47,332
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
==1776-1867 התקופה הקלאסית==
אבי התורה הקלאסית הוא כלכלן הסקוטי [[אדם סמית]] שב1776 הוציא את ספרו המפורסם [[עושר העמים]]. סמית התווה מודל שבו הממשלה לא אמורה להתערב ([[עקרון אי ההתערבות]]) והוא התכוון בעיקר למדיניות ה[[מרקנטליזם|מרקטליסטית]] שהיתה בזמנו, שבה הממשלה היתה מעורכת בכל תחומי הכלכלה.
[[דיוויד ריקארדו]] פיתח מאוד את התאוריה של ה[[כלכלה קלאסית|כלכלה הקלאסית]] על בסיס [[תורת הערך של העבודה]] בתחילת המאה ה-19.. בתורה ז הבסיס למחירים נבע מכמות העבודה שהושקעה בהם (כאשר הון - מכונות נתפס כ"עבודה קפואה"). בגישה זו דגלו כל הכלכלנים הקלאסיים כולל [[תומס מלתוס]], שתמך בבעלי הקרקעות והתפלמס רבות עם ריקארדו.[[קרל מרקס]],שנחשב לכלכלן הקלאסי האחרון (עד להופעתם של הנאו-ריקארדיאנים) פיתח את התורה של ריקארדו בכיוון שלו, בספרו הידוע [[הקפיטל]] (1767, קפיטל- בעברית הון).
==1867 – 1929 – מאבקים ומהפכות==
בתקופה סוערת זו, רוב המדינות נקטו בפועל מדיניות שמרנית, תוך הסברתה בערבוב של התורה הקלאסית והנאו קלאסית. באקדמיה התאוריה הקלאסית היתה תחת מתקפה מצד הכלכלה המוסדית והכלכלה ההיסטורית. מחוץ לאקדמיה התנהלו הויכוחים בין מרקסיסטים (שנשענו על התאוריה הקלאסית) לבין קפיטליסטים.תקופה זו יש שביתות , קרבות , התנגשויות בין פועלים לבין קפיטליסטים, המשטרה, הצבא ושכירי חרב. בתקופה זו בארה"ב הכלכלנים תומכים בתאגידים מול מאבק הפועלים, והעסקים הקטנים, ונותנים הכשר להתנהגות מונופולית ולסיוע הממשלה לעסקים גדולים. ב-1917 מתרחשת הפיכה ברוסיה, ב-1929 יש שפל כלכלי חסר תקדים, אחוז ניכר מהפעילות הכלכלית נסגר ויש אבטלה עצומה.
==קיינסינים 1936- 1970==
בשנות ה-30 של המאה ה20 החלה עליית האסכולה של הכלכלן האנגלי ג'ון מיינרד קיינס. נוכח המהפכה ברוסיה, המאבק מול וועדי העובדים והשפל הגדול של 1929 היה קשה מאוד להמשיך ולתמוך ב'אי התערבות', שפרושה בפועל היה קשרי הון ושלטון בולטים, אבטלה גואה וסיכון גדל והולך למהפכה כמו ברוסיה. הקיינסינים תמכו בהתערבות המדינה בתחומים מסויימים כמו חינוך, דיור, בריאות ותשלומי סעד (תשלומי העברה). קיינס טען כי התערבות המדינה היא חיונית, היות ולבדו השוק עלול ליצור משברים שלבדו הוא לא יוכל לצאת מהם (כמו זה של 1929).
התאוריה של קיינס, בעקבות ספרו "התאוריה הכללית", הובילה למדיניות ה"מדינה גדולה" בארה"ב ולסוציאל-דמוקרטיה באירופה. בתחום האנליזה הכלכלית, השילוב של התאוריה של קיינס והתורה הנאו-קלאסית,(IS-LM) פותח על ידי היקס, ושלט עד שנות ה-70. בשנים אלו התרחש משבר הסטגפלציה (מיתון משולב עם אינפלציה) שאותו התקשתה תאורייתIS-LM להסביר.
==נאו קלאסיים – עליות וירידות מ-1871- ועד היום==
התורה שלומדים בבתי הספר בכלכלה כיום היא התורה הנאו קלאסית. היא פותחה על ידי לאון וואלרס בשנות ה70 של המאה 19, וקיבלה פרסום והכרה על ידי אלפרד מרשל בשנות ה90 של מאה זו.
הכלכלה הנאו-קלאסית ביססה את מעמדה האקדמי בשנות ה40-50 של המאה ה-20', בעיקר על ידי הכלכלנים מילטון פרידמן ופרדריק הייק. המודל העיקרי שלה שורטט על ידי קנת ארוו. התאוריה מכונה גם תורת שיווי המשקל הכללי General Equilibrium Theory - GET. התאוריה הנאו-קלאסית כבסיס למדיניות עולה רק בשנות ה 70' וה 80' יחד עם המוניטריזם של מילטון פרידמן, ומשטרי רייגן ותאצ'ר.
==הבדלים בין האסכולות במדיניות==
בין הזרמים הקפיטליסטיים, כלומר הזרמים שלא מערערים על עצם הלגיטימיות והתפקוד של הכלכלה הקפיטליסטית, אפשר להבדיל בין המתערבים לבין השמרנים.
השמרנים (כולל סמית וריקרדו), תומכים במדיניות אי-התערבות. כלומר על המדינה לא להתערב בשוק מלבד מינימום הכרחי כמו הספקת שרותי משטרה וצבא. המוניטריסטים (ידועים גם כאגף השמרני של הנאו קלאסיים, או אסכולת שיקגו) טוענים שהאינפלציה נגרמת רק בגלל כמות עודפת של כסף, התערבות המדינה צריכה להיות מינימלית ולא צריכה להעשות בצורה פיסקלאית (שינויים בגודל התקציב הממשלתי), אלא רק בצורה מוניטרית (שינויים בכמות הכסף על ידי קביעת גובה הריבית).
מול השמרנים עומדים התומכים בהתערבות ובראשם הקיינסינים. לטענתם יש מקום למעורבות גדולה יותר של המדינה – גם בתחומים כמו חינוך או בריאות או בניית תשתיות. הקיינסיים טענו שבזמן שפל כלכלי המדינה צריכה להגדיל את התקציב הממשלתי. הכסף שיוזרם למשק מצד הממשלה (על חשבון הצורך בהחזר כספים בעתיד) אמור להגדיל את הביקושים מצד הקונים, ולשמש להזניק את הייצור על ידי בינוי תשתיות. פעולות אלו נועדו כדי למנוע מהמשק לשקוע במיתון עמוק עוד יותר.
==מחוץ לוויכוח==
מלבד הוויכוחים בין השמרנים לקינסיינים, ניתן למצוא ערב רב של תאוריות לגבי דרכים לבצע אנליזה כלכלית, ולגבי הדרך לנהל מדיניות כלכלית (או התנהלות החברה כולה). המרקסיזם הינו הידוע ביותר מבין זרמים אלו. הנה דוגמא כמה זרמים והוגים אחרים:
- האנרכיסטים (פרודון, באקונין, קרופוטקין, אמה גולדמן) – המתנגדים למוסד המדינה ויוצאים גם נגד הקפיטליזם.
- מרקסיסטיים מודרניים ונאו- מרקסיסטיים (ג'והן רובינסון, פיירו סראפה, פול סווייזי)
- המוסדיים - תאור המוסדות המעצבים את "חוקי המשחק" הכלכליים. (טורסטין ובלן, ג'ון קומונס, וווסטלי מיטשל )
- בתי הספר ההיסטוריים: הגרמני, האוסטרי, הצרפתי והאנגלי.
- כלכלה התפתחותית (ג'וזף שומפטר).
- כלכלה אקולוגית (הרמן דאלי).
==תאור קצר של התאוריה הנאו קלאסית==
סמית טען ששווקים יכולים לעבוד לבד בלי התערבות ממשלתית והשווקים יתנכו לבד - כלומר שהמחיר והכמות יוסדרו לבד בין מוכרים לקונים. ארוו הציג זאת באופן מתמטי - ווקטור מחירים שמנכה את השווקים (אין עודף היצע או ביקוש). יחידת הניתוח הבסיסית במודל היא המוצר.
התאוריה הנאו קלאסית מתייחסת ל:
1. העדפות preferences
2. מקורות Endoments
3. טכנולוגיית ייצור Thechnology
אלו הם גורמים אקסוגניים שמהם המודל מתחיל (אקסוגני- חיצוני, גורמים אלו נקבעים מחוץ למודל, בניגוד לגורמים אנדוגניים- כלומר פנימיים - שנקבעים בתוך המודל). הפרט ממקסם את התועלת שלו בצורה אינדיבידואלית, ללא קשר לפרטים אחרים, וכתוצאה מכך יש שיווי משקל שמתבטא בווקטור מחירים כלשהו.
שלושת הרכיבים שהזכרנו מוגדרות בתאוריה הנאו קלאסית כפונקציה של המוצר ונותנים לנו את המחירים שיהיו בעת שיווי המשקל. שיווי המשקל נקבע על ידי חיתוך עקומת ההיצע (של היצרנים) עם עקומת הביקוש (של הצרכנים). עקומות היצע וביקוש מתארות כיצד משתנה המחיר המבוקש כפונקציה של המחיר (או להפך). שיווי המשקל נותן הן ניכוי של השווקים, והן את תאוריית הרווחה במובן פארטו (בשיווי משקל פארטו, אף אחד אינו יכול לשפר את מצבו ללא פגיעה באחרים).
דינמיקה במודל הנאו קלאסי - המודל הבסיסי הוא Solow Growth model של צמיחה כלכלית. מדובר על כך שבהינתן שהטכנולוגיה אינה משתנה הצמיחה - כמות התוצר לנפש היא פונקציה של כמות ההון לנפש.
==מהם המאפיינים הבסיסיים של התאוריה הנאו- קלאסית?==
# תאוריה רדוקטיבית - מהכלל אל הפרט. אפשר ליישם אותה בכל מקום וזמן, כשצריך לדעת רק מהם 3 הפרמטרים (העדפות, מקורות, טכנולוגיית ייצור) וכל השאר נקבע מאליו.
# הפרטים ממקסמים תועלת. הדבר מניח כי הפרטים מתנהגים בצורה רציונאליות מבחינה אבסולוטית (שאינה מותנית). וובר לעומת זאת סבר שרציונאליות היא לא תכונה מולדת אלא מובנת על ידי החברה.
# מודל פוזיטבי (איך נראית המציאות ) - לא נורמטיבי (מה צריך להיות).
# הקצאה יעילה - ההקצאה במודל של משאבים היא תמיד יעילה פארטו. כל חלוקה שניקח תהיה יעילה ולכן לכאורה אין צורך לדון באופי של החלוקות עצמן (לדוגמא אם יש בה פערים גדולים או שיוויון).
# התאוריה היא שולית (בניגוד לדיסקרטית). הכל נמדד ע"פ שינויים קטנים ונגזרות ולא על פי שינויים חדים וברורים.
# תאוריה סטטית - תאוריה של שיווי משקל (ש"מ), לא שואלים איך מגיעים לשיווי המשקל אלא מה קורה בש"מ עצמו. התאורייה הקינסיינית לעומת זאת, היא תאוריה של אי שיווי משקל.
# תאוריה א- היסטורית. כלומר הש"מ הצפוי בכל נקודת זמן אינו פונקציה של העבר אלא של המשתנים שהוזכרו.
# תאוריה אגרגטיבית (אגרגציה - צבירה) – מתארים התנהגות פרט אחד ואז סוכמים לקבלת את התנהגות כלל הפרטים
# אין מוסדות. המוסדות החברתיים (בנקים, ממשלה, משטרה, בתי ספר, תרבות וכו') אינם משחקים תפקיד בתאוריה. זאת, למרות שקיימות הנחות מוסוות חזקות על קיום המוסדות בתאוריה - יש מסחר חופשי, אין עלויות עסקה (אין גנבים) אין עלויות למידע. צריך להניח שיש זכויות קניין מוגדרות. יש הנחה שכל עסקה בשוק היא רצונית, אין עבדות.