47,332
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
[[תמונה:Dust Storm Texas 1935.jpg|שמאל|ממוזער|400px|סערת אבק מתקרבת לסטארטפורד, טקסס, ב1935]]
[[תמונה:Dust Storm Texas 1935.jpg|שמאל|ממוזער|400px|סערת אבק מתקרבת לסטארטפורד, טקסס, ב1935]]
'''קערת האבק''' הינו כינוי לשורה של סופות אבק שהתחוללו במרכז [[ארצות הברית]] ו[[קנדה]] החל מ-1931 ועד 1939[http://www.nasa.gov/centers/goddard/news/topstory/2004/0319dustbowl.html], ואשר גרמו לשורה של בעיות סביבתיות וחברתיות. מצב זה, נגרם עקב שילוב של כמה פרקטיקות [[חקלאות|חקלאיות]] לא תקינות, שהיו נהוגות במשך כמה עשורים. [[חישוף קרקע|חישוף הקרקע]] מעשבים לצורך חריש של שדות חיטה, [[רעיית יתר]], ו[[בצורת]] קשה, גרמו למצב של [[בליית קרקע]] חמורה באזור המישורים הגדולים. במהלך הבצורת התייבשה האדמה הפוריה והפכה ל[[חומר חלקיקי|אבק]], אשר עף מזרחה, בעיקר בצורה של עננים שחורים גדולים. לעתים, העננים השחירו את השמיים על פני שטח עצום, שהשתרע עד שיקגו. רוב הקרקע שנסחפה עפה ואבדה אל תוך האוקיינוס האטלנטי.
'''קערת האבק''' הוא כינוי לשורה של סופות אבק שהתחוללו במרכז [[ארצות הברית]] ו[[קנדה]] החל מ-1931 ועד 1939[http://www.nasa.gov/centers/goddard/news/topstory/2004/0319dustbowl.html], ואשר גרמו לשורה של בעיות סביבתיות וחברתיות. מצב זה, נגרם עקב שילוב של כמה פרקטיקות [[חקלאות|חקלאיות]] לא תקינות, שהיו נהוגות במשך כמה עשורים. [[חישוף קרקע|חישוף הקרקע]] מעשבים לצורך חריש של שדות חיטה, [[רעיית יתר]], ו[[בצורת]] קשה, גרמו למצב של [[בליית קרקע]] חמורה באזור המישורים הגדולים. במהלך הבצורת התייבשה האדמה הפוריה והפכה ל[[חומר חלקיקי|אבק]], אשר עף מזרחה, בעיקר בצורה של עננים שחורים גדולים. לעתים, העננים השחירו את השמיים על פני שטח עצום, שהשתרע עד שיקגו. רוב הקרקע שנסחפה עפה ואבדה אל תוך האוקיינוס האטלנטי.
אסון סביבתי זה, גרם לגל עזיבה עצום של תושבים מהמדינות טקסס, ארקנסו, אוקלהומה, ומהאזורים סביב המישורים הגדולים, והותיר למעלה מחצי מיליון אמריקאים ללא קורת גג.[http://www.pbs.org/fmc/interviews/gregory.htm] רבים מהם היגרו מערבה בחיפוש אחר עבודה.
אסון סביבתי זה, גרם לגל עזיבה עצום של תושבים מהמדינות טקסס, ארקנסו, אוקלהומה, ומהאזורים סביב המישורים הגדולים, והותיר למעלה מחצי מיליון אמריקאים ללא קורת גג.[http://www.pbs.org/fmc/interviews/gregory.htm] רבים מהם היגרו מערבה בחיפוש אחר עבודה.
הבצורת, סופות האבק, ונטישת השדות והחוות, היוו מכה קשה למדינות החקלאיות במרכז ארצות הברית ובקנדה, אשר סבלו כבר מ[[השפל הגדול]]. קערת האבק הינה דוגמה מוחשית לעוצמה שיכולה להיות לתהליכי [[מדבור]] כמו גם לתהליכים של [[שינויי אקלים]].
הבצורת, סופות האבק, ונטישת השדות והחוות, היוו מכה קשה למדינות החקלאיות במרכז ארצות הברית ובקנדה, אשר סבלו כבר מ[[השפל הגדול]]. קערת האבק הינה דוגמה מוחשית לעוצמה שיכולה להיות לתהליכי [[מדבור]] כמו גם לתהליכים של [[שינויי אקלים]].
==גורמים==
הגורם העיקרי שהוביל לתנאים שאיפשרו את התפרצות סופות האבק היה טיפול לא נכון בקרקע והרס הגורמים המקבעים שלה. הגורם השני שהכפיל את הגורם הראשון היה גידול האוכלוסיה האנושית במקום ובעקבות זאת, ובעקבות תיעוש גדל של החקלאות גידול השטחים שהפכו מערבות עשב לשטחי חלקאות מעובדים בצורה לא מקיימת.
העשבים המקומיים שכיסו את אדמות הפריארי prairie במשך מאות שנים, וקיבעו את ה[[קרקע]] במקומה ושמרו על לחותה, הוחלפו בקרקע חלקאית מעובדת.
האירופאים ואמריקאים הלבנים הראשונים שסיירו במישורים הגדולים, האיזור שבו התרחשו מאוחר יותר סופות האבק, נחשב האיזור כבלתי מתאים לחקלאות אירופאית. למעשה, נודה המקום כמדבר האמריקאי הגדול "Great American Desert". המחסור במים על פני השטח ובעצים הפך את המקום למושך פחות יחדית לאיזורים בארצות הברית. עפ זאת, לאחר מלחמת האזרחים בארצות הברית, גברה ההתיישבות באיזור, כשהיא מחוזקת על ידי Homestead Act והנהירה מערבה.
תקופה לא אופיינית שבה ירדו גשמים רבים במישורים הגדולים הובילה בטעות את המתיישבים ואת הממשלה להאמין כי אקלים האיזור השתנה לתמיד.[http://www.drought.unl.edu/whatis/dustbowl.htm] היוזמות החקלאיות הראשונות היו בעיקר ראיית בקר יחד עם מעט גידולים, ועם זאת, סדרה של מספר חורפים קשים שהחלו ב-1886, יחד עם ראיית יתר שלוותה בבצורת קצרה בשנת 1890 הובילה להרחבת שטחי האדמה המעובדים.
הגירה מחודשת לאיזור התחרשה בתחילת המאה ה-20. שובו של תקופה גשומה נוספת חיזקה את הדעה הקדמוה של האיזור הצחיח-למחצה "לשעבר" יוכל לתמוך בחלקאות בקנה מידה גדול. שיפורים טכנולוגיי הובילו להגדלת כמות האוטומציה, שאיפשה עיבוד של הקרקע בקנה מידה גדל והולך. מלחמת העולם הראשונה העלתה את מחירי המזון והחקלאות, דבר שהגביר עוד יותר את תמריץ החקלאים לעיבוד נוסף. איזור חלקאות החוות Llano Estacado גדל פי שתיים בין השנים 1900 ו 1920 וכמות הקרקע המעובדת גדלה פי 3 בין 1925 לבין 1930.<ref>[http://www.unu.edu/unupress/unupbooks/uu14re/uu14re0n.htm#6.%20the%20ilano%20estacado%20of%20the%20american%20southern%20high%20plains Regions at Risk: a comparison of threatened environments] United Nations University Press, 1995</ref>
בנוסף, חקלאים השתמשו בשיטות חלקאיות שעודדו בליית קרקע. לדוגמה, חוואים שגידלו כותנה, השאירו את השדות חשופים בחודשי החורף, בשעה שרוחות במישורים הגבוהים נמצאות בשיאן, והם גם שרפו את שאריות הגידולים (כצורה של בירוא עשבים לקראת זריעה מחודשת), דבר שגרע מהאדמה חומרי תזונה אורגניים והגביר את החשיפה לבליית קרקע.
==התפרצות בליית קרקע וסערות אבק==
חשיפה מוגברת זו לבלייה נחשפה עם תום התקופה הגשומה במישורים בשנות ה-30, ופרוץ בצורת שהגיעה לשיאה בשנת 1934. . הבצורת גרמה לכך שחוות ניטשו ואדמות חרושות עמדו שוממות וחשופות לבליית קרקע על ידי רוח. תנאי הבצורת גרמו לכך ששכבות הקרקע העליונות (שבאיזור המישורים הן קרקעות קלות ופריכות) הפכו יבשות ופריכות והן נישאו על ידי הרוחות העזות שמאפיינות את האיזור.
האדמה המאובקת הצטברה באוויר ויצרה עמודי אבק עצומים שמנעו גם ירידה של גשם נוסף. רק עם החלת תוכניות השימור החלק האיזור להשתקם בהדרגה. [http://www.pbs.org/wgbh/amex/dustbowl/peopleevents/pandeAMEX06.html ]
ב-11 בנובמר, 1933 התחרשה סופת אבק חזקה מאד מדקוטה הדרומית, שהיתה אחת משורה של סופות אבק חזקות. החל מה-9 במאי 1934 סופה בת יומיים סחפה כמויות גדולות של אדמות מהמישורים באחת הסופות הגרועות שידע האיזור. ענני האבק הגיעו עד שיקאגו מקום שם חלק מהאדמה נפל כמו שלג. יומיים מאוחר יותר הגיעה הסופה לערים במזרח, כמו באפלו, בוסטון, ניו יורק, וושינגטון ועוד. באותו חורף ירד שלג אדום בניו-אינגלנד.
ב-14 באפריל 1935, תאריך שנודע לימים בתור "יום ראשון השחור", התרחשה אחת מה"סופות השחורות" הקשות ביותר ב"קערת האבק", וגרמה לנזק נרחב, תוך שהיא הופכת את היום ללילה. עדי-ראיה סיפרו כי בחלק מהזמן לא יכלו לראות למרחק של מטר וחצי.
ב-14 באפריל 1935, תאריך שנודע לימים בתור "יום ראשון השחור", התרחשה אחת מה"סופות השחורות" הקשות ביותר ב"קערת האבק", וגרמה לנזק נרחב, תוך שהיא הופכת את היום ללילה. עדי-ראיה סיפרו כי בחלק מהזמן לא יכלו לראות למרחק של מטר וחצי.