שינויים

במאה העשרים אנו עדים לשינוי ב"תפאורה האינטלקטואלית". במדינות המערב וביפאן, החפיפה הבולטת שבין התיעוש המהיר לבין הגידול הכללי והמשמעותי ברמת החיים, ברמת החינוך ובתוחלת החיים מטשטשת את ההבדל שבין צמיחה לבין פיתוח. ברור, לכאורה, כי האחד אינו בא ללא השני. לפיכך, עד לשנות החמישים, התאוריה המקרו-כלכלית על הטווח הארוך ועל המדיניות הכלכלית עסקה אך ורק בצמיחה, שנתפסה במשתמע כמקור של כל התוצרים החיוביים של הפיתוח. עם זאת, העובדה שמרבית האנושות מצויה הרחק מן ההתקדמות המדהימה שהושגה במדינות המערב מציבה בעיה.

במאה העשרים אנו עדים לשינוי ב"תפאורה האינטלקטואלית". במדינות המערב וביפאן, החפיפה הבולטת שבין התיעוש המהיר לבין הגידול הכללי והמשמעותי ברמת החיים, ברמת החינוך ובתוחלת החיים מטשטשת את ההבדל שבין צמיחה לבין פיתוח. ברור, לכאורה, כי האחד אינו בא ללא השני. לפיכך, עד לשנות החמישים, התאוריה המקרו-כלכלית על הטווח הארוך ועל המדיניות הכלכלית עסקה אך ורק בצמיחה, שנתפסה במשתמע כמקור של כל התוצרים החיוביים של הפיתוח. עם זאת, העובדה שמרבית האנושות מצויה הרחק מן ההתקדמות המדהימה שהושגה במדינות המערב מציבה בעיה.

הפרשנות שנתנו ההוגים הליבראלים לפערים הללו קבעה שמדובר בסך הכל באיחור קל, ושבסופו של דבר כל מדינה תעבור שלבים דומים למדי. בניגוד לתפיסה זו, תאוריות בדבר כלכלה של פיתוח שהתהוו באותה עת כענף אוטונומי של הניתוח הכלכלי, הדגישו כי המדינות המתפתחות אינן יכולות לשחזר את המסלול שעברו המדינות המתועשות מאז המאה ה18-, וזאת לאור סביבתן הטכנולוגית, הדמוגרפית, התרבותית והמוסדית, אשר שונה מהותית מזו שחוללה את המהפיכה התעשייתית במדינות המערב. רק אסטרטגיות ספציפיות שיופעלו על-ידי המדינות יוכלו להוציא את המדינות המתפתחות מתת-הפיתוח. ואולם הנגדה זו שבין תיזת ה'איחור' לבין תיזת 'חסימת הפיתוח' מסתירה אך במעט את הפולחן המשותף לשני הזרמים: פולחן הצמיחה התעשייתית כמטרה ראשית של כל מדינות העולם. "הדת" הזו של התרחבות תעשייתית היוותה, אגב, מקור השראה גם לתכנון במדינות הקומוניסטיות. עם זאת, בשנות ה-70- כבר הצביעו העובדות על הסכנות שבמתן אמון עיוור בסגולות הצמיחה ובתיעוש מואץ. אסטרטגיות פיתוח רבות נכשלו, הן במדינות הקומוניסטיות והן במדינות המתפתחות, שאמנם שברו שיאים של צמיחה, אך לא התחולל בהן תהליך אמיתי של פיתוח ושל עקירת העוני (ברזיל, אלג'יריה והודו למשל). עם הופעתם של משברי הנפט ושל הדאגות הראשונות באשר להתדרדרות איכות הסביבה, גילו גם המדינות העשירות את שבריריות המודל שלהן. החל מתחילת שנות ה-70-, בהנהגתו של רוברט מקנמארה, העמיד הבנק העולמי את המאבק בעוני בראש דאגותיו והציע גישה חדשה לפיתוח המבוססת על מתן קדימות לאספקת הצרכים החיוניים.

הפרשנות שנתנו ההוגים הליבראלים לפערים הללו קבעה שמדובר בסך הכל באיחור קל, ושבסופו של דבר כל מדינה תעבור שלבים דומים למדי. בניגוד לתפיסה זו, תאוריות בדבר כלכלה של פיתוח שהתהוו באותה עת כענף אוטונומי של הניתוח הכלכלי, הדגישו כי המדינות המתפתחות אינן יכולות לשחזר את המסלול שעברו המדינות המתועשות מאז המאה ה-18, וזאת לאור סביבתן הטכנולוגית, הדמוגרפית, התרבותית והמוסדית, אשר שונה מהותית מזו שחוללה את המהפיכה התעשייתית במדינות המערב. רק אסטרטגיות ספציפיות שיופעלו על-ידי המדינות יוכלו להוציא את המדינות המתפתחות מתת-הפיתוח. ואולם הנגדה זו שבין תיזת ה'איחור' לבין תיזת 'חסימת הפיתוח' מסתירה אך במעט את הפולחן המשותף לשני הזרמים: פולחן הצמיחה התעשייתית כמטרה ראשית של כל מדינות העולם. "הדת" הזו של התרחבות תעשייתית היוותה, אגב, מקור השראה גם לתכנון במדינות הקומוניסטיות. עם זאת, בשנות ה-70 כבר הצביעו העובדות על הסכנות שבמתן אמון עיוור בסגולות הצמיחה ובתיעוש מואץ. אסטרטגיות פיתוח רבות נכשלו, הן במדינות הקומוניסטיות והן במדינות המתפתחות, שאמנם שברו שיאים של צמיחה, אך לא התחולל בהן תהליך אמיתי של פיתוח ושל עקירת העוני (ברזיל, אלג'יריה והודו למשל). עם הופעתם של משברי הנפט ושל הדאגות הראשונות באשר להתדרדרות איכות הסביבה, גילו גם המדינות העשירות את שבריריות המודל שלהן. החל מתחילת שנות ה-70, בהנהגתו של רוברט מקנמארה, העמיד הבנק העולמי את המאבק בעוני בראש דאגותיו והציע גישה חדשה לפיתוח המבוססת על מתן קדימות לאספקת הצרכים החיוניים.

==המרוץ אחר הצמיחה==

==המרוץ אחר הצמיחה==

אולם ההרהור המחודש אודות חשיבותה העליונה של הצמיחה הגיע בעיתוי גרוע: הוא התרחש עם הופעת המיתון. יהיו אשר יהיו דאגותיהם ואזהרותיהם של התיאורטיקנים, הגידול בתל"ג נותר יותר מתמיד צורך פוליטי - כדי לבלום את הגידול באבטלה ולהחליש את המאבקים על חלוקת ההכנסות - אך גם צורך כלכלי עבור הפירמות, שמתמודדות עם תחרות בינלאומית גדלה והולכת וכן עם רוויה יחסית של השווקים הצרכניים ששגשגו מאז תום מלחמת העולם השנייה; הפירמות נאלצו לחפש אחר שווקים חדשים בעולם, לייצר עוד ועוד מוצרים חדשים וגם לתכנן את התבלותם המואצת של מוצריהן כדי לגרום למשקי הבית לרכוש בהקדם את הדגם הבא.

אולם ההרהור המחודש אודות חשיבותה העליונה של הצמיחה הגיע בעיתוי גרוע: הוא התרחש עם הופעת המיתון. יהיו אשר יהיו דאגותיהם ואזהרותיהם של התיאורטיקנים, הגידול בתל"ג נותר יותר מתמיד צורך פוליטי - כדי לבלום את הגידול באבטלה ולהחליש את המאבקים על חלוקת ההכנסות - אך גם צורך כלכלי עבור הפירמות, שמתמודדות עם תחרות בינלאומית גדלה והולכת וכן עם רוויה יחסית של השווקים הצרכניים ששגשגו מאז תום מלחמת העולם השנייה; הפירמות נאלצו לחפש אחר שווקים חדשים בעולם, לייצר עוד ועוד מוצרים חדשים וגם לתכנן את התבלותם המואצת של מוצריהן כדי לגרום למשקי הבית לרכוש בהקדם את הדגם הבא.

הכל יודעים, כמובן, שהמירוץ אחר הצמיחה מגדיל בצורה מסוכנת את הנזקים הקולקטיביים (זיהום, הצטברות של פסולת שלא ניתן למחזר ועוד...), ואולם פירמות שנדונו לצמיחה או לכלייה אינן יכולות להתחשב בדאגות אלו. רק הסדרה פוליטית תהא מסוגלת לכך. עם זאת, 30 שנות התערבות פוליטית גדלה, המשבר החברתי של המדינות העשירות, והכשלון של התכנון הקומוניסטי, כרסמו כולם באמון שניתן למדינה ושינו את מאזן הכוחות הפוליטי לטובת הליברליזם ובשנות ה-80- שלטו ממשלות שמרניות במרבית הבמדינות המתועשות הגדולות. הממשלות הללו נמנעו מרגולציה של הייצור. זה העמיד את הפירמות בפני תחרות עולמית קשה, ולאור הדרישה המוגדלת לרנטביליות פיננסית, עמדו התנועות האקולוגיות (הירוקים) חסרות אונים לנוכח פולחן הצמיחה.

הכל יודעים, כמובן, שהמירוץ אחר הצמיחה מגדיל בצורה מסוכנת את הנזקים הקולקטיביים (זיהום, הצטברות של פסולת שלא ניתן למחזר ועוד...), ואולם פירמות שנדונו לצמיחה או לכלייה אינן יכולות להתחשב בדאגות אלו. רק הסדרה פוליטית תהא מסוגלת לכך. עם זאת, 30 שנות התערבות פוליטית גדלה, המשבר החברתי של המדינות העשירות, והכשלון של התכנון הקומוניסטי, כרסמו כולם באמון שניתן למדינה ושינו את מאזן הכוחות הפוליטי לטובת הליברליזם ובשנות ה-80 - שלטו ממשלות שמרניות במרבית המדינות המתועשות הגדולות. הממשלות הללו נמנעו מרגולציה של הייצור. זה העמיד את הפירמות בפני תחרות עולמית קשה, ולאור הדרישה המוגדלת לרנטביליות פיננסית, עמדו התנועות האקולוגיות (הירוקים) חסרות אונים לנוכח פולחן הצמיחה.

בשנות ה-80, מעודדים מנצחונותיהם הפוליטיים ומן התלות הכלכלית של המדינות המתפתחות (המצויות במשבר בשל חובות גדולים), הליברלים השולטים בבית הלבן, בקרן המטבע הבינלאומית ובבנק העולמי הכתיבו למדינות המתפתחות מודל של צמיחה ללא פיתוח; מודל זה, המכונה "קונסנזוס וושינגטון", ואשר מתבטא בתכניות ל"צעדים להתאמה מבנית" (Structural Adjustment Measures שראשי התיבות שלהן, כנראה לא במקרה, הן SAM...) לא היה, לאמיתו של דבר, אלא חזרה על התפיסה הפשטנית של הכלכלנים הליברליים משנות השישים. על-פיו, די בכך שהמדינות המתפתחות תהפוכנה - באמצעות הכתבת כללי המשחק הרגילים של הכלכלה העולמית - לאטרקטיביות עבור ההון הפרטי, כדי שהצמיחה תתחיל. והצמיחה תעשה את כל השאר!

בשנות ה-80, מעודדים מנצחונותיהם הפוליטיים ומן התלות הכלכלית של המדינות המתפתחות (המצויות במשבר בשל חובות גדולים), הליברלים השולטים בבית הלבן, בקרן המטבע הבינלאומית ובבנק העולמי הכתיבו למדינות המתפתחות מודל של צמיחה ללא פיתוח; מודל זה, המכונה "קונסנזוס וושינגטון", ואשר מתבטא בתכניות ל"צעדים להתאמה מבנית" (Structural Adjustment Measures שראשי התיבות שלהן, כנראה לא במקרה, הן SAM...) לא היה, לאמיתו של דבר, אלא חזרה על התפיסה הפשטנית של הכלכלנים הליברליים משנות השישים. על-פיו, די בכך שהמדינות המתפתחות תהפוכנה - באמצעות הכתבת כללי המשחק הרגילים של הכלכלה העולמית - לאטרקטיביות עבור ההון הפרטי, כדי שהצמיחה תתחיל. והצמיחה תעשה את כל השאר!

התוצאות ידועות. הבנק העולמי עצמו הודה שהתוכניות שהופעלו בעולם השלישי לא קיימו את הבטחות הפיתוח ונסיגת העוני. לכל היותר הושגה צמיחה של המגזר העיסקי, אך לא פיתוח. בנוסף, הליברליזציה הפיננסית והחשיפה להון זר הראו את מגבלותיהם במהלך המשברים הפיננסיים של שנות ה-90-; ההריסה הברוטאלית של המדינה ושל שלטון החוק לטובת שלטון השוק הובילו את רוסיה לכדי כאוס.

התוצאות ידועות. הבנק העולמי עצמו הודה שהתוכניות שהופעלו בעולם השלישי לא קיימו את הבטחות הפיתוח ונסיגת העוני. לכל היותר הושגה צמיחה של המגזר העיסקי, אך לא פיתוח. בנוסף, הליברליזציה הפיננסית והחשיפה להון זר הראו את מגבלותיהם במהלך המשברים הפיננסיים של שנות ה-90; ההריסה הברוטאלית של המדינה ושל שלטון החוק לטובת שלטון השוק הובילו את רוסיה לכדי כאוס.

==פיתוח בר-קיימא==

==פיתוח בר-קיימא==