שינויים

התאוריה הכלכלית הסטנדרטית של התנהגות צריכה היא יצירה חדשה יחסית במונחים היסטוריים, לא מאוחרת יותר מהחברה הצרכנית עצמה. התאוריה הזו, בקצרה, מניחה כי צרכנים באים לשוק עם תשוקות מוגדרות היטב, שאינן יודעות שובע, למוצרים ושרותים; תשוקות אלה, לא מושפעות על ידי אינטראקציה חברתית, מוסדות כלכליים, או החלטות צריכה או רווחה של אחרים. רק מחירים, הכנסה וטעמים אישיים משפיעים על צריכה – וכיוון שטעמים הם "[[אקסוגני|אקסוגניים]]" (כלומר, נקבעים מחוץ לממלכת הכלכלה), אין הרבה טעם לדבר על משהו מלבד מחירים והכנסות.

התאוריה הכלכלית הסטנדרטית של התנהגות צריכה היא יצירה חדשה יחסית במונחים היסטוריים, לא מאוחרת יותר מהחברה הצרכנית עצמה. התאוריה הזו, בקצרה, מניחה כי צרכנים באים לשוק עם תשוקות מוגדרות היטב, שאינן יודעות שובע, למוצרים ושירותים; תשוקות אלה, לא מושפעות על ידי אינטראקציה חברתית, מוסדות כלכליים, או החלטות צריכה או רווחה של אחרים. רק מחירים, הכנסה וטעמים אישיים משפיעים על צריכה – וכיוון שטעמים הם "[[אקסוגני|אקסוגניים]]" (כלומר, נקבעים מחוץ לממלכת הכלכלה), אין הרבה טעם לדבר על משהו מלבד מחירים והכנסות.

הקשר של התאוריה הזו לעובדות הגלויות של החיים הכלכליים הוא חלש במקרה הטוב. שום מדע חברתי אחר לא מקבל את התאוריה הזו, או אוחז בראיה צרה דומה על תהליך הצריכה. אבל בכלכלה התאוריה הנאו-קלאסית, כפי שהיא נקראת, שלטה בשיח המקצועי במהלך המאה ה-20. הופעתה הפתאומית בחלק השלישי של המאה התשע-עשרה הינה ארוע מרכזי בהיסטוריה של החשיבה הכלכלית. חלק 5 וחלק 6 בוחנים את היסודות של התאוריה הנאו-קלאסית  של צריכה, ואת הביקורות והאלטרנטיבות שהוצעו. החלק הזה מתמקד בעבודות שבוצעו לפני 1960, בעוד פרק 6 בודק את התקופה שלאחר מכן.

הקשר של התאוריה הזו לעובדות הגלויות של החיים הכלכליים הוא חלש במקרה הטוב. שום מדע חברתי אחר לא מקבל את התאוריה הזו, או אוחז בראיה צרה דומה על תהליך הצריכה. אבל בכלכלה התאוריה הנאו-קלאסית, כפי שהיא נקראת, שלטה בשיח המקצועי במהלך המאה ה-20. הופעתה הפתאומית בחלק השלישי של המאה התשע-עשרה הינה אירוע מרכזי בהיסטוריה של החשיבה הכלכלית. חלק 5 וחלק 6 בוחנים את היסודות של התאוריה הנאו-קלאסית  של צריכה, ואת הביקורות והאלטרנטיבות שהוצעו. החלק הזה מתמקד בעבודות שבוצעו לפני 1960, בעוד פרק 6 בודק את התקופה שלאחר מכן.

התאוריה הכלכלית שאנו מכירים כיום, לא ניצחה בגלל מחסור בביקורת ואלטרנטיבות מנוסחות היטב. למעשה, אחת מהתעלומות הגדולות של התחום היא עד כמה מהר ובאופן טוטאלי נעלמו ממנו הבדלנים. צעד אחד מאחורי הזרם המרכזי הכלכלי, שוכן משלוש ברמודה אינטלקטואלי שבו נעלמים ללא זכר נוסעי מחשבה שונים. חלק מהנעלמים הופיעו על חופים אחרים, כשהם מנהלים חיים חדשים כקולות רבי-השפעה בסוציולוגיה, בהיסטוריה, בוויכוח הפוליטי, ובביקורת התרבות. אבל בדרך-כלל, הידיעה על השרדותם לא מגיעה חזרה אל המקצוע המקורי שלהם.

התאוריה הכלכלית שאנו מכירים כיום, לא ניצחה בגלל מחסור בביקורת ואלטרנטיבות מנוסחות היטב. למעשה, אחת מהתעלומות הגדולות של התחום היא עד כמה מהר ובאופן טוטאלי נעלמו ממנו הבדלנים. צעד אחד מאחורי הזרם המרכזי הכלכלי, שוכן משלוש ברמודה אינטלקטואלי שבו נעלמים ללא זכר נוסעי מחשבה שונים. חלק מהנעלמים הופיעו על חופים אחרים, כשהם מנהלים חיים חדשים כקולות רבי-השפעה בסוציולוגיה, בהיסטוריה, בוויכוח הפוליטי, ובביקורת התרבות. אבל בדרך-כלל, הידיעה על הישרדותם לא מגיעה חזרה אל המקצוע המקורי שלהם.

מטרת החלק הנוכחי היא כפולה: לחקור את המקורות של התאוריה הנאו-קלאסית ולגלות מחדש חלק מהבדלנים האבודים של הכלכלה, שהביקורת שלהם עדיין עשויה להצביע על דרך לחזית חדשה בחשיבה הכלכלית. מתוך 9 המאמרים המוצגים בזאת, 4 הראשונים מתפרשים על התקופה מתחילת ימי הכלכלה ודרך המאה ה-19. חמשת המאמרים הנותרים כוללים מבט מיוחד על הדעות של ג'ון מיינרד קינס וארבע תורמים דומים מדורות הכלכלנים שהלכו אחריו בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה20.

מטרת החלק הנוכחי היא כפולה: לחקור את המקורות של התאוריה הנאו-קלאסית ולגלות מחדש חלק מהבדלנים האבודים של הכלכלה, שהביקורת שלהם עדיין עשויה להצביע על דרך לחזית חדשה בחשיבה הכלכלית. מתוך 9 המאמרים המוצגים בזאת, 4 הראשונים מתפרשים על התקופה מתחילת ימי הכלכלה ודרך המאה ה-19. חמשת המאמרים הנותרים כוללים מבט מיוחד על הדעות של ג'ון מיינרד קיינס וארבע תורמים דומים מדורות הכלכלנים שהלכו אחריו בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה20.

מטריאליזם, הומניזם וכלכלה קלאסית

מטריאליזם, הומניזם וכלכלה קלאסית

הכלכלה המודרנית מייחסת בדרך-כלל את שורשיה לאדם סמית. רעיונות הליבה מתוארכים אפילו מוקדם יותר, לחידושים במסורת הפילוסופית בשחר העידן הקפיטליסטי. בתחילה, ההשקפה היתה שכלכלה היא ענף בפילוסופיית המוסר. אבל, השחקן המוביל במודל הכלכלי הסטנדרטי, "האדם הכלכלי הרציונלי", הוא אינדיבידואל קונה בלתי-נלאה – שאינו סוג האישיות שאומץ על ידי פילוסופיות המוסר המסורתיות. בתקציר הראשון בחלק הזה, ג'ואל קאסילואה (Joel Kassiola) בוחן את ההיסטוריה והמשמעות של מטריאליזם, הן כדוקטרינה פילוסופית והן במובן המילולי יותר כמילה נרדפת לרכושנות.

הכלכלה המודרנית מייחסת בדרך-כלל את שורשיה לאדם סמית. רעיונות הליבה מתוארכים אפילו מוקדם יותר, לחידושים במסורת הפילוסופית בשחר העידן הקפיטליסטי. בתחילה, ההשקפה היתה שכלכלה היא ענף בפילוסופיית המוסר. אבל, השחקן המוביל במודל הכלכלי הסטנדרטי, "האדם הכלכלי הרציונלי", הוא אינדיבידואל קונה בלתי-נלאה – שאינו סוג האישיות שאומץ על ידי פילוסופיות המוסר המסורתיות. בתקציר הראשון בחלק הזה, ג'ואל קאסילואה (Joel Kassiola) בוחן את ההיסטוריה והמשמעות של מטריאליזם, הן כדוקטרינה פילוסופית והן במובן המילולי יותר כמילה נרדפת לרכושנות.

קאסילואה מתחיל את הדיון שלו על המטריאליזם המודרני, במובן השני, עם החשיבה של תומס הובס. הובס, שכתב במאה ה-17 בעיצומה של מלחמת האזרחים באנגליה, ביטא אינדיבידואליזם תחרותי: כל אחד תמיד רוצה יותר כוח ומוצרים חומריים כדי להגן על מה שיש לו כבר ממילא, וכדי לספק את התשוקות להכרה חברתית, כבוד וגאווה. "שמחה היא התקדמות מתמשכת של התשוקה ממטרה אחת לאחרת, והשגתה של הראשונה בהיותה רק דרך לשניה", אמר הובס. "אני מניח שקיימת נטיה כללית של כל בני האדם אחר תשוקה חסרת-מנוחה ובלתי-פוסקת לכוח לשם כוח שפוסקת רק במוות." (1)

קאסילואה מתחיל את הדיון שלו על המטריאליזם המודרני, במובן השני, עם החשיבה של תומס הובס. הובס, שכתב במאה ה-17 בעיצומה של מלחמת האזרחים באנגליה, ביטא אינדיבידואליזם תחרותי: כל אחד תמיד רוצה יותר כוח ומוצרים חומריים כדי להגן על מה שיש לו כבר ממילא, וכדי לספק את התשוקות להכרה חברתית, כבוד וגאווה. "שמחה היא התקדמות מתמשכת של התשוקה ממטרה אחת לאחרת, והשגתה של הראשונה בהיותה רק דרך לשניה", אמר הובס. "אני מניח שקיימת נטייה כללית של כל בני האדם אחר תשוקה חסרת-מנוחה ובלתי-פוסקת לכוח לשם כוח שפוסקת רק במוות." (1)

בזמנו היה זה רעיון חדש ושנוי-במחלוקת כמו ההמצאות היותר ידועות של הובס בתחום התאוריה הפוליטית. רוסו היה מבקר חשוב מוקדם, שטען שתחרות בלתי פוסקת ורכושנות אינן טבועות בטבע האדם, אלא יוצרו על-ידי מערכת חברתית מסויימת, ויכולות להשתנות על-ידי מערכת אחרת.

בזמנו היה זה רעיון חדש ושנוי-במחלוקת כמו ההמצאות היותר ידועות של הובס בתחום התאוריה הפוליטית. רוסו היה מבקר חשוב מוקדם, שטען שתחרות בלתי פוסקת ורכושנות אינן טבועות בטבע האדם, אלא יוצרו על-ידי מערכת חברתית מסויימת, ויכולות להשתנות על-ידי מערכת אחרת.

קצת יותר ממאה שנים מפרידות בין "הלוויתן" של הובס ו"עושר העמים" של סמית. במהלך תקופה זו, כשהקפיטליזם האנגלי מתקדם ממלחמת האזרחים אל עבר המהפכה התעשייתית, התאוריה הכלכלית מתקדמת על עבר קבלה של ערך הצריכה כיעד בפני עצמו – כפי שמתואר במאמר מאת מקדריק  (Mckendrick) בחלק 4 של הספר.

קצת יותר ממאה שנים מפרידות בין "הלוויתן" של הובס ו"עושר העמים" של סמית. במהלך תקופה זו, כשהקפיטליזם האנגלי מתקדם ממלחמת האזרחים אל עבר המהפכה התעשייתית, התאוריה הכלכלית מתקדמת על עבר קבלה של ערך הצריכה כיעד בפני עצמו – כפי שמתואר במאמר מאת מקדריק  (Mckendrick) בחלק 4 של הספר.

האסכולה הרווחת בחשיבה הכלכלית במאה ה-17 היתה מרכנתליזם, שראתה בסחר-חוץ את המפתח לשגשוג האומה, וראתה בצריכה מקומית מכשול בפני מסחר וצמיחה. זאת ועוד, האמונות הדתיות של אותה תקופה נטו לתת לצריכה הראוותנית סטיגמה של דבר בלתי מוסרי. אבל הדעות הספקניות האלו על צריכה התמוססו באמבט החם של הצמיחה הכלכלית של המאה ה-18. ב-1714  ברנרד דה מנדוויל (Bernard de Mandeville) יצר מהומה כשפירסם את "משל הדבורים" הסטירי שלו, שמהלל את המעלות של צריכה ראוותנית ובזבזנית כדרך לייצר עבודה עבור העניים. בשנת 1776, עם זאת, עבודתו הקלאסית של סמית יכלה לטעון בבטחון שהגדלת הצריכה האישית היתה המטרה של כל הפעילות הכלכלית; מאז זמנו, לרוב פשוט הניחו את קיומה של מטרה זו ללא כל פרשנות או הסבר.

האסכולה הרווחת בחשיבה הכלכלית במאה ה-17 היתה מרכנתליזם, שראתה בסחר-חוץ את המפתח לשגשוג האומה, וראתה בצריכה מקומית מכשול בפני מסחר וצמיחה. זאת ועוד, האמונות הדתיות של אותה תקופה נטו לתת לצריכה הראוותנית סטיגמה של דבר בלתי מוסרי. אבל הדעות הספקניות האלו על צריכה התמוססו באמבט החם של הצמיחה הכלכלית של המאה ה-18. ב-1714  ברנרד דה מנדוויל (Bernard de Mandeville) יצר מהומה כשפירסם את "משל הדבורים" הסטירי שלו, שמהלל את המעלות של צריכה ראוותנית ובזבזנית כדרך לייצר עבודה עבור העניים. בשנת 1776, עם זאת, עבודתו הקלאסית של סמית יכלה לטעון בביטחון שהגדלת הצריכה האישית היתה המטרה של כל הפעילות הכלכלית; מאז זמנו, לרוב פשוט הניחו את קיומה של מטרה זו ללא כל פרשנות או הסבר.

העליה של התאוריה הכלכלית לא היתה קרשנדו חלק מימיו של אדם סמית ועד להווה. תווים צורמים נשמעו כמעט מייד, כפי שמתואר במאמר מאת מרק לוץ (Mark Lutz)  וקנת' לוקס (Kenneth Lux). הם חוקרים את ההיסטוריה של הומניזם בכלכלה, כשבזה הם מתכוונים לדאגה המפורשת לרווחה ולאפשרויות לפיתוח-עצמי לכל הפרטים. לוץ ולוקס מצטטים את ההבטחה הצוהלת של אדם סמית שכלכלה ללא התערבות תהיה טובה עבור כולם, ותוביל כמעט לאותן תוצאות כמו חלוקה שווה של כל המשאבים.

העליה של התאוריה הכלכלית לא היתה קרשנדו חלק מימיו של אדם סמית ועד להווה. תווים צורמים נשמעו כמעט מייד, כפי שמתואר במאמר מאת מרק לוץ (Mark Lutz)  וקנת' לוקס (Kenneth Lux). הם חוקרים את ההיסטוריה של הומניזם בכלכלה, כשבזה הם מתכוונים לדאגה המפורשת לרווחה ולאפשרויות לפיתוח-עצמי לכל הפרטים. לוץ ולוקס מצטטים את ההבטחה הצוהלת של אדם סמית שכלכלה ללא התערבות תהיה טובה עבור כולם, ותוביל כמעט לאותן תוצאות כמו חלוקה שווה של כל המשאבים.

יורשיו של סמית, בניגוד לכך, היו פחות אופטימיים. כלכלה קלאסית היתה לרוב מקצוע די קודר, שהכבידו עליו לחצי אוכלוסין, שכר יורד, תנובות חקלאיות, וכדומה. כפי הנראה, לא היתה זו גם אסכולת מחשבה שהאריכה יותר מידי זמן, במחצית השניה של המאה ה-19, לפי לוץ ולוקס, הכלכלה הקלאסית התפצלה לשלושה ענפים: כלכלה הומניסטית, מרקסיזם, וכלכלה נאו-קלאסית.

יורשיו של סמית, בניגוד לכך, היו פחות אופטימיים. כלכלה קלאסית היתה לרוב מקצוע די קודר, שהכבידו עליו לחצי אוכלוסין, שכר יורד, תנובות חקלאיות, וכדומה. כפי הנראה, לא היתה זו גם אסכולת מחשבה שהאריכה יותר מידי זמן, במחצית השניה של המאה ה-19, לפי לוץ ולוקס, הכלכלה הקלאסית התפצלה לשלושה ענפים: כלכלה הומניסטית, מרקסיזם, וכלכלה נאו-קלאסית.

כלכלה הומניסטית היתה אולי המסורת המתנגדת הראשונה שנעלמה ללא זכר. בזמנם, סימודה די סיסמונדי (Simonde de Sismondi), ג'ון ראסקין (John Ruskin) וג'ון הובסון (John Hobson) היו דמויות בעלות שם ורבות השפעה.(2) הביקורת שלהם על התוצאות החברתיות של התעוש והיצור ההמוני, הקריאה שלהם לעבודה יצירתית וייצור לשימוש אנושי, הדאגה שלהם להיבטים של רווחה אנושית מעבר לצרכים החומריים ולצריכה אישית, כל אלה הטביעו את חותמם על בני תקופתם. התאור של סיסמונדי של התעוש המוקדם צוטט בהרחבה על-ידי מרקס בקפיטל; לראסקין היתה השפעה משמעותית על החשיבה של גנדי; הובסון קיבל התייחסות ידידותית ובלתי אופיינית מאת לנין, שהתבסס בכבדות על האנליזה של הובסון לגבי האימפריאליזם. אבל מאום לא נשמע אודותיהם בכלכלה האקדמית.

כלכלה הומניסטית היתה אולי המסורת המתנגדת הראשונה שנעלמה ללא זכר. בזמנם, סימודה די סיסמונדי (Simonde de Sismondi), ג'ון ראסקין (John Ruskin) וג'ון הובסון (John Hobson) היו דמויות בעלות שם ורבות השפעה.(2) הביקורת שלהם על התוצאות החברתיות של התיעוש והיצור ההמוני, הקריאה שלהם לעבודה יצירתית וייצור לשימוש אנושי, הדאגה שלהם להיבטים של רווחה אנושית מעבר לצרכים החומריים ולצריכה אישית, כל אלה הטביעו את חותמם על בני תקופתם. התיאור של סיסמונדי של היתעוש המוקדם צוטט בהרחבה על-ידי מרקס בקפיטל; לראסקין היתה השפעה משמעותית על החשיבה של גנדי; הובסון קיבל התייחסות ידידותית ובלתי אופיינית מאת לנין, שהתבסס בכבדות על האנליזה של הובסון לגבי האימפריאליזם. אבל מאום לא נשמע אודותיהם בכלכלה האקדמית.

הענף הבא שהתפצל מתוך העץ של הכלכלה הקלאסית לא בדיוק נשכח. בידיו של קרל מרקס, תאוריית הערך של העבודה ואלמנטים נוספים של הכלכלה הקלאסית, שולבו יחד עם רעיונות מתחומי ההיסטוריה והפילוסופיה ליצור כתב-אישום גורף כנגד הקפיטליזם. ייצור, ובאופן מיוחד תהליך העבודה היה מוקד הכלכלה של מרקס, והוא זכה להרבה יותר תשומת-לב מאשר צריכה. ועם זאת, כפי שמטין לי (Matyn Lee) מסביר, הבנה מעודנת של סחורות ושל צריכה שיחקה תפקיד חשוב בניתוח של מרקס. בתחילתו של הקפיטל, האפוס הראשי שלו, מרקס מביא את הרעיון של פטישיזם לסחורות: בחברה קפיטליסטית סחורות רוכשות משמעויות וערכים שאינם קשורים לשימוש המעשי שלהן, והיחסים בין אנשים כיצרנים מוסתרים ב"צורה הפנטסטית" של יחסים בין סחורות. לרעיון הזה יש צליל מודרני בצורה מפתיעה, ונעשה בו שימוש יצירתי, כפי שלי מדגים, במספר פרשנויות מרקסיסטיות של החברה הצרכנית. אבל הכותבים המודרניים שלי עוסק בהם, הבודקים נושאים כמו ההגדרה התרבותית של המשמעויות של מוצרים, התפקיד של הפרסום, ושיטות של שליטה חברתית, מדברים בשפה שלרוב אינה נשמעת או מובנת בתוך מקצוע הכלכלה.

הענף הבא שהתפצל מתוך העץ של הכלכלה הקלאסית לא בדיוק נשכח. בידיו של קרל מרקס, תאוריית הערך של העבודה ואלמנטים נוספים של הכלכלה הקלאסית, שולבו יחד עם רעיונות מתחומי ההיסטוריה והפילוסופיה ליצור כתב-אישום גורף כנגד הקפיטליזם. ייצור, ובאופן מיוחד תהליך העבודה היה מוקד הכלכלה של מרקס, והוא זכה להרבה יותר תשומת-לב מאשר צריכה. ועם זאת, כפי שמטין לי (Matyn Lee) מסביר, הבנה מעודנת של סחורות ושל צריכה שיחקה תפקיד חשוב בניתוח של מרקס. בתחילתו של הקפיטל, האפוס הראשי שלו, מרקס מביא את הרעיון של פטישיזם לסחורות: בחברה קפיטליסטית סחורות רוכשות משמעויות וערכים שאינם קשורים לשימוש המעשי שלהן, והיחסים בין אנשים כיצרנים מוסתרים ב"צורה הפנטסטית" של יחסים בין סחורות. לרעיון הזה יש צליל מודרני בצורה מפתיעה, ונעשה בו שימוש יצירתי, כפי שלי מדגים, במספר פרשנויות מרקסיסטיות של החברה הצרכנית. אבל הכותבים המודרניים שלי עוסק בהם, הבודקים נושאים כמו ההגדרה התרבותית של המשמעויות של מוצרים, התפקיד של הפרסום, ושיטות של שליטה חברתית, מדברים בשפה שלרוב אינה נשמעת או מובנת בתוך מקצוע הכלכלה.

הספר שלו, '[[התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף]]' (General Theory of Employment, interest and Money) מיקד את תשומת הלב בנטיה המצרפית של צריכה, תוך שהוא מקדיש פרק לגורמים הסובייקטים והאוביקטים המשפיעים על צריכה. העקרון [[מאקרו-כלכלה|המאקרו-כלכלי]] שהוא מסיק בתחום זה, הקיום של קשר יציב בין שינויים בהכנסה הלאומית לבין צריכה מצרפית, גררה דיון תאורטי ואמפירי נרחב. הדיון אינו נסקר כאן היות והוא מעלה שאלות טכניות מסובכות אבל מוסיף מעט לאנליזה של מניעי והתנהגות הצרכן.

הספר שלו, '[[התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף]]' (General Theory of Employment, interest and Money) מיקד את תשומת הלב בנטיה המצרפית של צריכה, תוך שהוא מקדיש פרק לגורמים הסובייקטים והאוביקטים המשפיעים על צריכה. העקרון [[מאקרו-כלכלה|המאקרו-כלכלי]] שהוא מסיק בתחום זה, הקיום של קשר יציב בין שינויים בהכנסה הלאומית לבין צריכה מצרפית, גררה דיון תאורטי ואמפירי נרחב. הדיון אינו נסקר כאן היות והוא מעלה שאלות טכניות מסובכות אבל מוסיף מעט לאנליזה של מניעי והתנהגות הצרכן.

לקינס היתה מעט סבלנות להיקש תאורטי שהתעלם מההיגיון הבריא, והא כתב ש"הישג יוצא-דופן של התאוריה הקלאסית היה התגברות על האמונות לגבי 'אדם טבעי' ובאותו זמן, להיות מוטעה." (10) במקום להתבסס על התאוריה הנאו-קלאסית, הוא ביסס את עבודתו על תצפיות רעננות וחדות על העולם האמיתי; נראה שהבנה חדשנית של התנהגות הצרכן משתמעת מעבודתו של קינס, אבל היא אף-פעם לא מנוסחת בצורה ישירה. מאז זמנו, כלכלנים הפיקו מספר רב של ניסיונות מענים פחות או יותר לשילוב בין המאקרו-כלכלה הקינסנית לבין המודלים הנאו-קלאסיים של התנהגות הפרט הבודד, מה שהסתכם בסבך מתמטי שהיה בוודאי גורם בעתה גם לקיינס עצמו.

לקינס היתה מעט סבלנות להיקש תאורטי שהתעלם מההיגיון הבריא, והא כתב ש"הישג יוצא-דופן של התאוריה הקלאסית היה התגברות על האמונות לגבי 'אדם טבעי' ובאותו זמן, להיות מוטעה." (10) במקום להתבסס על התאוריה הנאו-קלאסית, הוא ביסס את עבודתו על תצפיות רעננות וחדות על העולם האמיתי; נראה שהבנה חדשנית של התנהגות הצרכן משתמעת מעבודתו של קינס, אבל היא אף-פעם לא מנוסחת בצורה ישירה. מאז זמנו, כלכלנים הפיקו מספר רב של ניסיונות מענים פחות או יותר לשילוב בין המאקרו-כלכלה הקיינסיאנית לבין המודלים הנאו-קלאסיים של התנהגות הפרט הבודד, מה שהסתכם בסבך מתמטי שהיה בוודאי גורם בעתה גם לקיינס עצמו.

על פי ס.א. דרקופולוס (S.A. Darkopoulos) , ייתכן ודורות של סטודנטים סבלו מהמאבק בסבך המתמטי הזה לשווא. דרקופולוס מבצע בחינה זהירה של כמה מהטקסטים הפחות מוכרים של [[ג'ון מיינארד קיינס|קיינס]], ומדגים שקיינס דחה בצורה די מודגשת את מודל ההתנהגות הנאו-קלאסי ואת הבסיס התועלתני שלו. למרבה הצער, קינס הציע רק כמה הערות מפוזרות לגבי האלטרנטיבה המועדפת עליו; דרקופולוס טוען שהערות אלו עקביות עם אמונה ב[[היררכיה של רצונות]] בעלי דחיפיות וחשיבויות שונות. מודל פורמלי המבוסס על היררכיה כזו מספק הסבר פשוט לאחת הבחנות היותר מוזרות של קינס, ה"[[קשיחות מחירים|קשיחות]]" של מחירים ומשכורות.  וכך ייתכן שמודל אלטרנטיבי של התנהגות הצרכן אורב מאחורי הקלעים של המאקרו כלכלה הקינסינית.

על פי ס.א. דרקופולוס (S.A. Darkopoulos) , ייתכן ודורות של סטודנטים סבלו מהמאבק בסבך המתמטי הזה לשווא. דרקופולוס מבצע בחינה זהירה של כמה מהטקסטים הפחות מוכרים של [[ג'ון מיינארד קיינס|קיינס]], ומדגים שקיינס דחה בצורה די מודגשת את מודל ההתנהגות הנאו-קלאסי ואת הבסיס התועלתני שלו. למרבה הצער, קינס הציע רק כמה הערות מפוזרות לגבי האלטרנטיבה המועדפת עליו; דרקופולוס טוען שהערות אלו עקביות עם אמונה ב[[היררכיה של רצונות]] בעלי דחיפויות וחשיבויות שונות. מודל פורמלי המבוסס על היררכיה כזו מספק הסבר פשוט לאחת הבחנות היותר מוזרות של קינס, ה"[[קשיחות מחירים|קשיחות]]" של מחירים ומשכורות.  וכך ייתכן שמודל אלטרנטיבי של התנהגות הצרכן אורב מאחורי הקלעים של המאקרו כלכלה הקינסינית.

הארועים הסוערים של השפל הגדול ומלחמת העולם השניה, וההצלחה של התאוריה של קיינס, יצרו אולי הזדמנות לגישות חדשות לכלכלת הצריכה בשנות ה-40' וה-50' של המאה ה-20. ארבעת המאמרים האחרונים המסוכמים בחלק זה, הם תרומות מובילות מתקופה זו. בעודן ישנות יותר מאשר עבודות אחרות שנבחרו להכלל בספר זה, עבודות אלו מאמצע המאה ה-20, עדיין מייצגות חזיתות חדשות היכן שכלכלנים רבים לא העזו עדיין להגיע.

הארועים הסוערים של השפל הגדול ומלחמת העולם השניה, וההצלחה של התאוריה של קיינס, יצרו אולי הזדמנות לגישות חדשות לכלכלת הצריכה בשנות ה-40' וה-50' של המאה ה-20. ארבעת המאמרים האחרונים המסוכמים בחלק זה, הם תרומות מובילות מתקופה זו. בעודן ישנות יותר מאשר עבודות אחרות שנבחרו להכלל בספר זה, עבודות אלו מאמצע המאה ה-20, עדיין מייצגות חזיתות חדשות היכן שכלכלנים רבים לא העזו עדיין להגיע.