שינויים

# [[המהפכה הנאוליתית|המהפכה החקלאית]] שהחלה לפני כ-10,000 שנה, ושבמהלכה [[ביות|בייתו]] בני האדם כמה מיני בעלי חיים וצמחים, התיישבו ביישובי קבע, ואימצו את החקלאות כאורח חייהם המרכזי.

# [[המהפכה הנאוליתית|המהפכה החקלאית]] שהחלה לפני כ-10,000 שנה, ושבמהלכה [[ביות|בייתו]] בני האדם כמה מיני בעלי חיים וצמחים, התיישבו ביישובי קבע, ואימצו את החקלאות כאורח חייהם המרכזי.

# [[המהפכה המדעית]] שהחלה לפני כ-500 שנה, ושבמהלכה פרץ האדם את גבולות הבורות והעצים את כוחו בקצב הולך ומאיץ.

# [[המהפכה המדעית]] שהחלה לפני כ-500 שנה, ושבמהלכה פרץ האדם את גבולות הבורות והעצים את כוחו בקצב הולך ומאיץ.

==התפתחות מיני האדם השונים==

==התפתחות מיני האדם השונים==

עד כמה שאנחנו יודעים, למינים אחרים אין את היכולת הזאת. שימפנזים יכולים לשקר, לדוגמה להשמיע קול הזעקת אריה, כדי ששימפנזה אחר ישמע, יפיל בננה ויאפשר לשימנפזה הראשון לקחת את הבננה. אבל שימנפזים לא יכולים להגיד "תן לי את הבננה, ומקומך בגן העדן יובטח". הם יכולים לדבר על דברים קיימים כמו אריות, בננות, עננים, אבל לא להמציא מהדמיון יישויות שאינן קיימות. יש הומו-ספאינס שמאמינים בזכויות אדם לשימנפנזים, אבל אין שימפנזים כאלה כי אין להם יכולת לדמיין את המושג זכויות אדם.

עד כמה שאנחנו יודעים, למינים אחרים אין את היכולת הזאת. שימפנזים יכולים לשקר, לדוגמה להשמיע קול הזעקת אריה, כדי ששימפנזה אחר ישמע, יפיל בננה ויאפשר לשימנפזה הראשון לקחת את הבננה. אבל שימנפזים לא יכולים להגיד "תן לי את הבננה, ומקומך בגן העדן יובטח". הם יכולים לדבר על דברים קיימים כמו אריות, בננות, עננים, אבל לא להמציא מהדמיון יישויות שאינן קיימות. יש הומו-ספאינס שמאמינים בזכויות אדם לשימנפנזים, אבל אין שימפנזים כאלה כי אין להם יכולת לדמיין את המושג זכויות אדם.

==התזות השונות המוצגות בספר==

===מיתוסים===

תזה מרכזית בספר היא שההיסטוריה החלה לפני 70,000 שנה עם המהפכה הלשונית. לדעתו של הררי המושג [[פרהיסטוריה]] הוא שגוי והוא הומצא על ידי אנשים שרצו להסוות את מוצאו של האדם ולהבדיל את האדם מיתר בעלי החיים. לטענת הררי האדם היה עוד מין מסוים של בעל חיים שלא נבדל מהם מהותית בדבר. עד לפני כ-70,000 שנה, קורותיהם של מיני האדם השונים שייכים לתחום של ביולוגיה ולא פרהיסטוריה. ההיסטוריה החלה לפני כ-70,000 שנה עם הופעתה של תודעה אנושית ייחודית הדומה לתודעתם של אנשים בני ימינו. הופעתה של תודעה מסוג זה החלה להניע דינמיקות תרבותיות מסוג חדש – דינמיקות היסטוריות – ששונות באופן מהותי מהדינמיקות הביולוגיות שאפיינו את מיני האדם עד אז ושמאפיינות עד היום את יתר מיני בעלי החיים.  

הררי מדגים את מושג המיתוס על ידי סיפורו של תאגיד הרכב פז'ו. התאגיד מכיל אומנם, מפעלים, עובדים, מנכ"ל, בעלי מניות והוא מייצר מכונות אבל כל אחד מלה אינם מהוים את מקור כוחו של התאגיד. ניתן להרוס את המכוניות אבל התאגיד לא ינזק מכך. עובדים ניתן להחליף, וכך גם הנהלה, בעלי מניות וכו'. לעומת זאת שופט יכול לחתום על מסמך משפטי ובכך יבוא לקיצו תאגיד פז'ו. התאגיד הוא פיקציה, מוסכמה משפטית שאנשים רבים מאמינים בה וזה יסוד כוחה.  

תזה נוספת מרכזית בספר היא שמאז המהפכה הלשונית חיים בני האדם בתוך "סדר מדומיין". כלומר, כללי מחשבה והתנהגות אשר מבוססים על מושגים הקיימים אך ורק בדמיונם המשותף של בני האדם – [[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]], [[אל]]ים, [[צדק (מוסר)|צדק]], זכויות, [[לאומיות|לאומים]], [[מדינה|מדינות]] וכיוצא בזה. בלי אמונה משותפת בסדר מדומיין כלשהו, לא ניתן לארגן שיתופי פעולה בין מספרים גדולים של בני אדם, מכיוון שלבני אדם אין [[אינסטינקט]]ים ביולוגיים המתאימים לשיתוף פעולה עם מספר כה רב של זרים.

חברה בערבון מוגבל - תאגיד - הוא אחת ההמצאות המשפטיות החשובות, בכך שהוא איפשר לאנשים באירופה לקחת סיכון עסקי. אם בעבר יצרן של כרכרות היה חשוף לתביעות בגלל שייצר כרכרות לא טובות, והיה יכול להפסיד את כל רכושו ואף להגיע לפשיטת רגל, לאחר המצאת התאגיד העסקי לא ניתן לתבוע את המייסד שלו, אלא התביעה היא נגד התאגיד, וקיים מסך בינו לבין הבעלים. מצב זה איפשר לאנשים לקחת סיכונים עסקיים גדולים יותר כאשר לכל היותר התאגיד פושט רגל, אבל הבעלים נשאר עם רכושו.

תזה שלישית שמופיעה בספר היא שהאדם הוא המין הקטלני ביותר שחי אי-פעם על-פני כדור-הארץ. עוד בתקופה שבין המהפכה הלשונית למהפכה החקלאית האדם הכחיד כ-50% מסוגי ה[[יונקים]] היבשתיים הגדולים בכדור הארץ, ומספר רב מאוד של מיני בעלי חיים אחרים. ב[[אוסטרליה]] נכחדו 95% מכל בעלי החיים הגדולים של היבשת וב[[אמריקה]] נכחדו 84 מתוך 107 סוגי יונקים יבשתיים גדולים. גל הכחדה נוסף ליווה את המהפכה החקלאית, אשר בנוסף להכחדת מינים רבים של בעלי חיים, הביאה גם לשעבודם של מספר קטן של מינים לצרכיו וגחמותיו של האדם. [[ביות בעלי חיים|בעלי חיים מבויתים]] אלו נחלו הצלחה [[אבולוציה|אבולוציונית]] מסחררת והתרבו בהמוניהם, אולם מבחינת תנאי חייהם של הפרטים האינדיבידואלים, בעלי חיים מבויתים אלו הם בין היצורים האומללים ביותר שחיו אי פעם על פני כדור הארץ. ההצלחה הגדולה ברמת המין הקולקטיבי כרוכה באומללות גדולה של הפרט.  

המצאת התאגיד ששמו פז'ו היתה תלויה ביכולת של המייסד שלו לספר סיפור. קודם כל לספר את הסיפור הזה לעצמו, ולאחר מכן לספר סיפור דומה במקום "קסום" ושמו משרד עורכי דין. לאחר הטקסים הנכונים, עם הבגדים הנכונים, ועם הנייר המהודר שמכיל את הלחשים המתאימים קם התאגיד. לחשים אלה מובנים לקבוצה ששמה עורכי-דין. בדומה לרופאי אליל או מכשפים גם הם מאמינים במיתוסים של הקבוצה שלהם, ויכולים להתפלפל על דקויות שמובנות רק להם. לא ניתן לספר כל סיפור שרוצים בגלל שיש לוגיקה פנימית ומסורת, כך שאפשר להתווכח אם אל הים יכול להוריד גשם או רק אל הגשם יכול לעשות זאת. בדומה לכך ניתן להתווכח אם תאגידים הם יישויות שיכולות להחזיק בצבאות וליזום מלחמות (בעבר חשבו שכן, היום כבר לא). היום קיים לדוגמה ויכוח משפטי האם תאגידים יכולים להחזיק בפטנטים על הייצור של יצורים-חיים חדשים שנוצרו ב[[הנדסה גנטית]].

תזה רביעית בספר היא שלהיסטוריה יש כיוון. היא נעה בהדרגה ממצב בו קיים בכדור הארץ מספר רב מאוד של תרבויות אנושיות קטנות, למצב בו קיים מספר קטן של תרבויות גדולות יותר, ועד למצב בו תתקיים תרבות אחת [[גלובליזציה|גלובאלית]]. לדעתו של הררי, ההיסטוריה אינה מתפתחת לטובתם של בני האדם, והתרבויות שמנצחות במאבק ההישרדות אינן בהכרח התרבויות הטובות ביותר לבני האדם.

שם נוסף למיתוסים הוא הבניה חברתית, [[מוסדות חברתיים]], או מציאות מדומיינת. הררי מעדיף את השימוש במושג האחרון משום שהוא מדגיש את שני ההיבטים. מצד אחד מדובר בדבר שלא קיים מחוץ לדמיון המושתף של אלו המאמינים בכך. אין באמת אלים, מדינות, [[כסף]] או זכויות אדם, אלו דברים שקיימים בדמיון. מצד שני האמונה המשותפת של הרבה אנשים במיתוס מאפשרת להם לשתף פעולה וליצור מציאות שונה.  

 

הספר טוען שהמנוע העיקרי של ההיסטוריה ב-500 השנים האחרונות היא הברית או השילוב בין המדע המודרני, ה[[קפיטליזם]] וה[[אימפריאליזם]] האירופאי. האימפריאליזם והקפיטליזם מספקים את התמיכה המוסדיות והכספית שבלעדיה כמעט בלתי אפשרי לערוך מחקר מדעי, ובתמורה האימפריאליזם והקפיטליזם מכתיבים את ה[[אג'נדה]] של המדע וקובעים כיצד יישמו את תגליותיו. לדעת הררי, ה[[אידאל (אתיקה)|אידאל]] המרכזי של המערכת המשולשת הזאת הוא אידאל הקידמה, שמבוסס על שתי הנחות: (1) ידע הוא כוח, (2) ישנם דברים רבים שבני האדם עדין לא יודעים. מכאן נובע שאם בני האדם יחקרו ויגלו ידע נוסף הכוח שלהם ילך ויגבר, והם יוכלו לעשות דברים שכרגע נבצרים מיכולתם. באופן פוטנציאלי אין שום גבול ליכולתם של בני האדם מלבד הגבול שמציבה הבורות. הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא מה שהררי קורא לו "פרויקט גילגמש" – הניסיון להביס את הזיקנה והמוות באמצעות מחקרים ברפואה, [[ביוטכנולוגיה|ביו-טכנולוגיה]] וכיוצא בזה.

 

הספר מציג את הטענה שההיסטוריה מתקרבת לסופה. אם הומו סאפיינס לא ישמיד את עצמו, אז בקרוב מאוד הוא ישדרג את עצמו לישות שונה לגמרי. אנו מתקרבים לנקודה המכונה בפי העתידנים "[[סינגולריות (עתידנות)|סינגולריטי]]", שבה יקרוס עולם המשמעות שלנו. אין לנו יכולת אפילו לדמיין את מה שעשוי לקרות אחר כך.

 

טענה מתודית שמעלה הררי היא שאת ההיסטוריה יש לבחון לפי קריטריונים של סבל ואושר. האם הסבל בעולם ירד או יעלה כתוצאה מתהליך או מהפכה זו או אחרת, כגון עליית ה[[נצרות]] או [[המהפכה הצרפתית]]? זהו החור הגדול ביותר בהבנתנו את ההיסטוריה. אין לנו עדיין הבנה טובה של סבל ושל אושר, ואיננו מסוגלים לקבוע האם למשל יש פחות או יותר סבל בעולם של ימינו מאשר לפני 500 שנה.

==קישורים חיצוניים==

==קישורים חיצוניים==