47,332
עריכות
שינויים
←דמוקרטיה ישירה
עקרונות אלה - המגינים על כל מיעוט - ישכנעו את החוששים להימצא במיעוט בדמוקרטיה ישירה, לתמוך בה. תמיכה כזאת הכרחית לקיום דמוקרטיה ישירה. כי ללא הבטחת זכויות המיעוט בחוקה - ובחיי יומיום - תהפוך דמוקרטיה ישירה לזירת מאבק בין מיעוט לרוב מאבק שעשוי להרוס את המשטר. הקפדה על זכויות המיעוט והיחיד תתרום לכך שדמוקרטיה ישירה תהיה בת קיימא, שכל אזרחיה יתמכו בה ואף ייהנו לחיות בה.
עקרונות אלה - המגינים על כל מיעוט - ישכנעו את החוששים להימצא במיעוט בדמוקרטיה ישירה, לתמוך בה. תמיכה כזאת הכרחית לקיום דמוקרטיה ישירה. כי ללא הבטחת זכויות המיעוט בחוקה - ובחיי יומיום - תהפוך דמוקרטיה ישירה לזירת מאבק בין מיעוט לרוב מאבק שעשוי להרוס את המשטר. הקפדה על זכויות המיעוט והיחיד תתרום לכך שדמוקרטיה ישירה תהיה בת קיימא, שכל אזרחיה יתמכו בה ואף ייהנו לחיות בה.
==תשובות לביקורת==
רבים סבורים כי אנשים רגילים אינם מסוגלים להחליט החלטות פוליטיות כי פוליטיקה היא מקצוע טכני וקבלת החלטות פוליטיות מחייבת מומחיות מיוחדת להחלטות. אם יש מומחיות מיוחדת לקבלת החלטות פוליטיות מדוע אין שום אוניברסיטה בעולם מקנה מומחיות זו? התשובה היא שקבלת החלטות פוליטיות אינה מחייבת מומחיות מיוחדת כי "להחליט" פירושו "לבחור" אפשרות אחת מתוך מספר אפשרויות ובחירה היא "החלטה" ולא "מסקנה". "החלטה" היא "העדפה". "העדפה" זקוקה למידע אודות האפשרויות העומדות לבחירה, אך ברגע שמידע זה ניתן לא המידע אלא ערכיו של המחליט הם שקובעים את ההעדפה. "העדפה" איננה עניין טכני אלא ערכי. היא נובעת מערך עליון. ערך זה אינו נקבע על ידי ידע, או היגיון, אלא על ידי חינוך.
שום היגיון וידע לא יגרום לאדם דתי להצביע בעד ביטול חינוך דתי.
כדי "להעדיף" דרוש מידע על האפשרויות השונות העומדות לבחירה ועל תוצאותיהן.
מידע זה ניתן לרכוש באמצעות הטלוויזיה מאנשים שהנושא הנדון הוא מקצועם. כאשר מידע זה ניתן לכל אזרח יכול כל אזרח – בלי הכשרה נוספת - להחליט (להעדיף) באיזו אופציה לבחור. יש לשאול את מי שסבור כי אדם רגיל אינו יכול לקבל החלטה פוליטית שקולה ואחראית בגלל חוסר מידע: האם נשיא ארה"ב בקי בכל נושא עליו הוא מחליט? כמובן שלא! שום נשיא אינו מומחה לכל נושא עליו הוא מחליט. ב- 1945 לא היה לנשיא טרומן שום מושג על הפצצה האטומית. הוא אפילו לא ידע על קיומה. למרות זאת, שלושה שבועות לאחר שנודע לו על הפצצה האטומית הוא (והוא בלבד) החליט להטילה על הירושימה.
תחילה הזמין מומחים לנושא ושמע את דעותיהם ולאחר מכן – החליט. החלטה זו – ככל החלטה – לא נבעה מבקיאותו בנושא וגם לא מניסיונו אלא מערכיו של טרומן. טרומן היה אדם ממוצע לחלוטין. הוא לא היה גאון או בעל כישרון מיוחד. לכל אזרח נורמלי יש אותה יכולת כמו לטרומן. כאשר מומחים (שנבחרו בהגרלה מתוך ציבור המומחים לנושא) יופיעו בטלביזיה, יסבירו לציבור הרחב את האופציות השונות ותוצאותיהן האפשריות, ויענו לשאלות הציבור, ירכשו האזרחים מידע הדרוש להחלטה. בתום הדיון יוכלו האזרחים לקבל החלטה כמו טרומן. האם יחליטו כמוהו? זה תלוי בערכיהם, לא במידע שברשותם.
עובדה היא כי אותו מידע מאפשר תמיד החלטות שונות.
כל מינוי בדמוקרטיה ישירה חייב להיעשות באמצעות הגרלה מתוך ציבור המומחים לנושא הנדון. מינוי בהגרלה ימנע שחיתות כי לכל מועמד יש בדיוק אותו סיכוי להיבחר. אין בוחרים, אין את מי לשחד ואין את מי לרמות. התוצאה אינה תלויה באיש. בחירות הן קרקע פורייה לשחיתות כי כל מועמד מנסה להכשיל יריבים, לרכוש מצביעים בהבטחות שאינו יכול לקיים, להעלים מהם החלטות שאינן לרוחם, ואחרי הבחירות – להתכחש למה שהבטיח.
זה מושחת ומשחית אך זה נובע משיטת מינוי נציגים באמצעות בחירות, לא מהפוליטיקה.
מינוי בהגרלה מבוסס על סיכוי שווה לכל אזרח להתמנות לתפקיד ותואם את עיקרון הדמוקרטיה הישירה: סמכות פוליטית שווה לכל אזרח, כל הזמן.
יש סבורים כי כאשר לכל אזרח תהיה זכות להציע הצעות החלטה פוליטיות יהיה מספר עצום של הצעות שיגרום שיתוק במערכת הפוליטית כי אי אפשר יהיה לדון בכולן. דעה זו מניחה שמספר הצעות ההחלטה נובע ממספר הזכאים להציען. זה מופרך כל יום בכל בית-נציגים. בכנסת יש 120 נציגים אך מעולם לא הוגשו 120 הצעות החלטה על נושא כלשהו. הסיבה? מספרן של הצעות ההחלטה אינו נובע ממספר בעלי הזכות להציע אלא מנושא ההחלטה. למשל, בהחלטה להאריך יום לימוד בבתי-הספר יכולה להיות החלטה לא להאריך, ושתיים או שלוש החלטות להאריכו בשעה, בשעתיים, או בשלוש. אך לא תהיינה 120 הצעות ואפילו לא 12. אפשר גם לקבוע מינימום קולות שהצעה שלא השיגה אותו תורד מסדר היום.
החלטות פוליטיות מתחלקות לשניים:
1. החלטות על מדיניות.
2. החלטות על ביצוע מדיניות.
החלטות על מדיניות עונות לשאלה: מה לעשות?
החלטות על ביצוע מדיניות עונות לשאלה: איך לעשות?
עיקר הפוליטיקה הן החלטות " מה לעשות". הן קובעות מה תעשה החברה.
בדמוקרטיה ישירה זכאי כל אזרח להציע, לדון, ולהצביע, בכל החלטה כזאת. החלטה כזאת תלויה רק בהעדפותיו של אדם ואלה נקבעות על ידי ערכיו.
החלטה נקבעת לפי הערך העליון של המחליט ולא לפי מומחיות להחלטות. אך החלטות על ביצוע מדיניות מחייבות ידע טכני ולמימושן יש למנות אנשים שהנושא הנדון הוא מקצועם. אנשים כאלה ימונו בהגרלה מתוך רשימת כלל המומחים לנושא. מינוי בהגרלה מונע שאפתנות ושחיתות. כיום סבורים רבים כי שחיתות היא תופעה הכרחית בפוליטיקה. זו טעות . שחיתות היא תופעה הכרחית רק במשטרים בהם יש סמכות החלטה לקומץ. מדוע? כי חסרי הסמכות מנסים לשחד את בעלי הסמכות להחליט לטובתם, ובעלי הסמכות מנסה לשחד מצביעים כדי לזכות שוב בסמכות להחליט עבור אחרים. אך כאשר לכל אזרח יש סמכות להשתתף בכל החלטה פוליטית קשה לשחד. צריך לשחד הרבה מצביעים וזה עולה סכומי עתק, זה יתגלה בנקל וגם אין ודאות שישיג את מטרתו, לכן אינו מעשי.
מינוי בהגרלה של אחראים לביצוע החלטות מונע שחיתות - כי אי אפשר לדעת מראש תוצאות של הגרלה. מינוי בהגרלה יבטל שחיתות הקיימת - בהכרח - בכל מערכת בחירות.
רבים סבורים שדמוקרטיה ישירה תהיה מסובכת בהרבה ממשטר נציגים.
אין זה בהכרח כך. סיבוכים רבים במשטר נציגים נובעים מנציגים המסבכים בעיות פשוטות כדי להיבחר מחדש. בעיות פוליטיות רבות תהיינה פשוטות בהרבה בדמוקרטיה ישירה כי פתרונן יקבע רק על ידי שיקולים הנובעים מהבעיה עצמה ולא משיקולי נציגים הרוצים להיבחר מחדש. אך גם אם יתברר שדמוקרטיה ישירה מורכבת יותר ממשטר נציגים ספק אם ישפיע הדבר על רוב האזרחים. משטר נציגים עצמו הוא הרבה יותר מורכב מאשר דיקטטורה בה שליט יחיד מחליט הכל בלי אופוזיציה וקואליציה. אך למרות פשטות הדיקטטורה מעדיפים רוב האזרחים משטר נציגים כי בו יש לאזרחים יותר חופש מאשר בשלטון יחיד.
לרוב האזרחים חשובה מידת החופש שיש להם במשטר הרבה יותר מאשר מורכבות המשטר.
דמוקרטיה ישירה חייבת להפריד בין החלטות על נושאים מקומיים לבין החלטות על נושאים כלל-ארציים. האזרחים עצמם יקבעו איזה נושא הוא בעל אופי מקומי ואיזה בעל אופי כלל-ארצי. הפרדה כזאת תקטין התערבות חיצונית בחייהם של האזרחים וגם את מספר ההחלטות שעליהם להחליט.
יש מתנגדים עקרוניים לדמוקרטיה ישירה שיתנגדו לה גם לאחר שישתכנעו שאפשר לממשה. אלה הם אליטיסטים עקרוניים. הם מתנגדים עקרונית לשלטון ישיר של כלל האזרחים. הם רואים בדמוקרטיה ישירה "שלטון האספסוף" ומשוכנעים שהרוב יחליט החלטות הרות אסון לעצמם ולאחרים. אך טיעון זה תקף לא רק לגבי דמוקרטיה ישירה, אלא לגבי כל משטר. שליט יחיד יכול לקבל החלטות הרות אסון וכך גם שלטון נציגים/מומחים/פילוסופים. שום צורת שלטון אינה ערובה לכך שהחלטות השלטון תהיינה חיוביות (איך שלא נגדיר "חיובי"). אך ככל שמספר בעלי הסמכות להחליט גדול יותר כך קטן יותר הסיכוי שגחמות אישיות, חרדות, ומשחקי כוח, ישפיעו על ההחלטות. החלטות שליט יחיד כפופות לגחמות של אדם אחד אך החלטות מיליוני מחליטים נובעות מגחמות מיליוני בני אדם ורבות מהן נוגדות זו את זו ומבטלות זו את זו. משקל הגחמה האישית בקבלת החלטות פוליטיות יקטן ככל שמספר המחליטים יגדל. השפעת גחמות אישית על החלטות פוליטיות קטנה בהרבה בדמוקרטיה ישירה מאשר בשלטון יחיד או במשטר נציגים.
אם החלטה גרמה לאסון במשטר נציגים נהוג להחליף את הנציגים שהצביעו עבורה אך לא את הערכים שקבעו אותה. זה גורם לקיבוע הערכים שהובילו להחלטות שליליות. האזרחים מחליף נציגים אך לא ערכים. האזרחים ממשיכים לנקוט בהעדפות הגורמות שוב ושוב לתוצאות שליליות ותולים את האשם בנציגים ולא בערך שקבע את ההעדפות. בדמוקרטיה ישירה המצב שונה. ראשית, בדמוקרטיה ישירה אפשר לבטל מיד החלטה שהובילה לתוצאות שליליות ואין המתנה לבחירות חדשות. שנית, אם החלטה גרמה לתוצאות שליליות יאלצו אלה שהצביעו עבורה לבחון מחדש את ערכיהם ואולי - לשנותם. בדמוקרטיה ישירה אי אפשר להטיל אחריות על אחרים. אזרחים שהצביעו בעד החלטה שגרמה אסון אינם יכולים להטיל אחריות על נציגים ויאלצו לבחון מחדש את הערכים שגרמו להם להצביע כפי שהצביעו. זה דוחף לשינוי ערכים, ותורם לקידום התודעה והחברה.
דמוקרטיה ישירה היא יותר משיטה לקבלת החלטות עבור החברה כולה - היא כלי לחינוך ולהתפתחות האדם. כיום משוכנעים רבים כי אנוכיות, חמדנות, ואדישות פוליטית, הנפוצים בימינו, הם "טבע האדם" שלא ישתנה לעולם. לדעתם בדמוקרטיה ישירה תנוהל החברה על ידי רוב אנוכי שיהפוך את החברה לג'ונגל של אנוכיות נטולת מעצורים. לכן הם מתנגדים לה. אך בשביתה הכללית הגדולה ביותר בהיסטוריה, במאי 1968 בצרפת, כאשר 9 מיליון עובדים שבתו 21 יום ודרשו "ניהול עצמי" (קרי - דמוקרטיה ישירה) באלפי מקומות עבודה ומוסדות לימוד, חל שינוי עצום בהתנהגותם. התפרץ המון רצון טוב, סולידריות, ונכונות לסייע לזולת. כל יחיד הושפע מהאווירה הציבורית. במשטר הנוכחי, המבוסס על אנוכיות, חמדנות, תחרותיות, ואדישות פוליטית, יש אווירת אנוכיות, חמדנות, תחרותיות, ואדישות פוליטית. מי שנולד במשטר כזה מתאים עצמו לאווירה הכללית כדי "להצליח" (במובן שהמשטר מעניק למושג זה) מופיעה השקפה הרואה תכונות אלה כ"טבע האדם". אך תכונות הפרט מעוצבות על ידי האווירה הציבורית בה גדל. אין "טבע אנושי" נצחי. אנוכיות, חמדנות, תחרותיות, ואדישות פוליטית, שרבים לוקים בהן כיום, הן "טבע המשטר" הנוכחי לא "טבע האדם".
דמוקרטיה ישירה מבוססת על התחשבות וסיוע לזולת/לקהילה/לחברה ותיצור אווירה שתטפח התחשבות כזאת כי כל משטר מעצב את מניעי אלה החיים בו - בדמותו.
דמוקרטיה ישירה היא לא רק שיטה לקבלת החלטות פוליטיות, היא גם אמצעי לטיפוח סוג אחר של מניעים: יצירתיות, אחראיות, וסיוע לזולת. מניעים אלה קיימים אצל רוב האנשים אך משטר הנציגים מדכא אותם בעוד שדמוקרטיה ישירה מטפחת אותם.
קבלת החלטות גוררת אחריות לתוצאות ההחלטות. רבים פוחדים מאחריות זו ומעדיפים שאחרים יחליטו במקומם. הם פוחדים להחליט בעצמם על חייהם. לכן הם מתנגדים לדמוקרטיה ישירה. בעיה זו ידועה כ"מנוס מחופש" - ומבגרות. זו גישה של ילדים החרדים לאבד את אהבת הוריהם על החלטה שתכעיס אותם. בוגרים הסובלים מגישה זו זקוקים לסיוע וטיפול. הניסיון הטיפולי מלמד שאפשר להתגבר על פחד מחופש ולרכוש גישה בוגרת בה מכיר אדם באחריותו להחלטותיו ומעדיף להחליט בעצמו מאשר לחיות במצב בו אחרים מחליטים עבורו.
יש תומכי "דמוקרטיה ישירה" שאין להם הגדרה ברורה למושג זה. הם תומכים במשאלי עם על החלטות פוליטיות, ובקרה ציבורית על נציגים. אך מתנגדים לעיקרון הקובע כי "לכל אזרח זכות הצבעה בכל החלטה פוליטית". הם תומכים בשלטון נציגים מתוקן. אלה הם רפורמיסטיים ("מתקנים") השואפים לתקן משטר נציגים, לעקור שחיתות, להרחיב סמכויות אזרחים, אך מתנגדים לדמוקרטיה ישירה. הם מתנגדים לשלטון ישיר של האזרחים ושואפים לתקן את משטר הנציגים. הם אויבי דמוקרטיה ישירה הנושאים את שמה לשווא ומתעים רבים מתומכיה. למרות זאת יכולים תומכי דמוקרטיה ישירה לפעול במשותף עם בעלי גישה זו תוך הכרה בשוני שבין שתי הגישות ותוך כיבוד הדדי של שוני זה. ברור כי כאשר תיווצר אפשרות להקים דמוקרטיה ישירה תפרדנה הדרכים. אך עד לאותו מצב יכולים אלה הרוצים לתקן משטר נציגים ואלה הרוצים לבטלו לצאת נשכרים משיתוף פעולה ביניהם. שיתוף פעולה הוא אמצעי ולא מטרה. יש להניח לו בסיום תפקידו. אין גם לנקוט באמצעים שמהותם נוגדת את המטרה. יש להיזהר מהגישה המוטעית של "המטרה מקדשת את האמצעים", למעשה כל אמצעי מעצב את מטרתו בדמותו. האמצעי להעברת מסר הוא עצמו חלק מהמסר. שום מטרה חיובית לא קודמה על ידי אמצעי שלילי. להיפך, מטרות חיוביות רבות הושחתו בגלל שימוש באמצעים שמהותם מנוגדת למהות מטרתם. גם האופן בו מפיצים מסר הוא חלק מהמסר. אי אפשר לקדם דמוקרטיה ישירה באמצעים אנטי-דמוקרטים. גם באמצעי חיובי יש להשתמש כל עוד הוא משרת את המטרה. כאשר אמצעי הופך למטרה בפני עצמה יש לזנוח אותו. יש להיזהר מהנטייה להפוך אמצעי למטרה. אסור שאמצעים יהפכו למטרות.
יש להזכיר לאליטיסטים כי בניגוד לביקורתו של אפלטון על הדמוקרטיה באתונה לפני 2500 שנה, סוקרטס ואריסטו תמכו בה ועד היום נהנית האנושות מפירות הדמוקרטיה האתונאית בתחום הפילוסופיה, האמנות, והפוליטיקה. דמוקרטיה ישירה תטפח מעורבות האזרח בחיי הקהילה והחברה בה הוא חי ותעורר אחריות ואכפתיות לקהילה ולחברה. היא תיצור אווירת יצירתיות ורצון טוב כלפי אחרים בניגוד לאנוכיות ואדישות לזולת שמשטרים אחרים מקרינים. היא תשנה לא רק את החברה אלא גם את האישיות. היא תהפוך את ה"פרט" מאובייקט משועמם, אדיש, בודד ואנוכי במערכת פוליטית סטטית, מושחתת, ומנוכרת, לסובייקט פעיל המעצב במודע חברה שטובת הקהילה, החברה, והאנושות, היא מטרתה.