47,332
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
הדבר נובע קודם כל ממנגנון פסיכולוגי של [[הדחקה]] ו[[חשיבת יחד]] ומסתייע על ידי ידיעות סותרות ומבלבלות בתקשורת של תעשיות, ופוליטיקאים. לכך יש להוסיף מומחים שונים שמנסים להרגיע את הציבור הן מסיבות מקצועיות (רצון למנוע פניקה) והן בגלל קשרים לא בריאים בין מומחים לבין תעשיות מזהמות. באופן כללי מי שנמצא בהדחקת זיהום ינסה להיתלות בתירוצים שונים להקטנת הבעיה (לא יכול להיות שהמצב כל כך גרוע, אין לי ברירה אלא להתפרנס, לא יכול להיות שעובדים על כל העובדים) וכו'. היבט נוסף שתורם לדבר הוא הטיה קבוצתית - אם האחרים אינם מתלוננים על הזיהום - כנראה שאין לו חשיבות.
הדבר נובע קודם כל ממנגנון פסיכולוגי של [[הדחקה]] ו[[חשיבת יחד]] ומסתייע על ידי ידיעות סותרות ומבלבלות בתקשורת של תעשיות, ופוליטיקאים. לכך יש להוסיף מומחים שונים שמנסים להרגיע את הציבור הן מסיבות מקצועיות (רצון למנוע פניקה) והן בגלל קשרים לא בריאים בין מומחים לבין תעשיות מזהמות. באופן כללי מי שנמצא בהדחקת זיהום ינסה להיתלות בתירוצים שונים להקטנת הבעיה (לא יכול להיות שהמצב כל כך גרוע, אין לי ברירה אלא להתפרנס, לא יכול להיות שעובדים על כל העובדים) וכו'. היבט נוסף שתורם לדבר הוא הטיה קבוצתית - אם האחרים אינם מתלוננים על הזיהום - כנראה שאין לו חשיבות.
הדחקת זיהום נוגעת לא רק למי שנפגע מהזיהום אלא לכל מי שיש לו יכולת השפעה על הנושא - פקידים, פוליטיקאים, מומחים, עובדים, שופטים, עיתונאים, משקיעים וצרכנים, הדחקה כזו יכולה להתקיים גם בקרב מי שאחרים לקיום הזיהום - כמו בעלי מפעלים או מנהלים בכירים במפעלים- שאינם רוצים להודות בעיני עצמם על קיום הבעיה. חלק מהבעיה היא שלכל גורם במערכת יש רק נקודת מבט חלקית ולא [[הוליזם|הוליסטית]] - הוא רואה רק חלק קטן מהנושא ולא בהכרח רוצה לראות את כל התמונה. לדוגמה אנשים במפעל רואים את מימדי הזיהום אבל לא בהכרח חשופים למידע ולחוויות אישיות של מי שנפגע על ידו. רופאים חשופים למידע כזה אבל לא בהכרח מודעים להקיפי הזיהום ולא בהכרח מודעים להשפעות סביבתיות של הזיהום על בריאות החולים.
הדחקת זיהום נוגעת לא רק למי שנפגע מהזיהום אלא לכל מי שיש לו יכולת השפעה על הנושא - פקידים, פוליטיקאים, מומחים, עובדים, שופטים, עיתונאים, משקיעים וצרכנים, הדחקה כזו יכולה להתקיים גם בקרב מי שאחרים לקיום הזיהום - כמו בעלי מפעלים או מנהלים בכירים במפעלים- שאינם רוצים להודות בעיני עצמם על קיום הבעיה. חלק מהבעיה היא שלכל גורם במערכת יש רק נקודת מבט חלקית ולא [[הוליזם|הוליסטית]] - הוא רואה רק חלק קטן מהנושא ולא בהכרח רוצה לראות את כל התמונה. לדוגמה אנשים במפעל רואים את מימדי הזיהום אבל לא בהכרח חשופים למידע ולחוויות אישיות של מי שנפגע על ידו. רופאים חשופים למידע כזה אבל לא בהכרח מודעים להקיפי הזיהום ולא בהכרח מודעים להשפעות סביבתיות של הזיהום על בריאות החולים (שכן רופאים אלה אינם אפידמיולוגים).
בספר '''[[האמת על באמת (ספר)|האמת על באמת - איך אנחנו מעגלים פינות ומרמים את כולם (במיוחד את עצמנו)]]''' עוסק [[כלכלה התנהגותית|הכלכלן ההתנהגותי]] [[דן אריאלי]] בשאלה מדוע וכיצד אנשים מבצעים שונות של רמייה, פגיעה באחרים או עבירות על החוק. אריאלי נעזר בניסויים שונים כדי לבחון התנהגות של סוכנים כלכליים. הוא דוחה את התאוריה הרציונלית של פשע, ומתאר את תאוריית "עיגול פינות" - לגבי רוב האנשים, כאשר הם פוגעים באחרים (או בעצמם בעתיד), עליהם להסביר לעצמם (ואולי גם לחברים קרובים) כי מה שהם עושים הוא לגיטימי, בגלל הצדקות שונות ומשונות (לדוגמה "כולם עושים זאת" או "אנחנו במגמת שיפור" וכו') - עליהם קודם כל לשקר לעצמם בצורה מספיק משכנעת, כדי לשמור על דימוי עצמי של אדם ישר ומוסרי. היבט זה רלבנטי בעיקר לגורמים שמשתפים פעולה על הזיהום - פקידים, מומחים ועובדים שיודעים מידע על הנושא אבל מסתירים אותו מהציבור או לא פועלים לפיו כמתחייב מתפקידם.
;הדחקת זיהום בקרב מקבלי החלטות בכירים ובעלי החברות:
בעל מפעל מזהם עשוי להגיד לעצמו - "אני תורם מקומות עבודה, לא תפקידי לדאוג לבריאות הציבור, שהממשלה תדאג לזה," או אפילו להתלות בצידוק של [[מילטון פרידמן]] לפיו האינטרס היחיד של פירמה הוא להרוויח ככל האפשר וכי הפסקת הזיהום או פגיעה חברתית אחרת תושג על ידי התרגנות וולנרטית של צרכנים או בבתי משפט. ראש העיר עשוי להגיד "עלי לדאוג למקומות עבודה עבור תושבי האיזור, שהממשלה תספק כסף ופעולות כדי למנוע את הבעיות" או "עוד לא הוכח שהמפעלים מזהמים" או "אנחנו במגמת שיפור". כמובן שאמירות אלה קלות יותר כאשר הם שומעים טענות כאלה מצד עיתונאים או אנשי ציבור אחרים. ברור כי לבעלי מפעלים ולמקבלי החלטות בכירים יש אינטרס כספי או פוליטי בקיום הזיהום, אבל התאוריה של אריאלי מצביעה על כך שאינטרס כזה אינו בהכרח דבר מספיק - יש צורך גם ביכולת להצדיק את הנושא בעיני עצמם ובעיני אנשים קרובים להם.
;הדחקת זיהום בקרב צרכנים ומשקיעים:
צרכנים ומשקיעים שמחים להרחיק את עצמם מהתרומה לזיהום ומדחיקים את הקשר בינם לבין פעילות ייצור או צריכה שמייצרת זיהום. לדוגמה משתמשים של [[מכוניות]] ושל רכב מנועי בכלל שמחים להדחיק את הקשר בין פעילות שלהם לבין קיום של [[זיהום מתחבורה]] וכן להדחיק את הקשר שלהם לזיהום מ[[בתי הזיקוק לדלק]]. אחת הסיבות המקלות להדחקה זו היא "אין לי ברירה" או "כולם עושים זאת" או "המדינה אחראית לטפל בנושא" וכו'. צרכן יכול להגיד שאם הוא לא יקנה את המוצר המזהם, מישהו אחר יקנה אותו. השפעתו היא שולית ולכן אין טעם בפעולה כלל.
באופן דומה גם משקיעים שקונים מניות של חברות מזהמות עשויים להשתמש בטענה דומה - ההשפעה שלנו היא שולית או מישהו אחר עשוי לקנות את המניה, עדיף שאנחנו נתמקד באפיקים אחרים של מניעת זיהום או של פעילות לטובת הכלל. משקיעים גדולים עשויים להעזר בפעילות פילנטרופית או בתרומות לארגוני בריאות לא רק כדי להשפיע עליהם אלא כדי להרגיש טוב יותר (אני מושקע במניות של מפעל מזהם אבל מצד שני אני תורם להקמת מחלקה לטיפול בילדים חולי סרטן).
אחת הדרכים החשובות שתעשיות וחברות נוקטות בהן בהקשר של הדחקת זיהום, היא סיוע להרחיק בין פעילות הזיהום לבין חווית הצרכן (או בין אחריות המשקיעים לבין הזיהום). ככל שהזיהום רחוק יותר מבחינה פיזית, נעשה במדינה אחרת או שהוא פחות ברור לצרכן, כך קל יותר לצרכן להדחיק את התרומה שלו להמשך קיום הזיהום. מחקרים ב[[כלכלה התנהגותית]] מראים שמידע ברור על השפעות פעולות הצרכנים יכולים לסייע להקטין בעיית הרחקה זו. גישה אחרת היא [[כלכלה דמוקרטית]] שהיא שיתוף של גורמים שמושפעים מהמפעל בניהול המפעל (לדגומה עובדים ושכנים של המפעל). גישה מקובלת יותר , שקיימת לדגומה [[המודל הנורדי|במודל הנורדי]] היא שיתוף עובדים בהנהלת המפעל. היות ועובדים עלולים להפגע בעצמם מזיהום יש להם אינטרס גדול יותר להקטין אותו, לדאוג לשקיפות, לניטור וכו'.
;הדחקת זיהום בקרב פקידות ומקבלי החלטות משתפי פעולה:
מלבד רגולטורים שיש להם אינטרס פוליטי ברור (לדגומה [[קשרי הון שלטון]]), הדחקת זיהום עלולה להמצא בקרב ציבור שלם של רגולטורים, פקידים או אנשי ציבור (לדגומה רופאים) שאין להם אינטרס מסויים לפה או לפה, או שיש להם אינטרס בינוני של "לרצות את הבוס". הדחקה כזו עשויה להתחזק עקב "אפקט הטרמפסיסט" (אני קטן מדי מכדי לשנות, "זה במילא לא יועיל", יש כאן כוחות חזקים ממני וכו'), או עקב חוסר רצון לדעת את ההשלכות (הכל בעצם בסדר, סתם מנפחים את הבעיה, אני לא רוצה לדעת מה ההשלכות של הזיהום, או "אין ברירה אל להמשיך את המצב) או עקב הרגשה ש"כך דרכו של עולם" - [[נורמה חברתית]].
דוגמה להדחקת זיהום בקרב מקבלי החלטות הוא נטיה של רגולטורים ומקבלי החלטות להתעלם או להקטין את בעיית הזיהום, בגלל הטיית [[חשיבת יחד]] - אם שאר הפקידים שותקים ולא עושים דבר, כנראה שגם אני צריך לשתוק או לא לעורר מהומות. לדוגמה ד"ר משה שוורץ-שירב, חוקר במכון הגאולוגי במשרד התשתיות, פרסם ב-2009 מחקר על [[זיהום קרקע בישראל|זיהום קרקע באיזור הגליל המערבי וחיפה]] שהראה מקרים רבים של זיהום ב[[מתכות כבדות]] [[גורם מסרטן|מסרטנות]] ורעילות מאד כמו [[אורניום]], [[ארסן]], [[קדמיום]], [[עופרת]], [[כרום]] ועוד.<ref>[http://www.gsi.gov.il/_uploads/ftp/GsiReport/2009/Shirav-Shwartz-Moshe-GSI-31-2009.pdf גאוכימיה של סחף נחלים וקרקעות במרחב הגליל המערבי - כרמל] משה שירב-שורץ, שמעון אילני, לודביג הליץ, אולגה יופה, המכון הגאולוגי, משרד התשיות הלאומיות, דצמבר 2009 </ref> אולם איש לא התייחס למחקר זה. בעקבות שערוריה תקשורתית עקב הדלפות מידע שלכאורה מצביע על היקפי ראש קטנים ומשקל קטן של ילודים באיזורים מסויימים בחיפה נחשף המחקר לתקשורת. לטענת שוורץ, "אין צורך במחקרים כדי להבין מה שידעו במשך שנים... המגמה הזאת היא דבר שידוע כבר שנים, אבל זה לא הזיז לאיש...הייתה אמונה של 'כן, אנחנו יודעים שזה מזוהם', לא התרגשו יותר מדי".<ref>[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4761073,00.html מחקרי העבר: "ידעו שמזוהם ולא התרגשו"] על המחקר של ד"ר משה שוורץ-שירב משנת 2009 על אדמות מזוהמות בחיפה, אילנה קוריאל, ynet 03.02.16</ref>
דוגמה להדחקת זיהום בקרב מקבלי החלטות הוא נטיה של רגולטורים ומקבלי החלטות להתעלם או להקטין את בעיית הזיהום, בגלל הטיית [[חשיבת יחד]] - אם שאר הפקידים שותקים ולא עושים דבר, כנראה שגם אני צריך לשתוק או לא לעורר מהומות. לדוגמה ד"ר משה שוורץ-שירב, חוקר במכון הגאולוגי במשרד התשתיות, פרסם ב-2009 מחקר על [[זיהום קרקע בישראל|זיהום קרקע באיזור הגליל המערבי וחיפה]] שהראה מקרים רבים של זיהום ב[[מתכות כבדות]] [[גורם מסרטן|מסרטנות]] ורעילות מאד כמו [[אורניום]], [[ארסן]], [[קדמיום]], [[עופרת]], [[כרום]] ועוד.<ref>[http://www.gsi.gov.il/_uploads/ftp/GsiReport/2009/Shirav-Shwartz-Moshe-GSI-31-2009.pdf גאוכימיה של סחף נחלים וקרקעות במרחב הגליל המערבי - כרמל] משה שירב-שורץ, שמעון אילני, לודביג הליץ, אולגה יופה, המכון הגאולוגי, משרד התשיות הלאומיות, דצמבר 2009 </ref> אולם איש לא התייחס למחקר זה. בעקבות שערוריה תקשורתית עקב הדלפות מידע שלכאורה מצביע על היקפי ראש קטנים ומשקל קטן של ילודים באיזורים מסויימים בחיפה נחשף המחקר לתקשורת. לטענת שוורץ, "אין צורך במחקרים כדי להבין מה שידעו במשך שנים... המגמה הזאת היא דבר שידוע כבר שנים, אבל זה לא הזיז לאיש...הייתה אמונה של 'כן, אנחנו יודעים שזה מזוהם', לא התרגשו יותר מדי".<ref>[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4761073,00.html מחקרי העבר: "ידעו שמזוהם ולא התרגשו"] על המחקר של ד"ר משה שוורץ-שירב משנת 2009 על אדמות מזוהמות בחיפה, אילנה קוריאל, ynet 03.02.16</ref>
בזיהום קיימים מספר היבטים של מידע א-סימטרי שכן היצרנים יודעים הרבה יותר על כמות הזיהום ועל השפעות בריאותיות שיכולות להיות לו, לעומת שכני המפעל. שכני המפעל ואו עובדים (יחד עם הרופאים שלהם) יודעים יותר טוב מה מצבם הבריאותי. חברות ביטוח יכולות להיות בעמדה להבין את השפעת מקום המגורים על בריאות תושבי האיזור. אם רוצים להפעיל את חוק קואס יש צורך שכל צורות המידע האלה יהיו זמינות לכל באופן שווה, וכי לא יהיו עלויות עסקה למיקוח. הכחשת זיהום מעלה את עלויות העסקה (שכן היא מוסיפה רעש למידע) והיא אחד הגורמים מדוע הפעלת חוק קואס אינה ישימה לגבי רוב סוגי הזיהום (היבט אחר הוא שזיהום עלול לגרום בעיות ארוכות טווח גם לדורות הבאים שאינם יכולים להתמקח על הזכויות שלהם).
בזיהום קיימים מספר היבטים של מידע א-סימטרי שכן היצרנים יודעים הרבה יותר על כמות הזיהום ועל השפעות בריאותיות שיכולות להיות לו, לעומת שכני המפעל. שכני המפעל ואו עובדים (יחד עם הרופאים שלהם) יודעים יותר טוב מה מצבם הבריאותי. חברות ביטוח יכולות להיות בעמדה להבין את השפעת מקום המגורים על בריאות תושבי האיזור. אם רוצים להפעיל את חוק קואס יש צורך שכל צורות המידע האלה יהיו זמינות לכל באופן שווה, וכי לא יהיו עלויות עסקה למיקוח. הכחשת זיהום מעלה את עלויות העסקה (שכן היא מוסיפה רעש למידע) והיא אחד הגורמים מדוע הפעלת חוק קואס אינה ישימה לגבי רוב סוגי הזיהום (היבט אחר הוא שזיהום עלול לגרום בעיות ארוכות טווח גם לדורות הבאים שאינם יכולים להתמקח על הזכויות שלהם).
הכחשת זיהום מצד מקבלי החלטות (עקב חשיבת יחד) והדחקת זיהום (מצד עובדים ותושבים שחשופים לזיהום) הם היבטים של כשל שוק מסוג רציונליות חסומה. בין היתר התשובה לשאלות כמו כמה אתה מוכן לשלם כדי שלא יהיה זיהום באיזור שלך תלוי בצורת הצגת השאלה והיבטים נוספים הנחקרים ב[[כלכלה התנהגותית]]. בספר [[האמת על באמת (ספר)|האמת על באמת]] הכלכלן [[דן אריאלי]] דן בשאלה מדוע וכיצד אנשים מבצעים שונות של רמייה, פגיעה באחרים או עבירות על החוק. אריאלי נעזר בניסויים שונים כדי לבחון התנהגות של סוכנים כלכליים. הוא דוחה את התאוריה הרציונלית של פשע, ומתאר את תאוריית "עיגול פינות" - לגבי רוב האנשים, כאשר הם פוגעים באחרים (או בעצמם בעתיד), עליהם להסביר לעצמם (ואוליגם לחברים קרובים) כי מה שהם עושים הוא לגיטימי בגלל הצדקות שונות ומשונות (לדוגמה "כולם עושים זאת") - עליהם קודם כל לשקר לעצמם בצורה מספיק משכנעת, כדי לשמור על דימוי עצמי של אדם ישר ומוסרי. היבט זה רלבנטי בעיקר לגורמים שמשתפים פעולה על הזיהום - פקידים, מומחים ועובדים שיודעים מידע על הנושא אבל מסתירים אותו מהציבור או לא פועלים לפיו כמתחייב מתפקידם.
הכחשת זיהום מצד מקבלי החלטות (עקב חשיבת יחד) והדחקת זיהום (מצד עובדים ותושבים שחשופים לזיהום) הם היבטים של כשל שוק מסוג רציונליות חסומה. בין היתר התשובה לשאלות כמו כמה אתה מוכן לשלם כדי שלא יהיה זיהום באיזור שלך תלוי בצורת הצגת השאלה והיבטים נוספים הנחקרים ב[[כלכלה התנהגותית]].
==ראו גם==
==ראו גם==