שינויים

* '''גילו של היקום''' - בעבר כמעט כל האנשים היו אנשים דתיים. לפני אלפי שנים המדע לא היה מפותח ולא היו דרכים להעריך את גיל היקום באמצעות תאוריות או ניסויים. רוב האנשים קיבלו כמובן מאליו שהתנ"ך הוא המקור המוסמך ביותר להסבר על ההיסטוריה בכלל ועל יצירת היקום בפרט, היות והתנ"ך ניתן כביכול לבני האדם על ידי אלוהים. בקרב יהודים דבר זה נתמך גם על ידי הטענה כי התורה ניתנה ליהודים על ידי אלוהים במעמד הר סיני (התגלות המונית) ודבר זה הועבר מאב לבן, מדור לדור - ולא הגיוני כי התורה תגיד משהו לא אמיתי , וכן לא הגיוני שהורים ישקרו לילדיהם. משום כך גילו של היקום חושב כפחות מ-6000 שנה. עם התפתחות המדע התגלה לחוקרים בתחומים שונים כמו אסטרונמיה, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה וגאולוגיה כי כדור הארץ וכן היקום הם עתיקים בהרבה, גיל היקום הלך והתארך בתחילה למיליוני שנים ובהמשך למיליארדי שנים, עד לפיתוח תאוריית "המפץ הגדול". תאוריה זו מסבירה תופעות שונות כמו התרחקות הגלקסיות זו מזו, קרינת הרקע של היקום והיסט לאדום. התאוריה התגבשה יחד עם תאוריות נוספות כמו התפתחות יסודות בלב כוכבים, הווצרות מערכת השמש וכדור הארץ, התפתחות החיים בכדור הארץ והיבטים בגאולוגיה כמו טקוניקת הלוחות או היסטוריה של האטמוספירה של כדור הארץ. כיום לאנשים רבים מקבלים כי גילו של היקום הוא כ-14 מיליארד שנה. הפער בין 14 מיליארד שנה לבין 6000 שנה הוא משמעותי למדי - הוא דומה ליחס בין 6000 שנה לבין יום אחד.

* '''גילו של היקום''' - בעבר כמעט כל האנשים היו אנשים דתיים. לפני אלפי שנים המדע לא היה מפותח ולא היו דרכים להעריך את גיל היקום באמצעות תאוריות או ניסויים. רוב האנשים קיבלו כמובן מאליו שהתנ"ך הוא המקור המוסמך ביותר להסבר על ההיסטוריה בכלל ועל יצירת היקום בפרט, היות והתנ"ך ניתן כביכול לבני האדם על ידי אלוהים. בקרב יהודים דבר זה נתמך גם על ידי הטענה כי התורה ניתנה ליהודים על ידי אלוהים במעמד הר סיני (התגלות המונית) ודבר זה הועבר מאב לבן, מדור לדור - ולא הגיוני כי התורה תגיד משהו לא אמיתי , וכן לא הגיוני שהורים ישקרו לילדיהם. משום כך גילו של היקום חושב כפחות מ-6000 שנה. עם התפתחות המדע התגלה לחוקרים בתחומים שונים כמו אסטרונמיה, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה וגאולוגיה כי כדור הארץ וכן היקום הם עתיקים בהרבה, גיל היקום הלך והתארך בתחילה למיליוני שנים ובהמשך למיליארדי שנים, עד לפיתוח תאוריית "המפץ הגדול". תאוריה זו מסבירה תופעות שונות כמו התרחקות הגלקסיות זו מזו, קרינת הרקע של היקום והיסט לאדום. התאוריה התגבשה יחד עם תאוריות נוספות כמו התפתחות יסודות בלב כוכבים, הווצרות מערכת השמש וכדור הארץ, התפתחות החיים בכדור הארץ והיבטים בגאולוגיה כמו טקוניקת הלוחות או היסטוריה של האטמוספירה של כדור הארץ. כיום לאנשים רבים מקבלים כי גילו של היקום הוא כ-14 מיליארד שנה. הפער בין 14 מיליארד שנה לבין 6000 שנה הוא משמעותי למדי - הוא דומה ליחס בין 6000 שנה לבין יום אחד.

* '''גילו של כדור הארץ''' - עד למאות השנים האחרונות הניחו רוב האנשים כי כדור הארץ נמצא במרכז היקום וכי הוא נוצר על ידי אלוהים במהלך ששת ימי בריאה או על ידי מיתולוגיות אחרות שהיו נפוצות בדרום אמריקה, אסיה ועוד. במאה ה-17 לאחר מאות שנים של מחקר גאולוגי, ניסו חוקרים לפתח מודל העולה בקנה אחד עם הסיפור התנ"כי, בפרט על המבול. על פי התאוריה, הסטרטות השונות תואמות את המאורעות התנכ"יים. התאוריה הרווחת נשענה על ספרו של ויליאם ויסטון "תאוריה חדשה של הארץ" (A New Theory Of The Earth) שהתפרסם ב־1696,‏ ובו ויסטון טוען בזכות התרחשותו של מבול על פי הראיות שמספקות הסטרטות של כדור הארץ.{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=hvoqAAAAYAAJ&pg=RA1-PA439&lpg=RA1-PA439&dq=%22The+New+Theory+of+the+Earth%22&source=bl&ots=s1mMDUwUE8&sig=Y9oFsMpQn1yJRDfcrQMZH4jReuY&hl=iw&ei=xOJSTPuuH4eoOLKsmZ8O&sa=X&oi=book_result&ct=result&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false תאוריה חדשה של הארץ], גוגל ספרים}}. ב־1749 פרסם חוקר הטבע הצרפתי ז'ורז'־לואי לקלר דה בופון את ספריו Histoire Naturelle, שבהם תקף את הספר "תאוריה חדשה על הארץ". בעקבות ניסויים שערך טען שכדור הארץ אינו בן 6,000 שנה אלא כבן 75,000 שנה.  בשנת 1755 פרסם הפילוסוף עמנואל קאנט, את "היסטוריה אוניברסלית ותאוריה של השמים" (Allgemeine Naturgeschichte und Theories des Himmels) ובו הדעה שהיווצרות כדור הארץ אינה קשורה כלל לדת או לאלוהים. בסוף המאה ה־18 ובתחילת המאה ה־19 היו שתי תפיסות מנוגדות. אחת, המזוהה עם  אברהם גוטלוב ורנר, ומכונה "נפטוניסטים", האמינה שכדור הארץ צעיר, בקטסטרופות, ובמים כמחוללי השינוי העיקרי. תפיסה זו נטתה לפירוש מילולי של התנ"ך. התפיסה השנייה (ה"פלוטוניסטים"), המזוהה עם ג'יימס האטון, האמינה שכדור הארץ עתיק, בשינוי איטי ואחיד, ובחום ובלחץ כמחוללי השינוי העיקריים. תפיסה זו עלתה בקנה אחד עם השקפה דתית דאיסטית. ידם של ה"פלוטוניסטים", חסידיו של האטון, על העליונה. הם האמינו כי סלעים נוצרים בתהליכים געשיים מהשקעה של לבה הפורצת מהרי געש, והצליחו להסביר הימצאותם של סלעים מותכים כגון בזלת טוב יותר מה"נפטוניסטים" שהתקשו להסביר כיצד היו יכולים להיווצר סלעים כאלה בכח המים והרוח בלבד. עבודתו האטון ערערה על התאוריות המקובלות אז על גילו הצעיר של הארץ. ערעור זה סימן נקודת מפנה במחקר כדור הארץ. חיזוק נוסף לטובת תאוריה זו היתה "עקרונות הגאולוגיה" (Principles of Geology) שפרסם הגאולוג הסקוטי צ'ארלס לייל ב־1830 וזכה להצלחה. בספר זה הציג לייל אישושים משכנים מרחבי אירופה לתאוריות של האטון.  מניעים כלכליים ביישום מידע גאולוגי, בעיקר בתעשיית ה[[כרייה]] הביאו ממשלות לתמוך במחקר הגאולוגי במהלך המאה ה-19. בתחילת המאה ה־19 הורכב הטור הסטרטיגרפי המתאר את סדר שכבות הסלעים בכדור הארץ ואשר נשען על מידע שסיפקו הנפטוניסטים והפלוטוניסטים של המאה ה־18. להרכבת הטור תרמו הביולוג ז'ורז' קיווייה והמינרלוג אלכסנדר ברוניאר, שניהם מצרפת, שפרסמו בשנת 1811 את "תיאור הגאולוגיה של סביבות פאריז" (Description Geologiques des Environs de Paris), והמודד האנגלי ויליאם סמית. עבודתם של השלושה הולידה את הסטרטיגרפיה, מיפוי שכבות הסלע בכדור הארץ. נדרשו עוד עבודה רבה במהשך כדי להביא את המדענים לתאוריות מודרניות, הכוללות גם חקר מאובנים ושימוש בכימיה ופיזיקה כדי לקבוע כי כדור הארץ נוצר בזמן יצירת מערכת השמש - לפני כ-4.5 מיליארד שנה.  

* '''גילו של כדור הארץ''' - עד למאות השנים האחרונות הניחו רוב האנשים כי כדור הארץ נמצא במרכז היקום וכי הוא נוצר על ידי אלוהים במהלך ששת ימי בריאה או על ידי מיתולוגיות אחרות שהיו נפוצות בדרום אמריקה, אסיה ועוד. במאה ה-17 לאחר מאות שנים של מחקר גאולוגי, ניסו חוקרים לפתח מודל העולה בקנה אחד עם הסיפור התנ"כי, בפרט על המבול. על פי התאוריה, הסטרטות השונות תואמות את המאורעות התנכ"יים. התאוריה הרווחת נשענה על ספרו של ויליאם ויסטון "תאוריה חדשה של הארץ" (A New Theory Of The Earth) שהתפרסם ב־1696,‏ ובו ויסטון טוען בזכות התרחשותו של מבול על פי הראיות שמספקות הסטרטות של כדור הארץ.{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=hvoqAAAAYAAJ&pg=RA1-PA439&lpg=RA1-PA439&dq=%22The+New+Theory+of+the+Earth%22&source=bl&ots=s1mMDUwUE8&sig=Y9oFsMpQn1yJRDfcrQMZH4jReuY&hl=iw&ei=xOJSTPuuH4eoOLKsmZ8O&sa=X&oi=book_result&ct=result&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false תאוריה חדשה של הארץ], גוגל ספרים}}. ב־1749 פרסם חוקר הטבע הצרפתי ז'ורז'־לואי לקלר דה בופון את ספריו Histoire Naturelle, שבהם תקף את הספר "תאוריה חדשה על הארץ". בעקבות ניסויים שערך טען שכדור הארץ אינו בן 6,000 שנה אלא כבן 75,000 שנה.  בשנת 1755 פרסם הפילוסוף עמנואל קאנט, את "היסטוריה אוניברסלית ותאוריה של השמים" (Allgemeine Naturgeschichte und Theories des Himmels) ובו הדעה שהיווצרות כדור הארץ אינה קשורה כלל לדת או לאלוהים. בסוף המאה ה־18 ובתחילת המאה ה־19 היו שתי תפיסות מנוגדות. אחת, המזוהה עם  אברהם גוטלוב ורנר, ומכונה "נפטוניסטים", האמינה שכדור הארץ צעיר, בקטסטרופות, ובמים כמחוללי השינוי העיקרי. תפיסה זו נטתה לפירוש מילולי של התנ"ך. התפיסה השנייה (ה"פלוטוניסטים"), המזוהה עם ג'יימס האטון, האמינה שכדור הארץ עתיק, בשינוי איטי ואחיד, ובחום ובלחץ כמחוללי השינוי העיקריים. תפיסה זו עלתה בקנה אחד עם השקפה דתית דאיסטית. ידם של ה"פלוטוניסטים", חסידיו של האטון, על העליונה. הם האמינו כי סלעים נוצרים בתהליכים געשיים מהשקעה של לבה הפורצת מהרי געש, והצליחו להסביר הימצאותם של סלעים מותכים כגון בזלת טוב יותר מה"נפטוניסטים" שהתקשו להסביר כיצד היו יכולים להיווצר סלעים כאלה בכח המים והרוח בלבד. עבודתו האטון ערערה על התאוריות המקובלות אז על גילו הצעיר של הארץ. ערעור זה סימן נקודת מפנה במחקר כדור הארץ. חיזוק נוסף לטובת תאוריה זו היתה "עקרונות הגאולוגיה" (Principles of Geology) שפרסם הגאולוג הסקוטי צ'ארלס לייל ב־1830 וזכה להצלחה. בספר זה הציג לייל אישושים משכנים מרחבי אירופה לתאוריות של האטון.  מניעים כלכליים ביישום מידע גאולוגי, בעיקר בתעשיית ה[[כרייה]] הביאו ממשלות לתמוך במחקר הגאולוגי במהלך המאה ה-19. בתחילת המאה ה־19 הורכב הטור הסטרטיגרפי המתאר את סדר שכבות הסלעים בכדור הארץ ואשר נשען על מידע שסיפקו הנפטוניסטים והפלוטוניסטים של המאה ה־18. להרכבת הטור תרמו הביולוג ז'ורז' קיווייה והמינרלוג אלכסנדר ברוניאר, שניהם מצרפת, שפרסמו בשנת 1811 את "תיאור הגאולוגיה של סביבות פאריז" (Description Geologiques des Environs de Paris), והמודד האנגלי ויליאם סמית. עבודתם של השלושה הולידה את הסטרטיגרפיה, מיפוי שכבות הסלע בכדור הארץ. נדרשו עוד עבודה רבה במהשך כדי להביא את המדענים לתאוריות מודרניות, הכוללות גם חקר מאובנים ושימוש בכימיה ופיזיקה כדי לקבוע כי כדור הארץ נוצר בזמן יצירת מערכת השמש - לפני כ-4.5 מיליארד שנה.  

* '''מהירות האור כמהירות מקסימלית''' - בתחילת המאה ה-20 גילה איינשטיין כי לאור יש מהירות סופית וכי שום חומר לא יכול להגיע למהירות האור או לעקוף אותה, רעיון זה נראה אבסורדי בעיני אנשים רבים שכן הוא נוגד את הגיון הפשוט לפיו אם מאיצים עוד ועוד זוכים במהירות גבוה יותר. ההסבר של איינשטיין היה כי ככל שמתקרבים למהירות האור המסה גדלה - המסה היא בעצם התנגדות לתאוצה וככל שמתקרבים למהירות האור ההתנגדות לתאוצה גדלה ולכן צריך להשקיע יותר יותר אנרגיה כדי להוסיף עוד קצת מהירות. גם מדענים רבים התנגדו בתחילה לרעיונות של איינשטיין. ניסויים מדעיים ובהמשך גם המצאות טכנולוגיות כמו כורים גרעיניים, פצצות אטום או קיזוז מהירות של לווייני GPS כדי לאפשר להם לעבוד שכנוע מדענים ואת הציבור המשכיל בנכונות תורת היחסות של איינשטיין שנתפסת כיום כדבר "מובן מאליו", עם זאת אנשים שלא שמעו את התורה, במיוחד אנשים צעירים או אנשים ללא השכלה מדעית עלולים לראות בתאוריה דבר מוזר מאד שנוגד את הניסיון היומיומי.  

* '''תורת היחסות''' - בתחילת המאה ה-20 גילה איינשטיין את תורת היחסות, וכפועל יוצא נבעו תחזיות מוזרות של התאוריה לדוגמ הכי לאור יש מהירות סופית וכי שום חומר לא יכול להגיע למהירות האור או לעקוף אותה, רעיון זה נראה אבסורדי בעיני אנשים רבים שכן הוא נוגד את הגיון הפשוט לפיו אם מאיצים עוד ועוד זוכים במהירות גבוה יותר. ההסבר של איינשטיין היה כי ככל שמתקרבים למהירות האור המסה גדלה - המסה היא בעצם התנגדות לתאוצה וככל שמתקרבים למהירות האור ההתנגדות לתאוצה גדלה ולכן צריך להשקיע יותר יותר אנרגיה כדי להוסיף עוד קצת מהירות. גם מדענים רבים התנגדו בתחילה לרעיונות של איינשטיין. בשנת 1931 יצא הספר "מאה כותבים נגד איינשטיין" (Hundred Authors against Einstein) שבו ניסו מדענים והוגים שונים להעלות הסברים מדוע תאוריית היחסות הפרטית מוטעית. {{הערה|[https://skepticalinquirer.org/2020/11/100-authors-against-einstein-a-look-in-the-rearview-mirror/ 100 Authors against Einstein: A Look in the Rearview Mirror], Manfred Cuntz, 2020}}. עם הזמן גרמו ניסויים מדעיים , מחקרי המשך והמצאות טכנולוגיות שפותחו על בסיס תורת היחסות, לשכנוע המדענים ואת הציבור המשכיל בנכונות התאוריה. אלו כללו ניסויים כמו מדידת הסטייה של כוכב חמה בזמן ליקוי חמה עקב עיקום אור, והמצאות טכנולוגיות כמו כורים גרעיניים, פצצות אטום או קיזוז מהירות של לווייני GPS כדי לאפשר להם לעבוד . התאוריה נתפסת כיום כדבר "מובן מאליו", עם זאת אנשים שלא מכירים את התאוריה, במיוחד אנשים צעירים, אנשים ללא השכלה מדעית ואנשים דתיים עלולים לראות בתאוריה דבר מוזר מאד שנוגד את הניסיון היומיומי ולפיכך הוא שגוי.  

* '''תורת הקוונאטים''' - בספר "התאוריה המוזרה של אור וחומר" מתאר ריצ'ארד פיינמן כיצד תורת הקוונאטים היא תורה מוזרה מאד שנוגדת את ההגיון הבריא של הציבור ושל מדענים - דברים שנראים לנו מובנים מאליהם - לא עובדים בניסויים, והתאוריה אף שהיא מניבה ניבויים טובים מאד לתוצאות של ניסויים ובהמשך גם הובילה להמצאות טכנולוגיות שונות (שימוש בהתקנים אופטיים שיש בטלוויזיות מודרניות לדוגמה) נראית בלתי הגיונית בעליל. ההסבר הנפוץ לכך הוא שהניסיון היומיומי שלנו מבוסס על התנהגות של מבנים גדולים של חומר - בסדר גודל גדול הרבה יותר מזו של חלקיקים אטומיים. ובסדר גודל זה החוקיות היא שונה לעומת מצבי החומר-אנרגיה בסדר גודל תת אטומי. פיינמן מסביר לדוגמה כי התפיסה הנפוצה היא שהאור מתקדם בקווים ישרים והוא חוזר ממראה בקו ישר. לעומת זאת תורת הקוואנטים מראה שהאור מתפשט בכל הכיוונים וקיימים דפוסים של התאבכות. דברים מוזרים אחרים של תורת הקוונאטים היא תופעות של גל-חלקיק של אור ושל אלקטרונים - כך שהם מתנהגים לפעמים כחלקיקים ולפעמים כגלים.  

* '''תורת הקוונאטים''' - בספר "התאוריה המוזרה של אור וחומר" מתאר ריצ'ארד פיינמן כיצד תורת הקוונאטים היא תורה מוזרה מאד שנוגדת את ההגיון הבריא של הציבור ושל מדענים - דברים שנראים לנו מובנים מאליהם - לא עובדים בניסויים, והתאוריה אף שהיא מניבה ניבויים טובים מאד לתוצאות של ניסויים ובהמשך גם הובילה להמצאות טכנולוגיות שונות (שימוש בהתקנים אופטיים שיש בטלוויזיות מודרניות לדוגמה) נראית בלתי הגיונית בעליל. ההסבר הנפוץ לכך הוא שהניסיון היומיומי שלנו מבוסס על התנהגות של מבנים גדולים של חומר - בסדר גודל גדול הרבה יותר מזו של חלקיקים אטומיים. ובסדר גודל זה החוקיות היא שונה לעומת מצבי החומר-אנרגיה בסדר גודל תת אטומי. פיינמן מסביר לדוגמה כי התפיסה הנפוצה היא שהאור מתקדם בקווים ישרים והוא חוזר ממראה בקו ישר. לעומת זאת תורת הקוואנטים מראה שהאור מתפשט בכל הכיוונים וקיימים דפוסים של התאבכות. דברים מוזרים אחרים של תורת הקוונאטים היא תופעות של גל-חלקיק של אור ושל אלקטרונים - כך שהם מתנהגים לפעמים כחלקיקים ולפעמים כגלים.