69
עריכות
שינויים
יצירת דף עם התוכן ""חגיגה" הוא אחד המרכיבים במודל יוזמת הטרנזישן. המודל נוצר כדי לעזור לפעילים להפעיל את ..."
"חגיגה" הוא אחד המרכיבים ב[[מודל יוזמת הטרנזישן]]. המודל נוצר כדי לעזור לפעילים להפעיל את [[יוזמת הטרנזישן]] בקהילתם. המודל מחולק לחמישה שלבים. "חגיגה" הוא אחד המרכיבים בשלב השני "מעמיקים".
===האתגר===
הריצה האינטנסיבית ליצור עולם פחות אינטנסיבי [powered-down world] עלולה להוביל לכך שאנחנו אף פעם לא עוצרים כדי לחגוג את ההישגים שלנו, אפילו לא את הקטנים לכאורה. זה יכול להוביל לכך שכל התהליך יתחיל לאבד את הניצוץ שלו, ובסופו של דבר יוביל להרגשה מעיקה ומתישה.
===פתרון===
אם התהליך אמור להרגיש "יותר כמו מסיבה מאשר צעדת מחאה" (כפי שריצ'רד היינברג מנסח זאת), כולנו צריכים לתפוס בקבוק, להתלבש יפה, ולהיות אסירי תודה, לחגוג לעתים קרובות, לחגוג דברים קטנים וגדולים, ולחגוג תאריכים חשובים.
===תיאור מלא===
אלה מאתנו הפעילים ביוזמת הטרנזישן, וביוזמות קיימות קהילתית, נוטים להיות גרועים מאוד באופן בו אנו חוגגים את מה שהשגנו. לעתים קרובות אנו מרגישים צורך כה גדול לפעול, עד שנדיר שאנו עוצרים כדי לקלוט את כל מה שעשינו. ג'ון קרופט, מומחה לשינוי מונהג-קהילה, פיתח גישה לפיתוח קהילתי בשם "חלימת דרקון". בהתבסס על תצפיותיו ממאות פרויקטים, מודל זה טוען שלפרוייקטים מוצלחים יש ארבעה שלבים:
1. חלום וחזון: בשלב הראשון שואלים: "מה היה קורה אילו...?","איך היה נראה סוג כזה של פרויקט?","האם זה נשמע כמו רעיון טוב?","האם אתם יכולים לדמיין את העיר שלנו עם...?", וכן הלאה; מבט נועז אל העתיד.
2. תכנון: כאן הפרוייקט עובר מרעיונות למעשים. בשלב הזה יש שאלות כגון: "איך אנחנו גורמים לזה לקרות?", "מי עומד לעצב אותו?", "כמה אנשים בקבוצה?", "אילו כישורים חסרים לנו, ואילו יש לנו?", ו"איך נממן את זה?"
3. יישום: בשלב הזה יש לכם כבר חוזים חתומים, אתם מעסיקים עובדים, התקנתם קווי טלפון, והתינוק שלכם מתעורר לחיים. התכנון הפך למציאות. עם הזמן זה הופך להיות כל כך מוכר,עד שאתם שוכחים שזה היה רק חלום לא כל כך מזמן.
4. חגיגה והערכה: בשלב זה הדגש הוא על חגיגת הצלחת הפרויקט, וכן בחינת הכשלונות והקשיים לפני שמתחילים שוב את המעגל. השאלות כאן הן: "האם הפרויקט מימש את הציפיות שלכם?", "אילו שלבים בפרויקט הלכו טוב?", "אילו שלבים היו קשים?", "האם הפרויקט היה כיף?", וכיו"ב.
חגיגה יכולה לעשות הבדל גדול להצלחה של יוזמות טרנזישן ויכולה ללבוש צורות שונות. זה יכול להיות פשוט כמו שאנשים מהפרוייקט שלך יוצאים לארוחת צהריים יחד, או משתתפים בארוחת ערב. אפשר ליצור אירועים גדולים יותר כדי לחגוג נקודות מרכזיות בהתפתחות המיזם שלכם, כגון השקת המיזם, או יום השנה לציון האירוע הראשון שלכם.
ניתן לחגוג את הדברים האלה במגוון דרכים: שירה, ריקוד, יצירה... מגוון רחב של אפשרויות לחגוג מהיכן באתם, מה עשיתם, ולאן אתם הולכים. אחד הדברים המרתקים ביותר שניתן לראות באירועי חגיגות של יוזמות הטרנזישן הוא התפקיד של אוכל בחגיגות, במיוחד עוגות.
אנשים יכולים להכין ולהביא עוגות וממתקים מחלק העולם ממנו הם באים, מעוגות בנבורי באוקספורדשייר לבקלווה מזרח תיכונית או בריגדיירוס ברזילאי. האהבה והיצירתיות שאנשים מכניסים לתוך עוגה חגיגית או מאכלים חגיגיים אחרים ברגעי מפתח ביוזמות המעבר שלהם מרגישים כחלק חשוב וסמלי של האירוע.
===דוגמאות מתוך ניסיונן של יוזמות טרנזישן מהעולם===
באירוע ההשקה של טרנזישן בריקסטון היתה עוגה יוצאת דופן ביותר - ענקית, מקושטת להפליא עם השם של כל יוזמת מעבר שהייתה קיימת באותו זמן בעיר, מצויירת על ציפוי העוגה עם צבעי מאכל. בנוסף היה יהלום ענק במרכז, וזה יצר קישוט יפהפה וטעים לפעילות.
"ההשקה הגדולה" בעיר המעבר קינגסטון הכילה עוגה מקושטת להפליא עם שוקולד ומרציפן, עם שולחן וכיסאות קטנים.
במסיבת יום ההולדת הראשונה של עיר המעבר טוטנס היו שלוש עוגות מדהימות, כל אחת עם שטר "לירה טוטנס" ממרציפן.
בהשקת יוזמת המעבר האח דיפי בווילס, אורחים זכו לא לעוגה אחת אלא תשע, כולן בשורה, עם סיפור המעבר של העיר מתמשך מעל העוגות, סוג של "ציר זמן מעבר" הניתן לאכילה.
יוזמת מעבר קנסל לקילבורן ארגנה את מסיבת הרחוב "ארוחת הצהריים הגדולה".
פסטיבל הפנסים של עיר המעבר למפטר היה אירוע חגיגי גדול עם פנסים שהכינו ילדים מקומיים.
עיר המעבר לייטונסטון ערכה פסטיבל אמונות חורף, חגיגה של אוכל, דתות וקיימות.
ההשקה של "לירת לואיס" בטרנזישן לואיס הכילה מגוון מעורר תאבון ומושך-עין של אוכל מקומי ממסעדה מקומית.
והנוכחים בהשקת טרנזישן טוטינג אכלו אוכל שסופק ע"י מסעדה הודית מקומית. המסר של מרכיב זה הוא שחשוב לחגוג את הקטן כשם שחשוב לחגוג את הגדול, לחגוג לעתים קרובות, ושלעצור כדי לחגוג זה בריא מאוד ליוזמה ולכל המעורבים בה.
===קישורים חיצוניים===
[http://www.transitionnetwork.org/ingredients/deepening/celebrating מקור הטקסט מאתר רשת הטרנזישן העולמית]
===האתגר===
הריצה האינטנסיבית ליצור עולם פחות אינטנסיבי [powered-down world] עלולה להוביל לכך שאנחנו אף פעם לא עוצרים כדי לחגוג את ההישגים שלנו, אפילו לא את הקטנים לכאורה. זה יכול להוביל לכך שכל התהליך יתחיל לאבד את הניצוץ שלו, ובסופו של דבר יוביל להרגשה מעיקה ומתישה.
===פתרון===
אם התהליך אמור להרגיש "יותר כמו מסיבה מאשר צעדת מחאה" (כפי שריצ'רד היינברג מנסח זאת), כולנו צריכים לתפוס בקבוק, להתלבש יפה, ולהיות אסירי תודה, לחגוג לעתים קרובות, לחגוג דברים קטנים וגדולים, ולחגוג תאריכים חשובים.
===תיאור מלא===
אלה מאתנו הפעילים ביוזמת הטרנזישן, וביוזמות קיימות קהילתית, נוטים להיות גרועים מאוד באופן בו אנו חוגגים את מה שהשגנו. לעתים קרובות אנו מרגישים צורך כה גדול לפעול, עד שנדיר שאנו עוצרים כדי לקלוט את כל מה שעשינו. ג'ון קרופט, מומחה לשינוי מונהג-קהילה, פיתח גישה לפיתוח קהילתי בשם "חלימת דרקון". בהתבסס על תצפיותיו ממאות פרויקטים, מודל זה טוען שלפרוייקטים מוצלחים יש ארבעה שלבים:
1. חלום וחזון: בשלב הראשון שואלים: "מה היה קורה אילו...?","איך היה נראה סוג כזה של פרויקט?","האם זה נשמע כמו רעיון טוב?","האם אתם יכולים לדמיין את העיר שלנו עם...?", וכן הלאה; מבט נועז אל העתיד.
2. תכנון: כאן הפרוייקט עובר מרעיונות למעשים. בשלב הזה יש שאלות כגון: "איך אנחנו גורמים לזה לקרות?", "מי עומד לעצב אותו?", "כמה אנשים בקבוצה?", "אילו כישורים חסרים לנו, ואילו יש לנו?", ו"איך נממן את זה?"
3. יישום: בשלב הזה יש לכם כבר חוזים חתומים, אתם מעסיקים עובדים, התקנתם קווי טלפון, והתינוק שלכם מתעורר לחיים. התכנון הפך למציאות. עם הזמן זה הופך להיות כל כך מוכר,עד שאתם שוכחים שזה היה רק חלום לא כל כך מזמן.
4. חגיגה והערכה: בשלב זה הדגש הוא על חגיגת הצלחת הפרויקט, וכן בחינת הכשלונות והקשיים לפני שמתחילים שוב את המעגל. השאלות כאן הן: "האם הפרויקט מימש את הציפיות שלכם?", "אילו שלבים בפרויקט הלכו טוב?", "אילו שלבים היו קשים?", "האם הפרויקט היה כיף?", וכיו"ב.
חגיגה יכולה לעשות הבדל גדול להצלחה של יוזמות טרנזישן ויכולה ללבוש צורות שונות. זה יכול להיות פשוט כמו שאנשים מהפרוייקט שלך יוצאים לארוחת צהריים יחד, או משתתפים בארוחת ערב. אפשר ליצור אירועים גדולים יותר כדי לחגוג נקודות מרכזיות בהתפתחות המיזם שלכם, כגון השקת המיזם, או יום השנה לציון האירוע הראשון שלכם.
ניתן לחגוג את הדברים האלה במגוון דרכים: שירה, ריקוד, יצירה... מגוון רחב של אפשרויות לחגוג מהיכן באתם, מה עשיתם, ולאן אתם הולכים. אחד הדברים המרתקים ביותר שניתן לראות באירועי חגיגות של יוזמות הטרנזישן הוא התפקיד של אוכל בחגיגות, במיוחד עוגות.
אנשים יכולים להכין ולהביא עוגות וממתקים מחלק העולם ממנו הם באים, מעוגות בנבורי באוקספורדשייר לבקלווה מזרח תיכונית או בריגדיירוס ברזילאי. האהבה והיצירתיות שאנשים מכניסים לתוך עוגה חגיגית או מאכלים חגיגיים אחרים ברגעי מפתח ביוזמות המעבר שלהם מרגישים כחלק חשוב וסמלי של האירוע.
===דוגמאות מתוך ניסיונן של יוזמות טרנזישן מהעולם===
באירוע ההשקה של טרנזישן בריקסטון היתה עוגה יוצאת דופן ביותר - ענקית, מקושטת להפליא עם השם של כל יוזמת מעבר שהייתה קיימת באותו זמן בעיר, מצויירת על ציפוי העוגה עם צבעי מאכל. בנוסף היה יהלום ענק במרכז, וזה יצר קישוט יפהפה וטעים לפעילות.
"ההשקה הגדולה" בעיר המעבר קינגסטון הכילה עוגה מקושטת להפליא עם שוקולד ומרציפן, עם שולחן וכיסאות קטנים.
במסיבת יום ההולדת הראשונה של עיר המעבר טוטנס היו שלוש עוגות מדהימות, כל אחת עם שטר "לירה טוטנס" ממרציפן.
בהשקת יוזמת המעבר האח דיפי בווילס, אורחים זכו לא לעוגה אחת אלא תשע, כולן בשורה, עם סיפור המעבר של העיר מתמשך מעל העוגות, סוג של "ציר זמן מעבר" הניתן לאכילה.
יוזמת מעבר קנסל לקילבורן ארגנה את מסיבת הרחוב "ארוחת הצהריים הגדולה".
פסטיבל הפנסים של עיר המעבר למפטר היה אירוע חגיגי גדול עם פנסים שהכינו ילדים מקומיים.
עיר המעבר לייטונסטון ערכה פסטיבל אמונות חורף, חגיגה של אוכל, דתות וקיימות.
ההשקה של "לירת לואיס" בטרנזישן לואיס הכילה מגוון מעורר תאבון ומושך-עין של אוכל מקומי ממסעדה מקומית.
והנוכחים בהשקת טרנזישן טוטינג אכלו אוכל שסופק ע"י מסעדה הודית מקומית. המסר של מרכיב זה הוא שחשוב לחגוג את הקטן כשם שחשוב לחגוג את הגדול, לחגוג לעתים קרובות, ושלעצור כדי לחגוג זה בריא מאוד ליוזמה ולכל המעורבים בה.
===קישורים חיצוניים===
[http://www.transitionnetwork.org/ingredients/deepening/celebrating מקור הטקסט מאתר רשת הטרנזישן העולמית]