47,332
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
מיסוי פיגובייאני ומערכות סביבתיות
תקציר
התורה הנאו קלאסית מתייחסת אל בעיות סביבה כאל מקרה מיוחד של "השפעות חיצוניות". לכאורה אפשר לפתור את הבעיות שיוצרות השפעות חיצוניות על ידי הפנמתן לתוך מערכת מחירי השוק. הפנמה כזאת מטילה על המזהמים מס פיגוביאני, אשור אמור להקטין את הזיהום לרמה "יעילה". המאמר מנסה להצביע על הכשלים בתפיסה זו, ולתת דוגמא לכך מהתבוננות בבעית זיהום מי התהום של ישראל. ננסה להציע מסגרת רעיונית שונה מהמסגרת השולית לדיון בבעית הזיהום ומניעתו. זאת על ידי התבוננות בתפקוד של מערכות, ובתפקוד של גורמים ומערכות האמונים על שמירת תפקודן הבריא של מערכות. דוגמא של מערכת כזו היא מערכת ההפעלה של המחשב, ונוכל להשתמש בה כדי להבין את הבעיות בגישה של מיסוי פיגוביאני, ולבחון אלטרנטיבות אחרות.
מבוא
התייחסות המערכת הנאו קלאסית לבעיות סביבה ופתירתן – השפעות חיצוניות ומיסים פיגוביינאני
(פרק 1)
בעיות בניתוח נאו קלאסי לגבי בעיות סביבה
1. הפרדה בין זרם למאגר. הסיפור הנאו קלאסי מתייחס רק לבעית זרם הזיהום. הרמה של זיהום בשנה היא זרם. לעומת זאת, כמות השפכים שכבר נשפכה, היא מאגר. גם אם המפעל אינו מזהם יותר (לדוגמא עקב פשיטת רגל), בעיית הזיהום של מאגר השפכים שלו, לא בהכרח נעלמה.
2. אי רברסביליות. במודל של מפעל מזהם, אם המפעל יגרום לזרם גדול מידי של זיהום בנהר, ויקבל כתוצאה מכך קנס גבוה מידי, כל שעליו לעשות הוא להקטין את זרם הזיהום. כיוון שמדובר בנהר (שמייצג זרם ולא מאגר), הבעיה נפתרת על ידי "העלמות הזיהום". אבל אם מסתכלים גם על מאגר -לדוגמא אגם סגור הנמצא במורד הנהר, הרי שאי אפשר להתעלם ממאגר השפכים. מאגר קטן של זיהום, יכול לזהם אגם גדול. בעוד שקל יחסית למנוע את המגע בין המאגר המזוהם (סך מי השפכים) לבין המאגר הלא מזוהם (האגם), הרי שהפרדה בינהם לאחר שהתערבבו היא קשה הרבה יותר. הדבר מהווה דוגמא לקיומו של החוק השני של התרמודינמיקה, שכן הפרדה בין שני מאגרים שהתערבבו פרושה עליה באנתרופיה, והפרדה בינהם פרושה השקעת אנרגיה, ללא תלות בטכנולוגיה שתופעל לקיום ההפרדה הזו.
3. אי וודאות. המודל הנאו קלאסי מניח שמתי שהוא נתייצב על לרמת זיהום, שממנה כבר לא משתלם יותר לזהם. אבל יש 4 סוגים של אי וודאות בתחום. ראשית, גם אם היינו יודעים לתמחר את המשאב הסביבתי, איננו יודעים את הנקודה שבה זיהום נוסף יגרום לו נזק בלתי הפיך (אי וודאות בערך הקריטי של המאגר). שנית, לא תמיד אנו יודעים את רמות הזיהום הנוכחיות, כלומר, גם אם היינו יודעים את הערך הקריטי, איננו יודעים כמה אנו קרובים אליו (אי וודאות בגודל המאגר המזהם). שלישית, כיוון שיש הרבה מזהמים, קשה לדעת את כמות ואיכות הזיהום של כל אחד מהם. אם אכן נחצה הערך הקריטי של הזיהום, לא נוכל לדעת מי מהם גרם לזיהום (אי וודאות בזהות המזהם, דילמת האסיר). רביעית, יש לנו אי וודאות לגבי איכות הזיהום ומיקומו, אותה כמות של שפכים יכולה להיות בעל השפעה קטנה במקום אחד, ולהיות בעל השפעה קריטית במקום אחר. סוגים שונים של שפכים יהיו בעלי רעילות שונה, ועשויים גם להגיב בינהם (אי וודאות באיכות הזיהום).
4. מודל דינמי רב תקופתי. כיוון שהבעיות נוגעות לא רק לזרמים אלא גם למאגרים, הנבנים על פני זמן, יש צורך במודל רב תקופתי. בחינה שתקיף גם את תיקון הבעיה, והערכה נכונה יותר של הנזק הכלכלי, דורשת הסתכלות דינמית. לדוגמא, אם תיקון המאגר הטבעי יקח 6 שנים, הרי במשך 6 השנים האלו, יש צורך בפתרון חלופי (בהנחה האופטימית שיש כזה בנמצא). הערכת עלות הספקת הפתרון החלופי, צריכה להכנס למידול הבעיה, כבר מראשיתה, ולא להחשב כבעיה נפרדת ומנותקת.
הדגמת הנושא – זיהום מי התהום של ישראל
בחינת זיהום מי התהום בישראל תאפשר לנו לדון ב 3 היבטים :
א. מורכבות הבעיה הסביבתית
ב. הבעיתיות של הניתוח הנאו- קלאסי
ג. הבעתיות של פתרון הבעיה על ידי מיסוי פיגוביאיני.
בעיית מי התהום בישראל עשויה להראות כבעיה קשה, אולם למעשה מדובר בבעיה בעלת סדר גודל בינוני ביחס לבעיות סביבה אחרות. ראשית. המודעות בקרב הציבור, התקשורת ומקבלי ההחלטות היא גבוה יחסית (בהשוואה לדוגמא להלבנת אלמוגים, פרגמנטציה, פרבור או הכחדת דו חיים). שנית, הבעיה היא לוקאלית ברובה הגדול, כלומר חלק גדול מהצעדים למניעת הזיהום אינו דורש קיומן של אמנות בינלאומיות (בניגוד לבעיות כמו הדלדלות האוזון או שינויי האקלים עקב אפקט החממה). שלישית, יש לנו הבנה טובה יחסית של מהות הבעיה - לעומת בעיות מורכבות יותר שמנגנון הפעולה שלהם אינו ברור (לדוגמא הלבנת אלמוגים או הכחדה של בעלי חיים). רביעית יש לנו חלופות זמניות או חלקיות לחלק מהתפקוד שמספקת המערכת הטבעית – כמו התפלת מי ים ויבוא מים ממדינות אחרות. חמישית, מדובר במערכת שהיא בעיקרה פיזית וכימית ולא מערכת ביולוגית שהיא עדינה, מורכבת ובעלת היזון חוזר והשפעה הדדית מורכבת בהרבה.
כ 2 שלישים ממי השתיה והרחצה של תושבי ישראל מקורם במי התהום. מי התהום מרוכזים בני מאגרים עיקריים (אקוויפרים): מאגר ההר, ומאגר החוף. שליש נוסף מקורו באגם הכנרת. ברמות הנוכחיות של צריכה ואוכלוסיה, יכולים המאגרים במצבם המלא ביותר, להספיק לשימוש של כשנה וחצי. כלומר, אם תעצר כניסת המים למאגרים (עקב איטום הקרקע באספלט או עקב בצורת), ורמות הצריכה הנוכחיות ימשכו, המאגרים יתרוקנו תוך שנה וחצי. מאגרי מי התהום אגורים בקרקע בצורת המזכירה ספוג. מאגרים אלו נמצאים בצורה של פיזור אקראי, של "ספוגים" הנמצאים בתוך שכבות קרקע אחרות שאינן אוגרות מים. הן מקושרות בינם לבין עצמן או הקרקע על ידי סדקים ותעלות קטנות. מתחת לשכבת מי התהום, יש שכבה של מים מלוחים.
הפגיעה במי התהום נעשית בכמה אופנים. ראשית, שאיבת יתר של מי התהום, יכולה לגרום להמלחת מי התהום על ידי השכבה המלוחה. שנית, יש שורה של מזהמים הפוגעים במי התהום: דשנים וחומרי הדברה של החקלאים, שפכים ביתיים ועירוניים, זהום תעשייתי, דלקים ושמנים מתחנות דלק, ושמנים הנשטפים מרכבות ומכבישים, חומרים שונים הנשטפים מערמות פסולת . בנוסף למזהמים אלה ישנם מזהמים וצרכנים אחרים – הרשות הפלסטינית יושבת על ההר, והזהום שלה מחלחל למי התהום שמהם שותה כלל האוכלוסיה החיה בין נהר הירדן לים התיכון. בנוסף לכך, חלק מהזיהום הנגרם כיום נובע מפעילות כלכלית מהעבר – כמו מפעלי התע"ש ברמת השרון ומפעל התע"ש ברמת גן (שנסגר כבר, אבל הזיהום החמור שלו מאיים על חלק ניכר ממי התהום של גוש דן). כמות קטנה של מזהם יכולה לגרום לזיהום כמות גדולה מאוד של מי שתיה (לדוגמא ליטר אחד של בנזין מזהם 1000 ליטר של מים).
זהום מי התהום, מדגים את הבעיות שהוזכרו קודם. ראשית, גם אם ייפסק זרם הזיהום בצורה מיידית, עדיין יש חשש מפני חלחול של מזהמים שכבר נמצאים בתוך הקרקע. חלק מהזיהום נמצא בסדקים מעל מי התהום, ועשוי להגיע אליהם תוך שנים או עשורים. שנית, ניתן לראות את הקושי הגדול של אי הוודאות, גם בנושא שבו אפשר לבצע מדידות. איננו יודעים לדוגמא, מי מהגורמים שהוזכרו הוא המזהם הגדול ביותר, קשה להעריך כמה זיהום יש כבר בקרקע ובאילו מקומות הבעיה דחופה ובאילו היא זניחה. האם הבעיה היא רברסבילית? האם ניתן לתקן את הזיהום שנעשה. לפעמים ניתן – אך במחיר יקר. כך לדוגמא, כדי למנוע את המשך חלחול הממיסים האורגניים ברמת גן, יש לקיים הזרמה מתמדת של מי תהום מבארות אחרות באזור אל האזור המזוהם כדי ליצור לחץ מים בניגוד לאזור המזוהם. פתרון סופי יותר של הבעיה דורש חפירה ופינוי של אלפי טונות של אדמה אל אתר הפסולת המסוכנת ברמת חובב, כאן מדובר במקרה מקומי. לא ברור כיצד ניתן לטפל בזיהום של מאגר כמו הכינרת או אחד המאגרים הגדולים. הצורך במודל רב תקופתי גם הוא ברור מההקשר של דיון זה. זיהומים רבים נוצרו לפני 20 או 50 שנה, הנזק שלהם מתגלה כיום וימשיך להתגלות בעתיד. כבר היום מסתמן הצורך בהתפלה של מים או יבוא שלהם, לנוכח הגידול המתמיד באוכלוסיה ובעליה בצריכת המים האישית. גם אם נניח שתיתכן חלופה לכל מי השתיה שמספק המאגר הטבעי (במקרה שהוא יפגע בצורה קריטית), או שעל ידי טכנולוגיה כלשהי נוכל לתקן את מה שקולקל, הרי שמתן מענה כזה של חלופה או תיקון ידרוש זמן. בזמן הביניים סביר שאזרחי ישראל יצטרכו לייבא מים בצורה יקרה יותר.
מיסוי פוגיבייני
האם ניתן לטפל בבעית מי התהום על ידי מיסוי פיגובייני? הדבר מוטל בספק. ראשית, עלינו לבצע הערכה כלכלית של שווי מאגרי מי התהום. הערכה של מחיר היא תכונה לוקאלית. המחיר לתפוז שיתן אדם שכבר יש לו 20 תפוזים, שונה מהמחיר שיתן אדם שאין לו תפוזים. האם עלינו להעריך את מחיר כלל המים במדינה, בהתחשב במצב ההיפוטטי של העדר מוחלט של מי תהום שמישים? או לבצע הערכת מחיר על פי המחיר הנהוג כיום? בכל מקרה, נניח לרגע שאין כלל בעיה לבצע הערכת מחיר כזאת.
הבעיה השניה היא להעריך את התרומה השונה של כל מזהם בנפרד. ראשית על פי סוג הזיהום (דלק, שמן, שפכים ביתיים, דשנים, מתכות כבדות, חומרי הדברה, ציוד רפואי וכו'). שנית על פי כמות הזיהום, ושלישית על פי מיקום הזיהום. לא מודבר בבעיה קלה כלל וכלל.
הבעיה השלישית היא הכנסה בפועל של מערכת המיסוי הפיגוביינית. מי שיעבור את שני השלבים הקודמים יצטרך למסות את הגורמים הבאים:
1. רשויות מקומיות או צרכנים ביתיים – על שפכים ביתיים.
2. רשויות מקומיות או צרכנים ביתיים – על פסולת ביתית ושפכים מאתרי פסולת ביתית.
3. תחנות דלק – על זיהום שמנים ודלקים מהתחנה.
4. בעלי רכבים ומשאיות, חברות אוטובוסים ורכבות – על זיהום שמנים ודלקים בכבישים ודרכים.
5. מע"ץ – על זיהום תוך כדי סלילה.
6. בתי חולים – על זיהום כתוצאה מפסולת רפואית.
7. חקלאים – על זיהום עקב שימוש בדשנים.
8. חקלאים – על זיהום עקב שימוש בחומרי הדברה.
9. בעלי רפתות ולולים- זיהום ממי חלב ומהפרשות של בעלי החיים.
10. מפעלי תעשיה – על זיהום של צבעים, מתכות כבדות, דלקים ועוד שלל חומרים אחרים.
11. צה"ל ומערכת הבטחון – על זיהום הנגרם מפעילות צבאית (שמנים של טנקים, דלקים וכו')
12. מזהמים מהעבר – על טיפול בזיהומים שנגרמו בעבר ומטופלים כיום.
13. הרשות הפלסטינית – על זיהום הנגרם משטחה.
ברור שמערכת מיסוי כזאת, תתקל בהנגדות, ויהי קושי לאכוף אותה. די אולי להזכיר שגביית מחיר אחיד על מים לצרכן הפרטי ולחקלאי, וביטול הסובסידיה למים בחקלאות, הינה המלצה המושמעת במשך שנים רבות, אבל צעד זה נתקל בהתנגדות אפקטיבית של החקלאים.
הפתרון המיושם כיום לגבי חלק מהזיהום שונה ממיסוי פיגוביייני. המדינה מכריחה חלק מהמזהמים, לטפל בפסולת שלהם או לפנות אותה לאתרים מיוחדים – כלומר יש כפיה עליהם לקיים רמת זיהום אפס, שעל פי הניתוח הנאו קלאסי ייתכן ואינה יעילה. מזהמים אחרים אינם מטפלים כלל בפסולת שלהם.
גישה חלופית לניתוח הנושא – תפקוד מערכות
הבעיה בניתוח הנאו קלאסי שהוא מיישם ניתוח סטטי של חליפין חופשי, העוסק בהשפעה שולית נטולת השפעות מערכתיות, הנערך באופן חד פעמי ובתנאי וודאות על תחום מערכתי, בעל אי וודאות ואופי דינמי. גישת ניתוח טובה יותר יכולה להיות ניתוח יציבות של מערכות.
מערכות מאופיינות בריבוי אלמנטים בעלי תלות הדדית בינהם. תפקודו התקין של כל חלק, תלוי במידה כזו או אחרת בתפקודם התקין של שאר החלקים. יש חלקים פחות חשובים, ויש יותר. יש עמידות שונה ללחצים שונים לחלקים מסויימים. יש חשיבות לזמנים ולטיפול בתקלות בזמן. יש מערכות בעלות יכולת ניטור או תיקון עצמי ורוב המערכות יכולות להמצא בשיווי משקל שונים.
אפשר להסתכל על מכונית (או כל מכונה) כעל דוגמא למערכת. במכונית יש חלקים שונים הקשורים בינהם (הגלגלים קשורים למערכת הגיר שקושרה למנוע). תפקוד תקין של תת מערכת אחת משפיע על תפקוד של תת מערכות אחרת, לדוגמא אם הרידיאטור נסתם, אזי המנוע יתחמם ולבסוף יתקע. אם הגומיות אינן מהודקות הרי שיש סיכוי שמערכת הקרור של המנוע לא תפעל וכו'. בעיה קלה במערכת, שאין מטפלים בה, יכולה להשאר בעיה מקומית ועשויה להתפתח ולגרום לבעיה רצינית בהרבה. יש חשיבות לזמנים ולטיפול בתקלות בזמן (תגובות שרשרת): אם אין מים בגנרטור, יתחיל האוטו להתחמם. אם בשלב זה עוצרים, מחכים עד שהאוטו יתקרר ואז שמים מים, אין בעיה. אבל אם המנוע מתחמם, אזי השמן במנוע נשרף. בהעדר שמן, החיכוך בתוך בוכנות המנוע עולה מאוד, הבוכנות מתרחבות עקב החום הכבד, והמנוע נתקע. כדי לפתור את הבעיה הזאת יש צורך במנוע חדש. מובן שלא כל בעיה במערכת היא בעיה רצינית, ושיש חלקים חשובים פחות – לדוגמא אם הריפוד באוטו מתקלקל קצת או שהנשבר הפלסטיק של מערכת החימום אין זה משפיע על ביצועי המכונית כמו קלקול במנוע או דליפה במיכל הדלק. במכונית יש מערכות לניטור עצמי (מנורות החיווי של הנהג – כמו נורית הזהרה על מחסור בשמן), וגם חלפים ומערכות תיקון עצמי (גלגל חלופי, ומגבה, נורות חלופיות וכו'). יש אמצעים למעבר בטוח בין שיווי משקל שונים – הן למצבים תקינים (האצה, שיוט בלימה), והן למצבים פתולוגיים כמו בלימת חירום (חגורות בטיחות, מערכת בלימה ללא החלקה וכו').
קל להצביע על מחירה של מכונית, ועל המחיר של כל תת רכיב בה. ואולם קשה בהרבה לתת מחיר שולי על למערכת. אם אנו יודעים ש100 תפוזים עולים 200 שקל, סביר שתפוז אחד יעלה 2 שקל. אולם כמה עולים 10% מהמכונית ? התשובה היא כמובן, שתלוי מאוד איזה 10 אחוזים מהמכונית. בתנאי אי וודאות הבעיה הזאת מסתבכת הרבה יותר.
הבה ננסה ליישם את הגישה השולית ואת המס הפיגובייני לגבי תפוזים ומכונית ונראה את ההבדל. במקרה הראשון אדם בעל אקדח הולך לארגז תפוזים ויורה אל תוכו כדור. מס פיגובייני יכול לעבוד במקרה זה, היות וקל לראות אילו תפוזים נפגעו, לחשב את ערכם ולקנוס אותו בערך זה.
הבה נחזור על ניסוי זה עם מכונית. במקרה הנפוץ איננו יודעים את סוג המכונית (אין לנו הערכה טובה לגבי הערך הכללי של מערכת כל עוד היא מתפקדת), ואין לנו יכולת טובה לראות את הנזק שנגרם לה (אין לנו הערכה טובה של השפעת הזיהום על המערכת) – כלומר אין לנו יכולת לראות היכן פגע הכדור. האם במקרה כזה ניתן לקבוע מה גודל הנזק ולתת פיצוי על ידי מס פיגובייני? ונניח שאנו רואים את סוג המכונית ויודעים את ערכה, ואנו רואים היכן פגע הכדור – גם אז יהיו מקרים רבים בהם המכונית תסע בצורה תקינה במשך שעה, אולם תעצר לאחר מכן (לדוגמא אם הכדור פגע במיכל המים). מי שלא בקיא בדרך הפעילות של המערכת, ולדעת את קשרי הגומלין בה ואת מידת חשיבותם, לא יוכל להעריך בצורה נכונה את מידת הנזק, ולכן ספק רב אם תמחור שולי או מיסוי פיגובייני יכול לתת פיצוי הולם במקרה זה.
מובן שניתן להתקרב עוד יותר למציאות על ידי הכנסת עוד אלמנטים של אי וודאות או של אלמנט דינמי. בכל שבוע, מכניסים את המכונית לאולם סגור, שם יורים באקדח כמה אנשים כמות שונה של כדורים כל אחד, הכדורים עשויים לפגוע במכונית או לא. אם המכונית שלך נתקע השבוע, יתכן והדבר נבע מיריה שירו בה לפני חודש. כמובן שקשה מאוד לדעת מי ירה, ואם אינך ממוחה למכוניות בוודאי תתקשה לדעת איזה חלק נפגע גם לאחר שהמכונית נתקעה. בכמה יש לקנוס כל אחד מהיורים כדי להגיע למצב פארטו אופטימלי?
מה שמאפיין מערכות סביבתיות הוא היותן קיימת על פני זמן רב, ולפיכך הן מספקות שרות. כמו כן נדרשים שרותים כדי לתחזק את תפקודן התקין של מערכות.
ניסוי לגבי התייחסות לתפקוד מערכות – מערכת ההפעלה של המחשב.
[[קטגוריה : סביבה]]
[[קטגוריה : מערכות]]
[[קטגוריה: מאמרים חצי אפויים]]
תקציר
התורה הנאו קלאסית מתייחסת אל בעיות סביבה כאל מקרה מיוחד של "השפעות חיצוניות". לכאורה אפשר לפתור את הבעיות שיוצרות השפעות חיצוניות על ידי הפנמתן לתוך מערכת מחירי השוק. הפנמה כזאת מטילה על המזהמים מס פיגוביאני, אשור אמור להקטין את הזיהום לרמה "יעילה". המאמר מנסה להצביע על הכשלים בתפיסה זו, ולתת דוגמא לכך מהתבוננות בבעית זיהום מי התהום של ישראל. ננסה להציע מסגרת רעיונית שונה מהמסגרת השולית לדיון בבעית הזיהום ומניעתו. זאת על ידי התבוננות בתפקוד של מערכות, ובתפקוד של גורמים ומערכות האמונים על שמירת תפקודן הבריא של מערכות. דוגמא של מערכת כזו היא מערכת ההפעלה של המחשב, ונוכל להשתמש בה כדי להבין את הבעיות בגישה של מיסוי פיגוביאני, ולבחון אלטרנטיבות אחרות.
מבוא
התייחסות המערכת הנאו קלאסית לבעיות סביבה ופתירתן – השפעות חיצוניות ומיסים פיגוביינאני
(פרק 1)
בעיות בניתוח נאו קלאסי לגבי בעיות סביבה
1. הפרדה בין זרם למאגר. הסיפור הנאו קלאסי מתייחס רק לבעית זרם הזיהום. הרמה של זיהום בשנה היא זרם. לעומת זאת, כמות השפכים שכבר נשפכה, היא מאגר. גם אם המפעל אינו מזהם יותר (לדוגמא עקב פשיטת רגל), בעיית הזיהום של מאגר השפכים שלו, לא בהכרח נעלמה.
2. אי רברסביליות. במודל של מפעל מזהם, אם המפעל יגרום לזרם גדול מידי של זיהום בנהר, ויקבל כתוצאה מכך קנס גבוה מידי, כל שעליו לעשות הוא להקטין את זרם הזיהום. כיוון שמדובר בנהר (שמייצג זרם ולא מאגר), הבעיה נפתרת על ידי "העלמות הזיהום". אבל אם מסתכלים גם על מאגר -לדוגמא אגם סגור הנמצא במורד הנהר, הרי שאי אפשר להתעלם ממאגר השפכים. מאגר קטן של זיהום, יכול לזהם אגם גדול. בעוד שקל יחסית למנוע את המגע בין המאגר המזוהם (סך מי השפכים) לבין המאגר הלא מזוהם (האגם), הרי שהפרדה בינהם לאחר שהתערבבו היא קשה הרבה יותר. הדבר מהווה דוגמא לקיומו של החוק השני של התרמודינמיקה, שכן הפרדה בין שני מאגרים שהתערבבו פרושה עליה באנתרופיה, והפרדה בינהם פרושה השקעת אנרגיה, ללא תלות בטכנולוגיה שתופעל לקיום ההפרדה הזו.
3. אי וודאות. המודל הנאו קלאסי מניח שמתי שהוא נתייצב על לרמת זיהום, שממנה כבר לא משתלם יותר לזהם. אבל יש 4 סוגים של אי וודאות בתחום. ראשית, גם אם היינו יודעים לתמחר את המשאב הסביבתי, איננו יודעים את הנקודה שבה זיהום נוסף יגרום לו נזק בלתי הפיך (אי וודאות בערך הקריטי של המאגר). שנית, לא תמיד אנו יודעים את רמות הזיהום הנוכחיות, כלומר, גם אם היינו יודעים את הערך הקריטי, איננו יודעים כמה אנו קרובים אליו (אי וודאות בגודל המאגר המזהם). שלישית, כיוון שיש הרבה מזהמים, קשה לדעת את כמות ואיכות הזיהום של כל אחד מהם. אם אכן נחצה הערך הקריטי של הזיהום, לא נוכל לדעת מי מהם גרם לזיהום (אי וודאות בזהות המזהם, דילמת האסיר). רביעית, יש לנו אי וודאות לגבי איכות הזיהום ומיקומו, אותה כמות של שפכים יכולה להיות בעל השפעה קטנה במקום אחד, ולהיות בעל השפעה קריטית במקום אחר. סוגים שונים של שפכים יהיו בעלי רעילות שונה, ועשויים גם להגיב בינהם (אי וודאות באיכות הזיהום).
4. מודל דינמי רב תקופתי. כיוון שהבעיות נוגעות לא רק לזרמים אלא גם למאגרים, הנבנים על פני זמן, יש צורך במודל רב תקופתי. בחינה שתקיף גם את תיקון הבעיה, והערכה נכונה יותר של הנזק הכלכלי, דורשת הסתכלות דינמית. לדוגמא, אם תיקון המאגר הטבעי יקח 6 שנים, הרי במשך 6 השנים האלו, יש צורך בפתרון חלופי (בהנחה האופטימית שיש כזה בנמצא). הערכת עלות הספקת הפתרון החלופי, צריכה להכנס למידול הבעיה, כבר מראשיתה, ולא להחשב כבעיה נפרדת ומנותקת.
הדגמת הנושא – זיהום מי התהום של ישראל
בחינת זיהום מי התהום בישראל תאפשר לנו לדון ב 3 היבטים :
א. מורכבות הבעיה הסביבתית
ב. הבעיתיות של הניתוח הנאו- קלאסי
ג. הבעתיות של פתרון הבעיה על ידי מיסוי פיגוביאיני.
בעיית מי התהום בישראל עשויה להראות כבעיה קשה, אולם למעשה מדובר בבעיה בעלת סדר גודל בינוני ביחס לבעיות סביבה אחרות. ראשית. המודעות בקרב הציבור, התקשורת ומקבלי ההחלטות היא גבוה יחסית (בהשוואה לדוגמא להלבנת אלמוגים, פרגמנטציה, פרבור או הכחדת דו חיים). שנית, הבעיה היא לוקאלית ברובה הגדול, כלומר חלק גדול מהצעדים למניעת הזיהום אינו דורש קיומן של אמנות בינלאומיות (בניגוד לבעיות כמו הדלדלות האוזון או שינויי האקלים עקב אפקט החממה). שלישית, יש לנו הבנה טובה יחסית של מהות הבעיה - לעומת בעיות מורכבות יותר שמנגנון הפעולה שלהם אינו ברור (לדוגמא הלבנת אלמוגים או הכחדה של בעלי חיים). רביעית יש לנו חלופות זמניות או חלקיות לחלק מהתפקוד שמספקת המערכת הטבעית – כמו התפלת מי ים ויבוא מים ממדינות אחרות. חמישית, מדובר במערכת שהיא בעיקרה פיזית וכימית ולא מערכת ביולוגית שהיא עדינה, מורכבת ובעלת היזון חוזר והשפעה הדדית מורכבת בהרבה.
כ 2 שלישים ממי השתיה והרחצה של תושבי ישראל מקורם במי התהום. מי התהום מרוכזים בני מאגרים עיקריים (אקוויפרים): מאגר ההר, ומאגר החוף. שליש נוסף מקורו באגם הכנרת. ברמות הנוכחיות של צריכה ואוכלוסיה, יכולים המאגרים במצבם המלא ביותר, להספיק לשימוש של כשנה וחצי. כלומר, אם תעצר כניסת המים למאגרים (עקב איטום הקרקע באספלט או עקב בצורת), ורמות הצריכה הנוכחיות ימשכו, המאגרים יתרוקנו תוך שנה וחצי. מאגרי מי התהום אגורים בקרקע בצורת המזכירה ספוג. מאגרים אלו נמצאים בצורה של פיזור אקראי, של "ספוגים" הנמצאים בתוך שכבות קרקע אחרות שאינן אוגרות מים. הן מקושרות בינם לבין עצמן או הקרקע על ידי סדקים ותעלות קטנות. מתחת לשכבת מי התהום, יש שכבה של מים מלוחים.
הפגיעה במי התהום נעשית בכמה אופנים. ראשית, שאיבת יתר של מי התהום, יכולה לגרום להמלחת מי התהום על ידי השכבה המלוחה. שנית, יש שורה של מזהמים הפוגעים במי התהום: דשנים וחומרי הדברה של החקלאים, שפכים ביתיים ועירוניים, זהום תעשייתי, דלקים ושמנים מתחנות דלק, ושמנים הנשטפים מרכבות ומכבישים, חומרים שונים הנשטפים מערמות פסולת . בנוסף למזהמים אלה ישנם מזהמים וצרכנים אחרים – הרשות הפלסטינית יושבת על ההר, והזהום שלה מחלחל למי התהום שמהם שותה כלל האוכלוסיה החיה בין נהר הירדן לים התיכון. בנוסף לכך, חלק מהזיהום הנגרם כיום נובע מפעילות כלכלית מהעבר – כמו מפעלי התע"ש ברמת השרון ומפעל התע"ש ברמת גן (שנסגר כבר, אבל הזיהום החמור שלו מאיים על חלק ניכר ממי התהום של גוש דן). כמות קטנה של מזהם יכולה לגרום לזיהום כמות גדולה מאוד של מי שתיה (לדוגמא ליטר אחד של בנזין מזהם 1000 ליטר של מים).
זהום מי התהום, מדגים את הבעיות שהוזכרו קודם. ראשית, גם אם ייפסק זרם הזיהום בצורה מיידית, עדיין יש חשש מפני חלחול של מזהמים שכבר נמצאים בתוך הקרקע. חלק מהזיהום נמצא בסדקים מעל מי התהום, ועשוי להגיע אליהם תוך שנים או עשורים. שנית, ניתן לראות את הקושי הגדול של אי הוודאות, גם בנושא שבו אפשר לבצע מדידות. איננו יודעים לדוגמא, מי מהגורמים שהוזכרו הוא המזהם הגדול ביותר, קשה להעריך כמה זיהום יש כבר בקרקע ובאילו מקומות הבעיה דחופה ובאילו היא זניחה. האם הבעיה היא רברסבילית? האם ניתן לתקן את הזיהום שנעשה. לפעמים ניתן – אך במחיר יקר. כך לדוגמא, כדי למנוע את המשך חלחול הממיסים האורגניים ברמת גן, יש לקיים הזרמה מתמדת של מי תהום מבארות אחרות באזור אל האזור המזוהם כדי ליצור לחץ מים בניגוד לאזור המזוהם. פתרון סופי יותר של הבעיה דורש חפירה ופינוי של אלפי טונות של אדמה אל אתר הפסולת המסוכנת ברמת חובב, כאן מדובר במקרה מקומי. לא ברור כיצד ניתן לטפל בזיהום של מאגר כמו הכינרת או אחד המאגרים הגדולים. הצורך במודל רב תקופתי גם הוא ברור מההקשר של דיון זה. זיהומים רבים נוצרו לפני 20 או 50 שנה, הנזק שלהם מתגלה כיום וימשיך להתגלות בעתיד. כבר היום מסתמן הצורך בהתפלה של מים או יבוא שלהם, לנוכח הגידול המתמיד באוכלוסיה ובעליה בצריכת המים האישית. גם אם נניח שתיתכן חלופה לכל מי השתיה שמספק המאגר הטבעי (במקרה שהוא יפגע בצורה קריטית), או שעל ידי טכנולוגיה כלשהי נוכל לתקן את מה שקולקל, הרי שמתן מענה כזה של חלופה או תיקון ידרוש זמן. בזמן הביניים סביר שאזרחי ישראל יצטרכו לייבא מים בצורה יקרה יותר.
מיסוי פוגיבייני
האם ניתן לטפל בבעית מי התהום על ידי מיסוי פיגובייני? הדבר מוטל בספק. ראשית, עלינו לבצע הערכה כלכלית של שווי מאגרי מי התהום. הערכה של מחיר היא תכונה לוקאלית. המחיר לתפוז שיתן אדם שכבר יש לו 20 תפוזים, שונה מהמחיר שיתן אדם שאין לו תפוזים. האם עלינו להעריך את מחיר כלל המים במדינה, בהתחשב במצב ההיפוטטי של העדר מוחלט של מי תהום שמישים? או לבצע הערכת מחיר על פי המחיר הנהוג כיום? בכל מקרה, נניח לרגע שאין כלל בעיה לבצע הערכת מחיר כזאת.
הבעיה השניה היא להעריך את התרומה השונה של כל מזהם בנפרד. ראשית על פי סוג הזיהום (דלק, שמן, שפכים ביתיים, דשנים, מתכות כבדות, חומרי הדברה, ציוד רפואי וכו'). שנית על פי כמות הזיהום, ושלישית על פי מיקום הזיהום. לא מודבר בבעיה קלה כלל וכלל.
הבעיה השלישית היא הכנסה בפועל של מערכת המיסוי הפיגוביינית. מי שיעבור את שני השלבים הקודמים יצטרך למסות את הגורמים הבאים:
1. רשויות מקומיות או צרכנים ביתיים – על שפכים ביתיים.
2. רשויות מקומיות או צרכנים ביתיים – על פסולת ביתית ושפכים מאתרי פסולת ביתית.
3. תחנות דלק – על זיהום שמנים ודלקים מהתחנה.
4. בעלי רכבים ומשאיות, חברות אוטובוסים ורכבות – על זיהום שמנים ודלקים בכבישים ודרכים.
5. מע"ץ – על זיהום תוך כדי סלילה.
6. בתי חולים – על זיהום כתוצאה מפסולת רפואית.
7. חקלאים – על זיהום עקב שימוש בדשנים.
8. חקלאים – על זיהום עקב שימוש בחומרי הדברה.
9. בעלי רפתות ולולים- זיהום ממי חלב ומהפרשות של בעלי החיים.
10. מפעלי תעשיה – על זיהום של צבעים, מתכות כבדות, דלקים ועוד שלל חומרים אחרים.
11. צה"ל ומערכת הבטחון – על זיהום הנגרם מפעילות צבאית (שמנים של טנקים, דלקים וכו')
12. מזהמים מהעבר – על טיפול בזיהומים שנגרמו בעבר ומטופלים כיום.
13. הרשות הפלסטינית – על זיהום הנגרם משטחה.
ברור שמערכת מיסוי כזאת, תתקל בהנגדות, ויהי קושי לאכוף אותה. די אולי להזכיר שגביית מחיר אחיד על מים לצרכן הפרטי ולחקלאי, וביטול הסובסידיה למים בחקלאות, הינה המלצה המושמעת במשך שנים רבות, אבל צעד זה נתקל בהתנגדות אפקטיבית של החקלאים.
הפתרון המיושם כיום לגבי חלק מהזיהום שונה ממיסוי פיגוביייני. המדינה מכריחה חלק מהמזהמים, לטפל בפסולת שלהם או לפנות אותה לאתרים מיוחדים – כלומר יש כפיה עליהם לקיים רמת זיהום אפס, שעל פי הניתוח הנאו קלאסי ייתכן ואינה יעילה. מזהמים אחרים אינם מטפלים כלל בפסולת שלהם.
גישה חלופית לניתוח הנושא – תפקוד מערכות
הבעיה בניתוח הנאו קלאסי שהוא מיישם ניתוח סטטי של חליפין חופשי, העוסק בהשפעה שולית נטולת השפעות מערכתיות, הנערך באופן חד פעמי ובתנאי וודאות על תחום מערכתי, בעל אי וודאות ואופי דינמי. גישת ניתוח טובה יותר יכולה להיות ניתוח יציבות של מערכות.
מערכות מאופיינות בריבוי אלמנטים בעלי תלות הדדית בינהם. תפקודו התקין של כל חלק, תלוי במידה כזו או אחרת בתפקודם התקין של שאר החלקים. יש חלקים פחות חשובים, ויש יותר. יש עמידות שונה ללחצים שונים לחלקים מסויימים. יש חשיבות לזמנים ולטיפול בתקלות בזמן. יש מערכות בעלות יכולת ניטור או תיקון עצמי ורוב המערכות יכולות להמצא בשיווי משקל שונים.
אפשר להסתכל על מכונית (או כל מכונה) כעל דוגמא למערכת. במכונית יש חלקים שונים הקשורים בינהם (הגלגלים קשורים למערכת הגיר שקושרה למנוע). תפקוד תקין של תת מערכת אחת משפיע על תפקוד של תת מערכות אחרת, לדוגמא אם הרידיאטור נסתם, אזי המנוע יתחמם ולבסוף יתקע. אם הגומיות אינן מהודקות הרי שיש סיכוי שמערכת הקרור של המנוע לא תפעל וכו'. בעיה קלה במערכת, שאין מטפלים בה, יכולה להשאר בעיה מקומית ועשויה להתפתח ולגרום לבעיה רצינית בהרבה. יש חשיבות לזמנים ולטיפול בתקלות בזמן (תגובות שרשרת): אם אין מים בגנרטור, יתחיל האוטו להתחמם. אם בשלב זה עוצרים, מחכים עד שהאוטו יתקרר ואז שמים מים, אין בעיה. אבל אם המנוע מתחמם, אזי השמן במנוע נשרף. בהעדר שמן, החיכוך בתוך בוכנות המנוע עולה מאוד, הבוכנות מתרחבות עקב החום הכבד, והמנוע נתקע. כדי לפתור את הבעיה הזאת יש צורך במנוע חדש. מובן שלא כל בעיה במערכת היא בעיה רצינית, ושיש חלקים חשובים פחות – לדוגמא אם הריפוד באוטו מתקלקל קצת או שהנשבר הפלסטיק של מערכת החימום אין זה משפיע על ביצועי המכונית כמו קלקול במנוע או דליפה במיכל הדלק. במכונית יש מערכות לניטור עצמי (מנורות החיווי של הנהג – כמו נורית הזהרה על מחסור בשמן), וגם חלפים ומערכות תיקון עצמי (גלגל חלופי, ומגבה, נורות חלופיות וכו'). יש אמצעים למעבר בטוח בין שיווי משקל שונים – הן למצבים תקינים (האצה, שיוט בלימה), והן למצבים פתולוגיים כמו בלימת חירום (חגורות בטיחות, מערכת בלימה ללא החלקה וכו').
קל להצביע על מחירה של מכונית, ועל המחיר של כל תת רכיב בה. ואולם קשה בהרבה לתת מחיר שולי על למערכת. אם אנו יודעים ש100 תפוזים עולים 200 שקל, סביר שתפוז אחד יעלה 2 שקל. אולם כמה עולים 10% מהמכונית ? התשובה היא כמובן, שתלוי מאוד איזה 10 אחוזים מהמכונית. בתנאי אי וודאות הבעיה הזאת מסתבכת הרבה יותר.
הבה ננסה ליישם את הגישה השולית ואת המס הפיגובייני לגבי תפוזים ומכונית ונראה את ההבדל. במקרה הראשון אדם בעל אקדח הולך לארגז תפוזים ויורה אל תוכו כדור. מס פיגובייני יכול לעבוד במקרה זה, היות וקל לראות אילו תפוזים נפגעו, לחשב את ערכם ולקנוס אותו בערך זה.
הבה נחזור על ניסוי זה עם מכונית. במקרה הנפוץ איננו יודעים את סוג המכונית (אין לנו הערכה טובה לגבי הערך הכללי של מערכת כל עוד היא מתפקדת), ואין לנו יכולת טובה לראות את הנזק שנגרם לה (אין לנו הערכה טובה של השפעת הזיהום על המערכת) – כלומר אין לנו יכולת לראות היכן פגע הכדור. האם במקרה כזה ניתן לקבוע מה גודל הנזק ולתת פיצוי על ידי מס פיגובייני? ונניח שאנו רואים את סוג המכונית ויודעים את ערכה, ואנו רואים היכן פגע הכדור – גם אז יהיו מקרים רבים בהם המכונית תסע בצורה תקינה במשך שעה, אולם תעצר לאחר מכן (לדוגמא אם הכדור פגע במיכל המים). מי שלא בקיא בדרך הפעילות של המערכת, ולדעת את קשרי הגומלין בה ואת מידת חשיבותם, לא יוכל להעריך בצורה נכונה את מידת הנזק, ולכן ספק רב אם תמחור שולי או מיסוי פיגובייני יכול לתת פיצוי הולם במקרה זה.
מובן שניתן להתקרב עוד יותר למציאות על ידי הכנסת עוד אלמנטים של אי וודאות או של אלמנט דינמי. בכל שבוע, מכניסים את המכונית לאולם סגור, שם יורים באקדח כמה אנשים כמות שונה של כדורים כל אחד, הכדורים עשויים לפגוע במכונית או לא. אם המכונית שלך נתקע השבוע, יתכן והדבר נבע מיריה שירו בה לפני חודש. כמובן שקשה מאוד לדעת מי ירה, ואם אינך ממוחה למכוניות בוודאי תתקשה לדעת איזה חלק נפגע גם לאחר שהמכונית נתקעה. בכמה יש לקנוס כל אחד מהיורים כדי להגיע למצב פארטו אופטימלי?
מה שמאפיין מערכות סביבתיות הוא היותן קיימת על פני זמן רב, ולפיכך הן מספקות שרות. כמו כן נדרשים שרותים כדי לתחזק את תפקודן התקין של מערכות.
ניסוי לגבי התייחסות לתפקוד מערכות – מערכת ההפעלה של המחשב.
[[קטגוריה : סביבה]]
[[קטגוריה : מערכות]]
[[קטגוריה: מאמרים חצי אפויים]]