שינויים

רק בסוף שנות ה-20 של המאה העשרים הפכה הפוליטיקה הכלכלית – מדיניותן הכלכלית של ממשלות - לענף מוכר של הניתוח הכלכלי. המדיניות הכלכלית היתה קיימת עוד קודם לכן כמובן, אך היא לא גובתה בתיאוריה מחקרית. מאז, אימץ המחקר שני כיוונים המעמתים - עד היום – בין שני מחנות: הליברלים וחסידי ההתערבות. הליברלים דוגלים בשווי-משקל כללי ספונטני של כלכלת שוק חופשי, אך מזהים כשלים מקומיים וקטנים (מיקרו-כלכליים) בפעולת השווקים המצריכים כללים משפטיים או מדיניות מיסוי שיגרמו לפרטים לתקן את החישוב הכלכלי שלהם בכיוון התואם לאופטימום החברתי. הכיוון המחקרי השני הוא נושאו העיקרי של מאמר זה.

רק בסוף שנות ה-20 של המאה העשרים הפכה הפוליטיקה הכלכלית – מדיניותן הכלכלית של ממשלות - לענף מוכר של הניתוח הכלכלי. המדיניות הכלכלית היתה קיימת עוד קודם לכן כמובן, אך היא לא גובתה בתיאוריה מחקרית. מאז, אימץ המחקר שני כיוונים המעמתים - עד היום – בין שני מחנות: הליברלים וחסידי ההתערבות. הליברלים דוגלים בשווי-משקל כללי ספונטני של כלכלת שוק חופשי, אך מזהים כשלים מקומיים וקטנים (מיקרו-כלכליים) בפעולת השווקים המצריכים כללים משפטיים או מדיניות מיסוי שיגרמו לפרטים לתקן את החישוב הכלכלי שלהם בכיוון התואם לאופטימום החברתי. הכיוון המחקרי השני הוא נושאו העיקרי של מאמר זה.

==מן הקונסנזוס הקיינסיאני...==

==מן הקונצנזוס הקיינסיאני...==

ההלם שגרם המיתון הגדול בראשית שנות ה-30 הבליט את נטייתם של השווקים לחולל גם משברים כלכליים רחבים (מאקרו-כלכליים) ומתמשכים, והוביל להופעתו של ניתוח כלכלי אלטרנטיבי. ראשיתו של זרם זה בהופעת ספרו של ג'ון מיינארד קיינס 'התאוריה הכללית של הריבית, התעסוקה והכסף' בשנת 1936, ומכאן שמו – ה'קיינסיאניזם'. הקיינסיאנים מערערים על יכולתם של השווקים להבטיח באופן ספונטאני שיווי-משקל כללי ותעסוקה מלאה. לכשלים המיקרו-כלכליים של השוק יש להוסיף איפוא כשל מאקרו-כלכלי שמחייב ממשלות לאמץ מדיניות מונטארית ותקציבית מתאימה, זאת אומרת - פוליטיקה כלכלית.

ההלם שגרם המיתון הגדול בראשית שנות ה-30 הבליט את נטייתם של השווקים לחולל גם משברים כלכליים רחבים (מאקרו-כלכליים) ומתמשכים, והוביל להופעתו של ניתוח כלכלי אלטרנטיבי. ראשיתו של זרם זה בהופעת ספרו של ג'ון מיינארד קיינס 'התאוריה הכללית של הריבית, התעסוקה והכסף' בשנת 1936, ומכאן שמו – ה'קיינסיאניזם'. הקיינסיאנים מערערים על יכולתם של השווקים להבטיח באופן ספונטאני שיווי-משקל כללי ותעסוקה מלאה. לכשלים המיקרו-כלכליים של השוק יש להוסיף איפוא כשל מאקרו-כלכלי שמחייב ממשלות לאמץ מדיניות מונטארית ותקציבית מתאימה, זאת אומרת - פוליטיקה כלכלית.

==... לסיפורי האגדה המונטאריסטיים==

==... לסיפורי האגדה המונטאריסטיים==

אלא שכעבור פחות מעשור, החל הקונסנזוס היפה הזה להיסדק. הנסיגה המתמשכת בקצב הצמיחה הכלכלית בשנים 1974-1975; הופעתן הבו-זמנית של אבטלה המונית ושל אינפלציה (ה'סטגפלציה'); וחוסר האונים הגלוי של המדיניות הכלכלית והמונטארית אל מול התפתחויות מזיקות אלו - נטעו ספק בתקפותה של השיטה הכלכלית המקובלת. נדמה היה שהפוליטיקה הכלכלית מאבדת שליטה על המצב, מה גם שהמדינות התחילו לגלות את השפעתם של האילוצים החיצוניים: כלכלות לאומיות פתוחות ותלויות באופן הדדי אינן יכולות עוד להתנהל רק על-פי סדר העדיפויות הריבוני של הממשלות.

אלא שכעבור פחות מעשור, החל הקונצנזוס היפה הזה להיסדק. הנסיגה המתמשכת בקצב הצמיחה הכלכלית בשנים 1974-1975; הופעתן הבו-זמנית של אבטלה המונית ושל אינפלציה (ה'סטגפלציה'); וחוסר האונים הגלוי של המדיניות הכלכלית והמונטארית אל מול התפתחויות מזיקות אלו - נטעו ספק בתקפותה של השיטה הכלכלית המקובלת. נדמה היה שהפוליטיקה הכלכלית מאבדת שליטה על המצב, מה גם שהמדינות התחילו לגלות את השפעתם של האילוצים החיצוניים: כלכלות לאומיות פתוחות ותלויות באופן הדדי אינן יכולות עוד להתנהל רק על-פי סדר העדיפויות הריבוני של הממשלות.

בתוך אווירה כללית של חשיבה מחודשת אודות מקומה של ההתערבות הממשלתית, ניצח הימין הליבראלי בבחירות בבריטניה, בארה"ב ובגרמניה (ב-1977 עלה הימין גם בישראל ואימץ מדיניות כלכלית ליברלית). גם המשטרים הסוציאל-דמוקרטים שנותרו ברוב מדינות אירופה, התייצבו מאחורי עמדה הדוגלת בחיוניות נסיגתה של המדינה מן הכלכלה. זה היה, אם כן, אקלים אוהד לשובה בסערה לזירה המחקרית והפוליטית של האסכולה הכלכלית הליברלית. ואכן אסכולה זו חזרה בדמות המונטאריזם, שפיתחו מילטון פרידמן ו'אסכולת שיקגו' מאז שנות ה-50, בשולי הקונסנזוס הקיינסיאני.

בתוך אווירה כללית של חשיבה מחודשת אודות מקומה של ההתערבות הממשלתית, ניצח הימין הליבראלי בבחירות בבריטניה, בארה"ב ובגרמניה (ב-1977 עלה הימין גם בישראל ואימץ מדיניות כלכלית ליברלית). גם המשטרים הסוציאל-דמוקרטים שנותרו ברוב מדינות אירופה, התייצבו מאחורי עמדה הדוגלת בחיוניות נסיגתה של המדינה מן הכלכלה. זה היה, אם כן, אקלים אוהד לשובה בסערה לזירה המחקרית והפוליטית של האסכולה הכלכלית הליברלית. ואכן אסכולה זו חזרה בדמות המונטאריזם, שפיתחו מילטון פרידמן ו'אסכולת שיקגו' מאז שנות ה-50, בשולי הקונצנזוס הקיינסיאני.

פרידמן טוען כי בטווח הארוך, בהתאם למודל הניאו-קלאסי, כלכלה של שווקים פתוחים מגיעה לשיווי משקל באופן ספונטני, והיא מבטיחה תעסוקה מלאה במובן ייחודי למדי: האבטלה הקיימת היא אבטלה "טבעית" המשקפת את הכשלים המבניים של שוק העבודה. אם כל גורמי הייצור הפנויים והניתנים להעסקה מועסקים כבר באופן ספונטני ומיטבי, אזי מדיניות פוליטית להנעת הפעילות הכלכלית שמטרתה צמצום האבטלה יכולה להוביל רק לאינפלציה, וזאת מבלי לשנות את האבטלה ה"טבעית".

פרידמן טוען כי בטווח הארוך, בהתאם למודל הניאו-קלאסי, כלכלה של שווקים פתוחים מגיעה לשיווי משקל באופן ספונטני, והיא מבטיחה תעסוקה מלאה במובן ייחודי למדי: האבטלה הקיימת היא אבטלה "טבעית" המשקפת את הכשלים המבניים של שוק העבודה. אם כל גורמי הייצור הפנויים והניתנים להעסקה מועסקים כבר באופן ספונטני ומיטבי, אזי מדיניות פוליטית להנעת הפעילות הכלכלית שמטרתה צמצום האבטלה יכולה להוביל רק לאינפלציה, וזאת מבלי לשנות את האבטלה ה"טבעית".

בריטניה וארה"ב שהיו, בשנות ה-80, הראשונות שאימצו באופן רשמי את הדת המונטאריסטית החדשה היו, למזלן, האחרונות שיישמו אותה במישור הפוליטיקה הממשית. למעשה, הן מעולם לא הפסיקו להשתמש במדיניות הריבית והגרעון באופן פרגמטי, בהתאמה כמעט מושלמת למודל הקיינסיאני, ובהצלחה כמעט תמידית במישור הצמיחה והתעסוקה. מצד שני, מדינות אירופאיות אחרות, ובהן צרפת, הוכיחו את ההשלכות החברתיות ההרסניות שהיו למדיניות מונטריסטית קשוחה שהופעלה בתקופה של דפלציה (שנים 1990-1995) ושהביאה לאבטלה עצומה ולתסיסה חברתית. בקיצור, למרות "צמצום מרחב התמרון" הידוע שגורמת הגלובליזציה הידועה לא-פחות, כל המדינות המשיכו לתמרן במרץ גם במישור הכלכלי. הן הצליחו כאשר אימצו פוליטיקה מתערבת שהונחתה על-ידי המציאות, ונכשלו כאשר פעלו על-סמך דוֹגמות קשוחות.

בריטניה וארה"ב שהיו, בשנות ה-80, הראשונות שאימצו באופן רשמי את הדת המונטאריסטית החדשה היו, למזלן, האחרונות שיישמו אותה במישור הפוליטיקה הממשית. למעשה, הן מעולם לא הפסיקו להשתמש במדיניות הריבית והגרעון באופן פרגמטי, בהתאמה כמעט מושלמת למודל הקיינסיאני, ובהצלחה כמעט תמידית במישור הצמיחה והתעסוקה. מצד שני, מדינות אירופאיות אחרות, ובהן צרפת, הוכיחו את ההשלכות החברתיות ההרסניות שהיו למדיניות מונטריסטית קשוחה שהופעלה בתקופה של דפלציה (שנים 1990-1995) ושהביאה לאבטלה עצומה ולתסיסה חברתית. בקיצור, למרות "צמצום מרחב התמרון" הידוע שגורמת הגלובליזציה הידועה לא-פחות, כל המדינות המשיכו לתמרן במרץ גם במישור הכלכלי. הן הצליחו כאשר אימצו פוליטיקה מתערבת שהונחתה על-ידי המציאות, ונכשלו כאשר פעלו על-סמך דוֹגמות קשוחות.

הישנותם של המשברים הפיננסיים הבינלאומיים וההודאה בכישלון הפוליטיקה הליבראלית שמובילים הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית בעולם השלישי מצביעות היום על כך שהקונסנזוס הניאו-ליבראלי עומד להתהפך. היום איש כמעט לא יעז לטעון שפוליטיקה כלכלית היא מיותרת לחלוטין. ככל הנראה איננו רחוקים מן הרגע שבו שוב תשרור בינינו תמימות דעים לפיה הכלכלה אינה יכולה למצוא את הקצב שלה מעצמה, שיראה לנו טבעי לגמרי שהממשלה תתערב כדי לשמור רמות גבוהות של התעסוקה ושל צמיחה כלכלית, כפי שטען הלר במשפט שצוטט כאן.

הישנותם של המשברים הפיננסיים הבינלאומיים וההודאה בכישלון הפוליטיקה הליבראלית שמובילים הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית בעולם השלישי מצביעות היום על כך שהקונצנזוס הניאו-ליבראלי עומד להתהפך. היום איש כמעט לא יעז לטעון שפוליטיקה כלכלית היא מיותרת לחלוטין. ככל הנראה איננו רחוקים מן הרגע שבו שוב תשרור בינינו תמימות דעים לפיה הכלכלה אינה יכולה למצוא את הקצב שלה מעצמה, שיראה לנו טבעי לגמרי שהממשלה תתערב כדי לשמור רמות גבוהות של התעסוקה ושל צמיחה כלכלית, כפי שטען הלר במשפט שצוטט כאן.

האתנחתא המונטאריסטית של שנות ה-80 וה-90 בכל זאת הועילה במשהו. בשנות ה-60 לא הינו רחוקים מהמחשבה שהממשלות נדרשות ליישם תוצאות אובייקטיביות של מדע כלכלי נייטראלי. מעתה, ברור וידוע שכלכלנים יכולים למכור דוגמות תיאולוגיות כאמיתות מדעיות, ושממשלות שמציגות לראווה דת כלכלית כל שהיא יכולות לאמץ פוליטיקה ממשית מנוגדת לה, אם הן רואות זאת לנכון.

האתנחתא המונטאריסטית של שנות ה-80 וה-90 בכל זאת הועילה במשהו. בשנות ה-60 לא הינו רחוקים מהמחשבה שהממשלות נדרשות ליישם תוצאות אובייקטיביות של מדע כלכלי נייטראלי. מעתה, ברור וידוע שכלכלנים יכולים למכור דוגמות תיאולוגיות כאמיתות מדעיות, ושממשלות שמציגות לראווה דת כלכלית כל שהיא יכולות לאמץ פוליטיקה ממשית מנוגדת לה, אם הן רואות זאת לנכון.