| שורה 541: |
שורה 541: |
| | | | |
| | === נספח 3 נאומו של הצ'יף סיאטל === | | === נספח 3 נאומו של הצ'יף סיאטל === |
| − | נאומו של הצ'יף סיאטל משבט הדאוומיש לנשיא פירס ב-1854 אשר נאם מול נציגי הממשל האמריקאי שבאו "לרכוש" את אדמת הדוואמיש. פורסם לראשונה באוקטובר 1887 ע"י הנרי א סמית, עיתונאי אמריקאי שהיה ידידו של הצ'יף ונכח באירוע. | + | [[נאומו של הצ'יף סיאטל]] |
| − | | |
| − | הצ'יף הגדול מוושינגטון שולח את בקשתו לקנות את אדמתנו. הצ'יף הגדול גם שולח מילות ידידות ורצון טוב. נאה מצדו, שכן ידוע לנו עד כמה מעט הוא זקוק לידידותנו. אך אנו נשקול לקבל את הצעתו, כי יודעים אנו שאם נסרב עלול לבוא האדם הלבן עם רובים וייקח את אדמתנו. על מילותיו של צ'יף סיאטל ניתן לסמוך כמו שאחינו יכולים לסמוך על שובן של העונות. מילותי הן ככוכבים אשר לעד לא ישקעו.
| |
| − | | |
| − | איך תוכלו לקנות או למכור את השמים? את חמימות האדמה? הרעיון זר לנו. אכן איננו בעליו של רעננות האוויר או נצנוץ המים. איך תוכלו לקנותם מעמנו? אנו נחליט בזמננו. כל חלק מאדמה זו קדוש לבני עמי. כל מחט אורן בוהקת, כל חוף חולי, כל הערפילים בעובי היער, כל קרחת יער, כל זמזום חרק קדוש בזכרונם של בני עמי.
| |
| − | | |
| − | אנו יודעים כי האדם הלבן אינו מבין את דרכינו. כל חלקת אדמה זהה עבורו לאחרת, שכן הוא זר הבא בלילה ולוקח מן האדמה את שהוא צריך. הארץ אינה אחותו, אלא אויבתו, וכאשר כבשה, הוא נע הלאה. הוא עוזב את קברות אבותיו ונשימת ילדיו נשכחת. מראה עריכם מכאיב לעיני האדם האדום. אך ייתכן כי האדם האדום הוא פרא ולכן אינו מבין.
| |
| − | | |
| − | אין מקום שקט בערי האדם הלבן. אין מקום להאזין לעלי האביב או משק כנפי חרק. אך אני פרא ולכן איני מבין – הטרטור רק נראה כי הוא מכאיב לאזן. מהו טעם החיים אם אין אדם יכול לשמוע את המיית התור או את וויכוחי הצפרדעים סביב האגם בליל? האדם האדום מעדיף את הצליל הרך של הרוח שהצטללה מגשם בצהרי יום, או שבושמה במחטי אורן: האוויר יקר לאדם האדום, שכן הכל חולקים את אותה נשימה – החיות, העצים ובני האדם. נראה כי האדם הלבן אינו מבחין באוויר אותו הוא נושם, כגוסס ימים רבים - הוא אדיש לצחנה.
| |
| − | | |
| − | אם אחליט לקבל את הצעתך, אציב תנאי. האדם הלבן חייב להתייחס לחיות הארץ הזו כאחיו. אני פרא ואיני מבין דרך אחרת. חזיתי באלפי בופאלו נרקבים במישור, נטושים על ידי האדם הלבן שירה בם מרכבת חולפת. אני פרא ואיני מבין מדוע סוס הברזל המעשן חשוב יותר מהבופאלו שאנו הורגים רק כדי להישאר בחיים. מהו האדם ללא החיה? אם כל החיות היו נעלמות, האדם היה מת מבדידות גדולה של הנפש, כי את שקורה לחיה הוא שקורה לאדם.
| |
| − | | |
| − | כל הדברים קשורים זה בזה. מה שקורה לארץ קורה לבני הארץ.
| |
| − | | |
| − | בנינו חזו באבותיהם מושפלים בתבוסה. לוחמנו בושו. ואחרי תבוסתם הם מוציאים את ימיהם לבטלה ומרעילים את גופם במזונות מתוקים ובטיפה המרה. אין זה משנה היכן נעביר את שארית ימנו – שכן הם מועטים. כמה שעות נוספות, כמה חורפים נוספים ואף לא אחד מילדי השבטים הגדולים שפעם חיו על ארץ זו, או שהתכנסו בחבורות קטנות ביער יישאר כדי לבכות את קברות האנשים שפעם היו חסונים ומלאי תקווה כמוכם.
| |
| − | | |
| − | דבר אחד אנו יודעי שייתכן ויום יבוא והאדם הלבן ייגלה גם כן, אלוהנו הוא אותו האל. אתם עלולים לחשוב כי הוא בבעלותכם כפי שאת רוצים להיות בעלי האדמה, אך אינכם יכולים. הוא גופו של האדם, וחמלתו שווה לאדם הלבן ולאדום. ארץ זו יקרה לו, ולפגוע בה משמע לבזות את יוצרה. גם האדם הלבן יחלוף מן העולם – אולי מהר משבטים אחרים. המשך לזהם את מיטתך, ויום אחד תחנק בפסולתך שלך. כאשר נשחט הבופאלו עד תום, אולפו כל סוסי הבר, כל פינות הסתר של היער כבדו מריח המון אדם, ונוף הגבעות הבשלות כוסה בחוטים מדברים, איפה הסבך? איננו. היכן הוא הנשר? איננו. ומה פירוש להניח לציד והליקוט? סוף החיים ותחילת ההישרדות.
| |
| − | | |
| − | אולי היינו מבינים אילו היינו יודעים מה הם חלומותיו של האדם הלבן, מהן תקוותיו אותן הוא לוחש באזני ילדיו בלילות חורף ארוכים, אילו חזונות הוא חורט בדמיונם למען יקוו למחר. אך אנו פראים. חלומות האדם הלבן נסתרים מאיתנו. ומכיוון שכך, נלך בדרכנו. אם נסכים, יהיה זה כדי להבטיח את השמורה אותה הצעתם.
| |
| − | | |
| − | שם אולי נחיה את חיינו הקצרים כרצוננו. כאשר אחרון אדומי העור יעלם מן האדמה, וזכרונו יהי לצל ענן החולף מעל למישור, חופים ויערות אלו עוד יחזיקו את רוחם של בני עמי, שכן הם אהבו את האדמה כשם שתינוק אוהב את פעימת הלב של אמו. אם נמכור את אדמתנו, אהבו אותה כשם שאנו אהבנו אותה. דאגו לה כשם שאנו דאגנו. החזיקוה בזכרונכם כשם שהיא כשקיבלתם אותה מעמנו. ועם כל כוחכם, אונכם, וליבכם – שימרו אותה לילדכם, ואהבו אותה כשם שהאל אוהב את כולנו. דבר אחד אנו יודעים. אלוהינו הוא אחד. אדמה זו יקרה לו. אפילו האדם הלבן אינו יכול להימלט מן הגורל המשותף לכל.
| |
| | | | |
| | [[קטגוריה:פתרונות]] | | [[קטגוריה:פתרונות]] |
| | [[קטגוריה:פרוייקטים]] | | [[קטגוריה:פרוייקטים]] |