47,332
עריכות
שינויים
יצירת דף עם התוכן "'''עיצוב להרזיה''' (slim by design) הוא שמו של ספר ושל גישה להרזיה ולהקניית הרגלי תזונה טובה באמ..."
'''עיצוב להרזיה''' (slim by design) הוא שמו של ספר ושל גישה להרזיה ולהקניית הרגלי [[תזונה]] טובה באמצעות שינוי הסביבה בה המזון מוגש, לדוגמה שינוי של גודל האריזה, גודל הצלחות, מיקום של ירקות במטבח, הסחות דעת בזמן הארוחה ועוד. את הגישה פיתח פרופ' בריאן וונסינק (Brian Wansink) . לפי וונסינק, רוב ההחלטות של בני אדם בנושא תזונה הן החלטות בלתי-מודעות. גם השכלה תזונתית אינה מסייעת במיוחד בהמנעות מאכילת יתר בשל צלחות גדולות מידי או הסחות דעת. הוא מבקר תוכניות תזונה אחרות אשר מניחות כי על ידי הספקת מידע בלבד או חיזוק כוח הרצון של הצרכנים ניתן לעודד אנשים לצרוך מזון בצורה בריאה, ומצביע על התפקיד של עיצוב של מכירה והגשה של המזון במטבח, במסעדות, בחדרי אוכל בבתי ספר, ובסופרמרקטים בשינוי הדרך בה אנשים צורכים מזון.
וונסינק מתאר מספר רב של ניוסיים שבהם מודגמת ההשפעה של סביבת האוכל על צריכת המזון:
* בחברת גוגל זיהו בעיית השמנה של העובדים, וחשדו כי הגורם הוא נוכחות של חטיפים (סוכריות M&M) בצורה נגישה במטבחים. בניסוי בן שבעה שבועות בסניף בניו יורק של החברה הושמו הסוכריות בצנצנות סגורות מזכוכית אטומה בחלק האחורי של המטבח, בקדמת המטבח הונחו פירות כמו בננות, תפוחים, פיסטורקים ותאנים מיובשות. בממוצע כל עובד אכל בתקופה זו 1550 קלוריות פחות, כמות ממוצעת של 9 חבילות קטנות של M&M
* מחקר של וונסינק משנת 2005 הוא נתן לאנשים לאכול מרק ולחלקם היתה קערה עם צינור נסתר שמילא את קערה. אלו שהיתה להם קערה כזו אכלו 73% יותר מרק מיתר הנסיינים, הם גם העריכו את מספר הקלוריות שצרכו בצורה פחות מדוייקת מנסיינים עם צלחת רגילה. אנשים שאכלו לבד שמו לב שמשהו לא בסדר, אבל כאשר היו בקבוצות של ארבע אנשים ודיברו על נושאים שונים לא שמו לב. המסקנה של וונסינק היא שאכילה, צפייה בטלוויזיה, קריאה או הסחות דעת אחרות בזמן הארוחה יכולה להשפיע על כמות המזון שאנו צורכים.
* ב-2011 הוא הזמין נסיינים לאולם קולנוע לצפות בפורומאים לסרטים במשך 15 דקות. לחלקם ניתנו קערות גדולות ולחלקם קערות בינוניות. לחלק מהנסיינים ניתן פופקורן טרי ולאחרים פופקורן בן 5 ימים. הניינים עם הפופקורן הלא טרי אמרו שטעמו מעופש ונורא אבל מתוכם, אלו עם הדליים הגדולים אכלו כמות גדולה ב-34% ביחס לאחרים. בדליי הפופקרן הטרי ההשפעה היתה גדולה יותר - עליה של 45% בכמות שנצרכה. הנסיינים עצמם הכחישו שיש לדבר השפעה - 77% מהנשאלים מבין הדליים הגדולים אמרו שהיו אוכלים אותה כמות אם היו מקבלים דלי קטן יותר. לטענת וונסינק הדבר לא נובע רק מרצון לרוקן את הדלי אלא גם מהשפעת גודל הכלי על המוח כמה שנתפס כמנה "נורמלית".ווסניק שואל - מדוע אנחנו אוכלים יותר מידי אפילו כאשר מדובר באוכל שאנחנו לא אוהבים במיוחד? התשובה שלו היא שזה לא טבעי לבני אדם לעצור אחרי כל ביס ולחשוב האם אנחנו באמת שבעים.
* בשנת 2003 וונסניק אירח 85 מומחי תזונה באירוע שבו הוגש גלידה ונתן להם שאלונים למילוי. המומחים קיבלו קערות קטנות או גדולות וכפות קטנות או גדולות. מי שקיבלו קערות גדולות יותר לקחו לעצמם כמות גדולה ב 31%, ומי שקיבלו כפות גדולות יותר לקחו 14.5% יותר גלידה. לפי ווסניק אנשים מסתכלים כמה כפות הם לקחו לא משנה מה גודל הכף עצמה גדולה.
* בשנת 1996 וונסינק נתן לאנשים סוכריות באחת משתי צורות אריזה - בחבילה גדולה שבה 440 קלוריות או 4 חבילות קטנות של 110 קלוריות כל אחת. 70% מהאנשים אכלו פחות כאשר היה מדובר באריזות קטנות. שליש מתוך הנייסינים ציינו כי הם מוכנים לשלם 20% יותר על אריזה שתסייע להם לאכול פחות. מאוחר יותר אימצו זאת תאגידי מזון כדי להגדיל את המכירות שלהם. לטענת וונסינק דבר זה מצליח יותר אצל אנשים עם עודף משקל ששמים יותר לב לרמזים סביבתיים הקשורים לאוכל. עם זאת עבור שליש מהאנשים חבילות קטנות לא גורמות לאכול פחות ולפעמים אפיל לאכול יותר.
* משתנים כמו גודל הצלחת, צבע צלחת דומה לצבע המזון, גוונים רבים יותר של מזון בצלחת, מגוון גדול יותר של מזונות על השולחן, הטענת המזון בשולחן הארוחה במקום במטבח - כל אלה מגבירים את צריכת המזון.
* אנשים במסעדה שישבו בתא פרטי היו בעלי סיכוי ב-73% להזמין קינוח, סועדים שישבו ליד החלון נטו יותר להזמין סלטים.
* מזכירות שקיבלו פרס לעבודה - נשיקות של הרשי במשך חודש. בממוצע משתתפת אכלה 9 ממתקים ביום, או 225 קלוריות. אם הרחיקו את הקערות למרחק 2 מטרים צריכת הקלוריות ירדה ב-125 קלוריות. הדבר לא נבע מקושי גדול ללכת 2 מטרים אלה מכך שהליכה כזו עוררה מודעות לשאלה האם באמת צריך את הממתק. לפי ווסינק יש חשיבות גדולה לזמינות של מזון בריא או מזיק. אנשים ששמים פירות על השיש במטבח שוקלים 3.6 ק"ג פחות משכניהם במוצע. נשים שעל השיש שלהן מונחת קופסת קורנפלקס שקלו 9.5% יותר משכינהן ומי ששמו חבריות צ'יפס או עוגיות שקלו 4.5 ק"ג יותר. מטבח מבולגן תורם לאכילת כמות גדולה יותר של 44% ביחס למטבח מסודר, אבל ראיות לאוכל שאכלנו כמו כלים מלוכלים מסייעים להקטנת האכילה.
* עיצוב של מסעדות "אכול כפי יכולתך" משפיע על כמות המזון שאוכלים - אם הצרכנים רואים את כל המנות לפני שהם מתחילים להטעין, אם הם יושבים במקום שבו לא רואים את המזון
* כוסות צרות יותר מסייעות להקטנת כמות האלכוהול ששותים ב 12%
לטענת וונסינק, כדי לשים לב מה אנחנו אוכלים עלינו להשקיע בדבר מחשבה, וזה גובה מחיר נפשי , שאותו רוב האנשים מעיפים לא לשלם - זה לא מעניין ויכול לגרום לרגשות אשם, אנשים מעדיפים לבצע פעילויות יותר נחמדות בזמן האוכל. את הקושי שלנו להעריך כמה אנחנו אוכלים הוא מכנה mindless margin - אכילה לא מודעת שיכולה להעלות את צריכת המזון ב 20% . אדם שמעלה את צריכת הקלוריות ב 100 קלוריות ביום יוסף למשקל שלו 5 ק"ג בשנה.
ווסניק מבקר את רוב החינוך לתזונה :" גם כיום, עם כל מה שלמדנו, 85% מהמחקר עוסק בחינוך לתזונה" כאילו שאם נצליח לחנך אנשים טוב יותר, הם יבחרו טוב יותר" בשנת 2012 הוא כתב בסקירת ספרות: "מיזמים מסורתיים בתחום בריאות הציבור מתמקידם באספקת מידע תזונתי מבוסס מדעית ומעודדים אנשים לשנות את הרגלי התזונה שלהם באופן דידקט, ולפעמים מוסרני...הגישה שלי מזהה שהשמנה אינה חולשה מוסרית, אלא תגובה נורמלית לסביבה משתנה, ושכוח רצון הוא משאב מוגבל ולפעמים לא קיים, ומתמקדת פחות בשכנוע ויותר בהתערבות התנהגותית ושדוחפת צרכנים להחליט החלטות קצת יותר טובות, אבל חוזרות ונשנות בתחום האוכל, בלי לחשבו על זה בכלל".
==ראו גם==
* [[אומת המזון המהיר]]
* [[מיתון תנועה]] - דרך להקטנת תאונות דרכים על ידי עיצוב הרחוב.
* [[הקטנת פשיעה על ידי עיצוב עירוני]]
* [[האמת על באמת]]
{{רפואה מונעת}}
==קישורים חיצוניים==
* [http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2526790 לא תאמינו בגלל איזה שטויות אנחנו זוללים יותר] נעמי דרום, מוסף הארץ, 31.12.2014
* [http://www.amazon.com/Slim-Design-Mindless-Solutions-Everyday/dp/0062136526 Slim by Design: Mindless Eating Solutions for Everyday Life ] הספר באתר אמזון
[[קטגוריה:בריאות]]
[[קטגוריה:תזונה]]
[[קטגוריה:עיצוב]]
[[קטגוריה:תרבות הצריכה]]
וונסינק מתאר מספר רב של ניוסיים שבהם מודגמת ההשפעה של סביבת האוכל על צריכת המזון:
* בחברת גוגל זיהו בעיית השמנה של העובדים, וחשדו כי הגורם הוא נוכחות של חטיפים (סוכריות M&M) בצורה נגישה במטבחים. בניסוי בן שבעה שבועות בסניף בניו יורק של החברה הושמו הסוכריות בצנצנות סגורות מזכוכית אטומה בחלק האחורי של המטבח, בקדמת המטבח הונחו פירות כמו בננות, תפוחים, פיסטורקים ותאנים מיובשות. בממוצע כל עובד אכל בתקופה זו 1550 קלוריות פחות, כמות ממוצעת של 9 חבילות קטנות של M&M
* מחקר של וונסינק משנת 2005 הוא נתן לאנשים לאכול מרק ולחלקם היתה קערה עם צינור נסתר שמילא את קערה. אלו שהיתה להם קערה כזו אכלו 73% יותר מרק מיתר הנסיינים, הם גם העריכו את מספר הקלוריות שצרכו בצורה פחות מדוייקת מנסיינים עם צלחת רגילה. אנשים שאכלו לבד שמו לב שמשהו לא בסדר, אבל כאשר היו בקבוצות של ארבע אנשים ודיברו על נושאים שונים לא שמו לב. המסקנה של וונסינק היא שאכילה, צפייה בטלוויזיה, קריאה או הסחות דעת אחרות בזמן הארוחה יכולה להשפיע על כמות המזון שאנו צורכים.
* ב-2011 הוא הזמין נסיינים לאולם קולנוע לצפות בפורומאים לסרטים במשך 15 דקות. לחלקם ניתנו קערות גדולות ולחלקם קערות בינוניות. לחלק מהנסיינים ניתן פופקורן טרי ולאחרים פופקורן בן 5 ימים. הניינים עם הפופקורן הלא טרי אמרו שטעמו מעופש ונורא אבל מתוכם, אלו עם הדליים הגדולים אכלו כמות גדולה ב-34% ביחס לאחרים. בדליי הפופקרן הטרי ההשפעה היתה גדולה יותר - עליה של 45% בכמות שנצרכה. הנסיינים עצמם הכחישו שיש לדבר השפעה - 77% מהנשאלים מבין הדליים הגדולים אמרו שהיו אוכלים אותה כמות אם היו מקבלים דלי קטן יותר. לטענת וונסינק הדבר לא נובע רק מרצון לרוקן את הדלי אלא גם מהשפעת גודל הכלי על המוח כמה שנתפס כמנה "נורמלית".ווסניק שואל - מדוע אנחנו אוכלים יותר מידי אפילו כאשר מדובר באוכל שאנחנו לא אוהבים במיוחד? התשובה שלו היא שזה לא טבעי לבני אדם לעצור אחרי כל ביס ולחשוב האם אנחנו באמת שבעים.
* בשנת 2003 וונסניק אירח 85 מומחי תזונה באירוע שבו הוגש גלידה ונתן להם שאלונים למילוי. המומחים קיבלו קערות קטנות או גדולות וכפות קטנות או גדולות. מי שקיבלו קערות גדולות יותר לקחו לעצמם כמות גדולה ב 31%, ומי שקיבלו כפות גדולות יותר לקחו 14.5% יותר גלידה. לפי ווסניק אנשים מסתכלים כמה כפות הם לקחו לא משנה מה גודל הכף עצמה גדולה.
* בשנת 1996 וונסינק נתן לאנשים סוכריות באחת משתי צורות אריזה - בחבילה גדולה שבה 440 קלוריות או 4 חבילות קטנות של 110 קלוריות כל אחת. 70% מהאנשים אכלו פחות כאשר היה מדובר באריזות קטנות. שליש מתוך הנייסינים ציינו כי הם מוכנים לשלם 20% יותר על אריזה שתסייע להם לאכול פחות. מאוחר יותר אימצו זאת תאגידי מזון כדי להגדיל את המכירות שלהם. לטענת וונסינק דבר זה מצליח יותר אצל אנשים עם עודף משקל ששמים יותר לב לרמזים סביבתיים הקשורים לאוכל. עם זאת עבור שליש מהאנשים חבילות קטנות לא גורמות לאכול פחות ולפעמים אפיל לאכול יותר.
* משתנים כמו גודל הצלחת, צבע צלחת דומה לצבע המזון, גוונים רבים יותר של מזון בצלחת, מגוון גדול יותר של מזונות על השולחן, הטענת המזון בשולחן הארוחה במקום במטבח - כל אלה מגבירים את צריכת המזון.
* אנשים במסעדה שישבו בתא פרטי היו בעלי סיכוי ב-73% להזמין קינוח, סועדים שישבו ליד החלון נטו יותר להזמין סלטים.
* מזכירות שקיבלו פרס לעבודה - נשיקות של הרשי במשך חודש. בממוצע משתתפת אכלה 9 ממתקים ביום, או 225 קלוריות. אם הרחיקו את הקערות למרחק 2 מטרים צריכת הקלוריות ירדה ב-125 קלוריות. הדבר לא נבע מקושי גדול ללכת 2 מטרים אלה מכך שהליכה כזו עוררה מודעות לשאלה האם באמת צריך את הממתק. לפי ווסינק יש חשיבות גדולה לזמינות של מזון בריא או מזיק. אנשים ששמים פירות על השיש במטבח שוקלים 3.6 ק"ג פחות משכניהם במוצע. נשים שעל השיש שלהן מונחת קופסת קורנפלקס שקלו 9.5% יותר משכינהן ומי ששמו חבריות צ'יפס או עוגיות שקלו 4.5 ק"ג יותר. מטבח מבולגן תורם לאכילת כמות גדולה יותר של 44% ביחס למטבח מסודר, אבל ראיות לאוכל שאכלנו כמו כלים מלוכלים מסייעים להקטנת האכילה.
* עיצוב של מסעדות "אכול כפי יכולתך" משפיע על כמות המזון שאוכלים - אם הצרכנים רואים את כל המנות לפני שהם מתחילים להטעין, אם הם יושבים במקום שבו לא רואים את המזון
* כוסות צרות יותר מסייעות להקטנת כמות האלכוהול ששותים ב 12%
לטענת וונסינק, כדי לשים לב מה אנחנו אוכלים עלינו להשקיע בדבר מחשבה, וזה גובה מחיר נפשי , שאותו רוב האנשים מעיפים לא לשלם - זה לא מעניין ויכול לגרום לרגשות אשם, אנשים מעדיפים לבצע פעילויות יותר נחמדות בזמן האוכל. את הקושי שלנו להעריך כמה אנחנו אוכלים הוא מכנה mindless margin - אכילה לא מודעת שיכולה להעלות את צריכת המזון ב 20% . אדם שמעלה את צריכת הקלוריות ב 100 קלוריות ביום יוסף למשקל שלו 5 ק"ג בשנה.
ווסניק מבקר את רוב החינוך לתזונה :" גם כיום, עם כל מה שלמדנו, 85% מהמחקר עוסק בחינוך לתזונה" כאילו שאם נצליח לחנך אנשים טוב יותר, הם יבחרו טוב יותר" בשנת 2012 הוא כתב בסקירת ספרות: "מיזמים מסורתיים בתחום בריאות הציבור מתמקידם באספקת מידע תזונתי מבוסס מדעית ומעודדים אנשים לשנות את הרגלי התזונה שלהם באופן דידקט, ולפעמים מוסרני...הגישה שלי מזהה שהשמנה אינה חולשה מוסרית, אלא תגובה נורמלית לסביבה משתנה, ושכוח רצון הוא משאב מוגבל ולפעמים לא קיים, ומתמקדת פחות בשכנוע ויותר בהתערבות התנהגותית ושדוחפת צרכנים להחליט החלטות קצת יותר טובות, אבל חוזרות ונשנות בתחום האוכל, בלי לחשבו על זה בכלל".
==ראו גם==
* [[אומת המזון המהיר]]
* [[מיתון תנועה]] - דרך להקטנת תאונות דרכים על ידי עיצוב הרחוב.
* [[הקטנת פשיעה על ידי עיצוב עירוני]]
* [[האמת על באמת]]
{{רפואה מונעת}}
==קישורים חיצוניים==
* [http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2526790 לא תאמינו בגלל איזה שטויות אנחנו זוללים יותר] נעמי דרום, מוסף הארץ, 31.12.2014
* [http://www.amazon.com/Slim-Design-Mindless-Solutions-Everyday/dp/0062136526 Slim by Design: Mindless Eating Solutions for Everyday Life ] הספר באתר אמזון
[[קטגוריה:בריאות]]
[[קטגוריה:תזונה]]
[[קטגוריה:עיצוב]]
[[קטגוריה:תרבות הצריכה]]