1,732
עריכות
שינויים
חוק ההסדרים/רפורמה בתחום שידורי הטלוויזיה (הצגת מקור)
גרסה מ־23:50, 17 במאי 2009
, 23:50, 17 במאי 2009אין תקציר עריכה
{{הסדרים:חזור|2009}}
{{הסדרים:חזור|2009}}
== תקציר ==
== תקציר ==
היצע של חבילת ערוצים מצומצמת ללקוחות. התרת פרסומות בכבלים ובלווין. הסדרת שידורי טלוויזיה דיגיטלית.
היצע של חבילת ערוצים מצומצמת ללקוחות. התרת פרסומות בכבלים ובלווין. הסדרת שידורי טלוויזיה דיגיטלית. עמלות הפרסום בשידורי הטלוויזיה ובמדיות אחרות. ניהול תקציב הפקות המקור של הערוץ הראשון. איחוד הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו ומועצת הכבלים והלוויין.
* עמודים 16-18 בהצעת מדיניות 2009
* עמודים 16-18 בהצעת מדיניות 2009
* סעיפים 36-37 בחוק ההסדרים 2009
* סעיפים 36-37 בחוק ההסדרים 2009
* עמודים 37-47 בהצעת מדיניות 2009-2010
* עמודים 37-47 בהצעת מדיניות 2009-2010
* עמודים 13-20 בקובץ תיקונים להצעת מדיניות 2009-2010
== סעיפים קשורים ==
== כתבות מהעיתונות ==
* {{כלכליסט||באי.די.בי מעריכים: עד 150 אלף מנויי HOT ינטשו לטלוויזיה החינמית|3098624|03/08/08}}
* {{TheMarker||שכחו את הצופה בבית|zz20080805_89764|05/08/08}}
* {{גלובס||מחטף בשידור חי|1000369096|10/08/08}}
* {{TheMarker||השינויים המבניים של האוצר ל-2009: פיקוח הדוק על תקציב הביטחון ושידור פרסומות בכבלים ובלוויין|tle20080812_06|12/08/08}}
* {{TheMarker||חברות הכבלים והלוויין יידרשו להציע ללקוחותיהן חבילות צרות ולאפשר רכישה של כל ערוץ נוסף בנפרד|PBZ20081208_23423443423|12/08/08}}
* {{TheMarker||הערכות באוצר: הכבלים והלוויין יכניסו 300-400 מיליון שקל בשנה מפרסומות|obz20080814_90605|14/08/08}}
* {{TheMarker||איגודי הבמאים והתסריטאים במכתב למשרד האוצר: הרפורמה בשוק הטלוויזיה תחריב את היצירה הישראלית|ob20080817_058002|17/08/08}}
* {{גלובס||גורמים בשוק הטלוויזיה: "פרסום בכבלים ובלוויין יביא לסגירת הערוצים המסחריים בישראל"|1000372576|18/08/08}}
* {{כלכליסט||בלעדי: היועמ"ש למשרד התקשורת מתנגדת לרפורמת הרישיונות בטלוויזיה|3106264|20/08/08}}
* {{כלכליסט||בלעדי – מהפכת התקשורת של נתניהו: מפעילים סלולריים חדשים, ומעבר לרישיונות בטלוויזיה|3271406|23/04/09}}
== ניתוחים והשפעות ==
נושא שאין לו קשר ישיר לתקציב 2009, וצריך היה לקבל מועד לדיון נפרד ומשמעותי בממשלה.
== דברי הסבר ==
== דברי הסבר ==
היקף המחויבות של רשות השידור בהתאם לחוק לעניין הפקות מקומיות קנויות עומדת על כ-150 מש"ח בשנה, כאשר התיקון האמור יוצר מנגנון המחייב הוצאה זו והפניית הסכומים האמורים לשוק היצירה המקומית בישראל.
היקף המחויבות של רשות השידור בהתאם לחוק לעניין הפקות מקומיות קנויות עומדת על כ-150 מש"ח בשנה, כאשר התיקון האמור יוצר מנגנון המחייב הוצאה זו והפניית הסכומים האמורים לשוק היצירה המקומית בישראל.
== סעיפים קשורים ==
=== הצעת מדיניות 2009-2010 ===
שידורי הטלוויזיה בישראל הם שירות אשר נרכש באופן שכיח בקרב משקי הבית בישראל, וביותר מ-90% ממשקי הבית קיים מכשיר טלוויזיה. שוק הטלוויזיה מתחלק לשלושה רכיבים עיקריים: שידורים ציבוריים הממומנים בעיקרם מאגרות רשות השידור ומכספי מיסים (ערוצים 1, 33, 99, 23); שידורי הטלוויזיה המסחרית (ערוצים 2, 10), הממומנים בעיקרם מפרסומות ומפוקחים על ידי הרשות השנייה; ושידורי הטלוויזיה הרב ערוצית הממומנים בעיקרם מדמי מנוי, ומפוקחים על ידי מועצת הכבלים והלוויין. היקף שוק השידורים בישראל הוא כ-6 מיליארד ש"ח בשנה, מהם כ-3.5 מיליארד ש"ח בטלוויזיה הרב ערוצית, כ-1.5 מיליארד ש"ח בטלוויזיה המסחרית, וקרוב למיליארד ש"ח בשידורים הציבוריים (טלוויזיה ורדיו).
====שידורי הטלוויזיה הרב ערוצית (סעיף 1 להחלטה)====
כ-70% ממשקי הבית בישראל מנויים לקבלת שידורי הטלוויזיה הרב-ערוצית. הוצאות משק הבית הממוצע על שירותי טלוויזיה רב-ערוצית גדלו בשנים האחרונות והן עומדות בממוצע על כ-1,700 ש"ח בשנה למשק בית. מגמה זו נובעת, בין השאר, מעליית מחירי השידורים שבעלי הרישיון לשידורי כבלים ובעלי רישיון לשידורי לוויין (להלן – בעלי רישיון לשידורים) גובים ממנוייהם. יצוין כי בהשוואה בין-לאומית, התשלומים הבסיסיים בעד שידורי טלוויזיה רב-ערוצית בישראל הם מהגבוהים בעולם. בעוד שמחיר חבילת הבסיס בישראל עומד על כ-200 ש"ח בחודש, מרבית חבילות הבסיס המוצעות במדינות המערב (הכוללות עשרות ערוצים) אינן עולות על 100 ש"ח בחודש.
במטרה להפחית את גובה התשלומים המזעריים הנדרשים ממי שמבקש לרכוש שירותי טלוויזיה רב-ערוצית, להגדיל את חופש הבחירה של הצרכן בשידורים שהוא מבקש לרכוש, ולהפחית את עלויות הפרסום בטלוויזיה, הוחלט במסגרת החלטה מס' 3982 מיום 24 באוגוסט 2008 על ביצוע מהלך משולב בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית, הכולל שלושה נדבכים:
1. מנוי של בעל רישיון לשידורים ישלם בעד חיבור חצריו למערכת השידורים הרב-ערוציים (להלן – דמי גישה), ולא יידרש לשלם סכומים נוספים מעבר לדמי הגישה בעד קליטתם של שידורי הערוצים הבאים: ערוץ 1, ערוץ 33, ערוץ 2, ערוץ 10 וערוץ הכנסת.
2. שינוי מבנה התעריפים הנדרשים בעד שידורי טלויזיה שמשדר בעל רישיון לשידורים, כך שהמנוי יוכל לרכוש ערוצים שבהם הוא מעוניין בלבד, מעבר לערוצים המפורטים לעיל בפסקה (1), ובלא תלות של רכישת ערוץ אחד ברכישת ערוץ אחר.
3. מתן אפשרות לבעלי רישיון לשידורים לכלול בשידוריהם שידורי פרסומת. הכללת שידורי פרסומת בשידורי בעלי רישיון תיצור מקור הכנסה נוסף לבעלי הרישיון, אשר יאפשר הוזלה של מחיר השירות לצרכן, וזאת תוך שיפור איכות השירות והתכנים. כמו-כן, כניסת גורמי שידור נוספים לתחום הפרסום בטלוויזיה תגדיל את היצע זמן הפרסומת, ותאפשר לגורמים עסקיים חדשים להשתמש במדיה פרסומית זו. להגדלת ההיצע של זמן הפרסומת כאמור, ישנה חשיבות רבה בעולם הפרסום ככלי לקידום מכירות, שכן הפרסום מהווה אמצעי להעברת מידע ולשכלול השוק ומקל על כניסה של מתחרים חדשים לשווקים השונים.
בנוסף, כללה ההחלטה הקמתה של ועדה הבינמשרדית לבחינת משמעות והיתכנות של שינוי שיטת ההסדרה בתחום שידורי הטלוויזיה המסחריים, בראשות מר מרדכי מרדכי מנכ"ל משרד התקשורת (להלן – '''ועדת מרדכי'''). הועדה כללה את מנכ"ל הרשות השנייה, יו"ר מועצת הכבלים והלויין, וכן נציגים של משרד המשפטים ומשרד האוצר.
בהתאם להמלצות ועדת מרדכי, מוצע במסגרת החלטה זו לדחות את יישום המהלך האמור לשנת 2012, וזאת כחלק מרפורמה רחבה בשידורי הטלוויזיה עליה המליצה דעת הרוב של הועדה כפי שיפורט להלן, ושמשתקפת במסגרת החלטה זו.
====שידורי הטלוויזיה המסחרית (סעיף 2 להחלטה)====
שיטת ההסדרה הקיימת בתחום שידורי הטלוויזיה המסחריים בישראל קובעת שתי מגבלות משמעותיות על פעילות הערוצים המסחריים: ראשית, מספר הגורמים המשדרים ומספר הערוצים נקבע על ידי הגורם המסדיר. כיום, משדרים שלושה גורמים משדרים בשני ערוצים. שנית, משך הזמן לפעילות כל אחד מהערוצים קצוב בזמן, וזאת בהתאם לתנאי המכרז. כך למשל, הזיכיון שניתן לבעלי הזיכיון לשידורים בערוץ 2 פוקע בשנת 2015, והזיכיון שניתן לשידורי ערוץ 10 צפוי לפקוע בשנת 2010, תוך מתן אפשרויות להאריכו עד לשנת 2014. בהתאם לשיטה הסדרה זו, מתבצעים מכרזים אחת לתקופה, במסגרתם נבחרים הזכיינים אשר יפעילו את הערוצים למשך תקופת הזיכיון.
שינוי ההסדרה של שידורי הטלוויזיה המסחרית הוא צעד נדרש עם המעבר לשידורי טלוויזיה בטכנולוגיה דיגיטאלית. השידור בטכנולוגיה דיגיטאלית צורך פחות תדרים בהשוואה לשידור האנלוגי ולכן צפוי שבמהלך שנת 2011, עם הפסקת השידור האנלוגי, יתפנו תדרים שיאפשרו הגדלה של מספר הערוצים המסחריים בישראל, כך שמגבלת התדרים תפסיק להיות מגבלה אפקטיבית לגבי מספר הערוצים בשידורים המסחריים.
ביטול מגבלת המשאב ים מייתרת את הצורך ביצירת מגבלות על מספר השחקנים ועל משך הזמן לפעילותם. לגבי מספר הגורמים המשדרים – האינטרס הציבורי הוא פלורליזם וריבוי של היצע התכנים, ולכן אין כל יתרון בהגבלת מספר הגורמים המשדרים. לגבי משך זמן ההיתר – יצירת מגבלה על משך הזמן של יכולת השי דור פוגעת באופק העסקי של הגורמים המשדרים, ופוגעת ביכולתם להמשיך ולפעול בסביבה עסקית הנתונה לשינויים תכופים. אשר על כן, מתן אפשרות לשידור שאינו מוגבל בזמן מגדילה את היכולת של הגורמים השונים להמשיך ולשדר גם בתקופות של קשיים כלכליים.
בהתאם לכל האמור, ובהתאם לדעת הרוב של ועדת מרדכי, מוצע לבצע שינוי בשיטת ההסדרה של הטלוויזיה המסחרית בישראל. ביסוד השינוי, מוצע לשנות את שיטת מתן ההיתרים לשידור, כך שמספר ההיתרים הניתן לא יהיה מוגבל והם יינתנו לכל גורם שיעמוד בתנאי הסף אשר ייקבעו על ידי הרשות השנייה. בנוסף, מוצע שלא להגביל את משך הזמן שכל גורם משדר יוכל להפעיל את ערוץ הטלוויזיה, וזאת במידה ועמד בתנאים הקבועים בכללי ההסדרה השונים.
המעבר לשיטת הסדרה באמצעות רישיונות יאפשר רגולציה המתאימה עצמה לתנאי השוק, ואינה כפופה לתנאים שנקבעו במכרז אשר נערך שנים רבות קודם לכן. בשיטה זו תתאפשר פעולה של הרשות השנייה בצורה טובה יותר מהמצב הקיים היום, תוך שהיא קובעת כללים לגבי השקעה בתכנים, סוגי משדרים, הנגשת השידורים וכיו"ב.
באמצעות מעבר לשיטת הרישיונות ניתן יהיו לעודד כניסה של גורמי שידור חדשים, וזאת באמצעות מתן תמריצים והקלות שונות לגורמים החדשים, אשר ישפרו באופן משמעותי את יכולתם של גורמים חדשים לפעול בתחום ולהתחרות מול גורמי השידור הקיימים. כלים כאמור אינם ניתנים ליישום בשיטה הקיימת של מתן זיכיונות במכרז. כתוצאה מכך, בין השאר, נוצר יתרון תחרותי מובנה לבעלי הזיכיון הקיים בהגשת הצעות למכרז החדש ועשוי להשפיע על מיעוט הגופים המציעים הצעה למכרז בשל אותו יתרון. כך למשל, גורמי השידור שזכו במכרז החדש שהתקיים לפני מספר שנים לשידורים בערוץ 2 היו שניים מתוך שלושת בעלי הזיכיון הקודמים.
על מנת להימנע ממצב שבו המעבר בין שיטות ההסדרה יוצר הטבות או יתרונות לגורמים המשדרים כיום, מוצע לקבוע הוראות מעבר, ביניהן: הוראה לפיה המותג והאפיק המשמשים היום את בעלי הזיכיון (ערוצים 2 ו-10) יינתנו רק לאחר קיום של הליך מכרזי. הליך זה מבטיח כי גם בעת המעבר בין שיטות ההסדרה לא יינתן יתרון כלשהו לבעלי הזיכיון כיום על פני גורמים חדשים המבקשים להיכנס לתחום, והם יתחרו כמו גופים אחרים בזכות השימוש באפיקים ובמותגים הקיימים.
עוד מוצע להקנות מספר כלים אשר ישפרו את יכולת האכיפה וההרתעה של הגוף המסדיר את פעילותם של הגופים המשדרים. יישום הוראות אלו יקנה כלים משמעותיים יותר, שצפויים לחזק את יכולת האכיפה ולכן את עמידת בעלי הרישיון בהוראות חוק הרשות השנייה, בכללי המועצה ובתנאי הרישיון. כך למשל, מוצע לקבוע כי הרישיון יינתן לתקופה מוגבלת, ושהארכתו תיעשה רק במידה ובעל הרישיון עמד בכל תנאי הרישיון. כן מוצע לקבוע נקודות בדיקה שונות, בהן תיבחן עמידת בעל הרישיון במחויבויותיו, ובצידן סנקציות הכוללות גם נטילת הרישיון במקרים מסוימים. האמור אינו גורע מסמכויות הגוף המסדיר כפי שקיימות כיום לבחון בכל עת את עמידת בעל הרישיון במחויבויותיו ולנקוט בסנקציות הקיימות כיום בהוראות החוק.
====עמלות הפרסום בשידורי הטלוויזיה ובמדיות אחרות (סעיף 3 להחלטה)====
תהליך רכישת זמן פרסום בטלוויזיה ובמדיות אחרות נעשה כיום באמצעות חברות רכש מדיה המשמשות כמתווכים בין רוכשי המדיה לבין מוכרי המדיה. בשנים האחרונות נוצר מצב שבו חברות רכש המדיה צברו כוח שוק משמעותי בתחום, דבר המקנה להן יתרונות תחרותיים וכלכליים בתהליך רכש המדיה.
הנושא האמור נבחן בשנת 2007 על ידי הרשות השנייה, במסגרת בדיקת תופעת "עמלות היתר" בראי האינטרס הציבורי עליו מופקדת הרשות השנייה. במסגרת זו הומלץ לרשות השנייה לפעול במספר דרכים על מנת להפחית את תופעת עמלות היתר. בשנת 2008 נבחן הנושא שוב על ידי הרשות להגבלים עיסקיים, במסגרת בקשה לקבלת פטור מהסדר כובל בין החברות אי. פי. ג'י ראובני פרידן, שלמור אבנון עמיחי פרסומאים ויונייטד מדיה. הבקשה האמורה נדחתה ובנימוקים לדחייה, הוצגו באופן מפורט הבעיות במערכת היחס ים שבין חברות רכש המדיה לחברות המדיה וההשפעות שיש לכך על תעריפי עמלות הפרסום, בפרט עמלות היתר.
בשל המשמעות הרבה שקיימת לעמלות הפרסום באשר להיקפי הכספים המועברים לתחום הטלוויזיה בכלל ולהפקות השונות בפרט, נדרש לבחון האם יש מקום להתערבות בנושא. בשל העובדה שתחום רכש המדיה נעשה לגבי כלל תחומי המדיה השונים ולא באופן נפרד לשוק הטלוויזיה, יש מקום לבחון את התנהגות כלל התחומים באופן כולל. יצוין כי ועדת מרדכי המליצה כי משרדי הממשלה השונים יבחנו את הצורך ואת אופן ההסדרה הנדרש בעניין עמלות הפרסום, בכל המדיות השונות.
לנוכח כל האמור לעיל, מוצע להקים ועדה בינמשרדית אשר תבחן ותמליץ על מדיניות לטיפול בנושא עמלות הפרסום. כן מוצע כי הועדה תגיש את המלצותיה לועדת שרים לענייני חברה וכלכלה עד ליום 1 בנובמבר 2009.
====שידורי הטלוויזיה הציבורית (סעיף 4 להחלטה)====
רשות השידור פועלת בהתאם לחוק רשות השידור, התשכ"ה-1965 (להלן – '''חוק רשות השידור'''). רשות השידור ממומנת בעיקרה מכספי אגרות המשולמות ע"י הציבור, והיא מפיקה ומשדרת שידורי טלוויזיה ורדיו. בסעיף 3 לחוק רשות השידור מוגדרים תפקידיה של הרשות, והם, כוללים, בין היתר, שידור תוכניות חינוך, בידור ואינפורמציה בשטחי המדיניות, החברה, הכלכלה והמשק, התרבות, המדע והאמנות וכן קידום היצירה העברית והישראלית.
על מנת לקיים את תפקידיה של הרשות, נקבעו בסעיף 44ג לחוק כללים לשידור הפקות מקומיות קנויות במסגרת שידורי הטלוויזיה של הרשות, וביניהם היקף זמן השידור של הפקות מקומיות קנויות וסכומי הוצאה מינימאליים לשידורים אלו. כך נקבע בחוק, כי לפחות ממחצית מזמן השידורים יוקצה להפקות מקומיות קנויות; לפחות 180 שעות מתוך ההפקות המקומיות הקנויות יהיו בתחום הסוגה העילית; ההוצאה השנתית למימון רכישה של הפקות מקומיות קנויות לא תפחת מ-36% מכלל ההכנסות בכל שנה ועוד. להיקף התקציב המועבר לרכש הפקות מקומיות קנויות חשיבות גדולה במיוחד שכן הוא תורם להזרמת כספים והשקעה ביצירה ישראלית מקורית בתחומי היצירה השונים.
התקציב השנתי של רשות השידור עומד בשנים האחרונות על סכום של למעלה מ-700 מיליון ש"ח. רובו של התקציב ממומן ע"י אגרת הטלוויזיה (כ-400 מיליון ש"ח בשנה), אגרה המשולמת כחלק מרישיון הרכב (כ-230 מיליון ש"ח בשנה) ומכירת פרסומות וחסויות בשידורי הרדיו והטלוויזיה (כ-110 מיליון ש"ח בשנה). בהתאם להיקף הכנסות הרשות בגין שידורי הטלוויזיה, היקף ההשקעה בהפקות מקומיות קנויות בהתאם לחוק, אמור היה לעמוד על כ-150 מיליון ש"ח בשנה. לעומת זאת, היקף ההשקעה בפועל ברשות השידור עבור הפקות מקומיות קנויות עמד בשנים האחרונות על כ-10-20 מיליון ש"ח בשנה בלבד.
על מנת להבטיח כי יופנו סכומים להפקות מקומיות קנויות בהתאם לנדרש בחוק, מוצע לקבוע כי כספים כאמור יופנו לחשבון בנק נפרד, אשר ינוהל באופן משותף ע"י רשות השידור ומפקח חיצוני מיוחד. המפקח המיוחד יהיה בעל זכות חתימה בחשבון, ויפקח על הזרמת כספים לתוך החשבון ועל הוצאת כספים מתוכו. מודגש כי סמכותו של המפקח בתחומי התוכן תהיה מוגבלת, וכי במקרים של חילוקי דעות בין המפקח המיוחד להנהלת רשות השידור בדבר תכני ההוצאה, יכריע בנושא הועד המנהל של רשות השידור. במקרה בו רשות השידור לא תעביר סכומים כנדרש בחוק לחשבון הנפרד, יהיה רשאי המפקח המיוחד להורות על העברת כספים מתוך "הסכום הנוסף" כהגדרתו בפקודת התעבורה, על מנת להשלים את הסכומים החסרים בחשבון הנוסף.
בנוסף לאמור, מוצע לקבוע כי השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור יהיה רשאי להפחית את סכומי ההוצאה בהם מחויבת רשות השידור למימון הפקות מקומיות קנויות. היקף ההפחתה האפשרי המוצע נועד לאפשר לרשות השידור ליישם את הרפורמה המתוכננת ברשות בשנים הקרובות, תוך הגדלה של סכומי ההוצאה המופנים לרכש הפקות מקומיות באופן מדורג.
====גוף ההסדרה לשידורים המסחריים (סעיפים 5-7 להחלטה)====
תחום השידורים המסחריים בישראל כולל בתוכו את שידורי בעלי הזיכיון לשידורי טלוויזיה ושידורי הרדיו האזורי המפוקחים על ידי הרשות השנייה, ושידורי בעלי הרישיון לפי חוק התקשורת המפוקחים על ידי מועצת הכבלים והלוויין. תחום זה הוא בעל חשיבות גבוהה בתחומי היצירה והתרבות, והוא גם בעל משמעות כלכלית ומשקית רחבה.
ההפרדה הקיימת כיום בין השידורים המסחריים השונים היא מלאכותית בעיקרה ונובעת מההיסטוריה של התפתחות תחום השידורים בישראל. השינויים שחלו לאורך השנים וכן השינויים המוצעים במסגרת החלטה זו מחזקים את הצורך בקיומו של גוף רגולאטורי אחוד אשר יקבע מדיניות בתחום השידורים בראייה המתייחסת לכלל שוק השידורים ולא רק לחלקים מתוכו. כך, ישנה חשיבות לקיומה של ראייה כוללת במדיניות בתחומים של חובת הפקות מקור, חובת הפקות בז'אנרים שונים, חובת רכש של הפקות וביזור שוק ההפקות והשידורים, סיווג משדרים, הנגשת שידורים לבעלי מוגבלויות, אתיקה בשידורים, פרסום סמוי, מגבלות לגבי פרסומות וכיוצ"ב.
מתוך הבנת התהליכים שהוצגו לעיל, בעשרות מדינות בעולם, וביניהן: ארה"ב, אנגליה, גרמניה, אירלנד, הולנד, שוויץ, צרפת, בלגיה, פולין, טורקיה, סלובניה, סלובקיה, לטביה ועוד, פעילותם של גורמי הרגולציה האחראים על ענף התקשורת נעשית במסגרת מודל של גוף רגולטורי עצמאי ואחיד, המתכנן ומבצע את מדיניות ההסדרה על בסיס שיקולים מקצועיים לטווח ארוך, תוך טיפול במכלול ההיבטים הכלכליים, הטכנולוגיים והתוכניים של עולם התקשורת, בכלל זה – תחום השידורים.
שורה ארוכה של ועדות ציבוריות ופנים ממשלתיות אשר בחנו לאורך השנים את פעילות הרגולציה בתחום התקשורת בישראל, המליצו על איחוד גופי רגולציה בתחום התקשורת והשידורים בישראל. כחלק מתהליך הבחינה הממושך בנושא, מספר החלטות ממשלה אשר התקבלו בנושא קבעו כי תבוצע האחדה של גופי הרגולציה השונים. החלטת הממשלה האחרונה בנושא, מס' 4340 מיום 30 באוקטובר 2005, קבעה כי תוקם רשות מאוחדת לשידורים מסחריים אשר יועברו אליה הסמכויות של הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין. גם ועדת מרדכי המליצה על איחוד גופי הרגולציה בתחום השידורים המסחריים.
בהמשך לכל האמור, מוצע לפעול להקמת רשות לשידורים מסחריים אשר תאחד את פעילותה של הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו ומועצת הכבלים והלוויין. הרשות תהיה עצמאית בהחלטותיה אך תפעל בהתאם למדיניות הממשלה בנושאים מאקרו כלכליים. הרשות תפעל כרשות פנים ממשלתית בהיבטים של כוח אדם ותקציב. מועצת הרשות תמונה ע"י הממשלה ותכלול נציגים של המשרדים הרלוונטיים השונים וכן נציגי ציבור.
====שידורי הטלוויזיה הספרתית של הרשות השנייה (סעיף 8 להחלטה)====
בהתאם לתיקון מס' 29 בחוק הרשות השנייה, מוקם בימים אלו מערך להפצת שידורי טלוויזיה בשיטה הספרתית המיועד לשדר את שידורי בעלי הזיכיון ואת שי דורי הערוצים המופצים לכלל הציבור. בהתאם לאמור בסעיפים קטנים 51א(ז) ו 51א(ח) לחוק, הקמת המערך תסתיים לכל המאוחר ביום 9 במאי 2009.
בשל עיכובים שונים שחלו בהליך הקמת מערך ההפצה, מוצע לתקן את חוק הרשות השנייה כך שיתאפשר לסיים את הקמת המערך עד ליום 1 באוגוסט 2009.
== כתבות מהעיתונות ==
====אומדן להשפעת המהלך על המשק====
מתן אפשרות למכירת פרסומת בטלוויזיה הרב ערוצית תאפשר הפניית מקורות בתחום זה בסכום המוערך בכ-150 מיליון ש"ח בשנה.{{ש}}
שינוי מבנה התעריפים בתחום הטלויזיה הרב ערוצית, יאפשר לצרכנים חופש בחירה ברכישת ערוצים בסכום כולל של כ-2.1 מיליארד ש"ח בשנה.{{ש}}
במעבר לרשיונות בתחום הטלוויזיה המסחרית, ישנו פוטנציאל גידול בתחום ההפקות המקומיות בהיקפים של מאות מיליוני ש"ח בשנה.{{ש}}
היקף המחויבות של רשות השידור בהתאם לחוק לעניין הפקות מקומיות קנויות עומדת על כ-150 מש"ח בשנה, כאשר התיקון האמור יוצר מנגנון המחייב הוצאה זו והפניית הסכומים האמורים לשוק היצירה המקומית בישראל.
{{חוק ההסדרים 2009}}
{{חוק ההסדרים 2009|רפורמה בתחום שידורי הטלוויזיה}}