שינויים

==1867-1776 - התקופה הקלאסית==

==1867-1776 - התקופה הקלאסית==

לפני ימיו של אדם סמית היו ניסיונות שונים לנתח את הכלכלה - הן חיבורים שונים בתקופת יוון הקלאסית, בשאלה מדוע יהלומים יקרים יותר ממים. בתקופה קרובה יותר [[פיזיוקרטים|הכלכלנים הפיזיוקרטים]] שפעלו בצרפת והניחו שחלק משמעותי מהעושר הכלכלי מקורו באדמה. הפיזיוקרטים התפתחו בצרפת על רקע המרקנתלזים - האמונה כי העושר של מדינה תלוי בכמות הזהב שיש לה. שר האוצר של צרפת באותה תקופה שם מגבלות שונות על הכלכלה כמו הגבלות יבוא, עידוד יצוא ורגולציה על איכות התוצרת. הפיזיוקטרים החלו לחשוב שזו טעות שיש צורך ב[[לסה-פר]] - פחות התערבות של המדינה בכלכלה כדי לתת לכלכלה לשגשג. עם זאת הם לא הצליחו להבין את החשיבות של תעשייה ושירותים ולא הצליחו לבנות מודל מאורגן וברור של הכלכלה.  

לפני ימיו של אדם סמית היו ניסיונות שונים לנתח את הכלכלה - הן חיבורים שונים בתקופת יוון הקלאסית, בשאלה מדוע יהלומים יקרים יותר ממים. בתקופה קרובה יותר [[פיזיוקרטים|הכלכלנים הפיזיוקרטים]] שפעלו בצרפת והניחו שחלק משמעותי מהעושר הכלכלי מקורו באדמה. הפיזיוקרטים התפתחו בצרפת על רקע המרקנטיליזם - האמונה כי העושר של מדינה תלוי בכמות הזהב שיש לה. שר האוצר של צרפת באותה תקופה שם מגבלות שונות על הכלכלה כמו הגבלות יבוא, עידוד יצוא ורגולציה על איכות התוצרת. הפיזיוקטרים החלו לחשוב שזו טעות שיש צורך ב[[לסה-פר]] - פחות התערבות של המדינה בכלכלה כדי לתת לכלכלה לשגשג. עם זאת הם לא הצליחו להבין את החשיבות של תעשייה ושירותים ולא הצליחו לבנות מודל מאורגן וברור של הכלכלה.  

מי שנחשב לאבי [[כלכלה קלאסית|התורה הקלאסית]] ו[[חקר הכלכלה]] בכלל הוא כלכלן הסקוטי [[אדם סמית]] שב-1776 הוציא את ספרו המפורסם [[עושר העמים]]. סמית התווה מודל שבו הממשלה לא אמורה להתערב ב[[שוק]] ([[עקרון אי ההתערבות]]) והוא התכוון בעיקר למדיניות ה[[מרקנטיליזם|מרקנטיליסטית]] שהייתה בזמנו, שבה הממשלה הייתה מעורכת בכל תחומי הכלכלה. סמית נחשב לאבי רעיון ה[[קפיטליזם]] ובכך שעדיף שמדינה תהיה מעורבת כמה שפחות, אולם הכתבים שלו מלאים גם בחשיבה מורכבת בהרבה והוא כולל גם הזהרות נגד התחזקות כוחם של בעלי הון, וביכולת של בעלי הון וגורמים חזקים לתמרן את המדינה כנגד שאר הציבור. סמית נבדל מכלכלנים קלאסיים אחרים ואף מכלככלנים נאו קלאסיים בכך שהוא הציע מודל עשיר, לא מתמטי ולא מופשט שהיצג היבטים רבים של החברה והכלכלה.  

מי שנחשב לאבי [[כלכלה קלאסית|התורה הקלאסית]] ו[[חקר הכלכלה]] בכלל הוא כלכלן הסקוטי [[אדם סמית]] שב-1776 הוציא את ספרו המפורסם [[עושר העמים]]. סמית התווה מודל שבו הממשלה לא אמורה להתערב ב[[שוק]] ([[עקרון אי ההתערבות]]) והוא התכוון בעיקר למדיניות ה[[מרקנטיליזם|מרקנטיליסטית]] שהייתה בזמנו, שבה הממשלה הייתה מעורכת בכל תחומי הכלכלה. סמית נחשב לאבי רעיון ה[[קפיטליזם]] ובכך שעדיף שמדינה תהיה מעורבת כמה שפחות, אולם הכתבים שלו מלאים גם בחשיבה מורכבת בהרבה והוא כולל גם הזהרות נגד התחזקות כוחם של בעלי הון, וביכולת של בעלי הון וגורמים חזקים לתמרן את המדינה כנגד שאר הציבור. סמית נבדל מכלכלנים קלאסיים אחרים ואף מכלכלנים נאו-קלאסיים בכך שהוא הציע מודל עשיר, לא מתמטי ולא מופשט שהיצג היבטים רבים של החברה והכלכלה.  

[[דיוויד ריקארדו]] פיתח מאוד את התאוריה של ה[[כלכלה קלאסית|כלכלה הקלאסית]] על בסיס [[תורת הערך של העבודה]] בתחילת המאה ה-19. בתורה זו הבסיס למחירים נבע מכמות ה[[עבודה]] שהושקעה בהם (כאשר [[הון]] - מכונות נתפס כ"עבודה קפואה"). ריקרדו הוא אחת הדמויות החשובות ביותר בתחום הכלכלה, משום שהוא ביסס גישה שכלכלנים רבים מאד השתמשו בה בהמשך - הקמת מספר מצומצם של הנחות יסוד, ופיתוח מודל מתמטי על גבי הנחות אלה. בעוד ריקארדו דיבר על עקרונות מופשטים מאד, תוך הנחות ברורות, לעיתיקם קרובות נזנחו הנחות אלה, וכלכלנים וכן הציבור ופוליטיקאים הניחו כי המודלים האלה תקפים תמיד וכי יש להם איכות "מדעית", אוניברסלית שתקפה תמיד.  

[[דיוויד ריקארדו]] פיתח מאוד את התאוריה של ה[[כלכלה קלאסית|כלכלה הקלאסית]] על בסיס [[תורת הערך של העבודה]] בתחילת המאה ה-19. בתורה זו הבסיס למחירים נבע מכמות ה[[עבודה]] שהושקעה בהם (כאשר [[הון]] - מכונות נתפס כ"עבודה קפואה"). ריקרדו הוא אחת הדמויות החשובות ביותר בתחום הכלכלה, משום שהוא ביסס גישה שכלכלנים רבים מאד השתמשו בה בהמשך - הקמת מספר מצומצם של הנחות יסוד, ופיתוח מודל מתמטי על גבי הנחות אלה. בעוד ריקארדו דיבר על עקרונות מופשטים מאד, תוך הנחות ברורות, לעיתים קרובות נזנחו הנחות אלה, וכלכלנים וכן הציבור ופוליטיקאים הניחו כי המודלים האלה תקפים תמיד וכי יש להם איכות "מדעית", אוניברסלית שתקפה תמיד.  

דוגמה חשובה לתרומה של ריקארדו לכלכלה היה הרעיון של [[יתרון יחסי]]. ריקאקרדו הראה, עקרון לא אינטואיטיבי כי בהנתן שתי מדינות בעלות חוזקות שונות (נניח אחת טובה יותר בייצור יין והשנייה ביצור בדים) כדאי להן לסחור בינהן, דבר זה מתקיים אפילו אם מדינה אחת היא פחות טובה הן בייצור יין והן בייצור בדים. זאת בגלל שהתמחות המתאפשרת עקב המסחר משפרת את המצב בשתי המדינות. מודל זה הפך פופלארי מאד, אבל הוא גם מדגים את אחת הבעיות האופיינות לחלק גדול מהניתוח הכלכלי הקלאסי והנאו קלאסי. הניתוח של ריקאקדו מניח הנחות שונות שהן חיוניות כדי שהמודל שלו יעבוד. יתרון יחסי במסחר יכול להתקיים ברוב המקרים, אבל הוא חייב להתקיים. לדוגמה אם סוחרים יכולים להעביר מפעלים ממדינה למדינה, אם יש אבטלה, אם יש עלות גבוהה למסחר (בעיות בתחום הספנות לדוגמה) או בעיית סחר בגלל מלחמה או משבר בריאותי - המודל של ריקאקדו אינו בהכרח נכון. כמו כן המודל של ריקאקדו הוא מודל סטטי, ומתעלם מכך שייתכן וישתלם למדינות לפתח תחום שאינו רווחי היום, כדי לצבור בו נסיון ומוניטיין וידע ולהתמחות בו בעתיד. הנחות אלה ידועות לכלכלנים רבים, אבל כלכלנים אחרים ובמיוחד פוליטיקאים, אנשי עסקים וההמון פחות מודעוים לכך. יתרה מכך -יש לפעמים יתרון עבור גופים שמרניים ועבור בעלי עסקים גדולים לקדם חשיבה כלכלית כזו, כדי לטעון טענות כמו "צריך להוריד מיסים" או כדי לקדם "אי התערבות" של המדינה במסחר, כאשר הדבר נוח להם. בעיה נוספת שמודגמת כאן היא הנסיון לתאר את הכלכלה במונחים שמנותקים מהקשרים אחרים כמו הקשר סביבתי, בעיות פוליטיות וצבאיות, בעיות חברתיות -דבר זה הלך והקצין במהלך המאה ה-19 וה-20.  

דוגמה חשובה לתרומה של ריקארדו לכלכלה היה הרעיון של [[יתרון יחסי]]. ריקארדו הראה, עקרון לא אינטואיטיבי כי בהינתן שתי מדינות בעלות חוזקות שונות (נניח אחת טובה יותר בייצור יין והשנייה ביצור בדים) כדאי להן לסחור ביניהן, דבר זה מתקיים אפילו אם מדינה אחת היא פחות טובה הן בייצור יין והן בייצור בדים. זאת בגלל שהתמחות המתאפשרת עקב המסחר משפרת את המצב בשתי המדינות. מודל זה הפך פופולרי מאד, אבל הוא גם מדגים את אחת הבעיות האופייניות לחלק גדול מהניתוח הכלכלי הקלאסי והנאו-קלאסי. הניתוח של ריקארדו מניח הנחות שונות שהן חיוניות כדי שהמודל שלו יעבוד. יתרון יחסי במסחר יכול להתקיים ברוב המקרים, אבל הוא חייב להתקיים. לדוגמה אם סוחרים יכולים להעביר מפעלים ממדינה למדינה, אם יש אבטלה, אם יש עלות גבוהה למסחר (בעיות בתחום הספנות לדוגמה) או בעיית סחר בגלל מלחמה או משבר בריאותי - המודל של ריקארדו אינו בהכרח נכון. כמו כן המודל של ריקארדו הוא מודל סטטי, ומתעלם מכך שייתכן וישתלם למדינות לפתח תחום שאינו רווחי היום, כדי לצבור בו ניסיון ומוניטין וידע ולהתמחות בו בעתיד. הנחות אלה ידועות לכלכלנים רבים, אבל כלכלנים אחרים ובמיוחד פוליטיקאים, אנשי עסקים וההמון פחות מודעים לכך. יתרה מכך -יש לפעמים יתרון עבור גופים שמרניים ועבור בעלי עסקים גדולים לקדם חשיבה כלכלית כזו, כדי לטעון טענות כמו "צריך להוריד מיסים" או כדי לקדם "אי התערבות" של המדינה במסחר, כאשר הדבר נוח להם. בעיה נוספת שמודגמת כאן היא הניסיון לתאר את הכלכלה במונחים שמנותקים מהקשרים אחרים כמו הקשר סביבתי, בעיות פוליטיות וצבאיות, בעיות חברתיות -דבר זה הלך והקצין במהלך המאה ה-19 וה-20.  

בגישת תורת הערך של העבודה דגלו כל הכלכלנים הקלאסיים כולל [[תומס מלתוס]], שתמך בבעלי הקרקעות והתפלמס רבות עם ריקארדו. מלתוס ידוע בעיקר בזכות התאוריות הפסימיות שלו על [[פיצוץ אוכלוסין]] ותאר לראשונה את הקשר בין עוני לבין [[גידול אוכלוסין]] ומשאבים. השפעה שלו חרגה מתחום הכלכלה שכן עבודתו השפיעה גם על [[צ'אלרס דארווין]] ועל [[תורת האבולוציה]] שלו. מלתוס חשב שכל נסיון לסייע לעניים לא יתן שום דבר. הוא התנגד הן לסיוע לאומי לעניים והן לסיוע פרטי כמו תרומות לעניים. אם נסייע לעניים לא לגווע ברעב היום, הם יילדו עוד ילדים מחר ואלו יגווע ברעב מחר. מלתוס לא הביא בחשבון גורמים רבים לדוגמה הוא לא התייחס לאפשרות של שימוש ב[[אמצעי מניעה]] ולא הבין את הרעיון של [[מעבר דמוגרפי]]. עניים רבים הולידו ילדים, משום שבעבר ילדים רבים מתו, דבר שהיה נפוץ עוד יותר בקרב מעמדות עניים. הילדים היו בעצם מעין "תוכנית פנסיה" עבור הורים עניים. דבר זה גרר שעוני גרר ילודה מרובה שבתורה תרמה לעוני. שינויים חברתיים שונים כמו הפחתת תמותת תינוקות, הגדלת ההשקעה הכלכלית בכל ילד, יציאת נשים לעבודה, התרחבות השימוש באמצעי מניעה, השכלת נשים ותוכניות פנסיה לאומיות הובילו לירידה בילודה במדינות מערביות רבות. עם זאת הניתוח של מלתוס נחשב מעניין גם היום, במיוחד הקשר בין גידול אוכלוסין לבין בעיות אקולוגיות והקשר בין בעיות אלה לבין בעיות כלכליות.   

בגישת תורת הערך של העבודה דגלו כל הכלכלנים הקלאסיים כולל [[תומס מלתוס]], שתמך בבעלי הקרקעות והתפלמס רבות עם ריקארדו. מלתוס ידוע בעיקר בזכות התאוריות הפסימיות שלו על [[פיצוץ אוכלוסין]] ותאר לראשונה את הקשר בין עוני לבין [[גידול אוכלוסין]] ומשאבים. השפעה שלו חרגה מתחום הכלכלה שכן עבודתו השפיעה גם על [[צ'אלרס דארווין]] ועל [[תורת האבולוציה]] שלו. מלתוס חשב שכל ניסיון לסייע לעניים לא יתן שום דבר. הוא התנגד הן לסיוע לאומי לעניים והן לסיוע פרטי כמו תרומות לעניים. אם נסייע לעניים לא לגווע ברעב היום, הם יילדו עוד ילדים מחר ואלו יגווע ברעב מחר. מלתוס לא הביא בחשבון גורמים רבים לדוגמה הוא לא התייחס לאפשרות של שימוש ב[[אמצעי מניעה]] ולא הבין את הרעיון של [[מעבר דמוגרפי]]. עניים רבים הולידו ילדים, משום שבעבר ילדים רבים מתו, דבר שהיה נפוץ עוד יותר בקרב מעמדות עניים. הילדים היו בעצם מעין "תוכנית פנסיה" עבור הורים עניים. דבר זה גרר שעוני גרר ילודה מרובה שבתורה תרמה לעוני. שינויים חברתיים שונים כמו הפחתת תמותת תינוקות, הגדלת ההשקעה הכלכלית בכל ילד, יציאת נשים לעבודה, התרחבות השימוש באמצעי מניעה, השכלת נשים ותוכניות פנסיה לאומיות הובילו לירידה בילודה במדינות מערביות רבות. עם זאת הניתוח של מלתוס נחשב מעניין גם היום, במיוחד הקשר בין גידול אוכלוסין לבין בעיות אקולוגיות והקשר בין בעיות אלה לבין בעיות כלכליות.   

בזמנו של מלתוס ריקרדו וסמית היו לפחות 3 מעמדות עם אינטרסים שונים - בעלי האדמות או האצילים שהתפרנסו בעיקר מרנטה על קרקעות, בעלי מפעלים או קפיטליסטים שהכסף שלהם נבע מיוזמות עסקיות ובעיקר ממפעלים, ועובדים שהתפרנסו מעבודה. ניתן אולי לציין מעמד נוסף שצמח באותו זמן של בנקאים או בעלי הכסף שהתפרנסו מ[[ריבית]] ומ[[משחקים פיננסים]] שונים. באותה תקופה היו מתחים גלויים בין המעמדות השונים. עם הזמן אדמות, מפעלים ונכסים פיננסים הפכו כולם לצורות של הון כך ש"בעלי הון" או קפיטליסטים הפכו למונח מאחד של כלל המעמדות האלה.

בזמנו של מלתוס ריקרדו וסמית היו לפחות 3 מעמדות עם אינטרסים שונים - בעלי האדמות או האצילים שהתפרנסו בעיקר מרנטה על קרקעות, בעלי מפעלים או קפיטליסטים שהכסף שלהם נבע מיוזמות עסקיות ובעיקר ממפעלים, ועובדים שהתפרנסו מעבודה. ניתן אולי לציין מעמד נוסף שצמח באותו זמן של בנקאים או בעלי הכסף שהתפרנסו מ[[ריבית]] ומ[[משחקים פיננסים]] שונים. באותה תקופה היו מתחים גלויים בין המעמדות השונים. עם הזמן אדמות, מפעלים ונכסים פיננסים הפכו כולם לצורות של הון כך ש"בעלי הון" או קפיטליסטים הפכו למונח מאחד של כלל המעמדות האלה.

מחוץ לאקדמיה התנהלו הוויכוחים בין [[מרקסיסטים]] (שנשענו על התאוריה הקלאסית) לבין [[קפיטליסטים]]. בתקופה זו היו שביתות, קרבות, התנגשויות בין פועלים לבין קפיטליסטים, המשטרה, הצבא ושכירי חרב. בתקופה זו בארצות הברית הכלכלנים תומכים ב[[תאגיד]]ים מול מאבק הפועלים, והעסקים הקטנים, ונותנים הכשר ל[[מונופול|התנהגות מונופולית]] ולסיוע הממשלה לעסקים גדולים. ב-1917 מתרחשת הפיכה ברוסיה ונוצר איום על הסדר הפוליטי-תרבותי. ב-1929 יש שפל כלכלי חסר תקדים - [[השפל הגדול]] - אחוז ניכר מהפעילות הכלכלית נסגר ויש [[אבטלה]] עצומה.

מחוץ לאקדמיה התנהלו הוויכוחים בין [[מרקסיסטים]] (שנשענו על התאוריה הקלאסית) לבין [[קפיטליסטים]]. בתקופה זו היו שביתות, קרבות, התנגשויות בין פועלים לבין קפיטליסטים, המשטרה, הצבא ושכירי חרב. בתקופה זו בארצות הברית הכלכלנים תומכים ב[[תאגיד]]ים מול מאבק הפועלים, והעסקים הקטנים, ונותנים הכשר ל[[מונופול|התנהגות מונופולית]] ולסיוע הממשלה לעסקים גדולים. ב-1917 מתרחשת הפיכה ברוסיה ונוצר איום על הסדר הפוליטי-תרבותי. ב-1929 יש שפל כלכלי חסר תקדים - [[השפל הגדול]] - אחוז ניכר מהפעילות הכלכלית נסגר ויש [[אבטלה]] עצומה.

בעקבות מלחמת האזרחים בארצות הברית, ובעקבות התחזקות של [[יתרונות לגדול]] החלו לקום בה עסקים גדולים יותר ויותר, בתקופה שידוע כיום כתקופת [[הברוניפ השודדים]]. הדבר התאפשר בין היתר על ידי יישות מדינית אחת, ללא מכסים והן עקב פתיחת מסילות הברזל. מדיניות "אי התערבות" של המדינה וכן בעיות של [[ריצה על הבנק]] וכן [[מונופול טבעי]] מצד שני העניקה יתרונות לעסקים גדולים שונים. דוגמאות כוללות את תעשיית מסילות הברזל (מונופול טבעי), התפתחות תעשיית הנפט והתחזקות מעמדו של ג'ון רוקפלר שהפך ל[[מונופול]] ו[[מונופוסון]] והתחזקותם של תעשיות הפלדה, המיכון, המכוניות, תעשיית הבשר ובנקים. העסקים הגדולים ניצלו את המשברים הפיננסים הרבים שהביאו לסגירת עסקים קטנים כדי לקנות אותם ולהפוך לגדולים יותר. בנוסף הם יכלו לאיים על ספקים ועל מתחרים ולקבוע את המחיר בשוק ובכך להנות מיתרונות כלכליים רבים. הם לעיתים השאירו מתחרים קטנים כדי ליצור מראית-עין של תחרות. הם גם השתמשו בכוח הכלכלי שלהם כדי להשפיע על החוקים, לחסות תחרות ולהנות מסבססודים שונים מצד המדינה כמו גם העברת עלויות סיכונים ובעיות בריאות לכיוון הצרכנים , עובדים וספקים באופן שיחסוך להם עלויות. הבנקאי ג'י.פי מורגן ארגן "[[טראסטים]]" - התאגדויות חוקיות של כמה חברות גדולות שקיימו [[אוליגופול]] שחלש על השוק, קבע בו את התנאים ביחס לעובדים ומול הצרכנים והספקים. בשלהי תקופה זו - לקראת סוף המאה ה-19 בארה"ב, חלשו על הכלכלה מורגן ורוקפלר עם אמפריות עסקים משלהם וכן מספר בעלי הון אחרים.  

בעקבות מלחמת האזרחים בארצות הברית, ובעקבות התחזקות של [[יתרונות לגדול]] החלו לקום בה עסקים גדולים יותר ויותר, בתקופה שידוע כיום כתקופת [[הברוניפ השודדים]]. הדבר התאפשר בין היתר על ידי יישות מדינית אחת, ללא מכסים והן עקב פתיחת מסילות הברזל. מדיניות "אי התערבות" של המדינה וכן בעיות של [[ריצה על הבנק]] וכן [[מונופול טבעי]] מצד שני העניקה יתרונות לעסקים גדולים שונים. דוגמאות כוללות את תעשיית מסילות הברזל (מונופול טבעי), התפתחות תעשיית הנפט והתחזקות מעמדו של ג'ון רוקפלר שהפך ל[[מונופול]] ו[[מונופסון]] והתחזקותם של תעשיות הפלדה, המיכון, המכוניות, תעשיית הבשר ובנקים. העסקים הגדולים ניצלו את המשברים הפיננסים הרבים שהביאו לסגירת עסקים קטנים כדי לקנות אותם ולהפוך לגדולים יותר. בנוסף הם יכלו לאיים על ספקים ועל מתחרים ולקבוע את המחיר בשוק ובכך להנות מיתרונות כלכליים רבים. הם לעיתים השאירו מתחרים קטנים כדי ליצור מראית-עין של תחרות. הם גם השתמשו בכוח הכלכלי שלהם כדי להשפיע על החוקים, לחסות תחרות ולהנות מסבסודים שונים מצד המדינה כמו גם העברת עלויות סיכונים ובעיות בריאות לכיוון הצרכנים , עובדים וספקים באופן שיחסוך להם עלויות. הבנקאי ג'י.פי מורגן ארגן "[[טראסטים]]" - התאגדויות חוקיות של כמה חברות גדולות שקיימו [[אוליגופול]] שחלש על השוק, קבע בו את התנאים ביחס לעובדים ומול הצרכנים והספקים. בשלהי תקופה זו - לקראת סוף המאה ה-19 בארה"ב, חלשו על הכלכלה מורגן ורוקפלר עם אמפריות עסקים משלהם וכן מספר בעלי הון אחרים.  

דבר זה החריף בעיות של פערים כלכלים ותרם לעוני של פועלים ושל חוואים בארה"ב , אנשים רבים הבינו בתקופה זו כי לא רק המדינה עלולה להיות כוח עריץ וליצור בעיות כלכליות אלא גם חברות גדולות. הבעיות הכלכליות הללו הובילו לעליית [[התנועה הפרוגרסיבית]] שהעקרונות שלה נכנסו לעמדות המפלגה הרפובליקנית והמפלגה הדמוקרטית במחצית הראשונה של המאה ה-20, הפרוגרסיבית טענו שהמדינה צריכה להתערב כדי להפחית את כוחן של חברות ענק מלרסק תחרות ולפגוע בצרכנים. בתקופה זו החל הרעיון של חוקים נגד [[הגבלים עסקיים]] - מניעת אפשרות של חברות להקים מונופול או אוליגופול, וכן חלו סוגים שונים של [[רגולציה]] - כולל לדוגמה סימון מוצרי מזון (בעקבות השערוריה שפרצה עם פרסום הספר "[[הג'ונגל (ספר)|הג'ונגל]]" על [[תעשיית הבשר]], הקמת ה-FDA לפיקוח על [[חברות תרופות]] והיבטים רבים אחרים.  

דבר זה החריף בעיות של פערים כלכלים ותרם לעוני של פועלים ושל חוואים בארה"ב , אנשים רבים הבינו בתקופה זו כי לא רק המדינה עלולה להיות כוח עריץ וליצור בעיות כלכליות אלא גם חברות גדולות. הבעיות הכלכליות הללו הובילו לעליית [[התנועה הפרוגרסיבית]] שהעקרונות שלה נכנסו לעמדות המפלגה הרפובליקנית והמפלגה הדמוקרטית במחצית הראשונה של המאה ה-20, הפרוגרסיבית טענו שהמדינה צריכה להתערב כדי להפחית את כוחן של חברות ענק מלרסק תחרות ולפגוע בצרכנים. בתקופה זו החל הרעיון של חוקים נגד [[הגבלים עסקיים]] - מניעת אפשרות של חברות להקים מונופול או אוליגופול, וכן חלו סוגים שונים של [[רגולציה]] - כולל לדוגמה סימון מוצרי מזון (בעקבות השערורייה שפרצה עם פרסום הספר "[[הג'ונגל (ספר)|הג'ונגל]]" על [[תעשיית הבשר]], הקמת ה-FDA לפיקוח על [[חברות תרופות]] והיבטים רבים אחרים.  

בעקבות מלחמת העולם הראשונה התפתח שיח שמרני חדש, בנקאים השתלטו על מע' המדיניות בארה"ב והובילו לחגיגה של "אי התערבות" , הורדת מיסים וסיוע לעסקים הגדולים. דבר זה תרם להתפתחות בועה פיננסית גדולה שהתפוצצה בסופו של דבר והובילה למיתון עמוק המכונה "[[השפל הגדול]].

בעקבות מלחמת העולם הראשונה התפתח שיח שמרני חדש, בנקאים השתלטו על מערכת המדיניות בארה"ב והובילו לחגיגה של "אי התערבות", הורדת מיסים וסיוע לעסקים הגדולים. דבר זה תרם להתפתחות בועה פיננסית גדולה שהתפוצצה בסופו של דבר והובילה למיתון עמוק המכונה "[[השפל הגדול]].

==1970-1936 - קיינסיאנים ==

==1970-1936 - קיינסיאנים ==