שינויים

מלבן אדג'וורת' אחר- גם כאן ישנה יעילות פארטו, ושני הפרטים ישפרו את מצבם על ידי מסחר. אולם הציור הזה קרוב יותר למציאות בכל מה שנוגע למצב בין עני ועשיר באותה מדינה או במסחר בין מדינה ענייה לעשירה.

מלבן אדג'וורת' אחר- גם כאן ישנה יעילות פארטו, ושני הפרטים ישפרו את מצבם על ידי מסחר. אולם הציור הזה קרוב יותר למציאות בכל מה שנוגע למצב בין עני ועשיר באותה מדינה או במסחר בין מדינה ענייה לעשירה.

==השוואת תועלות, שיוויון ובזבוז==

==השוואת תועלות==

[[ג'רמי בנתהם]], הפילוסוף שהניח את היסודות ל[[תורת ערך התועלת]], חשב שניתן להשוות בין "תועלות" של אנשים שונים. זו מסקנה שרוב הכלכלנים היום יחלקו עליה. ובכל זאת, האם התועלות שלנו כל כך שונות? האם לא ניתן לערוך כלל השוואה של התועלות, אלא על ידי מוסד השוק? התחושה שלי היא, שלמרות שלא ניתן לבצע השוואה מדוייקת, ושרמות התענוג והכאב הן סובייקטיביות, ניתן לבצע השוואה מוגבלת. איש אינו נהנה לרעוב ללחם (אם לא בחר בצום מרצונו), וכשאנו רואים מישהו אוכל ארוחה טעימה, או מקבל סטירה, יש לנו למרות כל המגבלות, איזו שהוא תחושה של עוצמת החוויה שהוא מרגיש.

[[ג'רמי בנתהם]], הפילוסוף שהניח את היסודות ל[[תורת ערך התועלת]], חשב שניתן להשוות בין "תועלות" של אנשים שונים. זו מסקנה שרוב הכלכלנים היום יחלקו עליה. על פי הכלכלנים הדרך היחדיה להשוות בין תועלות היא על ידי מוסד השוק. מי שמוצר כשלהו מביא לו תועלת גדולה יותר, יהיה מוכן לשלם יותר על מוצר זה.  

השוואה כזו  של התועלות יכולה להיות כלי נשק פוליטי, מאוד לא "פוליטיקלי קורקט" בעולם הקפיטליסטי. שכן גם לפי הכלכלה הנאו קלאסית התועלת מכסף (וממוצרים) יורדת. כלומר אם תוספת של 100 שקל בהכנסה תגרום לעלייה מסויימת בתועלת של אדם עני, אזי תוספת של 100 שקל לאותו אדם אם הוא עשיר תגרום לעליה קטנה יותר בתועלת.  

השוואה כזו  של התועלות יכולה להיות כלי נשק פוליטי, מאוד לא "פוליטיקלי קורקט" בעולם הקפיטליסטי. שכן גם לפי הכלכלה הנאו קלאסית התועלת מכסף (וממוצרים) יורדת. כלומר אם תוספת של 100 שקל בהכנסה תגרום לעלייה מסויימת בתועלת של אדם עני, אזי תוספת של 100 שקל לאותו אדם אם הוא עשיר תגרום לעליה קטנה יותר בתועלת.  

אם מותר להשוות בין תועלות של פרטים שונים (ולו בצורה גסה) אזי אפשר להשוות בין תועלת של אדם אחד לאדם אחר – גם בין עני לעשיר. ואזי אם מקבלים את הנסיון של הנאו קלאסיים לטעון שהמצב הרצוי ביותר הוא זה שמביא למקסימום את התועלת המצרפית של האוכלוסיה (אם יש דבר כזה בכלל), פרושו של דבר הוא חתירה לשיוויון מקסימאלי של ההכנסות.  

אם מותר להשוות בין תועלות של פרטים שונים (ולו בצורה גסה) אזי אפשר להשוות בין תועלת של אדם אחד לאדם אחר – גם בין עני לעשיר. ואזי אם מקבלים את הנסיון של הנאו קלאסיים לטעון שהמצב הרצוי ביותר הוא זה שמביא למקסימום את התועלת המצרפית של האוכלוסיה (אם יש דבר כזה בכלל), פרושו של דבר הוא חתירה לשיוויון של ההכנסות. כלומר דווקא מתוך תורת ערך התועלת, מגיעים לדרישה לשיוויון. 

יותר מכך. נניח לדוגמא שאנו כופים על אדם עשיר להעביר הכנסה בגובה 100 ש"ח (או עשר בננות במקרה של סלי המוצרים). ואנו מעבירים רק 50 שקל לעני בעוד ש-50 שקל הולכים לאיבוד – נזרקים לים. בוודאי שזה מצב שאינו פארטו אופטימלי. למרות זאת, ייתכן בהחלט שהרווחה החברתית כעת היא גבוה יותר. אין וודאות שזה כך, כי "איבדנו" רווחה בדרך, וגם בגלל שההשוואה בין ההנאה של איש אחד לאיש אחר אינה מדוייקת, ומצד שני אי אפשר לפסול על הסף את האפשרות שהתועלת החברתית גדלה. גם אם היינו מחלקים את 50 השקל הנותרים בין 5 או 10 עניים, ולא נותנים אותם לעני אחד, האפשרות הזאת היתה נשארת בעינה.

יותר מכך. נניח לדוגמא שאנו כופים על אדם עשיר להעביר הכנסה בגובה 100 ש"ח (או עשר בננות במקרה של סלי המוצרים). ואנו מעבירים רק 50 שקל לעני בעוד ש-50 שקל הולכים לאיבוד – נזרקים לים. בוודאי שזה מצב שאינו פארטו אופטימלי. למרות זאת, ייתכן בהחלט שהרווחה החברתית כעת היא גבוה יותר. אין וודאות שזה כך, כי "איבדנו" רווחה בדרך, וגם בגלל שההשוואה בין ההנאה של איש אחד לאיש אחר אינה מדוייקת, ומצד שני אי אפשר לפסול על הסף את האפשרות שהתועלת החברתית גדלה. גם אם היינו מחלקים את 50 השקל הנותרים בין 5 או 10 עניים, ולא נותנים אותם לעני אחד, האפשרות הזאת היתה נשארת בעינה.