד פייסבוק, גוגל או מייקרוסופט הן בעייתיות משום שחברות אלה חולשות על שוק מוצרים שלם. במקרה של [[אוליגופול]] - תחרות בין מעטים - קל יותר לעבור למתחרים כמחאה, אבל מעבר כזה עלול להיות לא נוח עקב [[עלויות עסקה]] גבוהות או חשיבות של קרבה גאוגרפית.
* '''התנהגות פוגענית כנורמה עסקית''' - במקרים של [[השפעה חיצונית]] שמתשלמת לחברות כמו זיהום, ניצול עובדים, ניצול צרכנים, הפעלת [[לובי פוליטי]] כדי לקבל הגנה או סבסוד מצד ממשלות וכו', נפוץ הדבר שכל החברות בענף עובדות בנורמות דומות, וחברה שתמנע מדבר זה עלולה לסבול מהפסדים ואף להיות מטרה להשתלטות עוינת. בספר [[כשתאגידים שולטים בעולם]] מציין [[דיוויד קורטן]] מספר דוגמאות לחבורת שניסו להיות הוגנות יותר ועברו עקב כך השתלטות עויינת. בספר [[Phishing for Phools]] טוענים הכלכלנים [[ג'ורג' אקרלוף]] ו[[רוברט שילר]] כי בתחומים רבים חברות שלא ינצלו חולשות של הצרכנים וימכרו להן מוצרים מזיקים או יבצעו פעילות בעייתית אחרת יסבלו מרווחיות נמוכה יותר. דוגמה בולטת היא נוהג של [[חברות התרופות]] לבצע [[לובי פוליטי]] בקרב ממשלות וכן לשדל רופאים וגורמי בריאות אחרים להעדיף את החברה שלהן. הצרכן לא יכול להחרים את חברות התרופות הן בגלל שמדובר לרוב במונופול על תרופה מסויימת, הן בגלל המגוון הגדול של מוצרים וצרכנים והן בגלל שרוב חברות התרופות עוסקות בנוהגים דומים.
* '''החרמה של [[חברת פירמידה|חברות פירמידה]]''' - חברה שעוסקת במספר תחומים עשויה לספוג נזק בתחום אחד כדי להמנע משינוי של תחום אחר, רווחי יותר. לדוגמה בזמן המחאה על [[מתווה הגז]] היו פעילים חברתיים שהציעו לבצע חרם צרכנים מול חברת דלק שבבעלות [[יצחק תשובה]] עם זאת כדי ליצור נזק מספיק גדול יש צורך לאזן רווחים של מיליארדים שנמצאים בהביטים של [[מונופול]] על [[גז טבעי בישראל]] ולצרכנים של בנזין למכוניות בישראל יהיה קשה לאזן דבר זה עקב נזק של עשרות או מאות מילוני שקלים.
* '''ריבוי מותגים''' בעלות של חברות פרמידה מציבה קושי נוסף והוא שלעיתים חברה אחת שולטת בעשרות מותגים שונים בתחומי פעילות שונים, דבר שמשקה על ביצוע חרמות נגדם וכן יוצר רושם של [[שוק משוכלל]] כאשר בפועל מדובר ב[[תחרות בין מעטים]]. לדוגמה יוזמות להחרמת [[שוק המזון העולמי|חברות מזון]] שבבעלות [[חברות סיגריות]] דרשו מצרכנים להחרים עשרות מותגים שונים.
==קישורים חיצוניים==
* [https://en.wikipedia.org/wiki/Boycott חרם צרכנים] בויקיפדיה האנגלית.
[[קטגוריה:תרבות הצריכה]]
[[קטגוריה:קפיטליזם]]
הוגים [[ליברליזם|ליברלים]] ו[[ליבטריזם|ליברטרים]] כמו [[מילטון פרדימן]] תומכים בחרם צרכנים והדבר נחשב אחד הכלים החשובים בשינוי התנהגות של חברות וממשלות- ככלי לא אלים ושאינו כרוך בכפייה או התערבות מצד ממשלות.
==מגבלות של חרם צרכנים==
רוב המקרים של חרמות צרכנים מוצלחות היו כנגד חברות המוכרות [[מוצרי צריכה]] או מספקות שירותים לציבור הרחב. כמו כן לרוב חרם צרכנים מוצלח הוא במקרה של התנהגות פוליטית או מוסרית של עובדים בחברות או של החברה עצמה (כגון הפליה נגד שחורים, הטרדה מינית של נשים) שאינה משפיעה בצורה משמעותית על רווחיות החברות לכאן או לכאן.
לחרם צרכנים יש מספר מגבלות חשובות:
* '''כניעה לחרם תיצור נזק כלכלי גדול יותר לעומת התעלמות ממנו''' חברה לא תכנע לחרם צרכנים אם הדבר מסכן את הליבה העסקית שלה. לדוגמה חברת מכוניות לא תפסיק למכור מכוניות עקב חרם צרכנים. החברה יכולה להתרחב לתחומים אחרים כמו ייצור אופניים או ייצור אוטובוסים בנסיון להרחיב את בסיס פעולתה. דוגמה לתגובה כזו הן [[חברות נפט]] שבשנות ה-2000 החלו לעסוק גם ב[[אנרגיה מתחדשת]] ולכנות את עצמן "חברות אנרגיה". בתאוריה חברה עלולה לקרוס עקב חרם צרכנים מוצלח מאד, אבל בפועל דבר זה נדיר מאד.
* '''חברות שלא מוכרות מוצרי צריכה לציבור''' חרם צרכנים הוא בעייתי כאשר החברה לא מוכרת מוצרים או שירותים לציבור. חברות [[כרייה|כרייה]] לדוגמה חברות הכורות [[זהב]] או [[פחם]] יוצרות לעיתים תכופות [[זיהום קרקע]], פגיעה ב[[מערכות אקולוגיות]] ופוגעות בבריאות ואו בטיחות העובדים. עם זאת חרמות נגד חברות אלה הוא דבר קשה היות והציבור לא קונה פחם או זהב ישירות מהחברות האלה אלא דרך לקוחות שלהן אשר משתמשות ב[[חומרי הגלם]] האלה - לדוגמה חברות תכשיטים, חברות אלקטרוניקה אשר קונות זהב או חברות חשמל שקונות פחם. דוגמאה נוספת הן חברות שמוכרות מוצרים ושירותים לחברות אחרות (כמו מכירה של שירותי חיוב לקוחות, מכירת אוניות ומטוסים), חברות תשתיות (הקמת כבישים, דרכים, נמלים, נמלי תעופה ועוד) וחברות המספקות שירותים ומוצרים לממשלות ולרשויות מקומיות - היות והציבור הרחב לא מקבל החלטות בשאלה מאיזה חברות לקנות. ניתן לפעמים להפעיל לחץ של צרכנים על חברות שקונות מספקים מסויימים (לדוגמה להפעיל לחץ על רשת סופרמרקטים שלא תקנה מספק מסויים, כמו דרום אפריקה או ישראל) אבל דבר זה קשה יותר שכן חברות עלולות להקלע לתביעות משפטיות, וכן הן עלולות להקלע ללחץ נגדי מצד צרכנים אחרים או בגלל אינטרסים עסקיים אחרים (ראו בהמשך).
* '''לחברה אין כסף לשלם על הנזק''' - חברות בעלות מתח רווחים נמוך עשויות להעדיף לפשוט את הרגל במקום להתמודד עם היבט כלכלי שאמור להוריד את הרווחיות שלהן. לדוגמה בספר [[התמוטטות]] מציין [[ג'ארד דיימונד]] כי חברות לכריית זהב שיוצרות זיהום קרקע, יעידפו בדרך כלל לסגור מכרה או לפשוט את הרגל במקום להתמודד עם העלויות הכרוכות בשיקום קרקעות חקלאיות ועם זיהום מים שנוצר עקב המכרה.
* '''השהייה בזיהוי הנזק''' - במקרים של [[זיהום]] ובאופן כללי יותר [[השפעה סביבתית|נזק סביבתי]]] ייתכן והנזק לציבור נגרם בעבר ולוקח זמן רב עד להבחנה בנזק ובדרישה הציבורית לטפל בו. כך יכולים לעבור עשרות שנים בין פליטה של [[מתכות כבדות]] או [[מזהמים אורגניים עמידים]] לבין הופעה של מזהמים אלה כ[[זיהום קרקע]], [[זיהום מים]] או [[זיהום במזון]]. החברה שיצרה את הזיהום אולי כבר נסגרה, או שאין לה את הכסף כדי לטפל בזיהום (כך שתעדיף להסגר מאשר לטפל בו).
* '''מונופול או אוליגופול''' - כאשר יש מוכר יחיד הפסקת קנייה ממנו פרושה ויתור מוחלט על השירות או המוצר המבוקש. כך לדוגמה חרם האוטובוסים במוטנגומרי חייב שחורים שרצו להחרים את חברת האוטובוסים לוותר כליל על שירותי האוטובוס וללכת מרחק רב ברגל. חרמות נגד פייסבוק, גוגל או מייקרוסופט הן בעייתיות משום שחברות אלה חולשות על שוק מוצרים שלם. במקרה של [[אוליגופול]] - תחרות בין מעטים - קל יותר לעבור למתחרים כמחאה, אבל מעבר כזה עלול להיות לא נוח עקב [[עלויות עסקה]] גבוהות או חשיבות של קרבה גאוגרפית.
* '''התנהגות פוגענית כנורמה עסקית''' - במקרים של [[השפעה חיצונית]] שמתשלמת לחברות כמו זיהום, ניצול עובדים, ניצול צרכנים, הפעלת [[לובי פוליטי]] כדי לקבל הגנה או סבסוד מצד ממשלות וכו', נפוץ הדבר שכל החברות בענף עובדות בנורמות דומות, וחברה שתמנע מדבר זה עלולה לסבול מהפסדים ואף להיות מטרה להשתלטות עוינת. בספר [[כשתאגידים שולטים בעולם]] מציין [[דיוויד קורטן]] מספר דוגמאות לחבורת שניסו להיות הוגנות יותר ועברו עקב כך השתלטות עויינת. בספר [[Phishing for Phools]] טוענים הכלכלנים [[ג'ורג' אקרלוף]] ו[[רוברט שילר]] כי בתחומים רבים חברות שלא ינצלו חולשות של הצרכנים וימכרו להן מוצרים מזיקים או יבצעו פעילות בעייתית אחרת יסבלו מרווחיות נמוכה יותר. דוגמה בולטת היא נוהג של [[חברות התרופות]] לבצע [[לובי פוליטי]] בקרב ממשלות וכן לשדל רופאים וגורמי בריאות אחרים להעדיף את החברה שלהן. הצרכן לא יכול להחרים את חברות התרופות הן בגלל שמדובר לרוב במונופול על תרופה מסויימת, הן בגלל המגוון הגדול של מוצרים וצרכנים והן בגלל שרוב חברות התרופות עוסקות בנוהגים דומים.
* '''החרמה של [[חברת פירמידה|חברות פירמידה]]''' - חברה שעוסקת במספר תחומים עשויה לספוג נזק בתחום אחד כדי להמנע משינוי של תחום אחר, רווחי יותר. לדוגמה בזמן המחאה על [[מתווה הגז]] היו פעילים חברתיים שהציעו לבצע חרם צרכנים מול חברת דלק שבבעלות [[יצחק תשובה]] עם זאת כדי ליצור נזק מספיק גדול יש צורך לאזן רווחים של מיליארדים שנמצאים בהביטים של [[מונופול]] על [[גז טבעי בישראל]] ולצרכנים של בנזין למכוניות בישראל יהיה קשה לאזן דבר זה עקב נזק של עשרות או מאות מילוני שקלים.
* '''ריבוי מותגים''' בעלות של חברות פרמידה מציבה קושי נוסף והוא שלעיתים חברה אחת שולטת בעשרות מותגים שונים בתחומי פעילות שונים, דבר שמשקה על ביצוע חרמות נגדם וכן יוצר רושם של [[שוק משוכלל]] כאשר בפועל מדובר ב[[תחרות בין מעטים]]. לדוגמה יוזמות להחרמת [[שוק המזון העולמי|חברות מזון]] שבבעלות [[חברות סיגריות]] דרשו מצרכנים להחרים עשרות מותגים שונים.
==קישורים חיצוניים==
* [https://en.wikipedia.org/wiki/Boycott חרם צרכנים] בויקיפדיה האנגלית.
[[קטגוריה:תרבות הצריכה]]
[[קטגוריה:קפיטליזם]]