47,332
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
</gallery>
</gallery>
==פמיניזם בארצות הברית במאה ה-19==
==פמיניזם במאה ה-19==
===בארצות הברית במאה ה-19===
אבות האומה האמריקאית כמו [[בנג'מין פרנקלין]], [[תומאס ג'פרסון]] ו[[ג'ון אדמס]] היו שובניסטים בצורה מובהקת. לעומת זאת [[תומאס פיין]], שהיה מהפכני בנושאים רבים אחרים, היה פמיניסט, לפחות לקראת כתביו המאוחרים יותר. {{צ-מאמר|שם=Thomas Paine: Eighteenth Century Feminist|כתב עת=The Social Studies|שנת הוצאה=2010-07-29|קישור=https://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/00377996.1978.10114364|מחבר=John L. Harbison|doi=10.1080/00377996.1978.10114364}} בעוד שב"זכויות האדם" (1776) פיין לא התייחס במיוחד לנשים, התנועה שלו החוצה מהשיח הרפובליקני, והתהליכים שהובילו אותו לכתוב את "[[עידן התבונה (ספר)|עידן התבונה]]" דחפו אותו לכיוון תמיכה בזכויות נשים. בחלק השני של "זכויות האדם" (1792) וב"צדק אגררי" (1797) הוא תמך במשתמע או במישרין בזכויות נשים שוות לגברים, במיוחד בזכויות חברתיות אבל גם בזכויות פוליטיות כמו זכות ההצבעה. {{צ-מאמר|שם=Thomas Paine Amidst the Early Feminists|שנת הוצאה=2011-01-29|קישור=https://papers.ssrn.com/abstract=2013373|מחבר=Eileen Hunt Botting}}
אבות האומה האמריקאית כמו [[בנג'מין פרנקלין]], [[תומאס ג'פרסון]] ו[[ג'ון אדמס]] היו שובניסטים בצורה מובהקת. לעומת זאת [[תומאס פיין]], שהיה מהפכני בנושאים רבים אחרים, היה פמיניסט, לפחות לקראת כתביו המאוחרים יותר. {{צ-מאמר|שם=Thomas Paine: Eighteenth Century Feminist|כתב עת=The Social Studies|שנת הוצאה=2010-07-29|קישור=https://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/00377996.1978.10114364|מחבר=John L. Harbison|doi=10.1080/00377996.1978.10114364}} בעוד שב"זכויות האדם" (1776) פיין לא התייחס במיוחד לנשים, התנועה שלו החוצה מהשיח הרפובליקני, והתהליכים שהובילו אותו לכתוב את "[[עידן התבונה (ספר)|עידן התבונה]]" דחפו אותו לכיוון תמיכה בזכויות נשים. בחלק השני של "זכויות האדם" (1792) וב"צדק אגררי" (1797) הוא תמך במשתמע או במישרין בזכויות נשים שוות לגברים, במיוחד בזכויות חברתיות אבל גם בזכויות פוליטיות כמו זכות ההצבעה. {{צ-מאמר|שם=Thomas Paine Amidst the Early Feminists|שנת הוצאה=2011-01-29|קישור=https://papers.ssrn.com/abstract=2013373|מחבר=Eileen Hunt Botting}}
</gallery>
</gallery>
=== התנואה הסופרג'יזטית במאה ה-19===
=== התנועה הסופרג'יזטית במאה ה-19===
סוגיית [[זכות בחירה לנשים]] נתפסה כאיום על הסדר החברתי וכאיום על ייעודן "האימהי" של הנשים.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=סילביה פוגל-ביז'אווי|שם=דמוקרטיה ופמיניזם: מגדר, אזרחות וזכויות אדם|מקום הוצאה=רעננה|מו"ל=האוניברסיטה הפתוחה|שנת הוצאה=2011|עמ=37}}}} הראשונות לפרוץ את חומות הנורמה בדרישה ל[[זכויות האדם|זכויות אזרח]] שוות לנשים, ביניהן הזכות להצביע, היו נשות ארצות הברית.
סוגיית [[זכות בחירה לנשים]] נתפסה כאיום על הסדר החברתי וכאיום על ייעודן "האימהי" של הנשים.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=סילביה פוגל-ביז'אווי|שם=דמוקרטיה ופמיניזם: מגדר, אזרחות וזכויות אדם|מקום הוצאה=רעננה|מו"ל=האוניברסיטה הפתוחה|שנת הוצאה=2011|עמ=37}}}} הראשונות לפרוץ את חומות הנורמה בדרישה ל[[זכויות האדם|זכויות אזרח]] שוות לנשים, ביניהן הזכות להצביע, היו נשות ארצות הברית.
את השם "סופרג'יסטיות" טבע ה[[דיילי מייל]] (The Daily Mail) ב-1906 ככינוי גנאי. למרות זאת השם אומץ בחום על ידי הנשים הלוחמות והפך לשם המאבק.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Gertrude Colmore|שם=Suffragette Sally|מקום הוצאה=Peterborough|מו"ל=Broadview Press|שנת הוצאה=2007|עמ=14}}}} בעיני הציבור המושג "סופרג'יסטיות" מזוהה בעיקר עם הזרם הרדיקלי של התנועה שדגל בפעילויות מיליטנטיות ב[[הממלכה המאוחדת|ממלכה המאוחדת]].{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=סילביה פוגל-ביז'אווי|שם=דמוקרטיה ופמיניזם: מגדר, אזרחות וזכויות אדם|מקום הוצאה=רעננה|מו"ל=האוניברסיטה הפתוחה|שנת הוצאה=2011|עמ=45}}}}
את השם "סופרג'יסטיות" טבע ה[[דיילי מייל]] (The Daily Mail) ב-1906 ככינוי גנאי. למרות זאת השם אומץ בחום על ידי הנשים הלוחמות והפך לשם המאבק.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Gertrude Colmore|שם=Suffragette Sally|מקום הוצאה=Peterborough|מו"ל=Broadview Press|שנת הוצאה=2007|עמ=14}}}} בעיני הציבור המושג "סופרג'יסטיות" מזוהה בעיקר עם הזרם הרדיקלי של התנועה שדגל בפעילויות מיליטנטיות ב[[הממלכה המאוחדת|ממלכה המאוחדת]].{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=סילביה פוגל-ביז'אווי|שם=דמוקרטיה ופמיניזם: מגדר, אזרחות וזכויות אדם|מקום הוצאה=רעננה|מו"ל=האוניברסיטה הפתוחה|שנת הוצאה=2011|עמ=45}}}}
===בבירטניה במאה ה-19 ===
[[פמיניזם בממלכה המאוחדת|בממלכה המאוחדת ניהלו הנשים את המאבק לזכותן לבחור]] בתהליך ארוך במאה ה-19 להרחבת זכות הבחירה לגברים שהתבססה עד אז על רכוש באמצעות חוקי [[רפורמה]]. לקראת העברת חוק הרפורמה השני, חתמו 1,499 נשים על [[עצומה]] ל[[הפרלמנט של הממלכה המאוחדת|פרלמנט של הממלכה המאוחדת]] בה הן דרשו כי השינוי בזכות הבחירה יחול גם על הנשים. לאחר כישלון העצומה הוקמה האגודה הלאומית לזכות הבחירה לנשים NSWS) National Suffrage Women Society) בהנהגתה של [[לידיה בקר]], אשת מדע ממנצ'סטר.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Elizabeth Crawford|שם=The Women's Suffrage Movement: A Reference Guide 1866-1928|מקום הוצאה=Oxford|מו"ל=Routledge|שנת הוצאה=2003|עמ=43}}}}
לתנועה הסופרג'יסטית של הממלכה המאוחדת היו כמה יתרונות משמעותיים על התנועה ב[[ארצות הברית]]. המאבק היה מכוון למוסד אחד מדיני, הפרלמנט הבריטי, ולא לכמה בתי מחוקקים ברמת מדינה וברמה הפדרלית. כמו כן, נשים וארגוני נשים בולטים הצטרפו במהירות למאבק ולא לאורך שנים כמו בארצות הברית. אחת מהנשים המשפיעות שהצטרפו למאבק הייתה [[ג'וזפין באטלר]] שעמדה בראש התנועה נגד מיסוד הזנות ו[[סחר בנשים]].
הפעילות הבריטיות זכו גם כן לתמיכת [[ליברליזם|חוגים ליברליים]] ואף לתמיכת חלק [[איגוד מקצועי|מהאיגודים המקצועיים]]. הוגה הדעות [[ג'ון סטיוארט מיל]] יצא נגד נורמות הפגיעה ב[[זכויות נשים]] ובעצמאותן בחיבורו "[[שעבוד האישה]]" (1869). בחיבור זה הוא טוען בעד זכות בחירה לנשים וזאת על מנת שיגנו על זכויותיהן. בנוסף כיהן כנשיא הארגון הסופרג'יסטי הבריטי, NSWS.{{הערה|שם=:1|{{צ-ספר|מחבר=Sophia A. Van Wingerden|שם=The Women's Suffrage Movement in Britain, 1866-1928|מקום הוצאה=NY|מו"ל=Palgrave Macmillan|שנת הוצאה=1999|עמ=16}}}} בעקבות הצטרפותם של אנשי שם למאבק כמו מיל ובאטלר גברה התמיכה הפוליטית במתן זכות הבחירה לנשים.
בשנת 1870 ייסדו שתי נשים בריטיות, [[לידיה בקר]] ו-Jessie Boucherett, את "הירחון למען הצבעת נשים" (Women's Suffrage Journal). העיתון פרסם ידיעות הנוגעות לכל תחומי החיים של נשים, והתמקד במיוחד בנושאים שהדגימו את התמיכה בקרב האוכלוסייה הכללית ברעיון של הצבעת נשים, וכן סיפק עצות ביחס להכנת עצומות לבתי הנבחרים. העיתון פעל במשך 20 שנה עד למותה של בקר בשנת 1890.
===סעד וסיוע – הקשרים כלכליים, חברתיים וגאוגרפיים===
===סעד וסיוע – הקשרים כלכליים, חברתיים וגאוגרפיים===
תנועת בתי ההתיישבות דמתה בהרכבה לתנועת המועדונים. נשים אלו התמקדו בשיפור החיים בשכונות העוני: הן התגוררו בשכונות המצוקה, הקימו שירותי תברואה, מרפאות ציבוריות, מעונות-יום, גני ילדים ומועדוני נוער; ייסדו לימודי ערב למבוגרים; קיימו [[הפגנה|הפגנות]] למען [[שכר מינימום]], למען שיפור משכורתן ותנאי עבודתן של נשים, תמכו במאבק בזנות ועוד{{הערה|ספרן: 2001}}{{הערה|שם=Rowbotham1992|Sheila Rowbotham, Women in Movement: Feminism and Social Action, Routledge, 1992|כיוון=שמאל}}.
תנועת בתי ההתיישבות דמתה בהרכבה לתנועת המועדונים. נשים אלו התמקדו בשיפור החיים בשכונות העוני: הן התגוררו בשכונות המצוקה, הקימו שירותי תברואה, מרפאות ציבוריות, מעונות-יום, גני ילדים ומועדוני נוער; ייסדו לימודי ערב למבוגרים; קיימו [[הפגנה|הפגנות]] למען [[שכר מינימום]], למען שיפור משכורתן ותנאי עבודתן של נשים, תמכו במאבק בזנות ועוד{{הערה|ספרן: 2001}}{{הערה|שם=Rowbotham1992|Sheila Rowbotham, Women in Movement: Feminism and Social Action, Routledge, 1992|כיוון=שמאל}}.
===המאבק לזכות בחירה לנשים בארצות הברית===
==מאבק למען זכויות הצבעה לנשים במאה ה-20==
מתחילת המאה ה-20 ועד סוף [[מלחמת העולם הראשונה]] חל שינוי במאבק למען זכות הבחירה בארצות הברית ובבריטניה. שני גורמים מרכזיים לכך היו מתן זכות בחירה לנשים במדינות מסוימות במערב, החלוצה בהן [[ניו זילנד]] ב-1893 ומספר מדינות בארצות הברית, והתחלפות הנהגת הנשים. הנושא התפרסם וקיבל לגיטימציה ב[[מתן זכות בחירה לנשות קליפורניה (1911)|מדינות רבות במערב]]. בנוסף לעשייה הקיימת, חיבור ספרים, הוצאת מאמרים לעיתונות ונאומים, הצעות חוק, התווספו דרכי פעולה חדשות אקטיביסטיות יותר, שכללה לפעמים פעולות בלתי חוקיות ואלימות (כלפי רכוש לא בני אדם).
[[קובץ:Millicent Fawcett.jpg|200px|ממוזער|שמאל|[[מיליסנט פוסט]]]]
בממלכה המאוחדת התחלפה ההנהגה. בעקבות מותה של לידיה בקר ב-1890, נבחרה [[מיליסנט פוסט|מיליסנט גארט-פוסט]] לנשיאת ה-NSWS. בשנת [[1897]] איחדה פוסט את כל הארגונים שפעלו למען זכות הבחירה במסגרת ארגון חדש - "האיחוד הלאומי של הארגונים למען זכות בחירה לנשים" NUWSS{{כ}} (National United Women's Suffrage Societies), שהפך לארגון המרכזי שפעל למען זכויות נשים בממלכה המאוחדת. התנועה תחת מנהיגותה נקטה בקו הסברה מתון אך נחוש, הפועל בדרכי שלום. פעילותו כללה ארגון עצרות, פרסום כרזות והפצת מידע, החתמת עצומות, ארגון חוגי בית ושדלנות בפרלמנט.
עם התקדמות המאבק, החלה מתיחות פנים-ארגונית ב-NUWSS, בין הצד היוני של פוסט, לצד הנצי של הפעילה [[אמלין פנקהרסט]], ששאפה לקדם את המאבק באמצעים מיליטנטיים יותר. ב-1903 הקימה אמלין פנקהרסט עם בנותיה [[כריסטבל פנקהרסט|כריסטבל]] ו[[סילביה פנקהרסט|סילביה]] את [[איגוד הנשים החברתי והפוליטי]] (WSPU, Women Social Political Union). המונח "סופרג'יסטיות" מזוהה עד היום עם תנועה זו בשל פעולותיה הרדיקליות.
עד שנת 1905 התמעט העניין של ה[[עיתונאות|עיתונות]] בממלכה המאוחדת בנושא זכויות הנשים. העיתונים דווחו רק לעיתים רחוקות על פגישות הארגונים ופעמים רבות סירבו לפרסם מאמרים של תומכי הנושא. בשנת 1905 חברות ה-WSPU החליטו על טקטיקות חדשות ונועזות יותר כדי לזכות בתשומת לב ציבורית ולקדם את עניינן. קו המאבק של פנקהרסט וחברותיה היה בלתי מתפשר, והן טענו כי כל עוד אין לנשים זכות הצבעה ויכולת ייצוג בפרלמנט והממשל, הן לא תשתפנה פעולה עם מוסדות המדינה. הסופרג'יסטיות הוציאו עיתון וקיימו תהלוכות והפגנות רבות. בהמשך, המאבק הפך מיליטנטי. הן הפריעו לאסיפות פוליטיות רבות בדרישה שהדוברים יתייחסו לשאלת זכויות ההצבעה של נשים, וקראו לנשים שלא להשתתף ב[[מפקד אוכלוסין|מפקד האוכלוסין]], היות שכל עוד אין להן זכות הצבעה, הן לא נחשבות ל[[אזרחות|אזרחיות]].{{הערה|שם=gelblum|{{מטח|אמירה גלבלום|שלוש הארות היסטוריות|137}}, מתוך '''[[נגה (כתב עת)|נגה]]''': כתב עת פמיניסטי, קיץ 1983, גיליון 7.}}
ב-13 באוקטובר 1905, [[אנני קני]] ו[[קריסטבל פנקהרסט]] השתתפו בישיבה בה נאם [[אדוארד גריי]], שהיה אז שר בממשלה. שתי הנשים שיסעו את הנאום שוב ושוב בצעקות "האם הממשלה הליברלית תיתן זכות הצבעה לנשים?", וסירבו להפסיק. אחד השוטרים שהוזעקו לפנותן טען כי הן בעטו וירקו עליו והן הואשמו בתקיפה ונעצרו. קריסטבל ואנני נמצאו אשמות בתקיפה ונקנסו ב-5 שילינג האחת. משסירבו לשלם הן נשלחו ל[[כלא]]. פרשה זו גרמה לזעזוע בממלכה המאוחדת. על אף תשומת הלב הציבורית הרבה שהשיגו נשות ה-WSPU, הרוב המוחץ של נשות התנועה הסופרג'יסטית המשיך לזהות עצמן עם ארגון ה-NUWSS: כך, בשנת 1913, תחת ארגונה של פנקהרסט התאגדו בסך הכול כ-2,000 פעילות, ואילו תחת ארגון ה-NUWSS התאגדו כ-50,000.
בשנת 1907 ארגן NUWSS את [[מצעד הבוץ]] שהיה המצעד הפומבי הראשון למען תמיכה במתן זכויות הצבעה לנשים. המצעד כלל יותר מ-3,000 נשים אשר צעדו ברחובות הבוציים והקרים של לונדון מהייד פארק לאקסטר הול. שם המצעד ניתן לו לאחר התרחשותו, בשל תנאי מזג האוויר הקשים בהם נערך. אף על פי כן, הוא תואר לרוב כמצעד שמח. המצעד היה מגוון מאוד מבחינה חברתית ומארבעים ארגונים שונים שהתאספו מכל רחבי הממלכה המאוחדת.
המראה של נשים מכל הגילאים, מעמדות ומקצועות צועדות יחד במזג אוויר מחריד דרך רחובות בוציים היה תקדים ועורר עניין רב בקהל הצופים. כמו כן בחברה הבריטית באותה תקופה היה מקובל לחשוב כי נשים סולדות מלהציג עצמן בציבור, ולכן קיום המצעד שידר תחושת נחישות של הנשים. היבטים אלה גרמו לתשומת לב מצד העיתונות.
בעקבות הכיסוי בעיתונות והתגובות החיוביות נערכו עוד מצעדים. בשנת 1913 כלל המצעד כ-40,000 משתתפות. המצעדים משכו קהל עצום בגודלו – מאות אלפי צופים ובמקביל – עיתונאים שסיקרו את האירוע. חשיבות הסיקור העיתונאי הייתה גדולה בעיני התומכות במתן זכות הצבעה לנשים, גם בעיני המיליטנטיות וגם בעיניהן של האחרות. הסיקור העיתונאי עזר להעביר מסר על פיו כל סוגי הנשים רצו להצביע, ולא רק נשים צעקניות, היסטריות ולא נשיות, כפי שתוארו בקריקטורות בעיתונים ונתפשו בעיני הציבור בדרך כלל.
[[קובץ:Emmeline Pankhurst Arrested 1907-1914.jpg|250px|ממוזער|[[אמלין פנקהרסט]] נעצרת על ידי המשטרה לאחר שהפגינה ליד [[ארמון בקינגהאם]] - [[1914]]]]
חברות "איגוד הנשים החברתי והפוליטי" בראשות פנקהרסט, נקטו בפעולות מחאה רבות החל מהפגנות, הפרעות לפגישות פוליטיות, הפרעות סדר ועד להשחתת רכוש ציבורי, ניפוץ חלונות ראווה, קשירת עצמן ל[[פסי רכבת]], הצתות והפצצות. הארגון היה אחראי לפעולות דוגמת: פיצוץ מנזר ווסט מיניסטר,{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=|כתובת=http://www.telegraph.co.uk/news/ww1-archive/10879207/Daily-Telegraph-June-12-1914.html|כותרת=Bomb explosion in Westminster Abbey; Coronation Chdamaged; Suffragette outrage". The Daily Telegraph. 1914. p. 11|אתר=|תאריך=}}}} פיצוץ בנק אנגליה בלונדון,{{הערה|{{cite journal|title=SUFFRAGETTES| journal=The Register|publisher=Adelaide: National Library of Australia|date=16 April 1913|page=7}}}} שיסוע ציור של ונוס וניפוץ הזכוכית המכילה את תכשיטי הכתר.{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=|כתובת=http://trove.nla.gov.au/newspaper/article/59253869|כותרת=Lousie A. Jackson & Shani D'cruze, Women, Crime and Justice in England Since 1669 (NY: Palgrave. Macmillan, 2009), p.. 94.|אתר=|תאריך=}}}}
פעולות אלו הובילו למאסר של פעילות בגין הפרעות סדר ועבירה על החוק. מהסופרג'יסטיות נשללה הזכות להיות מוכרות כאסירות פוליטיות וכמחאה פתחו בשביתות רעב בעודן בכלא. הראשונה הייתה מאריון וואלאס דונלופ ששוחררה לאחר 91 שעות שביתה. כתגובה החילו עליהן רשויות החוק מדיניות של האכלה בכפייה ולאחר מכן חוקקו את חוק האסירים המשחרר את האסירים השובתים ברגע שבריאותם מדרדרת ומחזיר אותם אל הכלא ברגע שבריאותם משתפרת.{{הערה|שם=:1}}
חידוש נוסף של הסופרג'יסטיות היה הקמת ארגונים בינלאומיים לקידום המטרה המשותפת דוגמת [[ברית הנשים הבינלאומית למען זכות הצבעה]] IWSA.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=רשימה מלאה של מועדי הענקת זכות הבחירה לנשים במדינות השונות: Francisco O. Ramirez, Yasemin Soysal & Suzanne Shanahan|שם=" The Changing Logic of Political Citizenship: Cross-National Acquisition of Women's Suffrage Rights, 1890 to 1990"|כתב עת=American Sociological Review|כרך=Vol. 62 No. 5 (October 1997)|עמ=743 - 744}}}}
אחת הפעילות המיליטנטיות ביותר באותה תקופה הייתה [[אמילי דייוויסון]] שהייתה מורה ופעילה ב-WSPU. בשנת 1909, בגיל 37, היא נעצרה לראשונה בעת שניסתה למסור עצומה לראש הממשלה הרברט הנרי אסקווית'. היא נמצאה אשמה בגרימת הפרעה ונאסרה לחודש ימים. מאז היא נעצרה לעיתים תכופות ונאסרה תשע פעמים בגין תקיפות, זריקת אבנים, הצתות ועוד. במהלך מאסריה נהגה לשבות רעב ואולצה לעבור הזנה בכפייה ארבעים ותשע פעמים. מהלך התנגדותה להזנה גרם לה לנזק גופני ניכר. סופרג'יסטיות רבות היו נוהגות לשבות רעב במהלך מעצרן וזאת מפני שהממשלה סירבה להכיר בהן כ[[אסיר פוליטי|אסירות פוליטיות]].{{הערה|שם=:4|{{קישור כללי|הכותב=|כתובת=http://www.biography.com/people/emily-davison-9268327#tragic-death|כותרת=Emily Davison Biography|אתר=.Bio|תאריך=|תאריך_וידוא=}}}}{{הערה|שם=:5|{{קישור כללי|הכותב=Germaine Greer|כתובת=http://www.telegraph.co.uk/women/womens-politics/10089541/Emily-Davison-was-she-really-a-suffragette-martyr.html|כותרת=Emily Davison: was she really a suffragette martyr?|אתר=The Telegraph|תאריך=1 Jun 2013|תאריך_וידוא=Retrieved 13 Feb 2016}}}} בשנת 1913 דייוויסון התפרצה למרוץ אפסום דרבי, ונדרסה למוות על ידי סוסו של [[ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת]].{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Carolyn P. Collette|שם=""Faire Emelye": Medievalism and the Moral Courage of Emily Wilding Davison"|כתב עת=The Chaucer Review|כרך=42|עמ=224|שנת הוצאה=2008}}}} דבר זה גרם לזעזוע ציבורי רחב.
בארצות הברית תפסו את ההנהגה [[קארי צ'פמן קאט]], אנה האוורד שו ואליס פאול, שהיו שלושתן פעילות ב-NAWSA.{{הערה|שם=:0}} לאחר שפאול חזרה מהממלכה המאוחדת, שם לקחה חלק במאבק האלים ואף נאסרה. בהשפעת ביקורה בממלכה המאוחדת היה ארגונה רדיקלי יותר בשיח ובמעשים. אחד האירועים הבולטים היה צעדה של 5,000 נשים ב[[וושינגטון די. סי.|וושינגטון]] בשנת 1913, יום לפני השבעת [[וודרו וילסון]] ל[[נשיא ארצות הברית|נשיאות ארצות הברית]].{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Ellen Frances & Eleanor Flexne Fitzpatrick|שם=Century of Struggle: The Woman's Rights Movement in the United States|מקום הוצאה=Cambridge|מו"ל=Harvard University Press|שנת הוצאה=1996|עמ=256}}}} בשנת 1916 היא ייסדה את [[מפלגת הנשים הלאומית (ארצות הברית)|מפלגת הנשים הלאומית]].{{הערה|שם=:0}}=
[[קובץ:Feminist Suffrage Parade in New York City, 1912.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|הפגנת נשים למען זכות הצבעה לנשים, [[ניו יורק]], 6 במאי 1912.]]
[[קובץ:Feminist Suffrage Parade in New York City, 1912.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|הפגנת נשים למען זכות הצבעה לנשים, [[ניו יורק]], 6 במאי 1912.]]
התפשטותן של תנועות המועדונים ובתי ההתיישבות, וההתוודעות לשכונות העוני והמצוקה חידדה את ההבנה בדבר צורך בשינוי חברתי; הבנה זו היוותה את התשתית לתנועה ההמונית למען [[זכות בחירה לנשים]]{{הערה|שם=safran2001}}. שורשי התנועה למען זכות הבחירה לנשים נמצאים בארגונים מוקדמים יותר, כמו התנועות נגד השכרות (Women's Christian Temperance Union) ובעד ביטול ה[[עבדות]]. נשים שהשתתפו בארגונים אלו, כמו [[אליזבט קיידי סטנטון]], [[סוזן ב. אנתוני]] ו[[לוסי סטון]] (Lucy Stone) היו ממקימות התנועה למען זכות הבחירה{{הערה|שם=safran2001}}. תנועה זו פעלה, משנתה הראשונה, לקדם חוקים המגנים על נשים כמו זכות האישה על [[רכוש]]ה{{הערה|שם=safran2001}}. חברות התנועה היו [[האדם הלבן|לבנות]], ילידות [[ארצות הברית]] ובנות המעמד הבינוני-גבוה, ופועל יוצא מכך היה סדר עדיפויות שתאם את אורח חייהן{{הערה|שם=LOL}}{{הערה|שם=Rowbotham1992}}.
התפשטותן של תנועות המועדונים ובתי ההתיישבות, וההתוודעות לשכונות העוני והמצוקה חידדה את ההבנה בדבר צורך בשינוי חברתי; הבנה זו היוותה את התשתית לתנועה ההמונית למען [[זכות בחירה לנשים]]{{הערה|שם=safran2001}}. שורשי התנועה למען זכות הבחירה לנשים נמצאים בארגונים מוקדמים יותר, כמו התנועות נגד השכרות (Women's Christian Temperance Union) ובעד ביטול ה[[עבדות]]. נשים שהשתתפו בארגונים אלו, כמו [[אליזבט קיידי סטנטון]], [[סוזן ב. אנתוני]] ו[[לוסי סטון]] (Lucy Stone) היו ממקימות התנועה למען זכות הבחירה{{הערה|שם=safran2001}}. תנועה זו פעלה, משנתה הראשונה, לקדם חוקים המגנים על נשים כמו זכות האישה על [[רכוש]]ה{{הערה|שם=safran2001}}. חברות התנועה היו [[האדם הלבן|לבנות]], ילידות [[ארצות הברית]] ובנות המעמד הבינוני-גבוה, ופועל יוצא מכך היה סדר עדיפויות שתאם את אורח חייהן{{הערה|שם=LOL}}{{הערה|שם=Rowbotham1992}}.
למרות כל זאת, להצלחת המאבק על זכות הבחירה תרמה בעיקר השתתפותן ותמיכתן של נשים במאמץ המלחמתי ב[[מלחמת העולם הראשונה]]. 72 שנה לאחר הכנס הפמיניסטי הראשון בו נוסחה הדרישה לשוויון זכויות וזכות בחירה, אושר ב-[[18 באוגוסט]] 1920 [[התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית]] המקנה לנשים את הזכות לבחור (אושר ב[[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית הנבחרים]] ב-[[21 במאי]] וב[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט]] ב-[[4 ביוני]] [[1919]]){{הערה|ספרן: 2001;}}{{הערה|שם=קמיר2002}}{{הערה|שם=LeGates2001}}.
למרות כל זאת, להצלחת המאבק על זכות הבחירה תרמה בעיקר השתתפותן ותמיכתן של נשים במאמץ המלחמתי ב[[מלחמת העולם הראשונה]]. 72 שנה לאחר הכנס הפמיניסטי הראשון בו נוסחה הדרישה לשוויון זכויות וזכות בחירה, אושר ב-[[18 באוגוסט]] 1920 [[התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית]] המקנה לנשים את הזכות לבחור (אושר ב[[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית הנבחרים]] ב-[[21 במאי]] וב[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט]] ב-[[4 ביוני]] [[1919]]){{הערה|ספרן: 2001;}}{{הערה|שם=קמיר2002}}{{הערה|שם=LeGates2001}}.
==סוף הגל הראשון: פניית הנשים לתנועות השלום==
[[קובץ:Louise Weiss.jpg|ממוזער|250px|[[לואיז וייס]] ופמיניסטיות אחרות מפגינות למען זכות הצבעה לנשים, [[פריז]] 1935.]]
[[קובץ:Louise Weiss.jpg|ממוזער|250px|[[לואיז וייס]] ופמיניסטיות אחרות מפגינות למען זכות הצבעה לנשים, [[פריז]] 1935.]]
מטרתו המוצהרת של המאבק שניהל הפמיניזם הליברלי הושגה עם קבלת זכות הבחירה לנשים במרבית מדינות המערב. ואכן, בתקופה ש[[בין שתי מלחמות העולם]] חלה עצירה בפעילות תנועת הנשים. [[השפל הגדול|המיתון הכלכלי הקשה של שנות ה-30]], יחד עם עליית ה[[לאומנות]], ה[[פשיזם]] והערצת הגבריות הביאו נשים רבות למלא תפקידים ביתיים מסורתיים או לסייע בפרנסת המשפחה. במקביל, [[מלחמת העולם הראשונה]] הותירה את חותמה על נשים רבות והפנתה את פעילותן הציבורית לקידום [[שלום]] עולמי; נשים רבות חיברו בין המאבק למען השלום ובין המאבק הפמיניסטי{{הערה|שם=safran2001}}. כך למשל [[ג'יין אדמס]], שהייתה אחת ממייסדות ליגת הנשים הבינלאומית למען שלום וצדק וזכתה ב[[פרס נובל לשלום]] בשנת [[1931]].
מטרתו המוצהרת של המאבק שניהל הפמיניזם הליברלי הושגה עם קבלת זכות הבחירה לנשים במרבית מדינות המערב. ואכן, בתקופה ש[[בין שתי מלחמות העולם]] חלה עצירה בפעילות תנועת הנשים. [[השפל הגדול|המיתון הכלכלי הקשה של שנות ה-30]], יחד עם עליית ה[[לאומנות]], ה[[פשיזם]] והערצת הגבריות הביאו נשים רבות למלא תפקידים ביתיים מסורתיים או לסייע בפרנסת המשפחה. במקביל, [[מלחמת העולם הראשונה]] הותירה את חותמה על נשים רבות והפנתה את פעילותן הציבורית לקידום [[שלום]] עולמי; נשים רבות חיברו בין המאבק למען השלום ובין המאבק הפמיניסטי{{הערה|שם=safran2001}}. כך למשל [[ג'יין אדמס]], שהייתה אחת ממייסדות ליגת הנשים הבינלאומית למען שלום וצדק וזכתה ב[[פרס נובל לשלום]] בשנת [[1931]].