שינויים

שורה 5: שורה 5:  
מרבית הציבור תופש מזון כצורך ביולוגי בסיסי, כמציין תרבותי, כמקור להנאה, ולעתים כמוצר מסחר או מייצר תעסוקה, אך לעתים רחוקות הנושא נתפש כ[[פוליטיקה|פוליטי]] – מרכיב במרחב הרגיל של כח ומניפולציות בשרות המסחר. אלא שמזון ופוליטיקה שזורים האחד בשני. הפוליטיקה משפיעה על כל מרכיב של מערכת המזון מייצור ועד צריכה. כסף רב נמצא על הפרק, ובעלי הענין המרכזיים: [[תעשיית המזון]], התחיקה הממשלתית, הפקידות הממונה על בריאות הציבור, תזונאים והציבור הרחב – הנם בעלי אינטרסים שונים בנושא. למרות שכולם רוצים מזון שיהיה בשפע, בטוח, [[השפעה סביבתית|בהשפעה סביבתית סבירה]], זמין כלכלית, [[מזון בריא|בריא]] וטעים, לתעשיית המזון יש אינטרס נוסף: למכור מוצרים. ניגוד האינטרסים של תעשית המזון ובעלי הענין האחרים מניעה את הפוליטיקה של שוק המזון.
 
מרבית הציבור תופש מזון כצורך ביולוגי בסיסי, כמציין תרבותי, כמקור להנאה, ולעתים כמוצר מסחר או מייצר תעסוקה, אך לעתים רחוקות הנושא נתפש כ[[פוליטיקה|פוליטי]] – מרכיב במרחב הרגיל של כח ומניפולציות בשרות המסחר. אלא שמזון ופוליטיקה שזורים האחד בשני. הפוליטיקה משפיעה על כל מרכיב של מערכת המזון מייצור ועד צריכה. כסף רב נמצא על הפרק, ובעלי הענין המרכזיים: [[תעשיית המזון]], התחיקה הממשלתית, הפקידות הממונה על בריאות הציבור, תזונאים והציבור הרחב – הנם בעלי אינטרסים שונים בנושא. למרות שכולם רוצים מזון שיהיה בשפע, בטוח, [[השפעה סביבתית|בהשפעה סביבתית סבירה]], זמין כלכלית, [[מזון בריא|בריא]] וטעים, לתעשיית המזון יש אינטרס נוסף: למכור מוצרים. ניגוד האינטרסים של תעשית המזון ובעלי הענין האחרים מניעה את הפוליטיקה של שוק המזון.
   −
המונח תעשית המזון מתיחס לכל העסקים והמוצרים, תהליכי הייצור, מכירה או שירותי האכלה של מזון,  משקאות, או תוספי דיאטה. בדרך כל הדבר מתואר לפי סקטורים. ''סקטור החקלאות'' מגדל צמחים ובע"ח ומייצר חמרי הדברה,  דשנים, זרעים ומזון לבע"ח. הוא כולל גם את תעשיית המכונות לחקלאות, אדמות חקלאיות וכח עבודה, מבנים, שירותים פיננסיים לחקלאים או לשינוע ואחסון תוצרת, יצוא, ייצור, או שיווק תוצרת חקלאית. ''סקטור שירותי המזון'' כולל מסעדות, מזנוני מזון מהיר, בארים, וכל עסק שמגיש מזון: מקומות עבודה, בתי ספר, בתי חולים, חנויות ספרים, חנויות בגדים, למשל. הסקטור הסיטונאי מורכב ממרכזי מכירות כגון סופר מרקטים, חנויות או מכונות ממכר אוטומטי. המגוון העצום והשופע הזה של מוצרים אשר זול יחסית ודי בלתי תלוי בגיאוגרפיה או עונתיות שכל תושב אמריקאי מצפה לו למעט העניים ביותר, יכול לרכוש מספיק אוכל כדי לענות על צרכיו הביולוגיים. ובאמת השפע כה רב שיכול לספק כמעט כפול מהתצרוכת המקומית גם אם מתחשבים ביצוא. עודף זה, בצירוף לחברה אמידה בה מרבית התושבים יכולים לרכוש כמה מזון שיצטרכו, יוצרת שוק תחרותי מאד. כדי להשביע את רצון בעלי המניות, חברת מזון צריכה לעבוד קשה לשכנע רכישת מוצריה, או לשכנע לאכול יותר, ללא ההשלכות על תזונה ובריאות.
+
המונח '''[[תעשיית המזון]]''' מתיחס לכל העסקים והמוצרים, תהליכי הייצור, מכירה או שירותי האכלה של מזון,  משקאות, או תוספי דיאטה. בדרך כל הדבר מתואר לפי סקטורים.  
 +
* '''[[חקלאות|סקטור החקלאות]]''' מגדל צמחים ובעלי-חיים ומייצר [[חומרי הדברה]][[דשן כימי|דשנים]], זרעים ומזון לבעל חיים. הוא כולל גם את תעשיית המכונות לחקלאות, אדמות חקלאיות וכח עבודה, מבנים, שירותים פיננסיים לחקלאים או לשינוע ואחסון תוצרת, יצוא, ייצור, או שיווק תוצרת חקלאית.  
 +
* '''סקטור שירותי המזון''' כולל מסעדות, מזנוני מזון מהיר, בארים, וכל עסק שמגיש מזון: מקומות עבודה, בתי ספר, בתי חולים, חנויות ספרים, חנויות בגדים, למשל.  
 +
* '''הסקטור הסיטונאי''' מורכב ממרכזי מכירות כגון סופר מרקטים, חנויות או מכונות ממכר אוטומטי.  
   −
חברות מקדמות מכירות באמצעות פרסום ויחסי ציבור. אך הן גם משתמשות במערכת הפוליטית כדי לשכנע את הקונגרס, פקידי ממשל, מומחי מזון ותזונה, התקשורת והציבור שמוצריהן מקדמים בריאות (או שלפחות לא מזיקים לבריאות), ושהמוצרים אינם צריכים להיות תחת מגבלות חוקתיות. כדי להגן על המכירות הם תורמים לקמפיינים מפלגתיים, לוביסטים בקונגרס ובסוכנויות הפדררליות, והיה ונכשלו לאורך כל המסלול, עוברים לתביעות משפטיות. כמעט כל חברת מזון שייכת לאגודה מסחרית או שמעסיקה חברת יחסי ציבור שאחראית לשידור תדמית חיובית של מוצריה בקרב הלקוחות, בעלי המקצוע, והתקשורת. חברות יוצרות שותפויות וחברויות עם אגודות תזונה מקצועיות, מממנות מחקרים, רופאים, אחיות, מורים ואת התקשורת – כדי למנוע בקורת על מוצריהן או עידוד הפחתת האכילה שלהם. כדי להסיח את הדעת מההשלכות הבריאותיות, הבטיחותיות והסביבתיות, הן טוענות שהתקנות הקיימות מוגזמות ומערבות את המדינה בהחלטות של העדפות אישיות ומאיימות בשימוש בהגנה על חופש הפרט המעוגן בחוקה. מרבית פעילות זו כל כך סמויה בתרבותנו עד שהיא עולה לכותרות לעתים רחוקות בלבד.
+
המגוון העצום והשופע הזה של מוצרים אשר זול יחסית ודי בלתי תלוי בגיאוגרפיה או עונתיות שכל תושב אמריקאי מצפה לו למעט העניים ביותר, יכול לרכוש מספיק אוכל כדי לענות על צרכיו הביולוגיים. ובאמת השפע כה רב שיכול לספק כמעט כפול מהתצרוכת המקומית גם אם מתחשבים ביצוא. עודף זה, בצירוף לחברה אמידה בה מרבית התושבים יכולים לרכוש כמה מזון שיצטרכו, יוצרת שוק תחרותי מאד. כדי להשביע את רצון בעלי המניות, חברת מזון צריכה לעבוד קשה לשכנע רכישת מוצריה, או לשכנע לאכול יותר, ללא ההשלכות על תזונה ובריאות.
השימוש במערכת הפוליטית של חברות המזון דומה לתחומי עיסוק אחרים כמו תעשית הטבק למשל – בנסיון להפעיל השפעה. אלא שהסוגיות בתחום המזון סבוכות יותר מאשר אלו בסיגריות. הטבק הוא מוצר אחד שאין עוררין על נזקיו, והמציע פתרון פשוט: אל תעשן. מזון לעומת זאת מתפלג ל 300,000 מוצרים, נדרש לקיומנו, גורם לבעיות רק בעת צריכה לא מתאימה, ונדרש למסרים מורכבים יותר: אכול מוצר זה במקום אחר, אכול פחות וכו'. המסר "אכול פחות" הוא שרש המחלוקת לגבי בין היעוץ התזונתי והאינטרס של תעשית המזון. המטרה הראשונה של חברות המזון, כמו חברות הטבק, הנה למכור מוצרים. נושא הבריאות נכנס לתמונה רק אם הוא עוזר למכור מזון, וחברות המזון שוקלות רק לעתים נדירות את ההבטים האתיים הכרוכים בחשיבה שכזו. וכך, יעוץ של הממסד לגבי אכילה בריאה נגוע במיוחד בהטיות פוליטיות.
+
 
 +
חברות מקדמות מכירות באמצעות פרסום ו[[יחסי ציבור]]. אך הן גם משתמשות ב[[לובי פוליטי|מערכת הפוליטית כדי לשכנע את הקונגרס]], פקידי ממשל, מומחי מזון ותזונה, התקשורת והציבור שמוצריהן מקדמים בריאות (או שלפחות לא מזיקים לבריאות), ושהמוצרים אינם צריכים להיות תחת מגבלות חוקתיות. כדי להגן על המכירות הם תורמים לקמפיינים מפלגתיים, לוביסטים בקונגרס ובסוכנויות הפדררליות, והיה ונכשלו לאורך כל המסלול, עוברים לתביעות משפטיות. כמעט כל חברת מזון שייכת לאגודה מסחרית או שמעסיקה חברת יחסי ציבור שאחראית לשידור תדמית חיובית של מוצריה בקרב הלקוחות, בעלי המקצוע, והתקשורת. חברות יוצרות שותפויות וחברויות עם אגודות תזונה מקצועיות, מממנות מחקרים, רופאים, אחיות, מורים ואת התקשורת – כדי למנוע בקורת על מוצריהן או עידוד הפחתת האכילה שלהם. כדי להסיח את הדעת מההשלכות הבריאותיות, הבטיחותיות והסביבתיות, הן טוענות שהתקנות הקיימות מוגזמות ומערבות את המדינה בהחלטות של העדפות אישיות ומאיימות בשימוש בהגנה על [[חופש הפרט]] המעוגן בחוקה. מרבית פעילות זו כל כך סמויה בתרבותנו עד שהיא עולה לכותרות לעתים רחוקות בלבד.
 +
 
 +
השימוש במערכת הפוליטית של חברות המזון דומה לתחומי עיסוק אחרים כמו [[תעשיית הטבק]] למשל – בנסיון להפעיל השפעה. אלא שהסוגיות בתחום המזון סבוכות יותר מאשר אלו ב[[עישון|סיגריות]]. הטבק הוא מוצר אחד שאין עוררין על נזקיו, והמציע פתרון פשוט: אל תעשן. מזון לעומת זאת מתפלג ל 300,000 מוצרים, נדרש לקיומנו, גורם לבעיות רק בעת צריכה לא מתאימה, ונדרש למסרים מורכבים יותר: אכול מוצר זה במקום אחר, אכול פחות וכו'. המסר "אכול פחות" הוא שרש המחלוקת לגבי בין היעוץ התזונתי והאינטרס של תעשית המזון. המטרה הראשונה של חברות המזון, כמו חברות הטבק, הנה למכור מוצרים. נושא הבריאות נכנס לתמונה רק אם הוא עוזר למכור מזון, וחברות המזון שוקלות רק לעתים נדירות את ההבטים האתיים הכרוכים בחשיבה שכזו. וכך, יעוץ של הממסד לגבי אכילה בריאה נגוע במיוחד בהטיות פוליטיות.
    
==הפוליטיקה של המלצות הדיאטה==
 
==הפוליטיקה של המלצות הדיאטה==