47,332
עריכות
שינויים
←השלכות המשפט
על סמך המסקנות של משפט קוז, טענו כלכלנים מ[[אסכולת שיקאגו]] כמו [[מילטון פרדימן]] כי תפקיד הממשלה בהקשר של השפעות חיצוניות ובעיות סביבה אינו לבצע חקיקה נגד השפעות אלה, וגם לא להטיל מיסים שונים כנגד מזהמים כמו [[מס פיגובינאי]] אלא רק לקבוע את זכויות הקניין ולדאוג לאכיפת החוזים שאמורים להתקיים בין הנפגעים מהשפעה חיצונית לבין מי שגורם לה.
על סמך המסקנות של משפט קוז, טענו כלכלנים מ[[אסכולת שיקאגו]] כמו [[מילטון פרדימן]] כי תפקיד הממשלה בהקשר של השפעות חיצוניות ובעיות סביבה אינו לבצע חקיקה נגד השפעות אלה, וגם לא להטיל מיסים שונים כנגד מזהמים כמו [[מס פיגובינאי]] אלא רק לקבוע את זכויות הקניין ולדאוג לאכיפת החוזים שאמורים להתקיים בין הנפגעים מהשפעה חיצונית לבין מי שגורם לה.
טענה זו אינה מקובלת בקרב כלכלנים רבים בגלל שהתנאים לקיום המשפט הם נדירים קיומם המשותף הוא דבר נדיר עוד יותר.
טענה זו אינה מקובלת בקרב כלכלנים רבים בגלל שהתנאים לקיום המשפט הם נדיריםף וקיומם המשותף הוא דבר נדיר עוד יותר.
==ביקורת==
רונלד קוז עצמו הדגיש את הבעיות ביישום תאורמת קוז: עלויות עסקה הן "לרוב גבוהות מאד, מספיק גבוהות בכל מקרה כדי למנוע עסקאות שהיו יכולות להתרחש בעולם שבו מערכת המחירים עובדת ללא עלויות". (קוז, 1960, הפסקה הראשונה של פרק 4). זו אינה ביקורת על התאורמה עצמה, היות והיא מתרחשת רק במצבם שבהם אין עלוית עסקה, תחת זו היא התנגדות ליישום מוגזם של המשפט, והזנחת התנאים לקיומו.
לכן ביקורת מרכזית על משפט קוז הוא שהוא כמעט לעולם לא ישים במציאות הכלכלית, היות ועלויות עסקה בעולם האמיתי הן לרוב לא נמוכות מספיק כדי לאפשר התמקחות יעילה. זו היתה המסקנה של המאמר המקורי של קוז, ובכך הפכה את קוז להיות המבקר הראשון של התאורמה כפתרון מעשי. הכלכלן James Meade טען כי אפילו במקרים קלים יחסית כמו במקרה של הסכם האבקה בין כוורן לבין חלקאי, התמקחות לפי קוז אינה יעילה. David Friedman תוקף דעה זו.
במקרים רבים של השעפות חיצוניות, הצדדים עשויים להיות מפעל גדול אחר מול אלפי שכנים מסביב. במקרים אלה, טוענים המבקרים, לא רק שיש עליה גבוהה מאד של עלויות עסקה, גם המיקוח הופך לקשה בשל תמריצים ל"רכיבה חופשית" ולהגדרות בעתיות של זכויות קניין - בעיה קאלסית של [[מוצר ציבורי]]. ה"מוצר" של נזק מאוויר מזוהם לדוגמה הוא לא יריבי ובלתי ניתן למניעה.
ביקורת שלישית על התאורמה באה מצד עבודתו של המלומד המשפטי Duncan Kennedy שטועים כי ההקצאה הראשונית של זכויות קניין תמיד משפיעה במציאות. דבר זה נובע מכך שמחקרים פסיכולוגיים מראים כי לאחר שיש לך מוצר כלשהו אתה מבקש עליו מחיר גבוה יותר ממה שהיית מוכן לשלם עליו אם הוא לא היה ברשותך.
Steven N. S. Cheung טוען כי [[זכויות קניין]] הם [[מוסד חברתי]] שנועד כדי להקטין עלויות עסקה. הקיום של זכויות קניין מצביע על כך שעלויות עסקה אינן אפס. אם יש עלויות עסקה בגובה אפס, כל מערכת זכויות קניין תסתיים בהקאצת משאבים יעילה וזהה לכולם ולכן אין הנחה של זכויות קניין פרטיות אינה הכרחית. מכאן שהעלויות עסקה אפסיות וזכויות קניין לא יכולות להתקיים יחד.
במאמר משנת 2009, הראו Hahnel וSheeran מספר הנחות מוטעות נפוצות שכאשר מתחשבים בהם מקטינים מאד את היכולת ליישם את התאורמה של קוז בבעיות מדיניות וכלכלה של העולם האמיתי. ראשית, הם מם מציינים כי הפתרון בין מזהם יחיד לבין קורבן יחיד הוא בעצם התמקחות, ולא שוק. ככזה, הוא מתאים לניתוח הנרחב שנעשה על התחום בתורת המשחקים ותורת ההתמקחות. דבר ז מבין למגוון גדול של פתרונות מיקוח, דבר שגורם לכך שלא סביר שדווקא הפתרון היעיל יהיה התוצאה. סביר יותר שמגוון גורמים כמו מבנה ההתמקחות, שיעור ההיוון וגורמים אחרים של כוח מיקוח יחסי יקבעו את התוצאה. אם המיקוח אינו משחק חד פעמי, אזי אפקטים של חזרה יכולים להתרחש, דבר שיכול לעוות את התוצאה ואך להביא לכשלון המיקוח.
היבט נוסף בממאר זה הוא שההנחות בדבר קיום מידע הדרושות כדי ליישם את התאורמה של קוז בצורה נכונה כדי להביא לתוצאה יעילה פארטו, דורשת מידע מלא - כלומר שלשני הצדדי אין מידע פרטי, שהעלויות האמיתיות שלהם הן ידועות לגמרי לא רק לעצמם אלא גם לצד האחר וכי מידע זה הוא גם [[מידע משותף]] (כולם יודעים שכולם יודעים וכך הלאה עד אינסוף). כאשר המצב אינו כזה, פתרונות קוז עלולים להוביל לתוצאות מאד לא יעילות, עקב תמריצים של שני הצדדים לשקר.
אם למזהם יש את זכויות הקניים על הזיהום (צריכים לשלם לו כדי שיפסיק לזהם), יש לו תמריץ להפריז ביתרונות שיש לו כתוצאה מקיום הזיהום. אם הקורבן הוא בעל זכויות הזיהום, הוא בעל תמריץ להפריז בנזקים שנגרמו לו. כתוצאה מכך, תחת מצבים של מידע שאינו מלא , המצב היחיד כמעט שיש במצבים אמיתיים, הפתרון של קוז לא מוביל למצב יעיל. בנוסף, אם מדובר במספר קורבנות, וזכויות הזיהום הן של המזהם, אזי לקורבנות יש תמריץ להעמיד פנים שהם לא נפגעים או להמעיט בערך הנזק שנגרם להם, כדי להנות מ"נסיעה חופשית" עקב קיום של "[[מוצר ציבורי]]" שבו אחרים משלמים עבורם. אם המזהם משלם, לנפגעים יש תמריץ להדגיש את הנזק שנגרם להם ולנפח אותו.
Sheeran וHahnel מדגישים כי בעיות אלה בתאורמה אינם נובעים מ[[כלכלה התנהגותית|נושאים של כלכלה התהנגותית]] כמו [[ראציונליות חסומה]] וכי לא מדובר בעלויות עסקה (אם כי גם בעיות אלה קיימות), ותחת זאת הם מתקיימים תודות לדרישות יסודיות ותאורתיות של משפט קוז (תנאים הכרחיים). שלרוב לא מבינים אותם בצרה נכונה. כשהם לא נמצאים הם מקטינים את הסיכוי של תוצאות בגישות של קוז להגיע לתוצאות יעילות - וגורמות ל"נעילה" של פתרונות לא יעילים. הם מסכמים כי מאד לא סביר שהתנאים הדרושים לשם פתרון קוז יעיל יתקיימו בתנאים של כלכלה מציאותית.
ביקורת אחרת היא שההחלטות על ערך היחסי של הצדדים לא משקף את הערך המציאותי שהצדדים שואפים אליו אלמלא הצדדים השוני מתחילים בנקודות התחלה כלכליות שוות. במציאות סביר שהצדדים יתחילו מנקודות מוצא כלכליות שונות. התוצאה היא שדולר יכול להיות בעל ערך יחסי גבוה יותר עבור הקורבן מאשר למזהם. בנוסף חוק קוז מניח שניתן לכמת כל דבר במונחים כלכליים, כולל לדוגמה חיי אדם, ודבר זה אינו מקובל על כולם.
==ראו גם==
==ראו גם==