שינויים

אין שינוי בגודל ,  17:54, 11 באוקטובר 2015
מ
החלפת טקסט – "גו'" ב־"ג'ו"
שורה 48: שורה 48:  
חסה, לעומת זאת, הנה מאוד פופולארית בשווקים אבל רוב המגדלים הציעו אותה רק למשך מספר שבועות באביב. מובן מאליו שהיה כאן חלל משמעותי למלא, אם רק נצליח למצוא דרך לגדל ולספק חסה לאורך השנה כולה. זה לקח זמן אבל אחרי ניסוי זנים שונים וטכניקות גידול שונות כעת אנו יכולים לגדל ולשווק חסה החל מסוף אפריל עד הרבה אחרי הכפור הראשון של הסתיו.  
 
חסה, לעומת זאת, הנה מאוד פופולארית בשווקים אבל רוב המגדלים הציעו אותה רק למשך מספר שבועות באביב. מובן מאליו שהיה כאן חלל משמעותי למלא, אם רק נצליח למצוא דרך לגדל ולספק חסה לאורך השנה כולה. זה לקח זמן אבל אחרי ניסוי זנים שונים וטכניקות גידול שונות כעת אנו יכולים לגדל ולשווק חסה החל מסוף אפריל עד הרבה אחרי הכפור הראשון של הסתיו.  
   −
אותו תהליך של ניסוי וטעייה לימד אותנו דברים נוספים. מצאנו בדרך הקשה שכרוביים פשוט לא מתפתחים אצלנו יפה באביב. אז ויתרנו על רוב הסוגים. אך הם צומחים נהדר בסתיו אז הרחבנו את שתילת הסתיו והבאנו קשת רחבה של ירקות עלים חדשים לשוק- כאלו שאפילו אנחנו לא מצליחים לבטא את השמות שלהם (חלק מהם אנחנו לא יכולים אפילו לקרוא מכיוון שחפיסות הזרעים כתובות בסינית או יפנית). אימצנו גישה חדשה גם עם העגבניות. כאשר עדיין גרנו בעיר, גיבשנו דעה אישית חזקה נגד העגבניות המסחריות הנמכרות בסופרמרקטים. כשהתחלנו לגדל בעצמנו נשבענו שלא לגדל את הזנים המסחריים הללו. אולם רבים מהמתחרים שלנו כן מגדלים אותם. כתוצאה, קיימת בשווקי האיכרים -אפילו בשיא עונת העגבניות- דרישה עצומה, לא מסופקת, לאותם זני "טעם של פעם" ישן וטוב. כך שאפילו שהן דורשות קטיף וטיפול מאוד עדין, זני מורשת (heirloom) של עגבניות הפכו לפריט מנצח עבורנו. ניסינו עשרות זנים וכעת אנו מתמקדים על 16 שצומחים יפה באזור שלנו- כולל ברנדיווין (Brandywine), פיינאפל (Pineapple), וגולדן גו'בילי (Golden Jubilee). בשנה שעברה החלטנו לגדל את הזן ארקנסס טרוולר (Arkansas Traveler). השלט שלנו בשוק עבורן היה תמונה של ביל קלינטון עם המילים "הצדיעו לשף". הסתבר שהעגבנייה הזו הייתה אחת הטעימות ביותר והנמכרות ביותר שגידלנו באותה השנה. עגבניות המורשת היו כזה להיט חם עד שהתחלנו למכור גם שתילים, כך שהלקוחות שלנו יוכלו לגדל אותן בעצמם. שנה שעברה מכרנו מעל 40 זנים- רבים מהם איננו מגדלים בשדה.
+
אותו תהליך של ניסוי וטעייה לימד אותנו דברים נוספים. מצאנו בדרך הקשה שכרוביים פשוט לא מתפתחים אצלנו יפה באביב. אז ויתרנו על רוב הסוגים. אך הם צומחים נהדר בסתיו אז הרחבנו את שתילת הסתיו והבאנו קשת רחבה של ירקות עלים חדשים לשוק- כאלו שאפילו אנחנו לא מצליחים לבטא את השמות שלהם (חלק מהם אנחנו לא יכולים אפילו לקרוא מכיוון שחפיסות הזרעים כתובות בסינית או יפנית). אימצנו גישה חדשה גם עם העגבניות. כאשר עדיין גרנו בעיר, גיבשנו דעה אישית חזקה נגד העגבניות המסחריות הנמכרות בסופרמרקטים. כשהתחלנו לגדל בעצמנו נשבענו שלא לגדל את הזנים המסחריים הללו. אולם רבים מהמתחרים שלנו כן מגדלים אותם. כתוצאה, קיימת בשווקי האיכרים -אפילו בשיא עונת העגבניות- דרישה עצומה, לא מסופקת, לאותם זני "טעם של פעם" ישן וטוב. כך שאפילו שהן דורשות קטיף וטיפול מאוד עדין, זני מורשת (heirloom) של עגבניות הפכו לפריט מנצח עבורנו. ניסינו עשרות זנים וכעת אנו מתמקדים על 16 שצומחים יפה באזור שלנו- כולל ברנדיווין (Brandywine), פיינאפל (Pineapple), וגולדן ג'ובילי (Golden Jubilee). בשנה שעברה החלטנו לגדל את הזן ארקנסס טרוולר (Arkansas Traveler). השלט שלנו בשוק עבורן היה תמונה של ביל קלינטון עם המילים "הצדיעו לשף". הסתבר שהעגבנייה הזו הייתה אחת הטעימות ביותר והנמכרות ביותר שגידלנו באותה השנה. עגבניות המורשת היו כזה להיט חם עד שהתחלנו למכור גם שתילים, כך שהלקוחות שלנו יוכלו לגדל אותן בעצמם. שנה שעברה מכרנו מעל 40 זנים- רבים מהם איננו מגדלים בשדה.
    
תיעוד מפורט דורש מאמץ אבל הקפדה עליו עזרה לנו לגלות דברים שהשפיעו על תוכנית הגידול שלנו. למדנו, למשל, שאנו מרוויחים הרבה יותר על ירקות דו-שנתיים, שעוברים את החורף בתרדמה, מאשר אפילו על עגבניות- ובהרבה פחות השקעה של זמן, שטח ועבודה. הנה מספר דוגמאות:
 
תיעוד מפורט דורש מאמץ אבל הקפדה עליו עזרה לנו לגלות דברים שהשפיעו על תוכנית הגידול שלנו. למדנו, למשל, שאנו מרוויחים הרבה יותר על ירקות דו-שנתיים, שעוברים את החורף בתרדמה, מאשר אפילו על עגבניות- ובהרבה פחות השקעה של זמן, שטח ועבודה. הנה מספר דוגמאות: