שינויים

לזיהום כשלעצמו אין כמובן רווח מן הבחינה החברתית. אבל מכיוון שלא ניתן לייצר ללא זיהום, אם אנחנו נאסור זיהום, נאסור למעשה כל פעילות יצרנית. לכן, הכלכלנים מדברים על "זיהום אופטימלי", כלומר אופטימלי מבחינת יעילותו פארטו. הערכה של ה"רווח" הטמון בזיהום מבטאת לכן את היחס בין הרווח השולי הפרטי של הייצור ליחידת זיהום (MNPB). הבעיה היא שוב, שאנחנו לא יודעים הרבה על זיהום ותוצאותיו. מכיוון שאיננו יודעים את העלות החברתית המלאה של זיהום, קשה להעמיד אותו מול הרווח. מקבלי ההחלטות גם הם לא מודעים לבעיה.

לזיהום כשלעצמו אין כמובן רווח מן הבחינה החברתית. אבל מכיוון שלא ניתן לייצר ללא זיהום, אם אנחנו נאסור זיהום, נאסור למעשה כל פעילות יצרנית. לכן, הכלכלנים מדברים על "זיהום אופטימלי", כלומר אופטימלי מבחינת יעילותו פארטו. הערכה של ה"רווח" הטמון בזיהום מבטאת לכן את היחס בין הרווח השולי הפרטי של הייצור ליחידת זיהום (MNPB). הבעיה היא שוב, שאנחנו לא יודעים הרבה על זיהום ותוצאותיו. מכיוון שאיננו יודעים את העלות החברתית המלאה של זיהום, קשה להעמיד אותו מול הרווח. מקבלי ההחלטות גם הם לא מודעים לבעיה.

קליטת פסולת היא תהליך דינאמי, כלומר '''יכולת קליטת פסולת''' מוגדרת כיכולת של המערכת האקולוגית לקלוט זרם נתון של פסולת. אם הזרם גדול מיכולת הקליטה, הוא יצטבר. המערכת תהיה מסוגלת לקלוט עוד פחות זיהום והזיהום רק יתאסף ויצטבר עוד עד לקריסת המערכת.

קליטת פסולת היא תהליך דינמי, כלומר '''יכולת קליטת פסולת''' מוגדרת כיכולת של המערכת האקולוגית לקלוט זרם נתון של פסולת. אם הזרם גדול מיכולת הקליטה, הוא יצטבר. המערכת תהיה מסוגלת לקלוט עוד פחות זיהום והזיהום רק יתאסף ויצטבר עוד עד לקריסת המערכת.

לפיכך, מהי העלות השולית של גידול בזרם הזיהום מעבר לנקודת האל-חזור? זהו ערך השירותים של המערכת האקולוגית שאנו מאבדים. אם המערכת מספקת שירותים חיוניים, העלות השולית הופכת להיות אינסופית. אם הזרם של זיהום מופסק לפני קריסה, המערכת מסוגלת אט אט לשקם את עצמה.  

לפיכך, מהי העלות השולית של גידול בזרם הזיהום מעבר לנקודת האל-חזור? זהו ערך השירותים של המערכת האקולוגית שאנו מאבדים. אם המערכת מספקת שירותים חיוניים, העלות השולית הופכת להיות אינסופית. אם הזרם של זיהום מופסק לפני קריסה, המערכת מסוגלת אט אט לשקם את עצמה.  

ומן המצד השני, הסיכונים המלאים מזיהום של בתי החרושת לייצור נייר אינם מיוצגים בגרף. במציאות לא מדובר בקווים על גרף אלא ב"עננים". רמות הזיהום/תפוקה האופטימליות הן W*Q*, אולם זוהי לא נקודה מדויקת.  

ומן המצד השני, הסיכונים המלאים מזיהום של בתי החרושת לייצור נייר אינם מיוצגים בגרף. במציאות לא מדובר בקווים על גרף אלא ב"עננים". רמות הזיהום/תפוקה האופטימליות הן W*Q*, אולם זוהי לא נקודה מדויקת.  

מאוד חשוב לשים לב שזיהום וקליטת פסולת הן תופעות דינאמיות, יש כלכלנים שטוענים שזיהום לא גורם נזק עד שמגיע לנקודה Qa Wa משום שהמערכת האקולוגית מסוגלת לקלוט את הפסולת. אולם יש עלויות גם כאשר המערכת האקולוגית קולטת את הזיהום. MEC עשוי להגיע לאינסוף.  

מאוד חשוב לשים לב שזיהום וקליטת פסולת הן תופעות דינמיות, יש כלכלנים שטוענים שזיהום לא גורם נזק עד שמגיע לנקודה Qa Wa משום שהמערכת האקולוגית מסוגלת לקלוט את הפסולת. אולם יש עלויות גם כאשר המערכת האקולוגית קולטת את הזיהום. MEC עשוי להגיע לאינסוף.  

MNPB עשוי להיות אפס לפני מיצוי יכולת קליטת הפסולת של הסביבה. ככל שאוכלוסיית כדור-הארץ גדלה, עדיין סביר שיהיה רווח MNPB עדיין יהיה חיובי כאשר נגיע למיצוי יכולת הקליטה ו- MEC יהפוך לאנכי. מדוע? משום שלמוצרים ושירותים יש אופי של שימוש שולי פוחת. עבור כמות נתונה של מוצרים, יותר אנשים משמעו צריכה נמוכה יותר לנפש ושימוש רב יותר בכל מוצר נצרך. זה מעלה את קו ה- MNPB מעלה.

MNPB עשוי להיות אפס לפני מיצוי יכולת קליטת הפסולת של הסביבה. ככל שאוכלוסיית כדור-הארץ גדלה, עדיין סביר שיהיה רווח MNPB עדיין יהיה חיובי כאשר נגיע למיצוי יכולת הקליטה ו- MEC יהפוך לאנכי. מדוע? משום שלמוצרים ושירותים יש אופי של שימוש שולי פוחת. עבור כמות נתונה של מוצרים, יותר אנשים משמעו צריכה נמוכה יותר לנפש ושימוש רב יותר בכל מוצר נצרך. זה מעלה את קו ה- MNPB מעלה.