186
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
'''א.סבל רגיל'''
'''א.סבל רגיל'''
זהו סבל במובנו הפשוט והרגיל ביותר, שיכול לכלול אלמנטים כסבל שכרוך במאמץ פיזי הנוגע בעבודות קשות, סביבת עבודה תובענית, שעות עבודה לא שגרתיות, הימצאות עם אנשים שאיננו אוהבים, שינויים בעבודה וכך הלאה.
זהו סבל במובנו הפשוט והרגיל ביותר, שיכול לכלול אלמנטים כסבל שכרוך במאמץ פיזי הנוגע בעבודות קשות, סביבת עבודה תובענית, שעות עבודה לא שגרתיות, הימצאות עם אנשים שאיננו אוהבים, שינויים בעבודה וכך הלאה.
'''ב.סבל כתוצאה מארעיות ושינוי'''
'''ב.סבל כתוצאה מארעיות ושינוי'''
לסבל הזה יש כמה היבטים. החשוב ביותר מהם קשור לנושא המוות, שאינו אלא נגזרת מטבעה הארעי של המציאות. למרות שהתרבות המערבית כחלק מהתכחשות לסבל של החיים מדחיקה את עובדת המוות, ואינה דנה בו, המוות כמובן מרחף עלינו כל הזמן כמעין עננה, שלא מאפשרת לנו להיות מאושרים במלוא מובן המילה. הבעיה היא, שכמה שלא ננסה להדחיק את המוות, בשורה התחתונה ברמה התת מודעת למוות תמיד תהייה השפעה עלינו בכל תחומי החיים, ובהם כמובן גם המימד החומרי-כלכלי. לכן, המוות ישפיע עלינו תמיד באופן חזק, ומכיוון שהוא מודחק השפעתו השלילית עלינו תתעצם למרות, שלא נהייה מודעים לכך.
לסבל הזה יש כמה היבטים. החשוב ביותר מהם קשור לנושא המוות, שאינו אלא נגזרת מטבעה הארעי של המציאות. למרות שהתרבות המערבית כחלק מהתכחשות לסבל של החיים מדחיקה את עובדת המוות, ואינה דנה בו, המוות כמובן מרחף עלינו כל הזמן כמעין עננה, שלא מאפשרת לנו להיות מאושרים במלוא מובן המילה. הבעיה היא, שכמה שלא ננסה להדחיק את המוות, בשורה התחתונה ברמה התת מודעת למוות תמיד תהייה השפעה עלינו בכל תחומי החיים, ובהם כמובן גם המימד החומרי-כלכלי. לכן, המוות ישפיע עלינו תמיד באופן חזק, ומכיוון שהוא מודחק השפעתו השלילית עלינו תתעצם למרות, שלא נהייה מודעים לכך.
'''ג.סבל כתוצאה של התניה ומצבים מותנים'''
'''ג.סבל כתוצאה של התניה ומצבים מותנים'''
סבל זה הוא הקשה ביותר להבנה, לתפיסה ולהפנמה, והוא פועל בשתי רמות, הן רמת ההתניה של גוף – מינד, כלומר ברמה הפנימית, והן ברמת ההתניה החיצונית עלינו ולהיפך. אם זאת אין להבין את ההתניה החיצונית כמקור הסבל, שכן המקור או גרעין הסבל הוא פנימי בתוך המינד, אלא כטריגר חיצוני של אותו גורם פנימי.
סבל זה הוא הקשה ביותר להבנה, לתפיסה ולהפנמה, והוא פועל בשתי רמות, הן רמת ההתניה של גוף – מינד, כלומר ברמה הפנימית, והן ברמת ההתניה החיצונית עלינו ולהיפך. אם זאת אין להבין את ההתניה החיצונית כמקור הסבל, שכן המקור או גרעין הסבל הוא פנימי בתוך המינד, אלא כטריגר חיצוני של אותו גורם פנימי.
'''ארעיות'''
'''ארעיות'''
בארעיות דנו כבר כאשר נגענו בעניין הסבל כתוצאת הארעיות, אך כאן יש להבין שלא הארעיות עצמה היא הסבל, אלא ההיצמדות למה לקבוע ולנצחי, ובעיקר "לאני", "עצמי" או "אגו" רבוע ובלתי משתנה. אולם כאשר אנו לומדים להיפתח, לקבל לחבק ולחיות את הארעיות, כלומר אנחנו זונחים את ההיצמדות, הארעיות פותחות בפנינו את הדרך להפסקת הסבל. במילים אחרות, הארעיות היא גם כלי לשחרור מהסבל, ולא רק להעצמתו!
בארעיות דנו כבר כאשר נגענו בעניין הסבל כתוצאת הארעיות, אך כאן יש להבין שלא הארעיות עצמה היא הסבל, אלא ההיצמדות למה לקבוע ולנצחי, ובעיקר "לאני", "עצמי" או "אגו" רבוע ובלתי משתנה. אולם כאשר אנו לומדים להיפתח, לקבל לחבק ולחיות את הארעיות, כלומר אנחנו זונחים את ההיצמדות, הארעיות פותחות בפנינו את הדרך להפסקת הסבל. במילים אחרות, הארעיות היא גם כלי לשחרור מהסבל, ולא רק להעצמתו!
'''חוסר עצמיות-"אין אני"'''
'''חוסר עצמיות-"אין אני"'''
הסבל הגדול ביותר שלנו, הן מבחינה כלכלית, והן בכל רמה ומכל בחינה אחרת, נגרם כתוצאת אשליית האני, העצמי או האגו הקבוע ו/או נצחי. מאשליה זו, וכחלק נסבל ההתניה, פשוט מכיוון שלא ניתן לספק, להאדיר, להאכיל ולהאביס רצון אינסופי מעצם הגדרתו ככזה. ההיקשרות כדבר מותנה ואשלייתי דומה לנהר, שזרימתו אין סופית. מכיוון שגם האשליה היא אינסופית, אין זה כלל משנה מה ניתן לרצון זה, הדבר לא יספק אותו, ותמיד תהייה אנרגיה רצונית שבהתבסס על אשליה נוספת וגדולה יותר, שתרצה עוד. הדרך כאמור להסקת סבל זה היא בביעור האנרגיה הרצונית של ההיקשרות והרצונות האינסופיים, והתמרתם באנרגיה הרצונית של החכמה והתובנה.
הסבל הגדול ביותר שלנו, הן מבחינה כלכלית, והן בכל רמה ומכל בחינה אחרת, נגרם כתוצאת אשליית האני, העצמי או האגו הקבוע ו/או נצחי. מאשליה זו, וכחלק נסבל ההתניה, פשוט מכיוון שלא ניתן לספק, להאדיר, להאכיל ולהאביס רצון אינסופי מעצם הגדרתו ככזה. ההיקשרות כדבר מותנה ואשלייתי דומה לנהר, שזרימתו אין סופית. מכיוון שגם האשליה היא אינסופית, אין זה כלל משנה מה ניתן לרצון זה, הדבר לא יספק אותו, ותמיד תהייה אנרגיה רצונית שבהתבסס על אשליה נוספת וגדולה יותר, שתרצה עוד. הדרך כאמור להסקת סבל זה היא בביעור האנרגיה הרצונית של ההיקשרות והרצונות האינסופיים, והתמרתם באנרגיה הרצונית של החכמה והתובנה.
כל ניסיון לספק, להעצים או למקסם את הרצונות האינסופיים, את התשוקה, את ההיקשרות, את העונג ואת האשליה, לא רק שתגרום לסבל, אלא להעצמתו לרמות בלתי נסבלות. הפיתרון כאמור הוא רק בהתפכחות מאשליית האני והעצמי, שמטבעו אינו אלא פיתרון רוחני, כאשר מצד שני יש צורך להשתית את הכלכלה על רעיון האין אני, כלומר על חוסר עצמי, ומתן מענה לצרכים בניגוד לאשליית הרצונות האינסופיים. שילוב שתי הרמות, כלומר ביסוס הכלכלה על רעיון חוסר העצמיות וסיפוק צרכים, ובמקביל הליכה במסלול הרוחני – פסיכולוגי להכחדת אשליית האגו תוך שימוש בכלכלה כבסיס להתפתחות רוחנית מעין זו, מביאה הן למזעור הסבל הכלכלי למינימום האפשרי, ומאידך להכחדה אולטימטיבית של הסבל של הסבל בכל הרמות, הכלכלית החומרית והפסיכולוגית הרוחנית. בהליכה במסלול רוחני אנו מגיעים למצב שניתן להגדירו בכלל הבא: "יש סבל, אבל אין סובל".
כל ניסיון לספק, להעצים או למקסם את הרצונות האינסופיים, את התשוקה, את ההיקשרות, את העונג ואת האשליה, לא רק שתגרום לסבל, אלא להעצמתו לרמות בלתי נסבלות. הפיתרון כאמור הוא רק בהתפכחות מאשליית האני והעצמי, שמטבעו אינו אלא פיתרון רוחני, כאשר מצד שני יש צורך להשתית את הכלכלה על רעיון האין אני, כלומר על חוסר עצמי, ומתן מענה לצרכים בניגוד לאשליית הרצונות האינסופיים. שילוב שתי הרמות, כלומר ביסוס הכלכלה על רעיון חוסר העצמיות וסיפוק צרכים, ובמקביל הליכה במסלול הרוחני – פסיכולוגי להכחדת אשליית האגו תוך שימוש בכלכלה כבסיס להתפתחות רוחנית מעין זו, מביאה הן למזעור הסבל הכלכלי למינימום האפשרי, ומאידך להכחדה אולטימטיבית של הסבל של הסבל בכל הרמות, הכלכלית החומרית והפסיכולוגית הרוחנית. בהליכה במסלול רוחני אנו מגיעים למצב שניתן להגדירו בכלל הבא: "יש סבל, אבל אין סובל".