שינויים

אם נפנה אל ההיסטוריה ניזכר, אולי, כשדובר לפני 150 שנה, על הקמת קתדרה לכלכלה מדינית באוקספורד, רבים היו אלא שלא התלהבו כלל מן התוכנית. אדוארד קופלסטון, ראש המכללה הנודע של אורייל קולג', סירב לכלול בתוכנית הלימודים של האוניברסיטה מדע "הנוטה כל-כך לגזול מן האחרים"; ואפילו הנרי דארמונד, מאלברי פארק, שב1825- העניק את הקרן להקמת הקתדרה הזאת, חש צורך להבהיר שהוא מצפה שהאוניברסיטה תקפיד שהמחקר החדש "ידע את מקומו". הפרופסור הראשון שישב על הקתדרה הזאת, נאסו סניור, בוודאי לא היה אדם שניתן להחזיקו במקום נחות. מיד עם מינויו, בהרצאה שנשא לרגל המאורע, הוא חזה שהמדע החדש "ייחשב בעיני הציבור כמדע הניצב בשורה הראשונה של מדעי המוסר, מבחינת העניין והתועלת שלו", ואף הכריז ש"רדיפת העושר… היא, לגבי רוב רובה של האנושות, מקור חשוב לשיפור מוסרי".

אם נפנה אל ההיסטוריה ניזכר, אולי, כשדובר לפני 150 שנה, על הקמת קתדרה לכלכלה מדינית באוקספורד, רבים היו אלא שלא התלהבו כלל מן התוכנית. אדוארד קופלסטון, ראש המכללה הנודע של אורייל קולג', סירב לכלול בתוכנית הלימודים של האוניברסיטה מדע "הנוטה כל-כך לגזול מן האחרים"; ואפילו הנרי דארמונד, מאלברי פארק, שב1825- העניק את הקרן להקמת הקתדרה הזאת, חש צורך להבהיר שהוא מצפה שהאוניברסיטה תקפיד שהמחקר החדש "ידע את מקומו". הפרופסור הראשון שישב על הקתדרה הזאת, נאסו סניור, בוודאי לא היה אדם שניתן להחזיקו במקום נחות. מיד עם מינויו, בהרצאה שנשא לרגל המאורע, הוא חזה שהמדע החדש "ייחשב בעיני הציבור כמדע הניצב בשורה הראשונה של מדעי המוסר, מבחינת העניין והתועלת שלו", ואף הכריז ש"רדיפת העושר… היא, לגבי רוב רובה של האנושות, מקור חשוב לשיפור מוסרי".

יומרות נשגבות כאלה לא היו כמובן נחלתם של כל הכלכלנים. [[ג'ון סיוטארט מיל]] (1873-1806) ראה בכלכלה המדינית "לא דבר-מה העומד בפני עצמו, אלא קטע ממסכת שלמה, ענף של הפילוסופיה החברתית, המשולב ביתר ענפיה עד כדי-כך, שמסקנותיו, אפילו אלה שייכים לתחומו הוא, אמיתיות רק באופן מותנה, וכפופות להשפעות ולפעולות-נגד של סיבות שמחוץ לשדה מחקרו." ואפילו [[קיינס]], בסתירה לעצתו ש"הקמצנות, נשיכת-הנשך והזהירות צריכות להיות לנו לאלים עוד זמן-מה", הזהירנו שלא "להעריך יתר על המידה את חשיבותה של הבעיה הכלכלית, ושלא להקריב למען צרכיה המשוערים עניינים שמשמעותם גדולה ומתמידה יותר."  

יומרות נשגבות כאלה לא היו כמובן נחלתם של כל הכלכלנים. [[ג'ון סטיוארט מיל]] (1873-1806) ראה בכלכלה המדינית "לא דבר-מה העומד בפני עצמו, אלא קטע ממסכת שלמה, ענף של הפילוסופיה החברתית, המשולב ביתר ענפיה עד כדי-כך, שמסקנותיו, אפילו אלה שייכים לתחומו הוא, אמיתיות רק באופן מותנה, וכפופות להשפעות ולפעולות-נגד של סיבות שמחוץ לשדה מחקרו." ואפילו [[קיינס]], בסתירה לעצתו ש"הקמצנות, נשיכת-הנשך והזהירות צריכות להיות לנו לאלים עוד זמן-מה", הזהירנו שלא "להעריך יתר על המידה את חשיבותה של הבעיה הכלכלית, ושלא להקריב למען צרכיה המשוערים עניינים שמשמעותם גדולה ומתמידה יותר."  

אך קולות כאלה נשמעים כיום רק לעתים רחוקות. לא תהא זו גוזמה לטעון כי עם התרבותו של השפע נע מדע הכלכלה אל עבר מרכז ההתעניינות הציבורית, והביצוע הכלכלי, הצמיחה הכלכלית, וההתפשטות הכלכלית וכיוצא באלה הפכו למטרה מתמדת - כמעט כפייתית - של החברה המודרנית. באוצר הקיים של מילות הגנאי יש רק מעט מילים מעטות שמשתמע מהן פסק-דין סופי ופסקני כפי שמשתמע הדבר מ"לא-משתלם מבחינה כלכלית", אם פעילות כשלהי מסווגת כ"בלתי משתלמת מבחינה כלכלית", זכות קיומה אינה מועמדת סתם בספק, כי אם נשללת בתוקף. כל דבר המתגלה כמכשול לצמיחה כלכלית הוא דבר מגונה, והאנשים הדבקים בו נחשבים כמחבלים או כשוטים. אם אתה מכנה דבר-מה בכינוי "בלתי מוסרי" או "מכוער", "מזיק לנפש" או "פוגע בכבוד האדם", "סכנה לשלום העולם" או "סיכון לרווחתם של הדורות הבאים", אך אינך מוכיח שדבר זה "בלתי משתלם מבחינה כלכלית", אות הוא שאינך באמת מבין מפקפק בזכותו להתקיים, לצמוח ולפרוח.

אך קולות כאלה נשמעים כיום רק לעתים רחוקות. לא תהא זו גוזמה לטעון כי עם התרבותו של השפע נע מדע הכלכלה אל עבר מרכז ההתעניינות הציבורית, והביצוע הכלכלי, הצמיחה הכלכלית, וההתפשטות הכלכלית וכיוצא באלה הפכו למטרה מתמדת - כמעט כפייתית - של החברה המודרנית. באוצר הקיים של מילות הגנאי יש רק מעט מילים מעטות שמשתמע מהן פסק-דין סופי ופסקני כפי שמשתמע הדבר מ"לא-משתלם מבחינה כלכלית", אם פעילות כשלהי מסווגת כ"בלתי משתלמת מבחינה כלכלית", זכות קיומה אינה מועמדת סתם בספק, כי אם נשללת בתוקף. כל דבר המתגלה כמכשול לצמיחה כלכלית הוא דבר מגונה, והאנשים הדבקים בו נחשבים כמחבלים או כשוטים. אם אתה מכנה דבר-מה בכינוי "בלתי מוסרי" או "מכוער", "מזיק לנפש" או "פוגע בכבוד האדם", "סכנה לשלום העולם" או "סיכון לרווחתם של הדורות הבאים", אך אינך מוכיח שדבר זה "בלתי משתלם מבחינה כלכלית", אות הוא שאינך באמת מבין מפקפק בזכותו להתקיים, לצמוח ולפרוח.