47,332
עריכות
שינויים
←שיקום הון טבעי
==שיקום הון טבעי==
==שיקום הון טבעי==
לפי הספר [[התמוטטות (ספר)|התמוטטות]], קיימים חסמים טכנולוגיים וחברתיים בפני שיקום מהיר של הון טבעי שהושחת, ולפי נסיון העבר שיקום כזה לוקח זמן רב, ואינו רק שאלה של יישימות טכנית או מוטיבציה שיש לכלל החברה לבצע מהלך כזה. לדוגמה, בחלק מהחברות, קיימים מאבקים פנים חברתיים בין אליטות שונות, שגורמים לכך שאליטות אלה מנווטות את החברה לכיוון של טכנולוגיות ובחירות חברתיות שמעצימות את ההרס הסביבתי או מונעות שיקום שלו. דוגמאות לכך אפשר לראות בסיפורם של [[איי הפסחא]] ב[[התיישבות הנורדית בגרינלנד]] ובהתמוטטות חברת [[המאיה]].
לפי הכלכלה הנאו קלאסית, יש שתי סיבות טובות שלא להפסיק את ההרס של הון טבעי. סיבה אחת היא [[אופטימיזם טכנולוגי]] יחד עם שילוב של אמונה בתחליפיות ההון המלאכותי בזה הטבעי- בעתיד יהיו לנו טכנולוגיות טובות יותר הן להספקת מקורות אנרגיה, הן לשם ניקוי זיהום והן לשם הפקת משאבים או [[מחזור]]. הטענה היא כי כדאי לנצל את ההון הטבעי כדי לגרום ל[[צמיחה כלכלית]], שתוביל ל[[קידמה טכנולוגית]] שתאפשר לדורות העתיד להתמודד טוב יותר עם כמות קטנה יותר של הון טבעי. כמו כן, אם ירצו דורות העתיד לשקם את המערכות הטבעיות הם יוכלו לעשות זאת באמצעות טכנולוגיה משופרת - ולכן יוכלו לעשות זאת במאמץ כלכלי קטן יותר ממה שדרוש לנו כיום. לכן אין להפסיק את הרס ההון הטבעי כיום, אלא לתת לדורות העתיד להתמודד עם משימה זו כאשר ידרשו לכך.
הסיבה השניה שלא להפסיק את ההרס של הון טבעי היא שהדבר צריך להעשות על פי תמריצי השוק החופשי. אם כמות ההון הטבעי תרד וכמות ההון המלאכותי תעלה, המחיר של ההון הטבעי יעלה והמחיר של ההון המלאכותי ירד, כאשר יהיו מחירי שוק מתאימים, כלומר כאשר להון טבעי יהיה ערך כלכלי מספיק גבוה, יווצר תמריץ כלכלי לשמור על הון זה, ויופנו מאמצים כלכליים, בפרופורציה של השקעה כלכלית שתשמור על [[יעילות פאראטו]]. אין טעם לנסות להפסיק את ההרס של ההון הטבעי קודם, משום שהדבר מנוגד ליעילות השוק.
בספר [[מבוא לכלכלה אקולוגית]] דן הרמן דיילי בנושא של שיקום מערכות אקולגיות ומערכות המספקות זרם של [[משאבים מתחדשים]] כמו יער. לפי דיילי הבריאות של המערכת האקולוגית תלויה הן בכמות השנתית שמוצאת ממערכת זו (כמות העצים שנכרתת בכל שנה) והן בהיסטוריה של המערכת או בהיקפה - כמה עצים נשארו ביער. כאשר המערכת גדולה מאד (ובריאה) ניתן להוריד כמות גדולה של עצים בכל שנה והמערכת תשמור על יציבות אקולוגית. כאשר המערכת קטנה יותר (בגלל שכבר כרתו חלק מהעצים) מגיעים לשלב שבו אפשר לכרות פחות ופחות עצים, אם רוצים לשמור על מערכת בעלת יכולת התחדשות. אם כורתים יותר עצים, הדבר מוביל למערכת קטנה וחולה יותר, בעלת כושר [[עמידות]] נמוך יותר. מתחת לסף מסויים יש צורך להשקיע בטיפוח המערכת האקולוגית (לדוגמה לטעת עצים) משום שללא השקעה כזו המערכת תדרדר ותהרס מעצמה.
גישה זו עומדת בניגוד לתאור הנאו קלאסי של השיקום של המערכת האקולוגית הן לגבי הזמן והן לגבי ההיקף - שכן בעוד בגישה הנאו קלאסית זמן ההתערבות והיקפה נקבע על פי רצונות אנושיים, בגישה של הכלכלה האקולוגית הזמן והיקף ההתערבות צריכים להתאים לאילוצים של הטבע - שכן אחרת לא יהיה בהם כל טעם. אם השוק יכתיב מועד התערבות מאוחר יותר ייתכן ותדרש כמות עבודה והון מלאכותי גבוהים מאד כדי להציל את ההון הטבעי - שכן ייתכן וההתערבות תהיה בשלב של החלשות המערכת האקולוגית שרוצים לשקם. גם היקף ההשקעה הנדרש אינו תלוי ברצונות השוק אלא בפרמטרים טבעיים - ללא השקעה מספקת המערכת האקולוגית תקרוס, ללא קשר לרצונות בני האדם, אם הם מתווכים על ידי מוסד השוק או על ידי כל מוסד חברתי אחר. גישה זו דומה להבדלי הגישות הקיימים לגבי מערכות מורכבות אחרות - כמו ברפואה לדוגמה - גם שם הרפואה מעדיפה רפואה מונעת זולה ומוקדמת, וגם שם הצרכים הטבעיים של שמירה על יציבות מערכת מכתיבים את מועד והיקף ההתערבות שתספק תוצאה מתאימה.
לפי הספר [[התמוטטות (ספר)|התמוטטות]], קיימים חסמים טכנולוגיים וחברתיים בפני שיקום מהיר של הון טבעי שהושחת, ולפי נסיון העבר שיקום כזה לוקח זמן רב, ואינו רק שאלה של יישימות טכנית או מוטיבציה שיש לכלל החברה לבצע מהלך כזה. לדוגמה, בחלק מהחברות, קיימים מאבקים פנים חברתיים בין אליטות שונות, שגורמים לכך שאליטות אלה מנווטות את החברה לכיוון של טכנולוגיות ובחירות חברתיות שמעצימות את ההרס הסביבתי או מונעות שיקום שלו. דוגמאות לכך אפשר לראות בסיפורם של [[איי הפסחא]] ב[[התיישבות הנורדית בגרינלנד]] ובהתמוטטות חברת [[המאיה]].
==ביקורת על המונח==
==ביקורת על המונח==