שינויים

==פרדוקס ג'בונס וכלכלה נאו קלאסית==

==פרדוקס ג'בונס וכלכלה נאו קלאסית==

[[כלכלה נאו קלאסית|כלכלנים נאו קלאסים]] אינם מודאגים מהתדללות משאבים. הם טוענים לדוגמה, שאם מחיר הנחושת יעלה, ימצאו לה תחליפים זולים יותר עבור השימושים שלה. לדוגמה כבלי תקשורת שדרשו בעבר הרבה נחושת, עשויים היום מסיבים אופטיים, שאינם דורשים נחושת כלל. לטיעון זה יש מספר בעיות.

[[כלכלה נאו קלאסית|כלכלנים נאו קלאסים]] אינם מודאגים מדלדול משאבים.  

# פיתוח הכבלים האופטיים נעשה על פי היכולת המדעית ותמריצים להפחחת מחיר העברת השיחות, ללא קשר הדוק ל'''שינוי''' במחיר הנחושת. פיתוח הסיבים האופטיים לא נעשה כשמחיר הנחושת עלה או בגלל עליה כזו.  הנסיון התמידי להוריד עלויות בכלכלה תחרותית הוביל לשינוי, אבל ללא הפריצה המדעית, היו נשארים עם אותם כבלי נחושת, יהיה מחירם אשר יהיה.  

# על פי פרדוקס ג'בונס, מרגע שתעשיית התקשורת לא נזקקה לכבלי נחושת יותר, הביקוש להם ירד, כתוצאה מכך ירד מחיר הנחושת עבור כל שאר השימושים של נחושת, והמשתמשים האחרים הגדילו את הביקוש לנחושת, כך שסה"כ על פני זמן נמשכה המגמה של נחושת ושאר מתכות - עליה מתמשכת בשימוש במשאב, תוך התקרבות מתמדת לשיא הכריה או לשיא התפוקה, בדומה למנגנון של [[שיא תפוקת הנפט]]. אמנם , סביר שהשפעה זו תתבטל, לפחות חלקית, לאחר שיעלו מחירי הנחושת(בעקבות מעבר שיא התפוקה) ואז נוכל לנצל את הנחושת שתישאר במכרות לצרכים החשובים יותר לאדם.

# הנטייה של הכלכלה הנאו קלאסית להתמקד בשוק המיקרו ובטווח הקצר עלולה להוביל למסקנות מטעות. בסופו של דבר אנו משתמשים במשאבים רבים באופן גדל והולך, כשלגבי כל המשאבים משתמשים בטיעון "כאשר זה יגמר נשתמש בחלופות". המלאים של כלל סוגי המתכות לדוגמה יורדים{{מקור}}, ומסיבות כימיות לא סביר שלגבי כולם ימצאו תחליפים. בה בעת לגבי כל משאב סופי מתקרבים לשיא המיצוי שלו - כאשר עלויות נוספות של כרייה וזיקוק עופרות צפויות לעלות בגלל שיקולי אנטרופיה (או תפוקה שולית פוחתת בשפת כנ"ק).

 

# פיתוח הכבלים האופטיים נעשה על פי היכולת המדעית ותמריצים להפחחת מחיר העברת השיחות, ללא קשר הדוק ל'''שינוי''' במחיר הנחושת. פיתוח הסיבים האופטיים לא נעשה כשמחיר הנחושת עלה או בגלל עליה כזו.  הנסיון התמידי להוריד עלויות בכלכלה תחרותית הוביל לשינוי, אבל ללא פריצת הדרך המדעית, היו נשארים עם אותם כבלי נחושת, יהיה מחירם אשר יהיה.

לדוגמה, מחיר טונה נחושת עלה מ-1.24 דולר לק"ג בשנת 1986, ל9 דולר לק"ג בשנת 2011[http://en.wikipedia.org/wiki/File:Copper_Price_History_USD.png], כך שיש תמריץ כלכלי חזק לפתח חלופות לכבלי נחושת להולכת חשמל לדוגמה. ועם זאת אין שימוש במתכות אחרות. הסיבה היא מגבלות פיזיקליות וכימיות. מתכות נפוצות הן מתכות קלות הדבר נובע מדרך ייצור היסודות בליבת כוכבים. אבל אין מתכות נפוצות (קלות) בעלות כושר הולכה דומה לנחושת.  

# על פי פרדוקס ג'בונס, מרגע שתעשיית התקשורת לא נזקקה לכבלי נחושת יותר, הביקוש להם ירד. כתוצאה מכך, ירד מחיר הנחושת עבור כל שאר השימושים של נחושת, והמשתמשים האחרים - לדוגמה חברות להולכת חשמל - הגדילו את הביקוש לנחושת, כך שבסך הכל, על פני זמן נמשכה המגמה של נחושת ושאר מתכות - עליה מתמשכת בשימוש במשאב, תוך התקרבות מתמדת לשיא הכריה או לשיא התפוקה, בדומה למנגנון של [[שיא תפוקת הנפט]] - כלומר [[שיא תפוקת הנחושת]]. סביר שהביקוש לנחושת ירד, לאחר שיעלו מחירי הנחושת (בעקבות מעבר שיא התפוקה) ואז נוכל לנצל את הנחושת שתישאר במכרות לצרכים החשובים יותר לאדם. אולם הדבר לא משנה את פרדוקס ג'בונס.  

# הנטייה של הכלכלה הנאו קלאסית להתמקד בשוק המיקרו ובטווח הקצר עלולה להוביל למסקנות מטעות. בסופו של דבר אנו משתמשים במשאבים רבים באופן גדל והולך, כשלגבי כל המשאבים משתמשים בטיעון "כאשר משאב זה יגמר נשתמש בחלופות". לדוגמה, המלאים של כלל סוגי עופרות המתכות שנשארו בבטן האדמה יורדים משום שמדובר ב[[משאב מתכלה]]. מסיבות כימיות לא סביר שלגבי כולם ימצאו תחליפים. בה בעת לגבי כל משאב סופי מתקרבים לשיא המיצוי שלו - כאשר עלויות נוספות של כרייה וזיקוק עופרות צפויות לעלות בגלל שיקולי אנטרופיה (או תפוקה שולית פוחתת בשפת כלכלה נאו קלאסית).

 

טיעון דומה הוא שמחיר הנחושת הגבוה יתמרץ את חברות הכריה וההפקה של נחושת ויגרום לשיטות הפקה יעילות וזולות יותר. כמו כן שיטות אלה יגרמו ליכולת הפקת מכרות בעלי אחוז עופרה נמוך יותר ובכך יגדילו את המלאים המוכחים. בנוסף, אפשר להתמודד עם עליית המחירים על ידי הגדלת אחוז המחזור של הנחושת.  

עיין לדוגמא בערך [[שיא תפוקת הנפט]] בחלק 2.היצע הנפט.

עיין לדוגמא בערך [[שיא תפוקת הנפט]] בחלק 2.היצע הנפט.