47,332
עריכות
שינויים
יצירת דף עם התוכן "'''תאוריית העדפה הנגלית''' (Revealed preference theory) שהוצגע לראשונה על ידי הכלכלן האמריקאי פול סמוא..."
'''תאוריית העדפה הנגלית''' (Revealed preference theory) שהוצגע לראשונה על ידי הכלכלן האמריקאי [[פול סמואלסון]] היא מתודה לניתוח תאורטי של בחירות של צרכנים בין מוצרים שונים. התאוריה משמשת [[כלכלה נאו-קלאסית|כלכלנים נאו-קלאסיים]] לשם השוואת סוגי מדיניות שונה (כמו [[מיסוי]]) על התנהגות הצרכן באמצעות מודלים מתמטיים. מודלים אלה מניחים כי יש מבנה מסויים של העדפות של הצרכנים על מוצרים, וכי ניתן לחשוף את העדפות הללו על-פי הרגלי הקניות של הצרכנים.
תאוריית העדפה הנגלית נוצרה משום ש[[בתאוריה הנאו-קלאסית]], תאוריית הביקוש של הצרכנים, מבוססת על התאוריה של [[תועלת שולית פוחתת]] - diminishing marginal rate of substitution (MRS(. תאוריית התועלת השולית הפוחתת מתחלופה בין מוצרים מבוססת על ההנחה כי צרכנים מבצעים החלטות צריכה במטרה למקסם את ה"תועלת" שלהם. בעוד שבאותו זמן, מיקסום של התועלת לא היתה הנחה שנמצאה במחלוקת, לא ניתן היה למודד את אותה "פונקציית תועלת". תאוריית העדפה הנגלית היתה דרך לנסות ליישב תאוריית ביקוש על ידי הגדרת פוקנציית תועלת על ידי בחינת התנהגוית.
==ביקורת==
הכלכלן האוסרטלי [[סטיב קין]] תוקף את התאוריה ממספר כיוונים. קין מציין כי ניסויים שנעשו כדי לנסות לאמת את התאוריה עם נסיינים אנושיים הסתיימו בכשלון. כדי לאפשר את נכונות התאוריה יש צורך בסוג של "טשטוש" שבהם העדפות של הצרכנים לאורך עקומות האדישות הן מעט רנדמליות. אלא שסוג כזה של טשטוש יוצר מצב שבו יכולת הנבוי של התאוריה נמוכה מאד ואין הבדל בינה לבין ניבוי רנדמולי. מכאן ניתן לקפוץ למסקנה כי הצרכנים "אינם ראציונלים". קין תוקף מסקנה זו וטוען שהצרכנים הם רצאיונלים, אבל יש בעיה בתאוריה עצמה שמניחה בצורה משתמעת הנחות לא הגיוניות על סיבוכיות החישוב.
התאוריה מניחה במפורש הנחות כמו [[ראציונליות]] של הצרכנים, אבל היא מניחה בצורה משתמעת גם כוח חישוב אינסופי. קין טוען כי דבר זה גורם לתאוריה להיות "מודל צעצוע" שמתאים ל-2 מוצרים, אבל נסיון להרחיב אותו לחיים האמיתיים נכשל.
קין מציין כי התאוריה מוצגת כמעט תמיד כהשוואה בין שני מוצרים אבל לא יותר. לרוב לא מוצגים הגרפים של התאוריה עם ערכים בדידים , כמו "0,1,2,3,4,5 בננות" מול "0,1,2,3,4 תפוזים". כאשר מבצעים דבר כזה רואים שצרכן שרוצה לבצע השוואה של סלים אלה צריך לבחור בין 4*5=20 אפשרויות של סלים לדוגמה הסל "0 תפוזים, ו3 בננות בכך וכך שקלים" מול "2 תפוזים, ו-1 בננות בכך וכך שקלים". וכך השוואה בין 20 סלים שונים. אם רוצים להשוות עם עוד מוצר - לדוגמה אפשרות לקנות בין 0-5 תפוחים, נקבל כבר 100 אפשרויות של סלים שונים שצריך להשוות בינהם. הבעיה היא שמדובר בבעיה חישובית שגדלה [[גידול מעריכי|באופן מעריכי]] - הוספה של עוד מוצר לסל שאולי נרצה לקנות, בכמות אפשרית של n פריטים, גורמת להכפלת מספר הסלים האפשריים ב-n.
קין שואל מה יקרא לצרכן שיכנס למכולת קטנה שיש בה 100 סוגי מוצרים שונים, וירצה רק לבחור אם לקנות כמות של 1 פריט מכל אחד מסוגי המוצרים, או לקנות 0. כך שאת הקנייה שלו ניתן לתאר כווקטור של אפסים ואחדים (אפס בננה, 1 אגס, אפס סבון, 1 תפוח, אחד לחם וכו'). כמות הסלים שצריך לשקול גדלה באופן מעריכי של 2 , כך שעם 100 מוצרים הצרכן צריך לבצע השוואה של 2 בחזקת 100 אפשרויות שונות. מספר זה הוא 1.2676506 כפול 10 בחזקת 30. כלומר בערך 1,267,650,600,000,000,000,000,000,000,000 אבל מספר זה גדול מגילו של הייקום בשניות (4.09968 × כפול 10 בחזקת 17). ברור לכן שצרכנים אינם מבצעים השוואה כזו של סלים ולכן אינם יכולים לבצע "מיקסום" של התועלת שלהם כמו שהתאוריה מניחה שהם מבצעים.
סוג כזה של בעיה נקרא בתורת הסיבוכיות (במתמטמיקה ומדעי המחשב) "בעיה בלתי יעילה" (או בעייה "NP קשה" ) שלא ניתן לפתור אותה בזמן סביר. דוגמה קלאסית לסוג כזה של בעיה היא "בעיית הסוכן הנוסע" שבה סוכן נוסע מתבקש למצוא את המרחק המינימלי במסלול בין מספר ערים. בעיות כאלה מחייבות סוגים של ניחושים וקיצורי דרך כדי לפתור אותן. סוגים כאלה של קיצורים עושים גם צרכנים אמיתיים. דוגמה ל"קיצור דרך" הוא הירריכה - יש מוצרים שחייבים לקנות ויש כאלה פחות הכרחיים. קיצור דרך נוסף אחר הוא הרגלים , קיצור דרך נוסף הוא השוואה רק בתוך קטגוריות לדוגמה לא משווים בין כל סוגי המוצרים בסופר (יש בין 10,000 מוצרים לבין 100,000 מוצרים) אלא רק השוואה בין סוגי פירות שונים.
==קישורים חיצוניים==
* [http://en.wikipedia.org/wiki/Revealed_preference תאוריית העדפה הנגלית] בויקיפדיה האנגלית
[[קטגוריה:כלכלה נאו קלאסית]]
[[קטגוריה:מיקרו-כלכלה]]
תאוריית העדפה הנגלית נוצרה משום ש[[בתאוריה הנאו-קלאסית]], תאוריית הביקוש של הצרכנים, מבוססת על התאוריה של [[תועלת שולית פוחתת]] - diminishing marginal rate of substitution (MRS(. תאוריית התועלת השולית הפוחתת מתחלופה בין מוצרים מבוססת על ההנחה כי צרכנים מבצעים החלטות צריכה במטרה למקסם את ה"תועלת" שלהם. בעוד שבאותו זמן, מיקסום של התועלת לא היתה הנחה שנמצאה במחלוקת, לא ניתן היה למודד את אותה "פונקציית תועלת". תאוריית העדפה הנגלית היתה דרך לנסות ליישב תאוריית ביקוש על ידי הגדרת פוקנציית תועלת על ידי בחינת התנהגוית.
==ביקורת==
הכלכלן האוסרטלי [[סטיב קין]] תוקף את התאוריה ממספר כיוונים. קין מציין כי ניסויים שנעשו כדי לנסות לאמת את התאוריה עם נסיינים אנושיים הסתיימו בכשלון. כדי לאפשר את נכונות התאוריה יש צורך בסוג של "טשטוש" שבהם העדפות של הצרכנים לאורך עקומות האדישות הן מעט רנדמליות. אלא שסוג כזה של טשטוש יוצר מצב שבו יכולת הנבוי של התאוריה נמוכה מאד ואין הבדל בינה לבין ניבוי רנדמולי. מכאן ניתן לקפוץ למסקנה כי הצרכנים "אינם ראציונלים". קין תוקף מסקנה זו וטוען שהצרכנים הם רצאיונלים, אבל יש בעיה בתאוריה עצמה שמניחה בצורה משתמעת הנחות לא הגיוניות על סיבוכיות החישוב.
התאוריה מניחה במפורש הנחות כמו [[ראציונליות]] של הצרכנים, אבל היא מניחה בצורה משתמעת גם כוח חישוב אינסופי. קין טוען כי דבר זה גורם לתאוריה להיות "מודל צעצוע" שמתאים ל-2 מוצרים, אבל נסיון להרחיב אותו לחיים האמיתיים נכשל.
קין מציין כי התאוריה מוצגת כמעט תמיד כהשוואה בין שני מוצרים אבל לא יותר. לרוב לא מוצגים הגרפים של התאוריה עם ערכים בדידים , כמו "0,1,2,3,4,5 בננות" מול "0,1,2,3,4 תפוזים". כאשר מבצעים דבר כזה רואים שצרכן שרוצה לבצע השוואה של סלים אלה צריך לבחור בין 4*5=20 אפשרויות של סלים לדוגמה הסל "0 תפוזים, ו3 בננות בכך וכך שקלים" מול "2 תפוזים, ו-1 בננות בכך וכך שקלים". וכך השוואה בין 20 סלים שונים. אם רוצים להשוות עם עוד מוצר - לדוגמה אפשרות לקנות בין 0-5 תפוחים, נקבל כבר 100 אפשרויות של סלים שונים שצריך להשוות בינהם. הבעיה היא שמדובר בבעיה חישובית שגדלה [[גידול מעריכי|באופן מעריכי]] - הוספה של עוד מוצר לסל שאולי נרצה לקנות, בכמות אפשרית של n פריטים, גורמת להכפלת מספר הסלים האפשריים ב-n.
קין שואל מה יקרא לצרכן שיכנס למכולת קטנה שיש בה 100 סוגי מוצרים שונים, וירצה רק לבחור אם לקנות כמות של 1 פריט מכל אחד מסוגי המוצרים, או לקנות 0. כך שאת הקנייה שלו ניתן לתאר כווקטור של אפסים ואחדים (אפס בננה, 1 אגס, אפס סבון, 1 תפוח, אחד לחם וכו'). כמות הסלים שצריך לשקול גדלה באופן מעריכי של 2 , כך שעם 100 מוצרים הצרכן צריך לבצע השוואה של 2 בחזקת 100 אפשרויות שונות. מספר זה הוא 1.2676506 כפול 10 בחזקת 30. כלומר בערך 1,267,650,600,000,000,000,000,000,000,000 אבל מספר זה גדול מגילו של הייקום בשניות (4.09968 × כפול 10 בחזקת 17). ברור לכן שצרכנים אינם מבצעים השוואה כזו של סלים ולכן אינם יכולים לבצע "מיקסום" של התועלת שלהם כמו שהתאוריה מניחה שהם מבצעים.
סוג כזה של בעיה נקרא בתורת הסיבוכיות (במתמטמיקה ומדעי המחשב) "בעיה בלתי יעילה" (או בעייה "NP קשה" ) שלא ניתן לפתור אותה בזמן סביר. דוגמה קלאסית לסוג כזה של בעיה היא "בעיית הסוכן הנוסע" שבה סוכן נוסע מתבקש למצוא את המרחק המינימלי במסלול בין מספר ערים. בעיות כאלה מחייבות סוגים של ניחושים וקיצורי דרך כדי לפתור אותן. סוגים כאלה של קיצורים עושים גם צרכנים אמיתיים. דוגמה ל"קיצור דרך" הוא הירריכה - יש מוצרים שחייבים לקנות ויש כאלה פחות הכרחיים. קיצור דרך נוסף אחר הוא הרגלים , קיצור דרך נוסף הוא השוואה רק בתוך קטגוריות לדוגמה לא משווים בין כל סוגי המוצרים בסופר (יש בין 10,000 מוצרים לבין 100,000 מוצרים) אלא רק השוואה בין סוגי פירות שונים.
==קישורים חיצוניים==
* [http://en.wikipedia.org/wiki/Revealed_preference תאוריית העדפה הנגלית] בויקיפדיה האנגלית
[[קטגוריה:כלכלה נאו קלאסית]]
[[קטגוריה:מיקרו-כלכלה]]