47,332
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
זהו חלק מהספר [[מבוא לכלכלה אקולוגית (ספר)]]
זהו חלק מהספר [[מבוא לכלכלה אקולוגית (ספר)]]
עד לפני כ-300 שנה, הפילוסופים בנו טיעונים לוגיים בצורה מערכתית ביחס לטבע וליקום, לסדר החברתי ולחובות המוסר. אמפיריזם שוייך לרוב לתאור של ההבדלים הגאוגרפיים הרחבים בין איזורים ותרבויות. המדע כפי שאנו מכירים אותו צמח מהשילוב של חשיבה שיטתית יחד עם אנליזה אמפירית אודות ההיבטים השונים של העולם הטבעי. פרנסיס בייקון (1561-1626) קרא לשילוב של הלוגיקה והאמפיריזם. גלילאו גליליי (1564-1642) ביצע תצפיות בטלסקופ שסיפקו ראיות שתמכו בתאוריה השיטתית של מערכת שבמרכזה ניצבת השמש שהגה ניקולאי קופרניקוס (1473-1543). אי-התאמות בין התאוריה של קופרינקוס לבין התצפיות האסטרונומיות יושבו על ידי אייזיק ניוטון (1642-1727) באמצעות החידושים שלו ביחס לכבידה ולמכניקה של התנועה.
מאז, החלו לקום דיסיפלינות מדעיות, המוגדרות על ידי סוג הנושא שעליו יושמה חשיבה לוגית ולא על ידי סוג הדפוסים של לוגיקה שבהם השתמשו. עם זאת, במשך מספר מאות שנים, המשיכו מלומדים לעבוד בתחומים נרחבים של הידע. ניוטון כתב על דת ומוסר ולא רק על פיסיקה. ג'ון לוק (1632-1704) תרם לידע הרפואי ולתחייה של רעיון האטומים למרות שהתרומות החשובות ביותר שלו היו לפילוסופיה החברתית. המסורת הזאת של תרומה בדיספלינות שונות נמשכה במהלך המאה ה-19. גם במהלך המאה ה-20, מלומדים רבים שמרו על מודעות להתפתחויות מעבר להתמחות שלהם. פרנק נייט (1895-1973), לדוגמה, תאר באריכות את ההתפתחויות האחרונות בפיזיקה ואת ההשלכות שלהם לתאוריה ולמתודולוגיה הכלכלית. עם זאת, במחצית השניה של המאה ה-20, מלומדים טרנס-דיספחינרים היו נדירים במיוחד.
חקר הכלכלה צמח בעיצומה של המסורת הטרנס-דיספלינרית. במחצית השניה של המאה ה-18, בתקוה של שינוי חברתי משמעותי ושל הבטחה מדעית, השדה הפורמלי של הכלכלה צמח מתוך הפילוסופיה של המוסר. שאלות מוסריות וותיקות אודות חובתו של היחיד כלפי המטרות החברתיות, אותגרו על ידי ההתפתחויות של שווקים ושל קידמה מדעית, שני דברים שהביאו ליצירת הזדמניות חדשות לשיפורים חומריים אישיים וסיפקו דלק לתקוות גדולות עבור עתיד שופע. אז, במחצית השניה של המאה ה-18, כהיום, אנשים דאגו שמה הליכה אחרי האינטרסים האישיים עלולה לפגוע בחברה כולה. הכלכלנים החלו לטעון, כפי שהם ממשיכים לעשות היום, כי שווקים מכוונים את ההתנהגות האישי, כמו על ידי "יד נעלמה", לפעול למען טובת הכלל.
כמאה שנים לאחר מכן, צמח השדה הרשמי של אקולוגיה מתוך הביולוגיה וההיסטוריה הטבעית. כמו כלכלכה, גם שדה זה עסק בשאלה כיצד מערכות כיחידה הוליסטית יכולות לעבוד למען טובת כלל המינים שהרכיבו אותן. שתי הדיסיפלינות החזיקו במשות, כמו מאפיינים תאורטיים ומספר פעמים התחומים נסמכו על התקדמויות שנעשו בתחום השני. הסיפור אודות הדרך בה שני שדות משלימים מבחינה מושגית, הפכו לבעלי שיוך של תפיסות מנוגדות בהקשר של השאלה איך אנשים צריכים לפעול ולתקשר עם הסביבה, הוא סיפור מרתק.
חייבים להבין סיפור זה כדי שהכלכלה האקולוגית תוכל לצמוח מתוך הדיספלינות השונות. החלקים בפרק זה מתארים בקצרה כמה מההתפתחויות ההיסטוריות של שני הדיספלינות. נראה כיצב הם למדו זה מזה, ונסיבר כיצד הם פיתחו גישות סביבתיות ושונות כל כך מתוך בסיסים מושגיים משותפים. שתי הדיספלינות נבדלות בצורה ניכרת בכך שכלכלה, בעיקר בארצות הברית וכפי שהיא מונהגת בידי המוסדות הבינלואמיים, היא מונוליטית מבחינה מושגית, בעוד שהאקולוגיה מורכבת מהרבה מסגרות חשיבה משלימות ויריבות זו לזו. באופן דומה [[כלכלה סביבתית]] (תת תחום של הכלכלה שעוסק בבעיות סביבתיות) כיום, מציגה עצמה כתאוריה יחידה, הנתפסת כדבר קוהרנטיץ החלקים הבאים מסבירים כיצב הכלכלה הסביבתית הנוכחית, נבנתה מתוך תאוריות כלכליות מוקדמות יותר בעוד שההנחות שמניעות את התאורית לכיוון של מסקנות של קווי מדיניות נטועות באמונות פופלריות על הטבע ועל הקידמה הטכנולוגית. התאוריות המוקמדות שבעבר היו משפיעות מאוד בקרב הכלכלנים הן מרכזיות להבנה הסביבתית היום. אקולוגיה, בנוסף לשמירה על שורשים תאורטיים מגוונים, מנוגדת לכלכלה גם בכך שהיא השתלבה עם סט אחר אבל פופלארי בזכות עצמו, של אמונות, אודות טיבה של הטכנולוגיה.
...
...
אחד המכשולים הגדולים ביותר לאיחוד בין כלכלה ובין אקולוגיה היתה ההנחה המוקדמת כי המערכות האקולוגיות והכלכליות הן מערכות נפרדות שאין צורך להבין אותן יחדיו. הכלכלנים חושבים שהמערכות הכלכליות נפרדות מהטבע, בעוד שהרוב הגדול של מדענים בתחום מדעי הטבע חושבים כי המערכות הטבעיות נפרדות מהאדם. למעשה, חוקרי מדעי החברה מלמדים בדרך כלל כי כל התופעות החברתיות נקבעות בצורה תרבותית. כאשר חוקרים ממדעי הטבע אכן חודשים על תופעות חברתיות הם פונים "באופן טבעי" להביט בחוקי טבע כדי להסביר את הדבר. וכך מסומן בדרך כלל "הקו בחול" בין שני דטרמינסטים תרבותיים או סביבתיים, כאשר הכלכלנים נמנים עם הדטרמינסטים התרבותיים והאקולוגים נמנים עם הדטרמינסטים הסביבתיים. כפי שציינו, קו זה מייצג אמונות היסטוריות מערביות אודות מערכות ואודות המדע, והפך להיות חלק מהבעיה שלנו, הסבר לחוסר הקיימות של החברות המודרניות.
אחד המכשולים הגדולים ביותר לאיחוד בין כלכלה ובין אקולוגיה היתה ההנחה המוקדמת כי המערכות האקולוגיות והכלכליות הן מערכות נפרדות שאין צורך להבין אותן יחדיו. הכלכלנים חושבים שהמערכות הכלכליות נפרדות מהטבע, בעוד שהרוב הגדול של מדענים בתחום מדעי הטבע חושבים כי המערכות הטבעיות נפרדות מהאדם. למעשה, חוקרי מדעי החברה מלמדים בדרך כלל כי כל התופעות החברתיות נקבעות בצורה תרבותית. כאשר חוקרים ממדעי הטבע אכן חודשים על תופעות חברתיות הם פונים "באופן טבעי" להביט בחוקי טבע כדי להסביר את הדבר. וכך מסומן בדרך כלל "הקו בחול" בין שני דטרמינסטים תרבותיים או סביבתיים, כאשר הכלכלנים נמנים עם הדטרמינסטים התרבותיים והאקולוגים נמנים עם הדטרמינסטים הסביבתיים. כפי שציינו, קו זה מייצג אמונות היסטוריות מערביות אודות מערכות ואודות המדע, והפך להיות חלק מהבעיה שלנו, הסבר לחוסר הקיימות של החברות המודרניות.