47,332
עריכות
שינויים
יצירת דף עם התוכן "'''היסטוריה של הפמיניזם''' נוגעת להיסטוריה של התנועה לזכויות האשה ולרעיונות פמניסטיים ש..."
'''היסטוריה של הפמיניזם''' נוגעת ל[[היסטוריה]] של התנועה לזכויות האשה ולרעיונות פמניסטיים שונים. [[פמיניזם]] היא אסופה של אידאולוגיות, תנועות פוליטיות, תנועות חברתיות ותאוריות אשר מטרתן שחרור נשים מדיכוי וקידום שוויון מגדרי, מבחינה משפטית, פוליטית, חברתית, כלכלית ואישית. הרעיון הפמיניסטי הבסיסי הוא כי אין לאסור על נשים לעשות דברים בגלל היותן נשים.
התחרבות המאבק הפמיניסטי קשורה לשינויים נוספים בחברות לאורך מאות השנים האחרונות - תהליכים כמו [[המהפכה התעשייתית]], [[קפיטליזם]], ו[[תנועת ההשכלה]]. הפמיניזם צמח עם זרמי מחשבה הנוגעים לשינוי חברתי כמו [[קפיטליזם]] [[ליברליזם]] [[סוציאליזם]], [[אנרכיזם]], [[סוציאל דמוקרטיה]], [[התנועה הפרוגרסיבית]] ו[[סביבתנות]]. עם השנים חוקים נגד אפליית נשים ושינוי במוסכמות ורעיונות תרבותיים שנגעו למעמד הנשים בחברה השתנו והם עדיין במצב של שינוי. ההיסטוריה של הפמיניזם קשורה ל[[תהליכים חברתיים]] נוספים והיא דוגמה ל[[הרחבת המוסר]] ול[[אבולוציה של המוסר]]. כמו כן המאבק הפמיניסטי הוביל לפעמים גם [[שינוי טכנולוגי|לשינויים טכנולוגיים]] שחלקם אפשרו שחרור נוסף של נשים - במיוחד [[ההיסטוריה של הגלולה למניעת הריון]].
===פמיניזם ליברלי===
{{הפניה לערך מורחב|פמיניזם ליברלי}}
המונח הופיע לראשונה בכתב העת של ה[[פילוסוף]] הצרפתי [[שארל פורייה]] בשנת 1837 . חלק מה[[אמנציפציה]] שקידם ה[[ליברליזם]] ב[[עידן הנאורות]] של [[המאה ה-18]] היה מאבק להקניית [[שוויון זכויות]] מלא לציבור הנשים, שלא נהנה קודם לכן מיתרונות ומזכויות אלו. כחלק מרעיון "[[האדם במרכז]]", חירות ושוויון תפסו את מקומם של רעיונות מסורתיים{{הערה|שם=קמיר2002|[[אורית קמיר]], '''פמיניזם, זכויות ומשפט''', בסדרת "[[אוניברסיטה משודרת]]", תל אביב: [[משרד הביטחון – ההוצאה לאור]], 2002.}}, המתוארים, למשל, בביטוי הגרמני [[ילדים, מטבח, כנסייה]] (ב[[גרמנית]]: '''Kinder, Küche, Kirche'''), שבא לסכם את עולמה "המסורתי" של ה[[אישה]].
עם זאת, כמה מן ההוגים הבולטים ביותר בתקופת הנאורות, שהגנו על עקרונות דמוקרטיים, על שוויון וקראו תגר על הרעיון כי קבוצה קטנה צריכה לשלוט על רוב האוכלוסייה, האמינו כי עקרונות אלה צריכים לחול רק על המגדר שלהם או הגזע שלהם. לדוגמה, הפילוסוף [[ז'אן-ז'אק רוסו]] חשב כי מדרך הטבע האשה צריכה לציית לגבר, וכתב "נשים טועות כשהן מתלוננות על אי השוויון בחוקים מעשה ידי גברים".
[[קובץ:DDFC.jpg|ממוזער|הצהרת זכויות הנשים והאזרחיות, 1791; עמוד ראשון]]
בשנת [[1791]], בזמן [[המהפכה הצרפתית]], פרסמה המחזאית והפעילה הפוליטית הצרפתייה, [[אולמפ דה גוז']], את "הצהרת זכויות האישה והאזרחית" (Déclaration des Droits de la Femme et de la Citoyenne) שדומה ל[[הצהרת זכויות האדם והאזרח]] משנת 1789. דה גוז' דרשה שוויון זכויות, על בסיס שוויון הנשים לגברים, שכן שני המינים שייכים למין האנושי, ומסוגלים לאותן מחשבות. דה גוז' הצהירה כי "מהפכה זו תיכנס לתוקף רק כאשר כל הנשים יכירו באופן מלא במצבן המצער, ובזכויות שאיבדו בחברה". היא היללה גם את השוני בין הנשים לגברים, את יופיין של הנשים ואת האומץ שלהן במעשה הלידה. "הצהרת זכויות האישה והאזרחית" מעניקה לנשים את אותן זכויות שהיו לגברים ב"הצהרת זכויות האדם והאזרח", בנוסף, דה גוז' הוסיפה כמה זכויות נוספות: זכות האישה לתת לילדה את שם המשפחה של אביו אף אם אינם נשואים, זכות הפיכת הגירושים להליך חוקי, וזכותן של הנשים לבעלות על רכוש - שינוי בחקיקה האזרחית שיאפשר לנשים לקבל החלטות באופן עצמאי. ההצהרה מעולם לא התקבלה על ידי גוף רשמי בצרפת, ונושא זכויות הנשים לא זכה לתשומת הלב הראויה לו, על אף חלקן הרב של הנשים במהפכה, במיוחד ב"מצעד על ורסאי". דה גוז' עצמה הוצאה להורג במהלך תקופת שלטון הטרור בגלל נושאים אחרים.
הסופרת והפילוסופית הבריטית [[מרי וולסטונקראפט]] נחשבת לתאורטיקנית הפמיניסטית הבריטית הראשונה ולאחת מאמהות הפמיניזם הליברלי. היא ידועה בעיקר בזכות ספרה משנת [[1792]]: "A Vindication of the Rights of Woman" ("הגנה על זכויות האישה"), שנכתב בעקבות הצהרת זכויות האדם והאזרח. וולסטונקראפט טענה כי הנשים ראויות לחינוך ההולם את מעמדן בחברה, כי הן חיוניות לאומה כיוון שהן מחנכות את הילדים, וכי הן יכולות להיות "חברות" לבעליהן ולא רק רעיות. במקום להתייחס לנשים כאל קישוט בחברה או כאל רכוש שסוחרים בו בנישואין, טענה וולסטונקראפט כי הן בני אדם הראויות כגברים לאותן [[זכויות יסוד]]. היא התנגדה לטענות של רוסו, שרצה למגר את החינוך הנשי. וולסטונקראפט הצהירה כי הסיבה לטיפשותן ולשטחיותן של נשים רבות, לא נבעה כתוצאה ממחסור מולד במוח, אלא מפני שהגברים מנעו מהן גישה לחינוך. לפיכך התייחסו אל הנשים הללו כאל "חיות מחמד" וכאל "צעצועים".
השימוש המוקדם ביותר במושג "פמיניסט" מיוחס ל[[שארל פורייה]], [[סוציאליזם|סוציאליסט]] צרפתי שפעל ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]]. פורייה ראה ברעיון שחרור האשה את המפתח לשחרור ולשוויוניות בחברה כולה. ב[[שנות ה-90 של המאה ה-19]], עם התעצבות התנועה למען [[זכות בחירה לנשים|זכות הבחירה לנשים]], היא התנועה ה[[סופרג'יזם|סופרג'יסטית]] ב[[אנגליה]], הפך המושג "פמיניזם" למזוהה עם תפיסת עולם ליברלית. האידאולוגיה הליברלית ראתה בכל [[בן אדם]] יצור רציונלי ובעל [[זכות]] להגדרה ולמימוש עצמי, רעיון שסיפק קרקע נוחה לצמיחת המאבק לזכויות הנשים{{הערה|שם=kamirsafran|ספרן: 2001.}}{{הערה|שם=קמיר2002}}.
הוגי דעות ליברליים, כמו ה[[כלכלן]] והפילוסוף [[ג'ון סטיוארט מיל]] אשר כתב את המסה על "[[שעבוד האישה]]" ([[1869]]), ראו באמנציפציה לנשים שלב מכריע בדרך לחברה ליברלית מתקדמת, וטענו כי יש לעגן ב[[חוק]] זכויות שוות לנשים, ובעיקר את ההגנה על גופן ורכושן{{הערה|שם=LeGates2001|Marlene LeGates, In Their Time: A History of Feminism in Western Society, Routledge, 2001|כיוון=שמאל}}{{הערה|שם=LOL|ספרן: 2001}}{{הערה|שם=קמיר2002}}. בדומה לתפיסה הליברלית הקלאסית, שהדגישה את הממד האוניברסלי המאחד את בני האדם, גם הפמיניזם הליברלי ביקש להדגיש את הדמיון שבין נשים לגברים, תוך שאיפה לשלב את הנשים במרחב הציבורי והפוליטי.
{{קישורי פורטל|פמיניזם}}
<gallery>
קובץ:Marie-Olympe-de-Gouges.jpg|[[אולמפ דה גוז']]
קובץ:Mary Wollstonecraft by John Opie (c. 1797).jpg|[[מרי וולסטונקראפט]]
</gallery>
==היסטוריה פמיניסטית (צפון אמריקאית)==
===הגל הראשון - פמיניזם צפון-אמריקאי===
אבות האומה האמריקאית כמו [[בנג'מין פרנקלין]], [[תומאס ג'פרסון]] ו[[ג'ון אדמס]] היו שובניסטים בצורה מובהקת. לעומת זאת [[תומאס פיין]], שהיה מהפכני בנושאים רבים אחרים, היה פמיניסט, לפחות לקראת כתביו המאוחרים יותר. {{צ-מאמר|שם=Thomas Paine: Eighteenth Century Feminist|כתב עת=The Social Studies|שנת הוצאה=2010-07-29|קישור=https://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/00377996.1978.10114364|מחבר=John L. Harbison|doi=10.1080/00377996.1978.10114364}} בעוד שב"זכויות האדם" (1776) פיין לא התייחס במיוחד לנשים, התנועה שלו החוצה מהשיח הרפובליקני, והתהליכים שהובילו אותו לכתוב את "[[עידן התבונה (ספר)|עידן התבונה]]" דחפו אותו לכיוון תמיכה בזכויות נשים. בחלק השני של "זכויות האדם" (1792) וב"צדק אגררי" (1797) הוא תמך במשתמע או במישרין בזכויות נשים שוות לגברים, במיוחד בזכויות חברתיות אבל גם בזכויות פוליטיות כמו זכות ההצבעה. {{צ-מאמר|שם=Thomas Paine Amidst the Early Feminists|שנת הוצאה=2011-01-29|קישור=https://papers.ssrn.com/abstract=2013373|מחבר=Eileen Hunt Botting}}
במאי [[1836]] הגיעה לארצות הברית היהודיה [[אתאיזם|האתאיסטית]], [[ארנסטינה לואיזה פוטובסקי רוז]] והחלה לפעול למען קידום שוויון זכויות לנשים. בהמשך ליוזמתו של השופט [[תומאס ברטל]] ניסתה, ביחד עם [[פאולינה קלוג רייט דייוויס]], לארגן לובי ולאסוף חתימות לקידום חקיקת חוק לשוויון האשה בענייני [[ירושה]] ובעלות על [[רכוש]]. מאוחר יותר, בסוף [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] ותחילת [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]], הצטרפו לכך גם מנהיגות פמיניסטיות נוספות, כמו [[סוזן ב. אנטוני|סוזן ב. אנתוני]] ו[[אליזבת קיידי סטנטון]]. ב-1849 הצליחה סטנטון להעביר את החוק אשר נחשב ל[[אבן דרך]] בפעילות התנועה הפמיניסטית.
רבים מבין הפעילים והפעילות למען [[זכויות נשים]] באותה תקופה היו פעילים גם ב[[התנועה לביטול העבדות|תנועה לביטול העבדות]] ביניהם רוז, אנתוני, סטנטון, [[אביגייל אדמס]], [[לוסי סטון]], [[שרה ואנג'לינה גרימקה]], [[לוקרישה מוט]], [[שרה בגלי]], [[תדיאוס סטיבנס]] ועוד. החל משנת 1832, עודדו פעילים בתנועה לביטול העבדות, והעיתונאי [[ויליאם לויד גאריסון]] בראשם, השתתפות מלאה של נשים בתנועה. [[קווייקרים|הקהילה הקוויקרית]] ברוצ'סטר אספה אליה פעילים מרכזים בתנועה לביטול העבדות כדוגמת תומאס ומרי אן מקלינטוק (M'Clintock), [[פרדריק דאגלס]] ואיימי ויצחק פוסט ואחרים. אלה היו גם תומכים נלהבים גם של התנועה לזכויות לנשים.
ביולי [[1848]], התקיימה [[ועידת סנקה פולס]], שכונתה לאחר מכן "הכנס הפמיניסטי הראשון". בוועידה התקבל [[מסמך]] שחובר על ידי סטנטון, ובו דרישה לתת לנשים [[זכות הצבעה]] ושוויון חברתי ככל האדם (דרישה שהתממשה רק ב-1920){{הערה|שם=קמיר2002}}{{הערה|שם=LeGates2001}}{{הערה|שם=Rowbotham1992}}.
אחד המאבקים הראשונים של הפמיניסטיות הייתה הזכות לשאת דברים בציבור. כמה מן הפמיניסטיות הראשונות היו מעורבות בתנועה לצמצום צריכת אלכוהול באמצע המאה ה-19, שכן נשים היו חסרות זכויות גם מול בעל אלכוהוליסט. אולם גם במסגרת תנועה זו, דרשו מהן רק לשמוע וללמוד, והן הקימו בשל כך ארגון אחר. ב-1853, בעת הכינוס הבינלאומי למאבק במשקאות משכרים בניו יורק, דרשה [[סוזן ב. אנתוני]] שיתנו לנשים את הזכות לדבר, אולם לאחר דיון של שלושה ימים הדבר נאסר.
שנים לאחר מכן טענה אנתוני כי: {{ציטוט |תוכן = שום צעד מתקדם שננקט על ידי נשים לא היה שנוי במחלוקת כה מרה כמו הדיבור בפומבי. על שום דבר שהן ניסו, אפילו לא הבטחת זכות הבחירה, הן לא עברו עוצמה כזו של התעללות, הוקעה, והתנגדות}}
<gallery>
קובץ:Portrait of Thomas Paine.jpg|[[תומאס פיין]]
קובץ:Ernestine L Rose.jpg|[[ארנסטינה לואיזה פוטובסקי רוז]]
קובץ:Mott Lucretia Painting Kyle 1841.jpg|[[לוקרישה מוט]]
קובץ:Frederick douglass-pn.jpg|[[פרדריק דאגלס]]
קובץ:Elizabeth Cady Stanton by HB Hall.jpg|[[אליזבת קיידי סטנטון]]
קובץ:Susan B. Anthony - Age 28 - Project Gutenberg eText 15220.jpg|[[סוזן ב. אנתוני]]
</gallery>
===סעד וסיוע – הקשרים כלכליים, חברתיים וגאוגרפיים===
התנועות הפמיניסטיות התחילו בחברות מתועשות וב[[עיר|אזורים עירוניים]], בהם צמחו המעמדות הבינוניים{{הערה|שם=safran2001|ספרן: 2001}}. כבר בתחילת [[המאה ה-19]], נשים בארצות הברית היו מעורבות בארגונים פילנתרופיים, ולו משום שהסעד וה[[צדקה]] היו תחומי התעסוקה היחידים שהיו אז נגישים לנשים בנות המעמד הבינוני{{הערה|שם=safranLeGates|ספרן: 2001}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. לפעילויות אלו נודעה הצלחה רבה, והייתה להן תרומה משמעותית לתנועות הפמיניסטיות: הן יצרו מערכות סעד וסיוע, וסיפקו ניסיון ארגוני-ניהולי; כוחן של נשים להשפיע ולהביא לשינוי חברתי הועצם{{הערה|שם=safran2001}}. פעילויות למען [[עוני|עניים]], [[חסר בית|חסרי בית]], חולים ונזקקים היו המוקד של ארגוני הנשים הראשונים של תחילת המאה ה-19{{הערה|שם=safranLeGates}}.
התעוררויות חברתיות ופעילות פוליטית היו ממאפייני סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, והיוו קרקע נוחה ל[[תנועה חברתית|תנועות חברתיות]] בהן לקחו חלק נשים{{הערה|שם=safranLeGates}}. תחילת העידן ה[[פרוגרסיבי]] בארצות הברית, לקראת סוף המאה ה-19, הפכה את האחריות החברתית, הבריאות הגופנית ו[[טוהר המידות]] ל[[אידאולוגיה]], ונשים פמיניסטיות ראו ב[[שכרות]] וב[[מתירנות מינית]] עוולות חברתיות שיש להילחם בהן. אחד התוצרים של רעיון זה היה תפיסת ה[[זנות]] כמצב משפיל ומפיץ [[מחלה|מחלות]]{{הערה|שם=safranLeGates}}.
שתי התארגנויות שונות, אורבניות במהותן, פעלו בתחילת [[המאה ה-20]]: תנועת "המועדונים" (Club movement) ותנועת "[[בתי ההתיישבות]]" (Settlement Houses). תנועת המועדונים נחשבת לראשית הפמיניזם הסוציאלי, ופעולותיו היו מעורבות בנושאים מגוונים כ[[חינוך]], טיפול נכון ב[[מזון]], רפורמה בחוק הפלילי והגנה על זכויות נשים העובדות ב[[תעשייה]]{{הערה|שם=safran2001}}. נשות המועדונים החלו בארגון אירועי [[תרבות]] ו[[ספרות]], והמשיכו לפעילויות סעד, לפמיניזם פוליטי ולהשפעה על החיים הפוליטיים{{הערה|ספרן: 2001;Banks:1981}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. גם נשים [[הגירה|מהגרות]] ו[[אפרו-אמריקאים|שחורות]] הצטרפו למועדונים, ואף הקימו ארגונים משלהן{{הערה|שם=safran2001}}.
תנועת בתי ההתיישבות דמתה בהרכבה לתנועת המועדונים. נשים אלו התמקדו בשיפור החיים בשכונות העוני: הן התגוררו בשכונות המצוקה, הקימו שירותי תברואה, מרפאות ציבוריות, מעונות-יום, גני ילדים ומועדוני נוער; ייסדו לימודי ערב למבוגרים; קיימו [[הפגנה|הפגנות]] למען [[שכר מינימום]], למען שיפור משכורתן ותנאי עבודתן של נשים, תמכו במאבק בזנות ועוד{{הערה|ספרן: 2001}}{{הערה|שם=Rowbotham1992|Sheila Rowbotham, Women in Movement: Feminism and Social Action, Routledge, 1992|כיוון=שמאל}}.
===המאבק לזכות בחירה לנשים בארצות הברית===
[[קובץ:Feminist Suffrage Parade in New York City, 1912.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|הפגנת נשים למען זכות הצבעה לנשים, [[ניו יורק]], 6 במאי 1912.]]
התפשטותן של תנועות המועדונים ובתי ההתיישבות, וההתוודעות לשכונות העוני והמצוקה חידדה את ההבנה בדבר צורך בשינוי חברתי; הבנה זו היוותה את התשתית לתנועה ההמונית למען [[זכות בחירה לנשים]]{{הערה|שם=safran2001}}. שורשי התנועה למען זכות הבחירה לנשים נמצאים בארגונים מוקדמים יותר, כמו התנועות נגד השכרות (Women's Christian Temperance Union) ובעד ביטול ה[[עבדות]]. נשים שהשתתפו בארגונים אלו, כמו [[אליזבט קיידי סטנטון]], [[סוזן ב. אנתוני]] ו[[לוסי סטון]] (Lucy Stone) היו ממקימות התנועה למען זכות הבחירה{{הערה|שם=safran2001}}. תנועה זו פעלה, משנתה הראשונה, לקדם חוקים המגנים על נשים כמו זכות האישה על [[רכוש]]ה{{הערה|שם=safran2001}}. חברות התנועה היו [[האדם הלבן|לבנות]], ילידות [[ארצות הברית]] ובנות המעמד הבינוני-גבוה, ופועל יוצא מכך היה סדר עדיפויות שתאם את אורח חייהן{{הערה|שם=LOL}}{{הערה|שם=Rowbotham1992}}.
אט-אט הפכה תנועה זו להמונית, ובעידודה של [[קארי צ'פמן קאט]] (Carrie Chapman Catt) צירפה גם נשים שאינן לבנות או בנות המעמד הבינוני-גבוה{{הערה|שם=safranLeGates}}. ארגוני נשים שונים (כמו הנשים הסוציאליסטיות והנשים השחורות) חברו למען המשימה להשגת זכות הבחירה{{הערה|שם=safranLeGates}}. התנועה למען זכות הבחירה עברה תהפוכות רבות וכללה פעילויות שונות כמו לובינג לחברי ה[[פרלמנט]] והפגנות בוטות{{הערה|ראו ספרן: 2001,}}{{הערה|שם=LeGates2001}}{{הערה|שם=Rowbotham1992}}.
למרות כל זאת, להצלחת המאבק על זכות הבחירה תרמה בעיקר השתתפותן ותמיכתן של נשים במאמץ המלחמתי ב[[מלחמת העולם הראשונה]]. 72 שנה לאחר הכנס הפמיניסטי הראשון בו נוסחה הדרישה לשוויון זכויות וזכות בחירה, אושר ב-[[18 באוגוסט]] 1920 [[התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית]] המקנה לנשים את הזכות לבחור (אושר ב[[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית הנבחרים]] ב-[[21 במאי]] וב[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט]] ב-[[4 ביוני]] [[1919]]){{הערה|ספרן: 2001;}}{{הערה|שם=קמיר2002}}{{הערה|שם=LeGates2001}}.
===סוף הגל הראשון: פניית הנשים לתנועות השלום===
[[קובץ:Louise Weiss.jpg|ממוזער|250px|[[לואיז וייס]] ופמיניסטיות אחרות מפגינות למען זכות הצבעה לנשים, [[פריז]] 1935.]]
מטרתו המוצהרת של המאבק שניהל הפמיניזם הליברלי הושגה עם קבלת זכות הבחירה לנשים במרבית מדינות המערב. ואכן, בתקופה ש[[בין שתי מלחמות העולם]] חלה עצירה בפעילות תנועת הנשים. [[השפל הגדול|המיתון הכלכלי הקשה של שנות ה-30]], יחד עם עליית ה[[לאומנות]], ה[[פשיזם]] והערצת הגבריות הביאו נשים רבות למלא תפקידים ביתיים מסורתיים או לסייע בפרנסת המשפחה. במקביל, [[מלחמת העולם הראשונה]] הותירה את חותמה על נשים רבות והפנתה את פעילותן הציבורית לקידום [[שלום]] עולמי; נשים רבות חיברו בין המאבק למען השלום ובין המאבק הפמיניסטי{{הערה|שם=safran2001}}. כך למשל [[ג'יין אדמס]], שהייתה אחת ממייסדות ליגת הנשים הבינלאומית למען שלום וצדק וזכתה ב[[פרס נובל לשלום]] בשנת [[1931]].
===פמיניזם בין שני הגלים===
נשים פמיניסטיות המשיכו לפעול גם בתקופה שבין שני הגלים{{הערה|ראו: ספרן: 2001,}}{{הערה|שם=LeGates2001}}{{הערה|שם=Rowbotham1992}}; אין בחלוקה ל"שני גלים" כדי להפחית מחשיבותן. במהלך שנים אלו התרחשו מספר אירועים שהשפיעו עמוקות על התנועה הפמיניסטית שתחזור לפעול ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]]. למשל: בשנת [[1949]] פרסמה [[סימון דה בובואר]] את ספרה "המין השני"{{הערה|לפירוט ראו: ספרן:2001, Sabrosky:1979,}}{{הערה|שם=LeGates2001}}{{הערה|שם=Rowbotham1992}}; ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] הגיע לשיאו "מיתוס [[עקרת בית|עקרת הבית]] המאושרת", ששירת את הגברים שחזרו מהמלחמה על ידי פינוי מקומות עבודה עבורם;{{הערה|שם=קמיר2002}}{{הערה|שם=LeGates2001}} בשנת [[1960]] אושרה ה[[גלולה למניעת היריון]] על ידי ה-[[FDA]], אישור שבישר את תחילת [[המהפכה המינית]].
===הגל השני – פמיניזם אמריקאי===
בעולם המערבי נודעו שנות ה-60 בהיותן תקופה סוערת ומרגשת, בה התעוררו ופעלו תנועות אזרחים למען נושאים שונים: המהפכה המינית, מהפכות סטודנטים, תנועות ל[[זכויות אזרח]], תנועה למען השחורים ועוד{{הערה|שם=קמיר2002}}. התנאים היו אופטימליים להתעוררותה המחודשת של תנועת הנשים והפיכתה בשנית לתנועת המונים{{הערה|Saltzman Chafetz & Dworkin: 1986|כיוון=שמאל}}.
אחד ההישגים הראשונים של תנועת הנשים המחודשת היה הקמתה של הוועדה הנשיאותית למעמד הנשים בהנהגת [[אלינור רוזוולט]] בדצמבר [[1961]]{{כ}}{{הערה|שם=LOL}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. ועדה זו המשיכה בפעילות פמיניסטית ליברלית, ואחד מהישגיה החשובים הוא חקיקת החוק לשכר שווה{{הערה|שם=safran2001}}.
ב-[[1963]], שתים עשרה שנים לאחר ספרה של דה בובאר, פרסמה [[בטי פרידן]] את ספרה "[[המסתורין הנשי]]"; בדומה ל"מין השני", ספר זה היה בגדר אירוע מכונן לתנועת הנשים{{הערה|ראו Sabrosky: 1979; ספרן: 2001;}}{{הערה|שם=קמיר2002}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. בטי פרידן ונשים אחרות הקימו בשנת [[1966]] את הארגון הלאומי לנשים (National Organization of Women - NOW{{הערה|שם=LeGates2001}}{{הערה|ספרן:2001}}{{הערה|שם=קמיר2002}}. {{כ}}NOW זיהה עצמו כארגון פמיניסטי ליברלי, שראה דמיון בסיסי בין נשים לגברים ורצה ליצור שינוי מתוך המערכת הקיימת{{הערה|שם=LeGates2001}}. ערכיו ואופן פעילותו של NOW יצרו מצב בו נשים מסוימות לא יכלו לקחת בו חלק וזרם פמיניסטי שני הוקם – התנועה לשחרור האישה (WLM); זרם זה אופיין כשייך לפמיניזם הרדיקלי{{הערה|שם=safran2001}}. בשנת [[1975]] הופיע הספר "חדר הנשים" של [[מרילין פרנץ']] שהפך ל[[רב-מכר]] והשפיע על נשים אמריקאיות רבות.
===הגל השני - הפמיניזם "הרדיקלי" ===
ניתן לומר, כי תנועות [[השמאל החדש]] של שנות ה-60 בארצות הברית גרמו ליצירת הזרם הרדיקלי ולו רק בגלל התנסותן של נשים ביצירת תאוריות ביקורתיות נונ-קונפורמיסטיות{{הערה|שם=LeGates2001}}. הזרם הרדיקלי דיבר על דיכוי במקום על [[אפליה]], יותר על שחרור מאשר על שוויון זכויות, ודרש [[מהפכה]] במקום רפורמה{{הערה|שם=LeGates2001}}. הפמיניזם הרדיקלי דיבר על מהפכה של מחשבות ופעולות ובנייה מחודשת של היחסים החברתיים; דוגמה מרכזית לכך היא כינונו של מושג ה"אחיות" (אחוות נשים - sisterhood){{כ}}{{הערה|הוקס:2002; ספרן:2001}}. מושג זה ביטא את ההעדפה של מבנה לא-היררכי והעדר [[מנהיגות]] בקרב הארגונים הרדיקליים{{הערה|שם=קוקו|ספרן:2001}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. רעיונות אלו התבטאו, למשל, בדרישה לכתיבה פמיניסטית אנונימית{{הערה|שם=LeGates2001}}. הייתה זו [[רובין מורגן]] (Robin Morgan) שציינה כי המילה "radical" נובעת מהמילה הלטינית "radix" שפירושה "שורש", היינו - שהפמיניזם הרדיקלי מעוניין לשנות דברים משורשיהם [שם] או לשנות את החברה מן היסוד.
הייחוד הראשוני הנראה לעין של הקבוצות הרדיקליות היה היעדרם של גברים. לפני כן, נשים כבר הכירו ב[[סקסיזם]] הקיים בקבוצות מעורבות (בתנועות למען זכויות האזרח וכדומה) ולכן הרחיקו גברים מארגוני הפמיניזם הרדיקלי{{הערה|הוקס: 2002 ;Banks: 1981}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. את פעילותו של הזרם הרדיקלי בתחילת דרכו ניתן לחלק לארבעה עקרונות מנחים:
# מפגשים של "קבוצות להעלאת תודעה" (consciousness raising groups);
# ניסוי וטעייה לגבי צורות חדשות ומגוונות של אופני חיים;
# כינון [[תרבות הנגד|תרבות-נגד]], המבוססת על מחשבה פמיניסטית ועל חייהן וניסיונן של נשים;
# הקמת ארגונים אלטרנטיביים כמו מרכזי נשים ומרכזי סיוע{{הערה|ראו: ספרן: 2001 ;Banks: 1981; הוקס: 2002}}{{הערה|שם=קמיר2002}}{{הערה|שם=LeGates2001}}.
ספרות פמיניסטית רדיקלית כמו זו של [[קייט מילט]] (Millet), [[אדריאן ריץ']] (Rich) [[אנדריאה דבורקין]] (Dworkin) ועוד, השפיעה רבות על ההתפתחות האידאולוגית של הפמיניזם הרדיקלי{{הערה|שם=safran2001}}. גוף האישה היה במידה רבה מוקד הפעילות הרדיקלית של הזרם: הטענה כי האישי הוא פוליטי גרמה למאבקים כמו המאבק על הזכות ל[[הפלה מלאכותית|הפלה]] חופשית, מאבק נגד [[תחרות יופי|תחרויות יופי]], מאבק ב[[אלימות נגד נשים]] ומאבק נגד [[פורנוגרפיה]]{{הערה|שם=קוקו}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. הפמיניזם הרדיקלי הקים מערכות שלמות של סיוע ושינוי חברתי כמרכזי הסיוע לנפגעות אלימות ו[[מקלט לנשים מוכות|מקלטים לנשים מוכות]]; במרכזים ובמקלטים באה לידי ביטוי אחוות הנשים שהייתה לערך בזרם הרדיקלי{{הערה|שם=safran2001}}.
בתחילת דרכו היה הפמיניזם הרדיקלי עיוור לסוגיות של [[גזע (אדם)|גזע]], מעמד, [[צבע עור]] ו[[נטייה מינית]] ועל כן עם התבססותו, הוא התפצל לזרמים שונים כמו הזרם של הפמיניזם הלסבי והזרם הפמיניסטי השחור{{הערה|הוקס: 2002; ספרן: 2001;}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. הפמיניזם הלסבי, למשל, התפצל מהזרם הרדיקלי הכללי מכיוון שהוא ראה ב[[לסביות]] עניין פוליטי מהותי ולא נטייה מינית גרידא כפי שהזרם הרדיקלי הכללי ראה זאת בשנותיו הראשונות{{הערה|שם=קמיר2002}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. הפמיניזם השחור, כדוגמה נוספת, טען כי לא רק שנשים שחורות סובלות מדיכוי כפול – הן כנשים והן על רקע צבען, אלא שלדיכוי כפול זה יש משמעות ייחודית והשפעה [[סינרגיה|סינרגיסטית]]{{הערה|הוקס: 2002;}}{{הערה|שם=קמיר2002}}.
===פמיניזם סקס-פוזיטיב===
[[פמיניזם סקס-פוזיטיב]] (באנגלית: Pro-sex feminism, לפעמים ידוע גם כ-Sex-positive feminism) הוא זרם בפמיניזם האמריקאי החל מתחילת [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]]. חלק מהדוגלות בזרם זה החלו בפעילותן הפמיניסטית בתגובה לעמדה האנטי-פורנוגרפית של חלק ממובילות הפמיניזם הרדיקלי, כמו [[קתרין מקינון]], [[אנדריאה דבורקין]] ואחרות. הניסיון למקם את המאבק בפורנוגרפיה במרכזי ה[[שיח (מדעי החברה)|שיח]] הפמיניסטי הוביל לוויכוחים ודיונים עזים, שנהוג לעיתים לכנותן "מלחמות הסקס הפמיניסטיות" (באנגלית: Feminist Sex Wars). מעבר לתגובה לעמדת הפמיניזם הרדיקלי כלפי [[מיניות]], עסק הפרו-סקס פמיניזם באופן ישיר בביקורת על מה שנתפס, לשיטתו, כשליטה פטריארכלית ודיכוי של מיניות האישה. בין הכותבות האקדמיות הידועות בזרם זה: [[גייל רובין (אנתרופולוגית)|גייל רובין]], [[אלן ויליס]] ו[[סוזי ברייט]].
המחלוקות בנוגע לסוגיות אלו העסיקו גם את הפמיניזם הישראלי (בסוף שנות התשעים) עת התגבשה קואליציה של ארגוני נשים שפעלו נגד החקיקה המתירה שידורי פורנוגרפיה בערוצים המסחריים. על אף שפרו-סקס פמיניזם מעולם לא זכה לפופולריות בקרב כותבות ופעילות פמיניסטיות ב[[ישראל]], הרי שבקרב הקהילה ה[[קוויר]]ית והלסבית בישראל מתקיימים ניסיונות לכתוב, לפרסם ולהציג [[פורנוגרפיה פמיניסטית]]{{הערה|זיו 2004}}.
== הגל השלישי של הפמיניזם ==
[[קובץ:30.Enroute.WomensMarch.WDC.21January2017 (32497084045).jpg|ממוזער|[[מצעד הנשים 2017|מצעד הנשים בוושינגטון]],2017]]
{{ערך מורחב|הגל השלישי של הפמיניזם}}
הגל השלישי של הפמיניזם הוא מושג המזוהה עם מגוון זרמים של פעילות וכתיבה פמיניסטית החל מ[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] המוקדמות. הגל השלישי של הפמיניזם התעורר כתגובה למה שנתפס ככישלונות של הגל השני, וכן כתגובה לתגובת הנגד שהתעוררה אל מול היוזמות והתנועות שנוצרו על ידי הגל השני.
הגל השלישי של הפמיניזם מנסה לאתגר ולהימנע מההגדרות המהותניות של הגל השני ל"נשיות". הגדרות אלו, לשיטתו של הגל השלישי, מניחות לרוב [[זהות]] נשית אוניברסלית אחידה ומדגישות יתר על המידה את חווייתה של האישה הלבנה הפריווילגית במעמד הבינוני-גבוה. פרשנות [[פוסט סטרוקטורליזם|פוסט-סטרוקטורליסטית]] של [[מגדר]] ומיניות היא מרכזית ברוב האידאולוגיה של הגל השלישי.
תאוריות של הגל השלישי מקיפות בדרך כלל תאוריות קוויריות, מודעות של נשים שחורות, תאוריות [[פוסטקולוניאליזם|פוסט קולוניאליות]], תאוריות של ביקורת, תאוריות חוצות לאומים, פמיניזם אקולוגי וחשיבה פמיניסטית חדשה. הגל השלישי של הפמיניזם מתמקד בצורות ביטוי וייצוג מגדריות שהן פחות פוליטיות מקודמותיו. הגל השלישי מערער על הפרדיגמות של הגל השני לגבי מה טוב, או לא טוב, לנשים.
התחרבות המאבק הפמיניסטי קשורה לשינויים נוספים בחברות לאורך מאות השנים האחרונות - תהליכים כמו [[המהפכה התעשייתית]], [[קפיטליזם]], ו[[תנועת ההשכלה]]. הפמיניזם צמח עם זרמי מחשבה הנוגעים לשינוי חברתי כמו [[קפיטליזם]] [[ליברליזם]] [[סוציאליזם]], [[אנרכיזם]], [[סוציאל דמוקרטיה]], [[התנועה הפרוגרסיבית]] ו[[סביבתנות]]. עם השנים חוקים נגד אפליית נשים ושינוי במוסכמות ורעיונות תרבותיים שנגעו למעמד הנשים בחברה השתנו והם עדיין במצב של שינוי. ההיסטוריה של הפמיניזם קשורה ל[[תהליכים חברתיים]] נוספים והיא דוגמה ל[[הרחבת המוסר]] ול[[אבולוציה של המוסר]]. כמו כן המאבק הפמיניסטי הוביל לפעמים גם [[שינוי טכנולוגי|לשינויים טכנולוגיים]] שחלקם אפשרו שחרור נוסף של נשים - במיוחד [[ההיסטוריה של הגלולה למניעת הריון]].
===פמיניזם ליברלי===
{{הפניה לערך מורחב|פמיניזם ליברלי}}
המונח הופיע לראשונה בכתב העת של ה[[פילוסוף]] הצרפתי [[שארל פורייה]] בשנת 1837 . חלק מה[[אמנציפציה]] שקידם ה[[ליברליזם]] ב[[עידן הנאורות]] של [[המאה ה-18]] היה מאבק להקניית [[שוויון זכויות]] מלא לציבור הנשים, שלא נהנה קודם לכן מיתרונות ומזכויות אלו. כחלק מרעיון "[[האדם במרכז]]", חירות ושוויון תפסו את מקומם של רעיונות מסורתיים{{הערה|שם=קמיר2002|[[אורית קמיר]], '''פמיניזם, זכויות ומשפט''', בסדרת "[[אוניברסיטה משודרת]]", תל אביב: [[משרד הביטחון – ההוצאה לאור]], 2002.}}, המתוארים, למשל, בביטוי הגרמני [[ילדים, מטבח, כנסייה]] (ב[[גרמנית]]: '''Kinder, Küche, Kirche'''), שבא לסכם את עולמה "המסורתי" של ה[[אישה]].
עם זאת, כמה מן ההוגים הבולטים ביותר בתקופת הנאורות, שהגנו על עקרונות דמוקרטיים, על שוויון וקראו תגר על הרעיון כי קבוצה קטנה צריכה לשלוט על רוב האוכלוסייה, האמינו כי עקרונות אלה צריכים לחול רק על המגדר שלהם או הגזע שלהם. לדוגמה, הפילוסוף [[ז'אן-ז'אק רוסו]] חשב כי מדרך הטבע האשה צריכה לציית לגבר, וכתב "נשים טועות כשהן מתלוננות על אי השוויון בחוקים מעשה ידי גברים".
[[קובץ:DDFC.jpg|ממוזער|הצהרת זכויות הנשים והאזרחיות, 1791; עמוד ראשון]]
בשנת [[1791]], בזמן [[המהפכה הצרפתית]], פרסמה המחזאית והפעילה הפוליטית הצרפתייה, [[אולמפ דה גוז']], את "הצהרת זכויות האישה והאזרחית" (Déclaration des Droits de la Femme et de la Citoyenne) שדומה ל[[הצהרת זכויות האדם והאזרח]] משנת 1789. דה גוז' דרשה שוויון זכויות, על בסיס שוויון הנשים לגברים, שכן שני המינים שייכים למין האנושי, ומסוגלים לאותן מחשבות. דה גוז' הצהירה כי "מהפכה זו תיכנס לתוקף רק כאשר כל הנשים יכירו באופן מלא במצבן המצער, ובזכויות שאיבדו בחברה". היא היללה גם את השוני בין הנשים לגברים, את יופיין של הנשים ואת האומץ שלהן במעשה הלידה. "הצהרת זכויות האישה והאזרחית" מעניקה לנשים את אותן זכויות שהיו לגברים ב"הצהרת זכויות האדם והאזרח", בנוסף, דה גוז' הוסיפה כמה זכויות נוספות: זכות האישה לתת לילדה את שם המשפחה של אביו אף אם אינם נשואים, זכות הפיכת הגירושים להליך חוקי, וזכותן של הנשים לבעלות על רכוש - שינוי בחקיקה האזרחית שיאפשר לנשים לקבל החלטות באופן עצמאי. ההצהרה מעולם לא התקבלה על ידי גוף רשמי בצרפת, ונושא זכויות הנשים לא זכה לתשומת הלב הראויה לו, על אף חלקן הרב של הנשים במהפכה, במיוחד ב"מצעד על ורסאי". דה גוז' עצמה הוצאה להורג במהלך תקופת שלטון הטרור בגלל נושאים אחרים.
הסופרת והפילוסופית הבריטית [[מרי וולסטונקראפט]] נחשבת לתאורטיקנית הפמיניסטית הבריטית הראשונה ולאחת מאמהות הפמיניזם הליברלי. היא ידועה בעיקר בזכות ספרה משנת [[1792]]: "A Vindication of the Rights of Woman" ("הגנה על זכויות האישה"), שנכתב בעקבות הצהרת זכויות האדם והאזרח. וולסטונקראפט טענה כי הנשים ראויות לחינוך ההולם את מעמדן בחברה, כי הן חיוניות לאומה כיוון שהן מחנכות את הילדים, וכי הן יכולות להיות "חברות" לבעליהן ולא רק רעיות. במקום להתייחס לנשים כאל קישוט בחברה או כאל רכוש שסוחרים בו בנישואין, טענה וולסטונקראפט כי הן בני אדם הראויות כגברים לאותן [[זכויות יסוד]]. היא התנגדה לטענות של רוסו, שרצה למגר את החינוך הנשי. וולסטונקראפט הצהירה כי הסיבה לטיפשותן ולשטחיותן של נשים רבות, לא נבעה כתוצאה ממחסור מולד במוח, אלא מפני שהגברים מנעו מהן גישה לחינוך. לפיכך התייחסו אל הנשים הללו כאל "חיות מחמד" וכאל "צעצועים".
השימוש המוקדם ביותר במושג "פמיניסט" מיוחס ל[[שארל פורייה]], [[סוציאליזם|סוציאליסט]] צרפתי שפעל ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]]. פורייה ראה ברעיון שחרור האשה את המפתח לשחרור ולשוויוניות בחברה כולה. ב[[שנות ה-90 של המאה ה-19]], עם התעצבות התנועה למען [[זכות בחירה לנשים|זכות הבחירה לנשים]], היא התנועה ה[[סופרג'יזם|סופרג'יסטית]] ב[[אנגליה]], הפך המושג "פמיניזם" למזוהה עם תפיסת עולם ליברלית. האידאולוגיה הליברלית ראתה בכל [[בן אדם]] יצור רציונלי ובעל [[זכות]] להגדרה ולמימוש עצמי, רעיון שסיפק קרקע נוחה לצמיחת המאבק לזכויות הנשים{{הערה|שם=kamirsafran|ספרן: 2001.}}{{הערה|שם=קמיר2002}}.
הוגי דעות ליברליים, כמו ה[[כלכלן]] והפילוסוף [[ג'ון סטיוארט מיל]] אשר כתב את המסה על "[[שעבוד האישה]]" ([[1869]]), ראו באמנציפציה לנשים שלב מכריע בדרך לחברה ליברלית מתקדמת, וטענו כי יש לעגן ב[[חוק]] זכויות שוות לנשים, ובעיקר את ההגנה על גופן ורכושן{{הערה|שם=LeGates2001|Marlene LeGates, In Their Time: A History of Feminism in Western Society, Routledge, 2001|כיוון=שמאל}}{{הערה|שם=LOL|ספרן: 2001}}{{הערה|שם=קמיר2002}}. בדומה לתפיסה הליברלית הקלאסית, שהדגישה את הממד האוניברסלי המאחד את בני האדם, גם הפמיניזם הליברלי ביקש להדגיש את הדמיון שבין נשים לגברים, תוך שאיפה לשלב את הנשים במרחב הציבורי והפוליטי.
{{קישורי פורטל|פמיניזם}}
<gallery>
קובץ:Marie-Olympe-de-Gouges.jpg|[[אולמפ דה גוז']]
קובץ:Mary Wollstonecraft by John Opie (c. 1797).jpg|[[מרי וולסטונקראפט]]
</gallery>
==היסטוריה פמיניסטית (צפון אמריקאית)==
===הגל הראשון - פמיניזם צפון-אמריקאי===
אבות האומה האמריקאית כמו [[בנג'מין פרנקלין]], [[תומאס ג'פרסון]] ו[[ג'ון אדמס]] היו שובניסטים בצורה מובהקת. לעומת זאת [[תומאס פיין]], שהיה מהפכני בנושאים רבים אחרים, היה פמיניסט, לפחות לקראת כתביו המאוחרים יותר. {{צ-מאמר|שם=Thomas Paine: Eighteenth Century Feminist|כתב עת=The Social Studies|שנת הוצאה=2010-07-29|קישור=https://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/00377996.1978.10114364|מחבר=John L. Harbison|doi=10.1080/00377996.1978.10114364}} בעוד שב"זכויות האדם" (1776) פיין לא התייחס במיוחד לנשים, התנועה שלו החוצה מהשיח הרפובליקני, והתהליכים שהובילו אותו לכתוב את "[[עידן התבונה (ספר)|עידן התבונה]]" דחפו אותו לכיוון תמיכה בזכויות נשים. בחלק השני של "זכויות האדם" (1792) וב"צדק אגררי" (1797) הוא תמך במשתמע או במישרין בזכויות נשים שוות לגברים, במיוחד בזכויות חברתיות אבל גם בזכויות פוליטיות כמו זכות ההצבעה. {{צ-מאמר|שם=Thomas Paine Amidst the Early Feminists|שנת הוצאה=2011-01-29|קישור=https://papers.ssrn.com/abstract=2013373|מחבר=Eileen Hunt Botting}}
במאי [[1836]] הגיעה לארצות הברית היהודיה [[אתאיזם|האתאיסטית]], [[ארנסטינה לואיזה פוטובסקי רוז]] והחלה לפעול למען קידום שוויון זכויות לנשים. בהמשך ליוזמתו של השופט [[תומאס ברטל]] ניסתה, ביחד עם [[פאולינה קלוג רייט דייוויס]], לארגן לובי ולאסוף חתימות לקידום חקיקת חוק לשוויון האשה בענייני [[ירושה]] ובעלות על [[רכוש]]. מאוחר יותר, בסוף [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] ותחילת [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]], הצטרפו לכך גם מנהיגות פמיניסטיות נוספות, כמו [[סוזן ב. אנטוני|סוזן ב. אנתוני]] ו[[אליזבת קיידי סטנטון]]. ב-1849 הצליחה סטנטון להעביר את החוק אשר נחשב ל[[אבן דרך]] בפעילות התנועה הפמיניסטית.
רבים מבין הפעילים והפעילות למען [[זכויות נשים]] באותה תקופה היו פעילים גם ב[[התנועה לביטול העבדות|תנועה לביטול העבדות]] ביניהם רוז, אנתוני, סטנטון, [[אביגייל אדמס]], [[לוסי סטון]], [[שרה ואנג'לינה גרימקה]], [[לוקרישה מוט]], [[שרה בגלי]], [[תדיאוס סטיבנס]] ועוד. החל משנת 1832, עודדו פעילים בתנועה לביטול העבדות, והעיתונאי [[ויליאם לויד גאריסון]] בראשם, השתתפות מלאה של נשים בתנועה. [[קווייקרים|הקהילה הקוויקרית]] ברוצ'סטר אספה אליה פעילים מרכזים בתנועה לביטול העבדות כדוגמת תומאס ומרי אן מקלינטוק (M'Clintock), [[פרדריק דאגלס]] ואיימי ויצחק פוסט ואחרים. אלה היו גם תומכים נלהבים גם של התנועה לזכויות לנשים.
ביולי [[1848]], התקיימה [[ועידת סנקה פולס]], שכונתה לאחר מכן "הכנס הפמיניסטי הראשון". בוועידה התקבל [[מסמך]] שחובר על ידי סטנטון, ובו דרישה לתת לנשים [[זכות הצבעה]] ושוויון חברתי ככל האדם (דרישה שהתממשה רק ב-1920){{הערה|שם=קמיר2002}}{{הערה|שם=LeGates2001}}{{הערה|שם=Rowbotham1992}}.
אחד המאבקים הראשונים של הפמיניסטיות הייתה הזכות לשאת דברים בציבור. כמה מן הפמיניסטיות הראשונות היו מעורבות בתנועה לצמצום צריכת אלכוהול באמצע המאה ה-19, שכן נשים היו חסרות זכויות גם מול בעל אלכוהוליסט. אולם גם במסגרת תנועה זו, דרשו מהן רק לשמוע וללמוד, והן הקימו בשל כך ארגון אחר. ב-1853, בעת הכינוס הבינלאומי למאבק במשקאות משכרים בניו יורק, דרשה [[סוזן ב. אנתוני]] שיתנו לנשים את הזכות לדבר, אולם לאחר דיון של שלושה ימים הדבר נאסר.
שנים לאחר מכן טענה אנתוני כי: {{ציטוט |תוכן = שום צעד מתקדם שננקט על ידי נשים לא היה שנוי במחלוקת כה מרה כמו הדיבור בפומבי. על שום דבר שהן ניסו, אפילו לא הבטחת זכות הבחירה, הן לא עברו עוצמה כזו של התעללות, הוקעה, והתנגדות}}
<gallery>
קובץ:Portrait of Thomas Paine.jpg|[[תומאס פיין]]
קובץ:Ernestine L Rose.jpg|[[ארנסטינה לואיזה פוטובסקי רוז]]
קובץ:Mott Lucretia Painting Kyle 1841.jpg|[[לוקרישה מוט]]
קובץ:Frederick douglass-pn.jpg|[[פרדריק דאגלס]]
קובץ:Elizabeth Cady Stanton by HB Hall.jpg|[[אליזבת קיידי סטנטון]]
קובץ:Susan B. Anthony - Age 28 - Project Gutenberg eText 15220.jpg|[[סוזן ב. אנתוני]]
</gallery>
===סעד וסיוע – הקשרים כלכליים, חברתיים וגאוגרפיים===
התנועות הפמיניסטיות התחילו בחברות מתועשות וב[[עיר|אזורים עירוניים]], בהם צמחו המעמדות הבינוניים{{הערה|שם=safran2001|ספרן: 2001}}. כבר בתחילת [[המאה ה-19]], נשים בארצות הברית היו מעורבות בארגונים פילנתרופיים, ולו משום שהסעד וה[[צדקה]] היו תחומי התעסוקה היחידים שהיו אז נגישים לנשים בנות המעמד הבינוני{{הערה|שם=safranLeGates|ספרן: 2001}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. לפעילויות אלו נודעה הצלחה רבה, והייתה להן תרומה משמעותית לתנועות הפמיניסטיות: הן יצרו מערכות סעד וסיוע, וסיפקו ניסיון ארגוני-ניהולי; כוחן של נשים להשפיע ולהביא לשינוי חברתי הועצם{{הערה|שם=safran2001}}. פעילויות למען [[עוני|עניים]], [[חסר בית|חסרי בית]], חולים ונזקקים היו המוקד של ארגוני הנשים הראשונים של תחילת המאה ה-19{{הערה|שם=safranLeGates}}.
התעוררויות חברתיות ופעילות פוליטית היו ממאפייני סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, והיוו קרקע נוחה ל[[תנועה חברתית|תנועות חברתיות]] בהן לקחו חלק נשים{{הערה|שם=safranLeGates}}. תחילת העידן ה[[פרוגרסיבי]] בארצות הברית, לקראת סוף המאה ה-19, הפכה את האחריות החברתית, הבריאות הגופנית ו[[טוהר המידות]] ל[[אידאולוגיה]], ונשים פמיניסטיות ראו ב[[שכרות]] וב[[מתירנות מינית]] עוולות חברתיות שיש להילחם בהן. אחד התוצרים של רעיון זה היה תפיסת ה[[זנות]] כמצב משפיל ומפיץ [[מחלה|מחלות]]{{הערה|שם=safranLeGates}}.
שתי התארגנויות שונות, אורבניות במהותן, פעלו בתחילת [[המאה ה-20]]: תנועת "המועדונים" (Club movement) ותנועת "[[בתי ההתיישבות]]" (Settlement Houses). תנועת המועדונים נחשבת לראשית הפמיניזם הסוציאלי, ופעולותיו היו מעורבות בנושאים מגוונים כ[[חינוך]], טיפול נכון ב[[מזון]], רפורמה בחוק הפלילי והגנה על זכויות נשים העובדות ב[[תעשייה]]{{הערה|שם=safran2001}}. נשות המועדונים החלו בארגון אירועי [[תרבות]] ו[[ספרות]], והמשיכו לפעילויות סעד, לפמיניזם פוליטי ולהשפעה על החיים הפוליטיים{{הערה|ספרן: 2001;Banks:1981}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. גם נשים [[הגירה|מהגרות]] ו[[אפרו-אמריקאים|שחורות]] הצטרפו למועדונים, ואף הקימו ארגונים משלהן{{הערה|שם=safran2001}}.
תנועת בתי ההתיישבות דמתה בהרכבה לתנועת המועדונים. נשים אלו התמקדו בשיפור החיים בשכונות העוני: הן התגוררו בשכונות המצוקה, הקימו שירותי תברואה, מרפאות ציבוריות, מעונות-יום, גני ילדים ומועדוני נוער; ייסדו לימודי ערב למבוגרים; קיימו [[הפגנה|הפגנות]] למען [[שכר מינימום]], למען שיפור משכורתן ותנאי עבודתן של נשים, תמכו במאבק בזנות ועוד{{הערה|ספרן: 2001}}{{הערה|שם=Rowbotham1992|Sheila Rowbotham, Women in Movement: Feminism and Social Action, Routledge, 1992|כיוון=שמאל}}.
===המאבק לזכות בחירה לנשים בארצות הברית===
[[קובץ:Feminist Suffrage Parade in New York City, 1912.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|הפגנת נשים למען זכות הצבעה לנשים, [[ניו יורק]], 6 במאי 1912.]]
התפשטותן של תנועות המועדונים ובתי ההתיישבות, וההתוודעות לשכונות העוני והמצוקה חידדה את ההבנה בדבר צורך בשינוי חברתי; הבנה זו היוותה את התשתית לתנועה ההמונית למען [[זכות בחירה לנשים]]{{הערה|שם=safran2001}}. שורשי התנועה למען זכות הבחירה לנשים נמצאים בארגונים מוקדמים יותר, כמו התנועות נגד השכרות (Women's Christian Temperance Union) ובעד ביטול ה[[עבדות]]. נשים שהשתתפו בארגונים אלו, כמו [[אליזבט קיידי סטנטון]], [[סוזן ב. אנתוני]] ו[[לוסי סטון]] (Lucy Stone) היו ממקימות התנועה למען זכות הבחירה{{הערה|שם=safran2001}}. תנועה זו פעלה, משנתה הראשונה, לקדם חוקים המגנים על נשים כמו זכות האישה על [[רכוש]]ה{{הערה|שם=safran2001}}. חברות התנועה היו [[האדם הלבן|לבנות]], ילידות [[ארצות הברית]] ובנות המעמד הבינוני-גבוה, ופועל יוצא מכך היה סדר עדיפויות שתאם את אורח חייהן{{הערה|שם=LOL}}{{הערה|שם=Rowbotham1992}}.
אט-אט הפכה תנועה זו להמונית, ובעידודה של [[קארי צ'פמן קאט]] (Carrie Chapman Catt) צירפה גם נשים שאינן לבנות או בנות המעמד הבינוני-גבוה{{הערה|שם=safranLeGates}}. ארגוני נשים שונים (כמו הנשים הסוציאליסטיות והנשים השחורות) חברו למען המשימה להשגת זכות הבחירה{{הערה|שם=safranLeGates}}. התנועה למען זכות הבחירה עברה תהפוכות רבות וכללה פעילויות שונות כמו לובינג לחברי ה[[פרלמנט]] והפגנות בוטות{{הערה|ראו ספרן: 2001,}}{{הערה|שם=LeGates2001}}{{הערה|שם=Rowbotham1992}}.
למרות כל זאת, להצלחת המאבק על זכות הבחירה תרמה בעיקר השתתפותן ותמיכתן של נשים במאמץ המלחמתי ב[[מלחמת העולם הראשונה]]. 72 שנה לאחר הכנס הפמיניסטי הראשון בו נוסחה הדרישה לשוויון זכויות וזכות בחירה, אושר ב-[[18 באוגוסט]] 1920 [[התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית]] המקנה לנשים את הזכות לבחור (אושר ב[[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית הנבחרים]] ב-[[21 במאי]] וב[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט]] ב-[[4 ביוני]] [[1919]]){{הערה|ספרן: 2001;}}{{הערה|שם=קמיר2002}}{{הערה|שם=LeGates2001}}.
===סוף הגל הראשון: פניית הנשים לתנועות השלום===
[[קובץ:Louise Weiss.jpg|ממוזער|250px|[[לואיז וייס]] ופמיניסטיות אחרות מפגינות למען זכות הצבעה לנשים, [[פריז]] 1935.]]
מטרתו המוצהרת של המאבק שניהל הפמיניזם הליברלי הושגה עם קבלת זכות הבחירה לנשים במרבית מדינות המערב. ואכן, בתקופה ש[[בין שתי מלחמות העולם]] חלה עצירה בפעילות תנועת הנשים. [[השפל הגדול|המיתון הכלכלי הקשה של שנות ה-30]], יחד עם עליית ה[[לאומנות]], ה[[פשיזם]] והערצת הגבריות הביאו נשים רבות למלא תפקידים ביתיים מסורתיים או לסייע בפרנסת המשפחה. במקביל, [[מלחמת העולם הראשונה]] הותירה את חותמה על נשים רבות והפנתה את פעילותן הציבורית לקידום [[שלום]] עולמי; נשים רבות חיברו בין המאבק למען השלום ובין המאבק הפמיניסטי{{הערה|שם=safran2001}}. כך למשל [[ג'יין אדמס]], שהייתה אחת ממייסדות ליגת הנשים הבינלאומית למען שלום וצדק וזכתה ב[[פרס נובל לשלום]] בשנת [[1931]].
===פמיניזם בין שני הגלים===
נשים פמיניסטיות המשיכו לפעול גם בתקופה שבין שני הגלים{{הערה|ראו: ספרן: 2001,}}{{הערה|שם=LeGates2001}}{{הערה|שם=Rowbotham1992}}; אין בחלוקה ל"שני גלים" כדי להפחית מחשיבותן. במהלך שנים אלו התרחשו מספר אירועים שהשפיעו עמוקות על התנועה הפמיניסטית שתחזור לפעול ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]]. למשל: בשנת [[1949]] פרסמה [[סימון דה בובואר]] את ספרה "המין השני"{{הערה|לפירוט ראו: ספרן:2001, Sabrosky:1979,}}{{הערה|שם=LeGates2001}}{{הערה|שם=Rowbotham1992}}; ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] הגיע לשיאו "מיתוס [[עקרת בית|עקרת הבית]] המאושרת", ששירת את הגברים שחזרו מהמלחמה על ידי פינוי מקומות עבודה עבורם;{{הערה|שם=קמיר2002}}{{הערה|שם=LeGates2001}} בשנת [[1960]] אושרה ה[[גלולה למניעת היריון]] על ידי ה-[[FDA]], אישור שבישר את תחילת [[המהפכה המינית]].
===הגל השני – פמיניזם אמריקאי===
בעולם המערבי נודעו שנות ה-60 בהיותן תקופה סוערת ומרגשת, בה התעוררו ופעלו תנועות אזרחים למען נושאים שונים: המהפכה המינית, מהפכות סטודנטים, תנועות ל[[זכויות אזרח]], תנועה למען השחורים ועוד{{הערה|שם=קמיר2002}}. התנאים היו אופטימליים להתעוררותה המחודשת של תנועת הנשים והפיכתה בשנית לתנועת המונים{{הערה|Saltzman Chafetz & Dworkin: 1986|כיוון=שמאל}}.
אחד ההישגים הראשונים של תנועת הנשים המחודשת היה הקמתה של הוועדה הנשיאותית למעמד הנשים בהנהגת [[אלינור רוזוולט]] בדצמבר [[1961]]{{כ}}{{הערה|שם=LOL}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. ועדה זו המשיכה בפעילות פמיניסטית ליברלית, ואחד מהישגיה החשובים הוא חקיקת החוק לשכר שווה{{הערה|שם=safran2001}}.
ב-[[1963]], שתים עשרה שנים לאחר ספרה של דה בובאר, פרסמה [[בטי פרידן]] את ספרה "[[המסתורין הנשי]]"; בדומה ל"מין השני", ספר זה היה בגדר אירוע מכונן לתנועת הנשים{{הערה|ראו Sabrosky: 1979; ספרן: 2001;}}{{הערה|שם=קמיר2002}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. בטי פרידן ונשים אחרות הקימו בשנת [[1966]] את הארגון הלאומי לנשים (National Organization of Women - NOW{{הערה|שם=LeGates2001}}{{הערה|ספרן:2001}}{{הערה|שם=קמיר2002}}. {{כ}}NOW זיהה עצמו כארגון פמיניסטי ליברלי, שראה דמיון בסיסי בין נשים לגברים ורצה ליצור שינוי מתוך המערכת הקיימת{{הערה|שם=LeGates2001}}. ערכיו ואופן פעילותו של NOW יצרו מצב בו נשים מסוימות לא יכלו לקחת בו חלק וזרם פמיניסטי שני הוקם – התנועה לשחרור האישה (WLM); זרם זה אופיין כשייך לפמיניזם הרדיקלי{{הערה|שם=safran2001}}. בשנת [[1975]] הופיע הספר "חדר הנשים" של [[מרילין פרנץ']] שהפך ל[[רב-מכר]] והשפיע על נשים אמריקאיות רבות.
===הגל השני - הפמיניזם "הרדיקלי" ===
ניתן לומר, כי תנועות [[השמאל החדש]] של שנות ה-60 בארצות הברית גרמו ליצירת הזרם הרדיקלי ולו רק בגלל התנסותן של נשים ביצירת תאוריות ביקורתיות נונ-קונפורמיסטיות{{הערה|שם=LeGates2001}}. הזרם הרדיקלי דיבר על דיכוי במקום על [[אפליה]], יותר על שחרור מאשר על שוויון זכויות, ודרש [[מהפכה]] במקום רפורמה{{הערה|שם=LeGates2001}}. הפמיניזם הרדיקלי דיבר על מהפכה של מחשבות ופעולות ובנייה מחודשת של היחסים החברתיים; דוגמה מרכזית לכך היא כינונו של מושג ה"אחיות" (אחוות נשים - sisterhood){{כ}}{{הערה|הוקס:2002; ספרן:2001}}. מושג זה ביטא את ההעדפה של מבנה לא-היררכי והעדר [[מנהיגות]] בקרב הארגונים הרדיקליים{{הערה|שם=קוקו|ספרן:2001}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. רעיונות אלו התבטאו, למשל, בדרישה לכתיבה פמיניסטית אנונימית{{הערה|שם=LeGates2001}}. הייתה זו [[רובין מורגן]] (Robin Morgan) שציינה כי המילה "radical" נובעת מהמילה הלטינית "radix" שפירושה "שורש", היינו - שהפמיניזם הרדיקלי מעוניין לשנות דברים משורשיהם [שם] או לשנות את החברה מן היסוד.
הייחוד הראשוני הנראה לעין של הקבוצות הרדיקליות היה היעדרם של גברים. לפני כן, נשים כבר הכירו ב[[סקסיזם]] הקיים בקבוצות מעורבות (בתנועות למען זכויות האזרח וכדומה) ולכן הרחיקו גברים מארגוני הפמיניזם הרדיקלי{{הערה|הוקס: 2002 ;Banks: 1981}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. את פעילותו של הזרם הרדיקלי בתחילת דרכו ניתן לחלק לארבעה עקרונות מנחים:
# מפגשים של "קבוצות להעלאת תודעה" (consciousness raising groups);
# ניסוי וטעייה לגבי צורות חדשות ומגוונות של אופני חיים;
# כינון [[תרבות הנגד|תרבות-נגד]], המבוססת על מחשבה פמיניסטית ועל חייהן וניסיונן של נשים;
# הקמת ארגונים אלטרנטיביים כמו מרכזי נשים ומרכזי סיוע{{הערה|ראו: ספרן: 2001 ;Banks: 1981; הוקס: 2002}}{{הערה|שם=קמיר2002}}{{הערה|שם=LeGates2001}}.
ספרות פמיניסטית רדיקלית כמו זו של [[קייט מילט]] (Millet), [[אדריאן ריץ']] (Rich) [[אנדריאה דבורקין]] (Dworkin) ועוד, השפיעה רבות על ההתפתחות האידאולוגית של הפמיניזם הרדיקלי{{הערה|שם=safran2001}}. גוף האישה היה במידה רבה מוקד הפעילות הרדיקלית של הזרם: הטענה כי האישי הוא פוליטי גרמה למאבקים כמו המאבק על הזכות ל[[הפלה מלאכותית|הפלה]] חופשית, מאבק נגד [[תחרות יופי|תחרויות יופי]], מאבק ב[[אלימות נגד נשים]] ומאבק נגד [[פורנוגרפיה]]{{הערה|שם=קוקו}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. הפמיניזם הרדיקלי הקים מערכות שלמות של סיוע ושינוי חברתי כמרכזי הסיוע לנפגעות אלימות ו[[מקלט לנשים מוכות|מקלטים לנשים מוכות]]; במרכזים ובמקלטים באה לידי ביטוי אחוות הנשים שהייתה לערך בזרם הרדיקלי{{הערה|שם=safran2001}}.
בתחילת דרכו היה הפמיניזם הרדיקלי עיוור לסוגיות של [[גזע (אדם)|גזע]], מעמד, [[צבע עור]] ו[[נטייה מינית]] ועל כן עם התבססותו, הוא התפצל לזרמים שונים כמו הזרם של הפמיניזם הלסבי והזרם הפמיניסטי השחור{{הערה|הוקס: 2002; ספרן: 2001;}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. הפמיניזם הלסבי, למשל, התפצל מהזרם הרדיקלי הכללי מכיוון שהוא ראה ב[[לסביות]] עניין פוליטי מהותי ולא נטייה מינית גרידא כפי שהזרם הרדיקלי הכללי ראה זאת בשנותיו הראשונות{{הערה|שם=קמיר2002}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. הפמיניזם השחור, כדוגמה נוספת, טען כי לא רק שנשים שחורות סובלות מדיכוי כפול – הן כנשים והן על רקע צבען, אלא שלדיכוי כפול זה יש משמעות ייחודית והשפעה [[סינרגיה|סינרגיסטית]]{{הערה|הוקס: 2002;}}{{הערה|שם=קמיר2002}}.
===פמיניזם סקס-פוזיטיב===
[[פמיניזם סקס-פוזיטיב]] (באנגלית: Pro-sex feminism, לפעמים ידוע גם כ-Sex-positive feminism) הוא זרם בפמיניזם האמריקאי החל מתחילת [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]]. חלק מהדוגלות בזרם זה החלו בפעילותן הפמיניסטית בתגובה לעמדה האנטי-פורנוגרפית של חלק ממובילות הפמיניזם הרדיקלי, כמו [[קתרין מקינון]], [[אנדריאה דבורקין]] ואחרות. הניסיון למקם את המאבק בפורנוגרפיה במרכזי ה[[שיח (מדעי החברה)|שיח]] הפמיניסטי הוביל לוויכוחים ודיונים עזים, שנהוג לעיתים לכנותן "מלחמות הסקס הפמיניסטיות" (באנגלית: Feminist Sex Wars). מעבר לתגובה לעמדת הפמיניזם הרדיקלי כלפי [[מיניות]], עסק הפרו-סקס פמיניזם באופן ישיר בביקורת על מה שנתפס, לשיטתו, כשליטה פטריארכלית ודיכוי של מיניות האישה. בין הכותבות האקדמיות הידועות בזרם זה: [[גייל רובין (אנתרופולוגית)|גייל רובין]], [[אלן ויליס]] ו[[סוזי ברייט]].
המחלוקות בנוגע לסוגיות אלו העסיקו גם את הפמיניזם הישראלי (בסוף שנות התשעים) עת התגבשה קואליציה של ארגוני נשים שפעלו נגד החקיקה המתירה שידורי פורנוגרפיה בערוצים המסחריים. על אף שפרו-סקס פמיניזם מעולם לא זכה לפופולריות בקרב כותבות ופעילות פמיניסטיות ב[[ישראל]], הרי שבקרב הקהילה ה[[קוויר]]ית והלסבית בישראל מתקיימים ניסיונות לכתוב, לפרסם ולהציג [[פורנוגרפיה פמיניסטית]]{{הערה|זיו 2004}}.
== הגל השלישי של הפמיניזם ==
[[קובץ:30.Enroute.WomensMarch.WDC.21January2017 (32497084045).jpg|ממוזער|[[מצעד הנשים 2017|מצעד הנשים בוושינגטון]],2017]]
{{ערך מורחב|הגל השלישי של הפמיניזם}}
הגל השלישי של הפמיניזם הוא מושג המזוהה עם מגוון זרמים של פעילות וכתיבה פמיניסטית החל מ[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] המוקדמות. הגל השלישי של הפמיניזם התעורר כתגובה למה שנתפס ככישלונות של הגל השני, וכן כתגובה לתגובת הנגד שהתעוררה אל מול היוזמות והתנועות שנוצרו על ידי הגל השני.
הגל השלישי של הפמיניזם מנסה לאתגר ולהימנע מההגדרות המהותניות של הגל השני ל"נשיות". הגדרות אלו, לשיטתו של הגל השלישי, מניחות לרוב [[זהות]] נשית אוניברסלית אחידה ומדגישות יתר על המידה את חווייתה של האישה הלבנה הפריווילגית במעמד הבינוני-גבוה. פרשנות [[פוסט סטרוקטורליזם|פוסט-סטרוקטורליסטית]] של [[מגדר]] ומיניות היא מרכזית ברוב האידאולוגיה של הגל השלישי.
תאוריות של הגל השלישי מקיפות בדרך כלל תאוריות קוויריות, מודעות של נשים שחורות, תאוריות [[פוסטקולוניאליזם|פוסט קולוניאליות]], תאוריות של ביקורת, תאוריות חוצות לאומים, פמיניזם אקולוגי וחשיבה פמיניסטית חדשה. הגל השלישי של הפמיניזם מתמקד בצורות ביטוי וייצוג מגדריות שהן פחות פוליטיות מקודמותיו. הגל השלישי מערער על הפרדיגמות של הגל השני לגבי מה טוב, או לא טוב, לנשים.