שינויים

נוספו 4 בתים ,  21:56, 13 באוקטובר 2015
מ
החלפת טקסט – "תעשתיות " ב־"תעשייתיות "
שורה 33: שורה 33:     
==השפעות חברתיות וקיומיות==
 
==השפעות חברתיות וקיומיות==
בספר [[התמוטטות (ספר)|התמוטטות]] משנת 2004 מציין הביולוג [[ג'ארד דיימונד]] מספר חברות עתיקות אשר בירוא יערות היה סיבה מרכזית לקריסה  שלהן עקב נזק ל[[חקלאות]] עקב [[סחף קרקע]] או אובדן [[חומרי גלם]] חיוניים. בין התרבויות הפרה-תעשתיות אלא אפשר למנות את [[איי הפסחא]] ו[[איי מונגרנבה]] שבשתיהן האוכלוסיה המקורית הצטמצמה מאד, התרבות והסדר השלטוני והחברתי התמוטטו, ושתושביהן נאלצו לפנות לקניבליות כדי לשרוד. אובדן יערות מילא תפקיד מרכזי גם בהתמוטטות [[בני המאיה]]. [[התיישבות הנורדים בגרינלנד]] גרמה לכריתת יערות מאסיבית כדי להפיק [[ברזל]]. דבר זה הוביל לנדירות העץ כחומר גלם לבנייה ולריהוט וכן בפגיעה קשה ביכולת להפיק ולתקן כלי ברזל.  
+
בספר [[התמוטטות (ספר)|התמוטטות]] משנת 2004 מציין הביולוג [[ג'ארד דיימונד]] מספר חברות עתיקות אשר בירוא יערות היה סיבה מרכזית לקריסה  שלהן עקב נזק ל[[חקלאות]] עקב [[סחף קרקע]] או אובדן [[חומרי גלם]] חיוניים. בין התרבויות הפרה-תעשייתיות אלא אפשר למנות את [[איי הפסחא]] ו[[איי מונגרנבה]] שבשתיהן האוכלוסיה המקורית הצטמצמה מאד, התרבות והסדר השלטוני והחברתי התמוטטו, ושתושביהן נאלצו לפנות לקניבליות כדי לשרוד. אובדן יערות מילא תפקיד מרכזי גם בהתמוטטות [[בני המאיה]]. [[התיישבות הנורדים בגרינלנד]] גרמה לכריתת יערות מאסיבית כדי להפיק [[ברזל]]. דבר זה הוביל לנדירות העץ כחומר גלם לבנייה ולריהוט וכן בפגיעה קשה ביכולת להפיק ולתקן כלי ברזל.  
    
דיימונד מביא שלוש חברות חקלאיות שהצליחו לשרוד: יפן, [[ניו גינאה]] והאי הזעיר [[טיקופיה]]. שלוש החברות עשו זאת תודות למדיניות [[נטיעת עצים]] ושמירה על היערות. לדבר זה סייע המזל של חברות אלה שכן במקומות אלה קצב התחדשות היערות היה מהיר יותר יחסית לחברות שהתמוטטו, הודות למשתנים כמו אקלים חם וגשום יותר, התחדשות חומרי מזון ב[[קרקע]] עקב הסעת אבק-געשי או אבק מאסיה ועוד גורמים. השמירה על העצים ביפן מתועדת היטב ודרשה מאמץ גדול מצד השלטון הריכוזי שם, שראשית ביצע מחקר מדוקדק על בריאות היערות ולאחר מכן כפה מגבלות דראקוניות על השימוש בעץ לבנייה ולשימושים אחרים ועל המסחר בעץ. גם כך, שיקום היערות לקח מאות שנים.  
 
דיימונד מביא שלוש חברות חקלאיות שהצליחו לשרוד: יפן, [[ניו גינאה]] והאי הזעיר [[טיקופיה]]. שלוש החברות עשו זאת תודות למדיניות [[נטיעת עצים]] ושמירה על היערות. לדבר זה סייע המזל של חברות אלה שכן במקומות אלה קצב התחדשות היערות היה מהיר יותר יחסית לחברות שהתמוטטו, הודות למשתנים כמו אקלים חם וגשום יותר, התחדשות חומרי מזון ב[[קרקע]] עקב הסעת אבק-געשי או אבק מאסיה ועוד גורמים. השמירה על העצים ביפן מתועדת היטב ודרשה מאמץ גדול מצד השלטון הריכוזי שם, שראשית ביצע מחקר מדוקדק על בריאות היערות ולאחר מכן כפה מגבלות דראקוניות על השימוש בעץ לבנייה ולשימושים אחרים ועל המסחר בעץ. גם כך, שיקום היערות לקח מאות שנים.