47,332
עריכות
שינויים
←הלוגיקה של פעולה קבוצתית
העיתונאי גיא רולניק טוען כי גם איסוף ועיבוד [[מידע]], כולל תקשורת הוגנת הוא סוג של [[מוצר ציבורי]]. דבר זה נכון במיוחד כיום כאשר קל לקבל מידע תקשורתי גם אם לא שילמת עליו. כאשר קבוצות מנסות להשיג מידע לגבי פעילות שעלולה לפגוע בה, יש גם כאן בעיית טרמפיסט חופשי.[http://www.themarker.com/markerweek/thisweek/1.2081555]
העיתונאי גיא רולניק טוען כי גם איסוף ועיבוד [[מידע]], כולל תקשורת הוגנת הוא סוג של [[מוצר ציבורי]]. דבר זה נכון במיוחד כיום כאשר קל לקבל מידע תקשורתי גם אם לא שילמת עליו. כאשר קבוצות מנסות להשיג מידע לגבי פעילות שעלולה לפגוע בה, יש גם כאן בעיית טרמפיסט חופשי.[http://www.themarker.com/markerweek/thisweek/1.2081555]
==הלוגיקה של פעולה קבוצתית==
==הקושי להגן על מוצרים ציבוריים==
[[הלוגיקה של פעולה קבוצתית|הלוגיקה של פעולה קבוצתית: מוצרים ציבוריים והתאוריה של קבוצות]] הוא ספר מאת הכלכלן [[מנסור אולסון]] שיצא לאור בשנת 1965. הטיעון המרכזי של הספר הוא שהאינטרסים המרוכזים של קבוצות קטנות של אנשים יזכו לייצוג מוגזם בעוד אינטרסים מפוזרים של רוב הציבור יזכו לייצוג מוחלש, עקב בעיית הטרמפיסט במוצרים ציבוריים שהופכת קשה יותר כאשר הקבוצה הופכת לגדולה יותר.
'''[[חברת השפע]]''' הוא ספר מאת הכלכלן [[ג'ון קנת גלבריית]] שיצא לאור בשנת 1958. גלבריית טוען שמתן דגש ל[[צמיחה כלכלית]] ולמקסום של תפוקה בתהליך הייצור אינו מתאים לחברת שפע, כמו החברה האמריקאית. הוא טוען כי דגש זה מוביל לכך שניתן דגש חזק מידי לייצור לצורך צריכה פרטית (של מוצרים כמו מזון, מוצרי אלקטרוניקה, מכוניות וכו') וכי דבר זה בא על חשבון הוצאות נמוכות מידי על מוצר מוצרים ושרותים ציבוריים, פחות מידי זמן פנאי, פחות מידי בטחון כלכלי, חברתי ונפשי, הגדלת [[אי שוויון כלכלי|הפערים]] וכן לתוצאות לא רצויות נוספות.
רולניק טוען כי הבעיות שאולסון מתאר פוגעות בציבור על ידי הספקה של פחות מידי מידע. המידע זמין הרבה יותר לחברי קבוצה הקטנה שמכירה תחום מסויים. לעומת זאת המידע הזה אינו זמין לחברי הקבוצה הגדולה, והם לאו דווקא ירצו לשלם עליו [http://www.themarker.com/markerweek/thisweek/1.2081555] דבר זה הוא שילוב של הבעיה של אולסון מתאר (קושי לקיים שיתוף פעולה בקבוצות גדולות) יחד עם [[כשל שוק]] מסוג [[מידע א-סימטרי]].
גלבריית טוען שברור שככל שיש יותר שפע של מוצרי צריכה, גידול נוסף בצריכת מוצרים אלה הופך לפחות חשוב - למעשה זו מסקנה שאפשר להגיע אליה על ידי החלת הרעיון של [[תועלת שולית פוחתת]] על כלל מוצרי הצריכה במקום על מוצר יחיד. הוא טוען שנדרש משהו חיצוני או לא טבעי כדי שאנשים ימשיכו להוציא כסף. גלבריית מאשים כי [[תעשיית הפרסום]], יוצרת ביקושים למוצרים חדשים, כחלק בלתי נפרד מתהליך הייצור. כיום מושג זה הורחב לנושא של [[תרבות הצריכה]]
בשנת 1965 יצא לאור ספרו של הכלכלן [[מנסור אולסון]] '''[[הלוגיקה של פעולה קבוצתית|הלוגיקה של פעולה קבוצתית: מוצרים ציבוריים והתאוריה של קבוצות]]'''. הטיעון המרכזי של הספר הוא שבניגוד לאינטואיציה לרוב אין בעיה של דיכוי המיעוט על ידי הרוב, אלא מצב הפוך - במקרים רבים האינטרסים המרוכזים של קבוצות קטנות של אנשים יזכו לייצוג מוגזם בעוד אינטרסים מפוזרים של רוב הציבור יזכו לייצוג מוחלש, עקב בעיית הטרמפיסט במוצרים ציבוריים שהופכת קשה יותר כאשר הקבוצה הופכת לגדולה יותר. אולסון טען גם שככל שהקבוצה הנפגעת היא גדולה יותר, כך דווקא יהיה קשה לה יותר להתאחד ולטפל בבעיה.
העיתונאי גיא רולניק טוען כי הבעיות שאולסון מתאר פוגעות בציבור על ידי הספקה של פחות מידי [[מידע]]. המידע זמין הרבה יותר לחברי קבוצה הקטנה שמכירה תחום מסויים. לעומת זאת המידע הזה אינו זמין לחברי הקבוצה הגדולה, והם לאו דווקא ירצו לשלם עליו [http://www.themarker.com/markerweek/thisweek/1.2081555] דבר זה הוא שילוב של הבעיה של אולסון מתאר (קושי לקיים שיתוף פעולה בקבוצות גדולות) יחד עם [[כשל שוק]] מסוג [[מידע א-סימטרי]].
==השפעות==
==השפעות==