שינויים

מה שהבודהה כן הבין זוהי הדוקהה (DUKKHA), כלומר סבל. כיצד הדוקהה עובדת, מה הגורמים לה, וכיצד לסיים אותה. דוקהה מתורגמת בדרך כלל כסבל, אך עצם העניין בדוקהה הוא, שגם אלו בננו, שהינם בריאים פיזית ועשירים כלכלית בדרך כלל חווים חוסר שביעות רצון בסיסי, תחושת אי נוחות שהולכת וגדלה ככל שהזמן עובר. העובדה שהחיים נראים לנו כלא מספקים או כנעדרי שביעות רצון, כהצטברות של בעיה אחר בעיה, אינה מקרית מכיוון שזהו טבעו של המינד הלא מואר שלנו להיות מוטרד ממשהו, אלא עד שהוא אינו אלא מותמר בתהליך רוחני, והמתרגל הרוחני זוכה בהארה (ראה David Loy).  

מה שהבודהה כן הבין זוהי הדוקהה (DUKKHA), כלומר סבל. כיצד הדוקהה עובדת, מה הגורמים לה, וכיצד לסיים אותה. דוקהה מתורגמת בדרך כלל כסבל, אך עצם העניין בדוקהה הוא, שגם אלו בננו, שהינם בריאים פיזית ועשירים כלכלית בדרך כלל חווים חוסר שביעות רצון בסיסי, תחושת אי נוחות שהולכת וגדלה ככל שהזמן עובר. העובדה שהחיים נראים לנו כלא מספקים או כנעדרי שביעות רצון, כהצטברות של בעיה אחר בעיה, אינה מקרית מכיוון שזהו טבעו של המינד הלא מואר שלנו להיות מוטרד ממשהו, אלא עד שהוא אינו אלא מותמר בתהליך רוחני, והמתרגל הרוחני זוכה בהארה (ראה David Loy).  

כך או כך, בהבינו את הסבל, האופן שבו הוא נוצר, והדרך לסיימו, היתווה לנו הבודהה הן את הכלים והדרך לטפל ולפתור את הסבל באופן מוחלט ו/אולטימטיבי, ובתוך כך גם את הסבל הכלכלי, וזה הקשור לפן החומרי. את הסבל הכלכלי, שבו שבו נעסוק במסגרת דיון זה, ושאינו אלא נגזרת של הסבל במובן הרחב וחובק הכול שלו, כלומר גם זה שאינו כלכלי,ניתן לחלק לשלוש קטגוריות, כפי שנסביר להלן:

כך או כך, בהבינו את הסבל, האופן שבו הוא נוצר, והדרך לסיימו, היתווה לנו הבודהה הן את הכלים והדרך לטפל ולפתור את הסבל באופן מוחלט ואולטימטיבי, ובתוך כך גם את הסבל הכלכלי, וזה הקשור לפן החומרי. את הסבל הכלכלי, שבו שבו נעסוק במסגרת דיון זה, ושאינו אלא נגזרת של הסבל במובן הרחב וחובק הכול שלו, כלומר גם זה שאינו כלכלי,ניתן לחלק לשלוש קטגוריות, כפי שנסביר להלן:

'''א.סבל רגיל'''

'''א.סבל רגיל'''

'''חוסר עצמיות-"אין אני"'''

'''חוסר עצמיות-"אין אני"'''

הסבל הגדול ביותר שלנו, הן מבחינה כלכלית, והן בכל רמה ומכל בחינה אחרת, נגרם כתוצאת אשליית האני, העצמי או האגו הקבוע ו/או נצחי. מאשליה זו, וכחלק מסבל ההתניה, פשוט מכיוון שלא ניתן לספק, להאדיר, להאכיל ולהאביס רצון אינסופי מעצם הגדרתו ככזה. ההיקשרות כדבר מותנה ואשלייתי דומה לנהר, שזרימתו אין סופית. מכיוון שגם האשליה היא אינסופית, אין זה כלל משנה מה ניתן לרצון זה, הדבר לא יספק אותו, ותמיד תהייה אנרגיה רצונית שבהתבסס על אשליה נוספת וגדולה יותר, שתרצה עוד. הדרך כאמור להסקת סבל זה היא בביעור האנרגיה הרצונית של ההיקשרות והרצונות האינסופיים, והתמרתם באנרגיה הרצונית של החכמה והתובנה.  

הסבל הגדול ביותר שלנו, הן מבחינה כלכלית, והן בכל רמה ומכל בחינה אחרת, נגרם כתוצאת אשליית האני, העצמי או האגו הקבוע ואו נצחי. מאשליה זו, וכחלק מסבל ההתניה, פשוט מכיוון שלא ניתן לספק, להאדיר, להאכיל ולהאביס רצון אינסופי מעצם הגדרתו ככזה. ההיקשרות כדבר מותנה ואשלייתי דומה לנהר, שזרימתו אין סופית. מכיוון שגם האשליה היא אינסופית, אין זה כלל משנה מה ניתן לרצון זה, הדבר לא יספק אותו, ותמיד תהייה אנרגיה רצונית שבהתבסס על אשליה נוספת וגדולה יותר, שתרצה עוד. הדרך כאמור להסקת סבל זה היא בביעור האנרגיה הרצונית של ההיקשרות והרצונות האינסופיים, והתמרתם באנרגיה הרצונית של החכמה והתובנה.  

כל ניסיון לספק, להעצים או למקסם את הרצונות האינסופיים, את התשוקה, את ההיקשרות, את העונג ואת האשליה, לא רק שתגרום לסבל, אלא להעצמתו לרמות בלתי נסבלות. הפיתרון כאמור הוא רק בהתפכחות מאשליית האני והעצמי, שמטבעו אינו אלא פיתרון רוחני, כאשר מצד שני יש צורך להשתית את הכלכלה על רעיון האין אני, כלומר על חוסר עצמי, ומתן מענה לצרכים בניגוד לאשליית הרצונות האינסופיים. שילוב שתי הרמות, כלומר ביסוס הכלכלה על רעיון חוסר העצמיות וסיפוק צרכים, ובמקביל הליכה במסלול הרוחני – פסיכולוגי להכחדת אשליית האגו תוך שימוש בכלכלה כבסיס להתפתחות רוחנית מעין זו, מביאה הן למזעור הסבל הכלכלי למינימום האפשרי, ומאידך להכחדה אולטימטיבית של הסבל של הסבל בכל הרמות, הכלכלית החומרית והפסיכולוגית הרוחנית. בהליכה במסלול רוחני אנו מגיעים למצב שניתן להגדירו בכלל הבא: "יש סבל, אבל אין סובל".

כל ניסיון לספק, להעצים או למקסם את הרצונות האינסופיים, את התשוקה, את ההיקשרות, את העונג ואת האשליה, לא רק שתגרום לסבל, אלא להעצמתו לרמות בלתי נסבלות. הפיתרון כאמור הוא רק בהתפכחות מאשליית האני והעצמי, שמטבעו אינו אלא פיתרון רוחני, כאשר מצד שני יש צורך להשתית את הכלכלה על רעיון האין אני, כלומר על חוסר עצמי, ומתן מענה לצרכים בניגוד לאשליית הרצונות האינסופיים. שילוב שתי הרמות, כלומר ביסוס הכלכלה על רעיון חוסר העצמיות וסיפוק צרכים, ובמקביל הליכה במסלול הרוחני – פסיכולוגי להכחדת אשליית האגו תוך שימוש בכלכלה כבסיס להתפתחות רוחנית מעין זו, מביאה הן למזעור הסבל הכלכלי למינימום האפשרי, ומאידך להכחדה אולטימטיבית של הסבל של הסבל בכל הרמות, הכלכלית החומרית והפסיכולוגית הרוחנית. בהליכה במסלול רוחני אנו מגיעים למצב שניתן להגדירו בכלל הבא: "יש סבל, אבל אין סובל".