שינויים

בזיהום ואשפה הסיפור דומה מאוד. נדיר ביותר שהמזהם באמת משלם. לעתים קרובות מדיי מוטלת האחריות לטיפול בנזק על המדינה ומשלמי המיסים במקום על המפעלים שייצרו את הזיהום והמוצרים ועל האנשים שנהנו ממוצרים אלה. לכן ניתן לפעול בתחום האשפה לא רק בדרכים שהזכרנו אלא גם בשני אפיקי פעולה נוספים:

בזיהום ואשפה הסיפור דומה מאוד. נדיר ביותר שהמזהם באמת משלם. לעתים קרובות מדיי מוטלת האחריות לטיפול בנזק על המדינה ומשלמי המיסים במקום על המפעלים שייצרו את הזיהום והמוצרים ועל האנשים שנהנו ממוצרים אלה. לכן ניתן לפעול בתחום האשפה לא רק בדרכים שהזכרנו אלא גם בשני אפיקי פעולה נוספים:

# הפנמת הנזק לקונה ולמוכר של המוצר. היצרנים בתורם יעבירו את העלות לספקים שלהם ולכן גם להם יהיה אינטרס למנוע יצירת זיהום ובזבוז משאבים. זה מאמץ בתחום השלטוני- חוקי ובתחום המוסרי-תרבותי שצריך לייצר לחץ כלכלי - פנימי על יצרנים לייצר בצורה ירוקה ועל צרכנים לרכוש במתינות ובצורה נבונה וירוקה.

# '''הפנמת עלות הנזק''' - הקונים והמוכרים של מוצר כלשהו יצטרכו לשאת בעלות שהמוצר שלהם גורם. היצרנים בתורם יעבירו את העלות לספקים שלהם ולכן גם להם יהיה אינטרס למנוע יצירת זיהום ובזבוז משאבים. זה מאמץ בתחום השלטוני- חוקי ובתחום המוסרי-תרבותי שצריך לייצר לחץ כלכלי - פנימי על יצרנים לייצר בצורה ירוקה ועל צרכנים לרכוש במתינות ובצורה נבונה וירוקה.

# הטלת האחריות, התשלום והיכולת לטיפול במוצר על היצרן. היצרן יודע הכי טוב מה יש במוצר שהוא ייצר - זהו מידע חשוב למי שרוצה לבצע שימוש חוזר במוצר או למחזר אותו. אם יצרן של מוצרי חשמל מורכבים, לדוגמא, רק "משכיר" לי את המוצר, כלומר שהאחריות על המוצר נשארת עליו, אז ברור שיהיה לו אינטרס פנימי חזק לייצר מוצר שקל למחזר אותו או לעשות שימוש חוזר מחלקיו. הוא ישתדל שהמוצר יאריך ימים (בדיוק להפך מהמצב היום) ובכל מקרה יהיה לו ידע טוב איך המוצר בנוי, ממה, מי יכול וצריך לטפל בתתי המרכיבים שלו (ספקי המפעל שגם עליהם תחול חובה דומה).

## ''הטלת האחריות, התשלום והיכולת לטיפול במוצר על היצרן'''. היצרן יודע הכי טוב מה יש במוצר שהוא ייצר וזה מידע חשוב למי שרוצה לבצע שימוש חוזר במוצר או למחזר אותו. אם יצרן של מוצרי חשמל מורכבים, לדוגמא, רק "משכיר" לי את המוצר, כלומר שהאחריות על המוצר נשארת שלו, אז ברור שיהיה לו אינטרס פנימי לייצר מוצר שקל למחזר אותו או לעשות שימוש חוזר בחלקיו. הוא ישתדל שהמוצר יאריך ימים (בדיוק להפך מהמצב היום) ובכל מקרה יהיה לו ידע טוב איך המוצר בנוי, מאילו חומרים, ומי יכול וצריך לטפל בתתי המרכיבים שלו: הספקים של אותו יצרן שגם עליהם תחול חובה דומה.

:אין חובה שהמוצר יחזור למפעל לצורך כך - שכן הוא יכול  להקים סדנא מקומית - אזורית לשם כך או להאציל סמכויות בתחום זה למפעל אחר שירכז פעילות זו עבור כמה מפעלים יתרון נוסף לגישה זו שהיא מקטינה את החצנת העלויות של שינוע המוצרים על פני כל הגלובוס (אפקט החממה), על ידי זה שהיא נותנת יתרון לתעשייה

אין חובה שהמוצר יחזור למפעל לצורך כך - שכן הוא יכול  להקים סדנא מקומית - אזורית לשם כך או להאציל סמכויות בתחום זה למפעל אחר שירכז פעילות זו עבור כמה מפעלים יתרון נוסף לגישה זו שהיא מקטינה את החצנת העלויות של שינוע המוצרים על פני כל הגלובוס (אפקט החממה), על ידי זה שהיא נותנת יתרון לתעשייה מקומית וקטנה - ובכך מעודדות גם את ביזור הכלכלה ומקטינה את הריכוזיות הכלכלית של התעשייה.  

מקומית וקטנה - ובכך מעודדות גם את ביזור הכלכלה ומקטינה את הריכוזיות הכלכלית של התעשייה  

 

המסר הוא שמיחזור זה לא כל הסיפור. ואולי הלקח החשוב יותר מכל סיפור הזבל הזה הוא שבמקום לעשות שימוש חוזר במעגלי החשיבה שלנו או למחזר כל הזמן מידע שפעם שמענו, עדיף לחשוב על בעיות לעומק, להשאר פתוחים לרעיונות חדשים, ולהטיל ספק בהנחות שלנו.  

==ראו גם==

==ראו גם==