שינויים

'''מחלת השפע''' (Affluenza  אפלונאזה) הוא סרט תעודה משנת 1997 אודות [[תרבות הצריכה]] והשלכותיה, ואודות [[פשטות מרצון]] והתנגדות לתרבות הצריכה.  

'''מחלת השפע''' (Affluenza  אפלונאזה) הוא סרט תעודה משנת 1997 אודות [[תרבות הצריכה]] בארצות הברית, והשלכותיה. ואודות [[פשטות מרצון]] והתנגדות לתרבות הצריכה. הסרט הופק על ידי nantinal public radio בהנחייתו של סקוט סיימון (Scott Simon).   

הסרט הופק על ידי nantinal public radio בהנחייתו של סקוט סיימון.

{{ציטוט|תוכן=מצב לא שמח של עומס יתר, חוב, מתח נפשי ופסולת הנובע מרדיפה בלתי פוסקת אחר "עוד"}}

מחלת השפע מוגדרת על ידי הסרט כ:

אנשים אומרים לסקרי דעת קהל, לפסיכולוגים ולאנשי סיוע נפשי וקהילתי כי הם מרגישים ריקנות פנימית, למרות או בגלל כל המוצרים שמקיפים אותם. הסרט מתאר את המנגונים שגורמים לאנשים לצרוך עוד ועוד מוצרים - [[פרסום|חשיפה לפרסומות רבות]] ולאמצעי שיווק אחרים ושיווק מוגזם של [[אשראי]] זול ועידוד חברתי מצד [[חברות האשראי]] ויצרנים לקנות עוד ועוד כעת ולשלם אחר כך.

מצב לא שמח של עומס יתר, חוב, מתח נפשי ופסלות הנובעת מרדיפה בלתי פוסקת אחר "עוד"

אנשים אומרים לסקרי דעת קהל, לפסיכולוגים ולאנשי סיוע נפשי וקהילתי כי הם מרגישים ריקנות פנימית, למרות או בגלל כל המוצרים שמקיפים אותם.  

הסרט מסביר גם ההשפעות החברתיות ו[[השפעה סביבתית|הסביבתיות]] של תרבות הצריכה - [[זיהום]] [[כריתת יערות]] והרס של [[משאבים מתחדשים]] שמוסווה מהציבור ומוצג על ידי הפרסומות כדבר כיפי ומהנה.  

הסרט מביא את המנגונים שגורמים לאנשים לצרוך עוד ועוד מוצרים - פרסומות רבות וכן מתן של [[אשראי]] זול ועידוד חברתי מצד חברות האשראי ויצרנים לקנות עוד ועוד כעת ולשלם אחר כך.  

היבטים נוספים של תרבות הצריכה לפי הסרט הם עידוד של [[אלימות]] ו[[אנוכיות]] והרס התא המשפחתי בגלל מתחים  נפשיים הקשורים למצוקה כספית. הסרט מביא גם דוגמאות לפעולות נגד תרבות הצריכה על ידי אזרחים וארגונים - הפעילות של [[אדבסטרס]] להעלאת מודעות לתרבות הצריכה על ידי אמצעים אומנותיים, [[יום ללא קניות]], [[פשטות מרצון]], [[תרבות קהילתית]] ועוד.  

==ירידה ברמות האושר משנות ה-50 ==

 

==חוסר נחת גובר מאז שנות ה-50==

[[קובץ:Affluenza2.png|מתוך הסרט - פרסומת למכונית בשנות ה-50|ממוזער|350px]]

[[קובץ:Affluenza2.png|מתוך הסרט - פרסומת למכונית בשנות ה-50|ממוזער|350px]]

הסרט מציג פרסומות משנות ה-50 שמציגות הבטחה לחברה אידאלית שיש בה שפע של מוצרי נוחות כמו טלוויזיה, בריכה פרטית, מכונית פרטית, ומוצרי חשמל חדישים במטבח. האווירה בפרסומות היא של חיי משפחה וקהילה תוססים ושל שפע חומרי.  

הסרט מציג פרסומות משנות ה-50 שמציגות הבטחה לחברה אידאלית שיש בה שפע של מוצרי נוחות כמו טלוויזיה, בריכה פרטית, מכונית פרטית, ומוצרי חשמל חדישים במטבח. האווירה בפרסומות היא של חיי משפחה וקהילה תוססים ושל שפע חומרי.  

הסרט מביא טענה כי אנשים מרגישים שאין להם מספיק מקום לאכסן את החפצים שלהם, למרות שבכל עשור הבתים הפכו גדולים יותר ויותר. בשנות ה-50 בית ממוצע היה בעל שטח של 1100 רגל בריבוע, בשנות ה-70 השטח גדל ל-1400 פיט רבועים ובשנות ה-90 הוא גדל ל-2000 פיט רבועים. לפי הסרט, בבתים חדשים רבים ב[[פרבור|פרברים]] יש מוסכים מקורים שיכולים לאכסן 3 מכוניות, בעלי שטח של 900 רגל רבועה, כמעט בגודל של בית שלם בשנות ה-50. החברה בארצות הברית קונה יותר מכוניות שיש בהן אביזרים שהיו בעבר רק במכוניות יוקרה -לדוגמה מזגנים. המכוניות הן גדולות יותר וצורכות יותר דלק. אנשים גם טסים הרבה יותר - אדם ממוצע ב-1992 טס פי 25 מאדם ממוצע בשנות ה-50.  

הסרט מביא טענה כי אנשים מרגישים שאין להם מספיק מקום לאכסן את החפצים שלהם, למרות שבכל עשור הבתים הפכו גדולים יותר ויותר. בשנות ה-50 בית ממוצע היה בעל שטח של 1100 רגל בריבוע, בשנות ה-70 השטח גדל ל-1400 פיט רבועים ובשנות ה-90 הוא גדל ל-2000 פיט רבועים. לפי הסרט, בבתים חדשים רבים ב[[פרבור|פרברים]] יש מוסכים מקורים שיכולים לאכסן 3 מכוניות, בעלי שטח של 900 רגל רבועה, כמעט בגודל של בית שלם בשנות ה-50. החברה בארצות הברית קונה יותר מכוניות שיש בהן אביזרים שהיו בעבר רק במכוניות יוקרה -לדוגמה מזגנים. המכוניות הן גדולות יותר וצורכות יותר דלק. אנשים גם טסים הרבה יותר - אדם ממוצע ב-1992 טס פי 25 מאדם ממוצע בשנות ה-50.  

למרות כל זאת, כאשר שואלים אנשים ב[[סקר שביעות רצון|סקרי שביעות רצון]] מה מצב האושר שלהם, האחוז שאמרו שהם מאושרים מאד היה בשיא בשנת 1957.  

למרות כל זאת, כאשר שואלים אנשים ב[[סקר שביעות רצון|סקרי שביעות רצון]] מה מצב ה[אושר]] שלהם, האחוז שאמרו שהם "מאושרים מאד" היה בשיא בשנת 1957. (הסבר אחד שמזכיר יובל הררי ([[קיצור תולדות האנושות]] כדי להסביר את הירידה באושר הוא שהחברה עברה שינוי, והיבטים כמו [[הון חברתי|קשרים חברתיים]] וזמן פנוי עם חברים והמשפחה ירדו בצורה ניכרת.)

 

 

 

ההשפעות הסביבתיות של תרבות הצריכה הן כפולות. מצד אחד הצריכה המוגברת של מוצרים ושירותים גורמת להגדלת ה[[זיהום]] ולכילוי של [[משבי טבע]], שנוצר במהלך ה[[ייצור]] והצריכה של המוצרים ולאחר שנפטרים מהם כ[[פסולת]]. (היבט שמודגם גם בסרט [[סיפורם של הדברים (סרט)|סיפורם של הדברים]]).  

הסבר אחד שמזכיר יובל הררי כדי לחסביר דבר זה הוא שהחברה עברה שינוי, והיבטים כמו [[הון חברתי|קשרים חברתיים]] וזמן פנוי עם חברים והמשפחה ירדו בצורה ניכרת.

מצד שני תרבות הצריכה עצמה מסתירה מהצרכנים את ההשלכות של הפעולות שלהן, מציגה פעולות שגורמות לזיהום (כמו נסיעה במכונית) כדבר נורמלי, חיובי ואפילו חושני. לפי מחקרים מאוחרים יותר (לדוגמה של [[דן אריאלי]]) ההרחקה הזו בין הפעולות שלנו לבין ההשלכות שלהן תורמת באופן משמועתי לכך שנוח לנו להתעלם מההשלכות של דבר כזה, ולספר לעצמנו שבעצם אנחנו נוהגים בצורה מוסרית.  

==ראו גם==

==ראו גם==

==קישורים חיצוניים==

==קישורים חיצוניים==

* [http://www.youtube.com/watch?v=QkiR_q-thjg הסרט מחלת השפע] ביו-טיוב

* [https://www.youtube.com/watch?v=xlNAJm4FTVY קדימון לסרט מחלת השפע] ביו-טיוב

* [http://en.wikipedia.org/wiki/Affluenza הערך אפלונאזה] בויקיפידה האנגלית

* [http://en.wikipedia.org/wiki/Affluenza הערך אפלונאזה] בויקיפידה האנגלית

* [http://www.pbs.org/kcts/affluenza/ אתר הסרט אפלונזה] באתר PBS

* [http://www.pbs.org/kcts/affluenza/ אתר הסרט אפלונזה] באתר PBS