שינויים

האידיאל של תחרות "טובה" (משוכללת) הוא פיתוח של הכלכלנים הניאו-קלאסיים בשליש האחרון של המאה ה-19. לדבריהם, תחרות טהורה ומושלמת יכולה להבטיח שימוש מיטבי במשאבים. הכלכלן פרנק נייט הציג בשנת 1921 את התנאים החיוניים למימוש אידיאל התחרות המשוכללת: מספר משתתפים גדול, הומוגניות של הטובין (מוצרים זהים מנקודת מבטו של הצרכן), גישה חופשית לשוק, ניידות של גורמי הייצור (למשל – עובדים), שקיפות (מידע מלא ושווה לכל המשתתפים). תפיסה זו של התחרות "הטובה" שלטה במשך זמן רב בחשיבה הכלכלית האורתודוקסית, למרות שביקורות על תפישתה זו הופיעה מהר מאוד.

האידיאל של תחרות "טובה" (משוכללת) הוא פיתוח של הכלכלנים הניאו-קלאסיים בשליש האחרון של המאה ה-19. לדבריהם, תחרות טהורה ומושלמת יכולה להבטיח שימוש מיטבי במשאבים. הכלכלן פרנק נייט הציג בשנת 1921 את התנאים החיוניים למימוש אידיאל התחרות המשוכללת: מספר משתתפים גדול, הומוגניות של הטובין (מוצרים זהים מנקודת מבטו של הצרכן), גישה חופשית לשוק, ניידות של גורמי הייצור (למשל – עובדים), שקיפות (מידע מלא ושווה לכל המשתתפים). תפיסה זו של התחרות "הטובה" שלטה במשך זמן רב בחשיבה הכלכלית האורתודוקסית, למרות שביקורות על תפישתה זו הופיעה מהר מאוד.

בשנת 1948 הציע הכלכלן האוסטרי הליבראלי פרידריך פון האייק, השקפה שונה באופן בסיסי של התחרות "הטובה". הוא ביקר את האבסורדיות של הגישה הניאו-קלאסית שהציבה כמודל לשוק תחרותי, מצב מושלם ובלתי-מציאותי באופן קיצוני, שאין שום אפשרות אפילו להתקרב אליו. האייק טען שהשווקים הם, בהגדרה, לא מושלמים בכל הקשור להעברת מידע רלוונטי לכל המשתתפים, לכן שום תהליך אידיאלי של תחרות אינו יכול להבטיח באופן קבוע את השימוש היעיל ביותר במשאבים. ואולם, עבור האייק, דווקא חוסר המושלמות הבסיסי של השווקים הוא שמקנה עליונות לתהליך המבוזר של השוק החופשי: הפרטים מעבירים ביניהם את המידע, לפי האמצעים העומדים לרשותם ורצונותיהם. רק כך יכלו להתאים את תכניותיהם לתחרות ולהיות יעילים יותר. הדבר אמנם אינו מאפשר להגיע לאופטימום התיאורטי שהבטיח המודל הניאו-קלאסי, אולם על פי האייק, השוק החופשי משפר את היעילות ומביא לשימוש המיטבי במשאבים דווקא הגלל אופיו הדינמי והלא מושלם. התחרות המשוכללת איננה, איפוא, שוק המוגדר בתנאים מופשטים, אלא תהליך דינאמי שאותו מחוללת היוזמה החופשית.

בשנת 1948 הציע הכלכלן האוסטרי הליבראלי פרידריך פון האייק, השקפה שונה באופן בסיסי של התחרות "הטובה". הוא ביקר את האבסורדיות של הגישה הניאו-קלאסית שהציבה כמודל לשוק תחרותי, מצב מושלם ובלתי-מציאותי באופן קיצוני, שאין שום אפשרות אפילו להתקרב אליו. האייק טען שהשווקים הם, בהגדרה, לא מושלמים בכל הקשור להעברת מידע רלוונטי לכל המשתתפים, לכן שום תהליך אידיאלי של תחרות אינו יכול להבטיח באופן קבוע את השימוש היעיל ביותר במשאבים. ו/אולם, עבור האייק, דווקא חוסר המושלמות הבסיסי של השווקים הוא שמקנה עליונות לתהליך המבוזר של השוק החופשי: הפרטים מעבירים ביניהם את המידע, לפי האמצעים העומדים לרשותם ורצונותיהם. רק כך יכלו להתאים את תכניותיהם לתחרות ולהיות יעילים יותר. הדבר אמנם אינו מאפשר להגיע לאופטימום התיאורטי שהבטיח המודל הניאו-קלאסי, אולם על פי האייק, השוק החופשי משפר את היעילות ומביא לשימוש המיטבי במשאבים דווקא הגלל אופיו הדינמי והלא מושלם. התחרות המשוכללת איננה, איפוא, שוק המוגדר בתנאים מופשטים, אלא תהליך דינאמי שאותו מחוללת היוזמה החופשית.

בתחילת שנות ה-80, התיאוריה של השווקים התחרותיים (Contestable Markets) חיזקה את רעיון הדינמיות של התחרות החופשית. התחרות המושלמת הוגדרה רק בשני תנאים: כניסה חופשית ויציאה חופשית של פרטים אל השוק וממנו. אם תנאים אלו מתקיימים, כל עמדה המושגת בשוק, לרבות מונופול, נותרת תחרותית גם לגורמים אחרים. סגולותיה של התחרות אינן קשורות, איפוא, ליישום מדוקדק של מבנה המיוחד לשוק, אלא לחופש הכניסה והיציאה לשווקים, קרי – ליוזמה החופשית.

בתחילת שנות ה-80, התיאוריה של השווקים התחרותיים (Contestable Markets) חיזקה את רעיון הדינמיות של התחרות החופשית. התחרות המושלמת הוגדרה רק בשני תנאים: כניסה חופשית ויציאה חופשית של פרטים אל השוק וממנו. אם תנאים אלו מתקיימים, כל עמדה המושגת בשוק, לרבות מונופול, נותרת תחרותית גם לגורמים אחרים. סגולותיה של התחרות אינן קשורות, איפוא, ליישום מדוקדק של מבנה המיוחד לשוק, אלא לחופש הכניסה והיציאה לשווקים, קרי – ליוזמה החופשית.

מאז סוף שנות ה-70, השתנה אופיה של התחרות, בראש ובראשונה בגלל ה[[גלובליזציה]]. המעבר מן המגרש הלאומי או האזורי אל המגרש הגלובלי לא היה מלווה בהקמתם של מנגנונים בינלאומיים להסדרת התחרות, שהיו קיימים, לפחות עד אז, בתוך המדינות. בנוסף, המעבר החופשי של ההון, והעלייה בחשיבות תפקידם של גופי ההשקעה המוסדיים הגדולים במימון הפירמות דחקו את התחרות על ליבו של הלקוח – זו שאמורה לשפר את איכות המוצר - לטובת התחרות על ליבם של שוקי ההון ובעלי המניות. הפירמות החלו לחפש רווחיות מיידית, שלעיתים קרובות אינה תואמת ניהול יציב ותכנון עסקי ארוך-טווח. יתרה מזו, מחקר שנערך לאחרונה בקרב 800 פירמות מצפון אמריקה, הראה כי מדיניות של צמצום שיטתי בעלויות הייצור לשם חיזוק שולי הרווח פוגעת בדרך-כלל, בטווח הארוך, בערך המניות עצמן! התחרות החופשית יכולה לפעול, איפוא, כנגד האינטרס של מי שבדרך-כלל מקדם אותה.

מאז סוף שנות ה-70, השתנה אופיה של התחרות, בראש ובראשונה בגלל ה[[גלובליזציה]]. המעבר מן המגרש הלאומי או האזורי אל המגרש הגלובלי לא היה מלווה בהקמתם של מנגנונים בינלאומיים להסדרת התחרות, שהיו קיימים, לפחות עד אז, בתוך המדינות. בנוסף, המעבר החופשי של ההון, והעלייה בחשיבות תפקידם של גופי ההשקעה המוסדיים הגדולים במימון הפירמות דחקו את התחרות על ליבו של הלקוח – זו שאמורה לשפר את איכות המוצר - לטובת התחרות על ליבם של שוקי ההון ובעלי המניות. הפירמות החלו לחפש רווחיות מיידית, שלעיתים קרובות אינה תואמת ניהול יציב ותכנון עסקי ארוך-טווח. יתרה מזו, מחקר שנערך לאחרונה בקרב 800 פירמות מצפון אמריקה, הראה כי מדיניות של צמצום שיטתי בעלויות הייצור לשם חיזוק שולי הרווח פוגעת בדרך-כלל, בטווח הארוך, בערך המניות עצמן! התחרות החופשית יכולה לפעול, איפוא, כנגד האינטרס של מי שבדרך-כלל מקדם אותה.

אך האם זוהי התנהגות לא רציונלית? לא ממש. אמנם, התיאוריה הכלכלית, כמו גם הניסיון המעשי, מראים כמעט תמיד ששיתוף פעולה סולידרי יעיל יותר מאשר תחרות אינדיבידואלית. ואולם, בהיעדרן של סולידריות חברתית חזקה או של רגולציה פוליטית שיכולה לאכוף שיתוף פעולה, אין לשחקנים הרציונליים ברירה אחרת מלבד התחרות. במלחמה, הכלל הוא "הקם להורגך השכם להורגו", גם אם ברור שיעיל יותר למנוע את המלחמה.

אך האם זוהי התנהגות לא רציונלית? לא ממש. אמנם, התיאוריה הכלכלית, כמו גם הניסיון המעשי, מראים כמעט תמיד ששיתוף פעולה סולידרי יעיל יותר מאשר תחרות אינדיבידואלית. ו/אולם, בהיעדרן של סולידריות חברתית חזקה או של רגולציה פוליטית שיכולה לאכוף שיתוף פעולה, אין לשחקנים הרציונליים ברירה אחרת מלבד התחרות. במלחמה, הכלל הוא "הקם להורגך השכם להורגו", גם אם ברור שיעיל יותר למנוע את המלחמה.

לסיום, האם בחינת מאזן העלויות והיתרונות של התחרות אינו אמור לשלב לתוכו גם שיקולים של צדק? גם בהיעדר הסכמה על קריטריון מוגדר ל'צדק', ישנה הסכמה כמעט גורפת לפיה צדק מחייב צמצום ניכר של אי-שוויון. התחרות הגלובלית מאז שנות ה- 80, התדרדרה לקיצוניות ולכן יצרה, כמעט באופן שיטתי, עלייה באי-השוויון, בתוך המדינות כמו גם בינן לבין עצמן. ואולם אין לטעות: לא התחרות עיוותה את המדינות; המדינות הן שעיוותו את התחרות בכך שסירבו להסדיר אותה, ובכך הפכו את קנאת הסופרים למלחמת הישרדות.

לסיום, האם בחינת מאזן העלויות והיתרונות של התחרות אינו אמור לשלב לתוכו גם שיקולים של צדק? גם בהיעדר הסכמה על קריטריון מוגדר ל'צדק', ישנה הסכמה כמעט גורפת לפיה צדק מחייב צמצום ניכר של אי-שוויון. התחרות הגלובלית מאז שנות ה- 80, התדרדרה לקיצוניות ולכן יצרה, כמעט באופן שיטתי, עלייה באי-השוויון, בתוך המדינות כמו גם בינן לבין עצמן. ו/אולם אין לטעות: לא התחרות עיוותה את המדינות; המדינות הן שעיוותו את התחרות בכך שסירבו להסדיר אותה, ובכך הפכו את קנאת הסופרים למלחמת הישרדות.

[[קטגוריה:טקסט מלא]]

[[קטגוריה:טקסט מלא]]