שינויים

מרבית הציבור תופש מזון כצורך ביולוגי בסיסי, כמציין תרבותי, כמקור להנאה, ולעתים כמוצר מסחר או מייצר תעסוקה, אך לעתים רחוקות הנושא נתפש כ[[פוליטיקה|פוליטי]] – מרכיב במרחב הרגיל של כח ומניפולציות בשרות המסחר. אלא שמזון ופוליטיקה שזורים האחד בשני. הפוליטיקה משפיעה על כל מרכיב של מערכת המזון מייצור ועד צריכה. כסף רב נמצא על הפרק, ובעלי העניין המרכזיים: [[תעשיית המזון]], התחיקה הממשלתית, הפקידות הממונה על בריאות הציבור, תזונאים והציבור הרחב – הנם בעלי אינטרסים שונים בנושא. למרות שכולם רוצים מזון שיהיה בשפע, בטוח, [[השפעה סביבתית|בהשפעה סביבתית סבירה]], זמין כלכלית, [[מזון בריא|בריא]] וטעים, לתעשיית המזון יש אינטרס נוסף: למכור מוצרים. ניגוד האינטרסים של תעשיית המזון ובעלי העניין האחרים מניעה את הפוליטיקה של שוק המזון.

מרבית הציבור תופש מזון כצורך ביולוגי בסיסי, כמציין תרבותי, כמקור להנאה, ולעתים כמוצר מסחר או מייצר תעסוקה, אך לעתים רחוקות הנושא נתפש כ[[פוליטיקה|פוליטי]] – מרכיב במרחב הרגיל של כח ומניפולציות בשרות המסחר. אלא שמזון ופוליטיקה שזורים האחד בשני. הפוליטיקה משפיעה על כל מרכיב של מערכת המזון מייצור ועד צריכה. כסף רב נמצא על הפרק, ובעלי העניין המרכזיים: [[תעשיית המזון]], התחיקה הממשלתית, הפקידות הממונה על בריאות הציבור, תזונאים והציבור הרחב – הנם בעלי אינטרסים שונים בנושא. למרות שכולם רוצים מזון שיהיה בשפע, בטוח, [[השפעה סביבתית|בהשפעה סביבתית סבירה]], זמין כלכלית, [[מזון בריא|בריא]] וטעים, לתעשיית המזון יש אינטרס נוסף: למכור מוצרים. ניגוד האינטרסים של תעשיית המזון ובעלי העניין האחרים מניעה את הפוליטיקה של שוק המזון.

המונח '''[[תעשיית המזון]]''' מתייחס לכל העסקים והמוצרים, תהליכי הייצור, מכירה או שירותי האכלה של מזון, משקאות, או תוספי דיאטה. בדרך כל הדבר מתואר לפי סקטורים.  

המונח '''[[תעשיית המזון]]''' מתייחס לכל העסקים והמוצרים, תהליכי הייצור, מכירה או שירותי האכלה של מזון, משקאות, או תוספי דיאטה. בדרך כל הדבר מתואר לפי סקטורים.  

* '''[[חקלאות|סקטור החקלאות]]''' מגדל צמחים ובעלי-חיים ומייצר [[חומרי הדברה]], [[דשן כימי|דשנים]], זרעים ומזון לבעל חיים. הוא כולל גם את תעשיית המכונות לחקלאות, אדמות חקלאיות וכח עבודה, מבנים, שירותים פיננסיים לחקלאים או לשינוע ואחסון תוצרת, יצוא, ייצור, או שיווק תוצרת חקלאית.  

* '''[[חקלאות|סקטור החקלאות]]''' מגדל צמחים ובעלי-חיים ומייצר [[חומרי הדברה]], [[דשן כימי|דשנים]], זרעים ומזון לבעל חיים. הוא כולל גם את תעשיית המכונות לחקלאות, אדמות חקלאיות וכח עבודה, מבנים, שירותים פיננסיים לחקלאים או לשינוע ואחסון תוצרת, יצוא, ייצור, או שיווק תוצרת חקלאית.  

* '''סקטור שירותי המזון''' כולל מסעדות, מזנוני מזון מהיר, בארים, וכל עסק שמגיש מזון: מקומות עבודה, בתי ספר, בתי חולים, חנויות ספרים, חנויות בגדים, למשל.  

* '''סקטור שירותי המזון''' כולל מסעדות, מזנוני מזון מהיר, בארים, וכל עסק שמגיש מזון: מקומות עבודה, בתי ספר, בתי חולים, חנויות ספרים, חנויות בגדים, למשל.  

==הפוליטיקה של המלצות הדיאטה==

==הפוליטיקה של המלצות הדיאטה==

   

   

ממשלת ארצות הברית פרסמה המלצות דיאטה במשך למעלה ממאה שנה, ואלו לא היו שנויות במחלוקת לפני שנות ה-70. ההיסטוריה משקפת שינויים בחקלאות, התפתחות ייצור המזון, מסחר בינלאומי וכן מדע ורפואה. ב-1900 הגורם המוביל למוות היה [[מחלות מדבקות]] כמו טוברקולוזיס ודיפטריה. תנאים אלו הושפעו מחוסרים תזונתיים ובאופן כללי [[תת תזונה]] ששררה אז בפרט בקרב [[עוני|העניים]]. [[תוחלת החיים בלידה]] באותה תקופה לגברים ולנשים בקושי עבר את ה-47 שנים ( אם כי נתון זה מושפע מתמותת ילדים גבוהה, לא כל המבוגרים מתו בגיל 47, בכל מקרה, ב-2007 תוחלת החיים בלידה בארצות הברית היא כבר 78 שנים). תזונאי הממסד יעצו לאכול יותר וממגוון גדול יותר של מוצרים לשיפור בריאות הציבור. המטרה של גורמי הבריאות ויועצי התזונה ושל תעשיית המזון היתה זהה – לעודד לאכול יותר מכלל מגוון מוצרי החקלאות האמריקאית. לאורך המאה העשרים, [[צמיחה כלכלית|כלכלה מתרחבת]] הובילה לשיפור בדיור, בסניטציה וב[[תזונה]], כך שהמחלות דנן הלכו והתמעטו. בסביבות 1970 פקידי הממשל היו ערים לשינוי שהתחולל. כעת הכל התהפך. [[אכילת יתר]] של מוצרים מסוימים. הדבר גרם לבעיות רפואיות אחרות: שינוי בתהליכי העיכול, [[עודף משקל]], סיכון ל[[מחלות לב וכלי דם]], סוגים מסוימים של [[סרטן]], [[סוכרת]], [[לחץ דם]], שבץ ואחרים – הגורמים המובילים למחלה ולמוות בקרב אוכלוסייה עם אכילת יתר. עם שינוי זה בדפוסי הדיאטה והנטיה לחולי, המלצות הדיאטה גם הן היו צריכות להשתנות. במקום העידוד "אכול יותר" העצה של התזונאים השתנתה להגשה על הפחתת האכילה של בכווני דיאטה מסויימים. אלא שהפחתת האכילה נוגדת את האינטרס של יצרני המזון. קרי: ''פוליטיקה''.

ממשלת ארצות הברית פרסמה המלצות דיאטה במשך למעלה ממאה שנה, ואלו לא היו שנויות במחלוקת לפני שנות ה-70. ההיסטוריה משקפת שינויים בחקלאות, התפתחות ייצור המזון, מסחר בינלאומי וכן מדע ורפואה. ב-1900 הגורם המוביל למוות היה [[מחלות מדבקות]] כמו טוברקולוזיס ודיפטריה. תנאים אלו הושפעו מחוסרים תזונתיים ובאופן כללי [[תת תזונה]] ששררה אז בפרט בקרב [[עוני|העניים]]. [[תוחלת החיים בלידה]] באותה תקופה לגברים ולנשים בקושי עבר את ה-47 שנים ( אם כי נתון זה מושפע מתמותת ילדים גבוהה, לא כל המבוגרים מתו בגיל 47, בכל מקרה, ב-2007 תוחלת החיים בלידה בארצות הברית היא כבר 78 שנים). תזונאי הממסד יעצו לאכול יותר וממגוון גדול יותר של מוצרים לשיפור בריאות הציבור. המטרה של גורמי הבריאות ויועצי התזונה ושל תעשיית המזון היתה זהה – לעודד לאכול יותר מכלל מגוון מוצרי החקלאות האמריקאית. לאורך המאה העשרים, [[צמיחה כלכלית|כלכלה מתרחבת]] הובילה לשיפור בדיור, בסניטציה וב[[תזונה]], כך שהמחלות דנן הלכו והתמעטו. בסביבות 1970 פקידי הממשל היו ערים לשינוי שהתחולל. כעת הכל התהפך. [[אכילת יתר]] של מוצרים מסוימים. הדבר גרם לבעיות רפואיות אחרות: שינוי בתהליכי העיכול, [[עודף משקל]], סיכון ל[[מחלות לב וכלי דם]], סוגים מסוימים של [[סרטן]], [[סוכרת]], [[לחץ דם]], שבץ ואחרים – הגורמים המובילים למחלה ולמוות בקרב אוכלוסייה עם אכילת יתר. עם שינוי זה בדפוסי הדיאטה והנטיה לחולי, המלצות הדיאטה גם הן היו צריכות להשתנות. במקום העידוד "אכול יותר" העצה של התזונאים השתנתה להגשה על הפחתת האכילה של בכווני דיאטה מסויימים. אלא שהפחתת האכילה נוגדת את האינטרס של יצרני המזון. קרי: ''פוליטיקה''.

העצה "אכול פחות" יוצרת גם מחלוקת בתוך משרד החקלאות האמריקאי (USDA). למרות שהמשרד הוציא הנחיות דיאטה לציבור מאז 1900, תקופת "אכול יותר" לא עוררה מחלוקת. רק בשנות ה-70 המאוחרות, כאשר הקונגרס הציב את USDA כסוכנות הפדרלית המובילה להוצאת הנחיות דיאטה לציבור, הדואליות של משימות USDA יצרה את הקונפליקט. ענף אחד המשיך לעודד אכילת יתר ואחר עודד את הפחתת האכילה של מוצרים מסוימים.

העצה "אכול פחות" יוצרת גם מחלוקת בתוך משרד החקלאות האמריקאי (USDA). למרות שהמשרד הוציא הנחיות דיאטה לציבור מאז 1900, תקופת "אכול יותר" לא עוררה מחלוקת. רק בשנות ה-70 המאוחרות, כאשר הקונגרס הציב את USDA כסוכנות הפדרלית המובילה להוצאת הנחיות דיאטה לציבור, הדואליות של משימות USDA יצרה את הקונפליקט. ענף אחד המשיך לעודד אכילת יתר ואחר עודד את הפחתת האכילה של מוצרים מסוימים.

הניראות הבולטת ביותר של קונפליקט זה התרחשה כאשר USDA נסה להכריז על "המלצות פירמידת המזון" בשנת 1991. הפירמידה הציגה את ההמלצות להעדפות של אכילת מזון מתבואה, פירות וירקות להפחית בצריכת בשר וחלב. ועוד פחות לאכול מזון עתיר שומן ועתיר סוכר (אשר עשיר באנרגיה אך לא ברכיבים תזונתיים). מומחי USDA פיתחו את פירמידת המזון במשך כעשר שנים תוך ביצוע מחקרים לגבי שיעורי האכילה לפי סוגי המזון וכן העברת המסר לגבי המרכיבים החשובים ביותר לבריאות: מגוון (קבוצות מזון רבות), פרופורציונליות (מידות יחסיות מתאימות) ומתינות (מגבלות על כמויות שומן וסוכר).

הניראות הבולטת ביותר של קונפליקט זה התרחשה כאשר USDA נסה להכריז על "המלצות פירמידת המזון" בשנת 1991. הפירמידה הציגה את ההמלצות להעדפות של אכילת מזון מתבואה, פירות וירקות להפחית בצריכת בשר וחלב. ועוד פחות לאכול מזון עתיר שומן ועתיר סוכר (אשר עשיר באנרגיה אך לא ברכיבים תזונתיים). מומחי USDA פיתחו את פירמידת המזון במשך כעשר שנים תוך ביצוע מחקרים לגבי שיעורי האכילה לפי סוגי המזון וכן העברת המסר לגבי המרכיבים החשובים ביותר לבריאות: מגוון (קבוצות מזון רבות), פרופורציונליות (מידות יחסיות מתאימות) ומתינות (מגבלות על כמויות שומן וסוכר).

הפרופורציונליות היתה הקריטית ביותר. הפירמידה הציגה באופן ברור את הרעיון שאנשים צריכים להרבות בסוגים מסויימים לעומת אחרים. אלא שדבר זה סותר את האינטרסים של חברות המזון. לתעשיית המזון עדיף הרעיון הבא: מזון אינו יכול להיחשב טוב או רע, והמפתח לדיאטה בריאה הוא איזון, מגוון, ומתינות. המלצות ברוח זו מאפשרות לצרוך כל מוצר מזון שהוא, ללא קשר למיקומו בפירמידה. העדפה זו מסבירה מדוע מועצת הבקר הלאומית ויצרנים אחרים של בשר וחלב התנגדו להפצה של הפירמידה ואילצו את USDA למשוך את פרסומה בציבור. נציגי USDA הסבירו תפנית מפתיעה זו בכך שהפירמידה מעולם לא נבחנה בקרב אוכלוסיית הנשים מעוטות ההכנסה ומחקר נוסף נדרש בנושא. למספר משקיפים נראה היה שהסבר זה מראה שעל הסוכנות הופעלו לחצים מתעשיית המזון. כאשר המחקר החדש תיקף את הקודם לו נוצרה בפני USDA דילמה. הם יכלו לפרסם בניגוד לדרישת התעשייה, או לבצע שינויים שיגרמו לכך שיואשמו בכניעה ללחצי תעשיית המזון. בפשרה שהושגה ב-1992 הושארה פירמידת המזון עם שינויים מסויימים התואמים את חלק מהתנגדויות התעשייה. במקרה זה, המחלוקת יושבה בצורה משביעת רצון ל-USDA ולציבור. הפירמידה שרדה, והעיכוב בפרסום יצר מצד התקשורת הד גדול ופרסום מועדף. פירמידת 1992 הופצה באופן נרחב, הוכרה בקרב כלל הציבור והפכה לציון דרך. היא לא רק הופיעה בחינוך לתזונה, אלא גם בפרסומי מזון, ספרי בישול, פוסטרים, ספרות, משחקים וקישוטי עץ חג המולד. היא השפיעה על פירמידות אשר תיארו את ההמלצות של תרבויות שונות, דתות וקבוצות אתניות. ים תיכוני, אסיאתי, צמחוני, כשר, למשל.

הפרופורציונליות היתה הקריטית ביותר. הפירמידה הציגה באופן ברור את הרעיון שאנשים צריכים להרבות בסוגים מסויימים לעומת אחרים. אלא שדבר זה סותר את האינטרסים של חברות המזון. לתעשיית המזון עדיף הרעיון הבא: מזון אינו יכול להיחשב טוב או רע, והמפתח לדיאטה בריאה הוא איזון, מגוון, ומתינות. המלצות ברוח זו מאפשרות לצרוך כל מוצר מזון שהוא, ללא קשר למיקומו בפירמידה. העדפה זו מסבירה מדוע מועצת הבקר הלאומית ויצרנים אחרים של בשר וחלב התנגדו להפצה של הפירמידה ואילצו את USDA למשוך את פרסומה בציבור. נציגי USDA הסבירו תפנית מפתיעה זו בכך שהפירמידה מעולם לא נבחנה בקרב אוכלוסיית הנשים מעוטות ההכנסה ומחקר נוסף נדרש בנושא. למספר משקיפים נראה היה שהסבר זה מראה שעל הסוכנות הופעלו לחצים מתעשיית המזון. כאשר המחקר החדש תיקף את הקודם לו נוצרה בפני USDA דילמה. הם יכלו לפרסם בניגוד לדרישת התעשייה, או לבצע שינויים שיגרמו לכך שיואשמו בכניעה ללחצי תעשיית המזון. בפשרה שהושגה ב-1992 הושארה פירמידת המזון עם שינויים מסויימים התואמים את חלק מהתנגדויות התעשייה. במקרה זה, המחלוקת יושבה בצורה משביעת רצון ל-USDA ולציבור. הפירמידה שרדה, והעיכוב בפרסום יצר מצד התקשורת הד גדול ופרסום מועדף. פירמידת 1992 הופצה באופן נרחב, הוכרה בקרב כלל הציבור והפכה לציון דרך. היא לא רק הופיעה בחינוך לתזונה, אלא גם בפרסומי מזון, ספרי בישול, פוסטרים, ספרות, משחקים וקישוטי עץ חג המולד. היא השפיעה על פירמידות אשר תיארו את ההמלצות של תרבויות שונות, דתות וקבוצות אתניות. ים תיכוני, אסיאתי, צמחוני, כשר, למשל.

אלא שב 2005 USDA החליפה את הפירמידה בגירסה חדשה המעודד פעילות פיזית אך לא מתייחסת למזון. המסר החדש היה דגש על פעילות פיזית, מגוון, פרופורציונליות (הפעם ככמויות, לא כהיררכיה, בבחירת המזון), מתינות, שיפור הדרגתי והתאמה אישית, על פי השימוש במידע באתר http://www.choosemyplate.gov ) .USDA ) העלימה כל סימן להיררכיה בגירסה הסופית ( שהיה בקישור http://www.mypiramid.gov ועדיין ניתן למצוא תמונות של הפירמידה אך הדף נעלם ), ככל הנראה כיון שלא רצו להמליץ במפורש על אכילה מופחתת של שום מוצר, ככל שעצה כזו יכולה להועיל לציבור עם עודף משקל. עם כל הבעייתיות של פירמידת 1992, היא היתה פשוטה יותר להבנה ושימוש.

אלא שב 2005 USDA החליפה את הפירמידה בגירסה חדשה המעודד פעילות פיזית אך לא מתייחסת למזון. המסר החדש היה דגש על פעילות פיזית, מגוון, פרופורציונליות (הפעם ככמויות, לא כהיררכיה, בבחירת המזון), מתינות, שיפור הדרגתי והתאמה אישית, על פי השימוש במידע באתר http://www.choosemyplate.gov ) .USDA ) העלימה כל סימן להיררכיה בגירסה הסופית ( שהיה בקישור http://www.mypiramid.gov ועדיין ניתן למצוא תמונות של הפירמידה אך הדף נעלם ), ככל הנראה כיון שלא רצו להמליץ במפורש על אכילה מופחתת של שום מוצר, ככל שעצה כזו יכולה להועיל לציבור עם עודף משקל. עם כל הבעייתיות של פירמידת 1992, היא היתה פשוטה יותר להבנה ושימוש.

דוגמה שניה היא ההנחיות לאכילת סוכר. הנחיות תזונה הנן מושגים המציבים את הבסיס למסקנות דמויות הפירמידה. מאז 1980, USDA וסוכנות הבריאות והשירותים הסוציאליים הוציאו הנחיות תזונה לאמריקאים כל 5 שנים. סוכרים (סוכרוז וממתיקי תירס) מכילים קלוריות אך לא רכיבים תזונתיים. באוכלוסיות אשר בדרך כלל צורכות עודף קלוריות, העצה הייתה לאכול פחות סוכר הנה הגיונית. הנחיות 1980 ו-1985 ציינו זאת במפורש: "הימנעו מאכילת יותר מדי סוכר". מאז, בחלקו עקב לחץ איגוד יצרני הסוכר, ההנחיות הפכו ליותר ויותר עמומות. ב-1990 במאמץ להציג את הנושא באופן חיובי יותר, הסוכנויות שינוי את ההנחיות שכעת נכתבו: "השתמש בסוכר רק בצורה מתונה". הנחיות 1995 הביעו אפילו יותר ידידותיות: "בחר דיאטה המתונה בסוכר". ב-2000 היתה החלשות נוספת: "בחר משקאות ואוכל למתן את צריכת הסוכרים". השימוש המוזר הזה בניסוחים מוסבר כתוצרה מהפוליטיקה.

דוגמה שניה היא ההנחיות לאכילת סוכר. הנחיות תזונה הנן מושגים המציבים את הבסיס למסקנות דמויות הפירמידה. מאז 1980, USDA וסוכנות הבריאות והשירותים הסוציאליים הוציאו הנחיות תזונה לאמריקאים כל 5 שנים. סוכרים (סוכרוז וממתיקי תירס) מכילים קלוריות אך לא רכיבים תזונתיים. באוכלוסיות אשר בדרך כלל צורכות עודף קלוריות, העצה הייתה לאכול פחות סוכר הנה הגיונית. הנחיות 1980 ו-1985 ציינו זאת במפורש: "הימנעו מאכילת יותר מדי סוכר". מאז, בחלקו עקב לחץ איגוד יצרני הסוכר, ההנחיות הפכו ליותר ויותר עמומות. ב-1990 במאמץ להציג את הנושא באופן חיובי יותר, הסוכנויות שינוי את ההנחיות שכעת נכתבו: "השתמש בסוכר רק בצורה מתונה". הנחיות 1995 הביעו אפילו יותר ידידותיות: "בחר דיאטה המתונה בסוכר". ב-2000 היתה החלשות נוספת: "בחר משקאות ואוכל למתן את צריכת הסוכרים". השימוש המוזר הזה בניסוחים מוסבר כתוצרה מהפוליטיקה.

ההמלצה על סוכר הייתה אחת היותר שנויות במחלוקת בשנת 2000. איגוד יצרני הסוכר טען שהמחקר על סוכר ומחלות לא תמך בהמלצות לאכול פחות סוכר, בעיקר כיון שהמחקרים אינם יכולים בקלות להפריד בין גורמי הבריאות מסוכר לעומת רכיבים עתירי קלוריות אחרים. לאחר בחינה מחדש, הועדה ניסחה: "המנע ממשקאות ואוכל שנוסף להם הרבה סוכר". משמעות הניסוח היא שיש יתרון בהפחתת צריכה הסוכרים, בפרט אלו המתווספים בתהליך התעשייתי (בניגוד לאלו הקיימים באופן טבעי בפירות וירקות). לאחר דיונים נוספים, הועדה שינתה את ההמלצות כדלקמן: "בחר משקאות ומזון אשר מגבילים את כמות תצרוכת הסוכר". המלה "מגבילים" הטרידה את הלוביסטים אשר הפעילו 30 סנטורים, מחציתם ממדינות המייצרות סוכר, לשאול את מזכיר ה-USDA האם יש לסוכנות סמכות להמליץ בדרך זו. הם גם התנגדו שמוצרים יצוינו במפורש (כגון סוכריות, מנות אחרונות ומשקאות קלים) כמקורות בולטים של סוכרים. במקום, הם העדיפו לייעץ צריכת מוצרים מכילי סוכר כחלק מהנטייה הכללית בדיאטה. USDA הסכימו ושינו את המילה "מגבילים" לממתנים" בהנחיות הסופיות. השוני הוא אולי סמנטי (מעט אמריקאים מודעים להנחיות הדיאטה בכלל), אך תקרית זו מתארת את היכולת הרחבה של מאמצי התעשייה למנוע את הממשל מלהמליץ על אכילה מופחתת.

ההמלצה על סוכר הייתה אחת היותר שנויות במחלוקת בשנת 2000. איגוד יצרני הסוכר טען שהמחקר על סוכר ומחלות לא תמך בהמלצות לאכול פחות סוכר, בעיקר כיון שהמחקרים אינם יכולים בקלות להפריד בין גורמי הבריאות מסוכר לעומת רכיבים עתירי קלוריות אחרים. לאחר בחינה מחדש, הועדה ניסחה: "המנע ממשקאות ואוכל שנוסף להם הרבה סוכר". משמעות הניסוח היא שיש יתרון בהפחתת צריכה הסוכרים, בפרט אלו המתווספים בתהליך התעשייתי (בניגוד לאלו הקיימים באופן טבעי בפירות וירקות). לאחר דיונים נוספים, הועדה שינתה את ההמלצות כדלקמן: "בחר משקאות ומזון אשר מגבילים את כמות תצרוכת הסוכר". המלה "מגבילים" הטרידה את הלוביסטים אשר הפעילו 30 סנטורים, מחציתם ממדינות המייצרות סוכר, לשאול את מזכיר ה-USDA האם יש לסוכנות סמכות להמליץ בדרך זו. הם גם התנגדו שמוצרים יצוינו במפורש (כגון סוכריות, מנות אחרונות ומשקאות קלים) כמקורות בולטים של סוכרים. במקום, הם העדיפו לייעץ צריכת מוצרים מכילי סוכר כחלק מהנטייה הכללית בדיאטה. USDA הסכימו ושינו את המילה "מגבילים" לממתנים" בהנחיות הסופיות. השוני הוא אולי סמנטי (מעט אמריקאים מודעים להנחיות הדיאטה בכלל), אך תקרית זו מתארת את היכולת הרחבה של מאמצי התעשייה למנוע את הממשל מלהמליץ על אכילה מופחתת.

הלוביסטים מוטרדים גם לגבי יעוץ בינלאומי. ב-2003, ארגון הבריאות העולמי (WHO), שנזעק עקב עליית שיעור האוביסם בקרב האוכלוסיות, הציע למדינות החברות להמליץ על שיעור תוספת סוכר למוצר שלא תעלה על 10% מתצרוכת המזון היומית, הכרזה שהנה בתוך מידות הפירמידה של USDA. אף על פי כן, נציגים של תעשיה זו התנגדו למגבלה זו וביקשו את משרד הבריאות והשירותים הסוציאליים האמריקאי לקצץ במימון של ה-WHO אם המלצות אלו לא יוסרו. במקום להגן על הפעולה ההגיונית, המשרד צידד בלוביסטים של תעשיית הסוכר. בסופו של דבר, WHO נכנע לחלק מדרישות הלוביסטים ובדוח הסופי ב-2004 השמיט את הנחיות המטרה המפורשות.

הלוביסטים מוטרדים גם לגבי יעוץ בינלאומי. ב-2003, ארגון הבריאות העולמי (WHO), שנזעק עקב עליית שיעור האוביסם בקרב האוכלוסיות, הציע למדינות החברות להמליץ על שיעור תוספת סוכר למוצר שלא תעלה על 10% מתצרוכת המזון היומית, הכרזה שהנה בתוך מידות הפירמידה של USDA. אף על פי כן, נציגים של תעשיה זו התנגדו למגבלה זו וביקשו את משרד הבריאות והשירותים הסוציאליים האמריקאי לקצץ במימון של ה-WHO אם המלצות אלו לא יוסרו. במקום להגן על הפעולה ההגיונית, המשרד צידד בלוביסטים של תעשיית הסוכר. בסופו של דבר, WHO נכנע לחלק מדרישות הלוביסטים ובדוח הסופי ב-2004 השמיט את הנחיות המטרה המפורשות.

הדיאטה בארצות הברית רחוקה מאיזון באופן ברור בהשוואה לפירמידת המזון המומלצת. שיעור השומן גבוה בשליש לפחות מהמתווה, והממתיקים נצרכים מעל המומלץ לפחות במחצית. שאר העודפים באים מאכילת עודפת באופן כללי, או מארוחות עתירות-שומן בפרט ([[בשר]], [[חלב]], אוכל מטוגן, תבואה עם תוספות שומן), [[סוכר]] ([[משקאות קלים]], משקאות מיץ, מנות אחרונות), ומלח ([[מזון מהיר]]). זהו אינו צירוף מקרים שאלו המוצרים הרווחיים ביותר בתעשיית המזון ואלו המשווקים ביותר. כדי להבין את הקשר יש צורך בהכרה מעמיקה יותר של תעשיית המזון האמריקאית.

הדיאטה בארצות הברית רחוקה מאיזון באופן ברור בהשוואה לפירמידת המזון המומלצת. שיעור השומן גבוה בשליש לפחות מהמתווה, והממתיקים נצרכים מעל המומלץ לפחות במחצית. שאר העודפים באים מאכילת עודפת באופן כללי, או מארוחות עתירות-שומן בפרט ([[בשר]], [[חלב]], אוכל מטוגן, תבואה עם תוספות שומן), [[סוכר]] ([[משקאות קלים]], משקאות מיץ, מנות אחרונות), ומלח ([[מזון מהיר]]). זהו אינו צירוף מקרים שאלו המוצרים הרווחיים ביותר בתעשיית המזון ואלו המשווקים ביותר. כדי להבין את הקשר יש צורך בהכרה מעמיקה יותר של תעשיית המזון האמריקאית.

תעשיית "המזון והסיבים" האמריקאית מייצרת טריליון דולר או יותר במכירות שנתיות, שהן כ-10% מהתל"ג וכ-15% מכח העבודה. התעשייה היתה מוצלחת בצורה יוצאת מן הכלל בניצול המעבר במאה העשרים מחוות קטנות ל[[תאגיד רב לאומי|תאגידי ענק]], מבישול ביתי למצב בו כמחצית מהארוחות מוכנות ונאכלות מחוץ לבית, ומדיאטה הנשענת על [[מזון מקומי|גידול מקומי]] של [[מזון מלא|מזון "מלא"]] למזון תעשייתי המשונע למרחקים עצומים. תנאים אלו יצרו מערכת חוות עם כח עבודה מצומצם, יעיל ומקצועי. בשנת 1900 40% מאוכלוסיית ארצות הברית התפרנסה מפעילות בחוות, לעומת 2% בשנות ה-2000 המוקדמות. מ-1960 מספר החוות ירד מכ-3.2 מיליון לכ-1.9 מיליון, אך גודלן עלה בכ-40% והתפוקה גדלה ב-82%. מרבית החוות במאה העשרים-ואחת מגדלות רק סוג מוצר יחיד, כגון בקר, תרנגולות, חזירים, תירס, חיטה, או סויה. רוב החוות שייכות למערכת אינטגרטיבית אנכית, כלומר [[תאגיד]] אחד הנו הבעלים של כל שלבי היצור והשווק. [[שוק העופות]] הוא דוגמה טובה במיוחד. באמצע שנות החמישים, חוואים גידלו תרנגולות בלהקות קטנות. היום, תרנגולות הן מוצר ייצור בכמויות מסיביות בחוזים עם מספר מועט של חברות גדולות.

תעשיית "המזון והסיבים" האמריקאית מייצרת טריליון דולר או יותר במכירות שנתיות, שהן כ-10% מהתל"ג וכ-15% מכח העבודה. התעשייה היתה מוצלחת בצורה יוצאת מן הכלל בניצול המעבר במאה העשרים מחוות קטנות ל[[תאגיד רב לאומי|תאגידי ענק]], מבישול ביתי למצב בו כמחצית מהארוחות מוכנות ונאכלות מחוץ לבית, ומדיאטה הנשענת על [[מזון מקומי|גידול מקומי]] של [[מזון מלא|מזון "מלא"]] למזון תעשייתי המשונע למרחקים עצומים. תנאים אלו יצרו מערכת חוות עם כח עבודה מצומצם, יעיל ומקצועי. בשנת 1900 40% מאוכלוסיית ארצות הברית התפרנסה מפעילות בחוות, לעומת 2% בשנות ה-2000 המוקדמות. מ-1960 מספר החוות ירד מכ-3.2 מיליון לכ-1.9 מיליון, אך גודלן עלה בכ-40% והתפוקה גדלה ב-82%. מרבית החוות במאה העשרים-ואחת מגדלות רק סוג מוצר יחיד, כגון בקר, תרנגולות, חזירים, תירס, חיטה, או סויה. רוב החוות שייכות למערכת אינטגרטיבית אנכית, כלומר [[תאגיד]] אחד הנו הבעלים של כל שלבי היצור והשווק. [[שוק העופות]] הוא דוגמה טובה במיוחד. באמצע שנות החמישים, חוואים גידלו תרנגולות בלהקות קטנות. היום, תרנגולות הן מוצר ייצור בכמויות מסיביות בחוזים עם מספר מועט של חברות גדולות.

לחצים כלכליים הכריחו חברות מזון ומשקאות [[יתרון לגודל|להתרחב ולהתמזג ולגדול]]. בתחילת שנות 2000 חברות אמריקאיות כמו ConAgra, Mars, ,Tyson Foods וולמרט דורגו בין החברות המזון הגדולות ביותר כמו גם [[קוקה קולה]], [[מקדונלד'ס]], [[פפסיקו]], ו[[בורגר קינג]]. הגדולות ביותר מוכרות למעלה מ-50 מיליארד דולר בשנה. למקדונלד'ס יש קרוב ל-13,000 חנויות מכירה בארצות הברית המייצרות מעל 20 מיליארד דולר לשנה, כפול מהמתחרים הקרובים ביותר. בכלכלת השפע, חברות כאלו יכולות למכור מוצרים רק לאלו שרוצים לקנות אותם. בין אם ביקוש הצרכנים משפיע על המכירות ובין אם התעשיה מייצרת ביקושים כאלו, שזהו נושא לדיון, מירב המאמץ מופנה לשאלה מה הציבור "רוצה" וכיצד לענות על "צרכים" אלו. כמעט כל המחקרים בנושא מגיעים לאותה המסקנה. כאשר המזון בשפע, ואנשים יכולים לקנותו, הצרכים הבסיסיים של האדם הם פחות משמעותיים, והגורם המרכזי בבחירת המזון הנו העדפות אישיות. אלו מושפעות על ידי דת (לדוגמה כשרות) וגורמים תרבותיים אחרים, כמו גם שיקולי נוחיות, מחיר ולעתים הערך התזונתי. כדי למכור מזון, חברות חייבות להתייחס לגורמים אלו יותר מאשר לגבי הערך התזונתי של המוצר, למעט אם הערך התזונתי של המזון יכול להגביר את המכירות או לאפשר את ייקור המוצר. כך, תעשיית המזון משווקת על פי מרכיבים כמו טעם, מחיר ונוחיות. אין זו הפתעה שאנשים מעדיפים אוכל טעים, אך העדפות טעם אינן נקבעות בחלל ריק. מסורת המשפחה, רמת החינוך, והכנסה, גיל ומגדר כולם משפיעים על העדפות צרכנים.  

לחצים כלכליים הכריחו חברות מזון ומשקאות [[יתרון לגודל|להתרחב ולהתמזג ולגדול]]. בתחילת שנות 2000 חברות אמריקאיות כמו ConAgra, Mars, ,Tyson Foods וולמרט דורגו בין החברות המזון הגדולות ביותר כמו גם [[קוקה קולה]], [[מקדונלד'ס]], [[פפסיקו]], ו[[בורגר קינג]]. הגדולות ביותר מוכרות למעלה מ-50 מיליארד דולר בשנה. למקדונלד'ס יש קרוב ל-13,000 חנויות מכירה בארצות הברית המייצרות מעל 20 מיליארד דולר לשנה, כפול מהמתחרים הקרובים ביותר. בכלכלת השפע, חברות כאלו יכולות למכור מוצרים רק לאלו שרוצים לקנות אותם. בין אם ביקוש הצרכנים משפיע על המכירות ובין אם התעשיה מייצרת ביקושים כאלו, שזהו נושא לדיון, מירב המאמץ מופנה לשאלה מה הציבור "רוצה" וכיצד לענות על "צרכים" אלו. כמעט כל המחקרים בנושא מגיעים לאותה המסקנה. כאשר המזון בשפע, ואנשים יכולים לקנותו, הצרכים הבסיסיים של האדם הם פחות משמעותיים, והגורם המרכזי בבחירת המזון הנו העדפות אישיות. אלו מושפעות על ידי דת (לדוגמה כשרות) וגורמים תרבותיים אחרים, כמו גם שיקולי נוחיות, מחיר ולעתים הערך התזונתי. כדי למכור מזון, חברות חייבות להתייחס לגורמים אלו יותר מאשר לגבי הערך התזונתי של המוצר, למעט אם הערך התזונתי של המזון יכול להגביר את המכירות או לאפשר את ייקור המוצר. כך, תעשיית המזון משווקת על פי מרכיבים כמו טעם, מחיר ונוחיות. אין זו הפתעה שאנשים מעדיפים אוכל טעים, אך העדפות טעם אינן נקבעות בחלל ריק. מסורת המשפחה, רמת החינוך, והכנסה, גיל ומגדר כולם משפיעים על העדפות צרכנים.  

הטעם הנו תגובה לטעימה, לריח, למראה ולטקסטורה. מרבית האנשים מעדיפים מזון מתוק או מזון המכונה "מרוכז אנרגיה", כלומר רב קלוריות, שומן וסוכר. הם אוהבים גם את טעם המלח. טעמים אלו השפיעו על פיתוח סוגי מזון חדשים ועל תפריטים במסעדות.  

הטעם הנו תגובה לטעימה, לריח, למראה ולטקסטורה. מרבית האנשים מעדיפים מזון מתוק או מזון המכונה "מרוכז אנרגיה", כלומר רב קלוריות, שומן וסוכר. הם אוהבים גם את טעם המלח. טעמים אלו השפיעו על פיתוח סוגי מזון חדשים ועל תפריטים במסעדות.  

סוגיות המחיר הנן מורכבות יותר. המצאות מזון בשפע לוחצת לכוון תוספים לאוכל כדי לייצר לו ערך גבוה יותר. יצרני מזון לא-מעובד מקבלים לא יותר מ-20% מכל דולר מזון שנמכר בשוק, כאשר הכנסות אלה הולכות ויורדות לאורך השנים. מחיר ערך המוצר שנמכר לצרכן ביחס למחיר אותו מוכרת החווה אינם מחולקים באופן שוויוני. יצרני ביצים, בשר ועופות מקבלים כ-50% מן המחיר הסיטונאי. יצרני חסה ואשכוליות מקבלים פחות מ-10%. השיעור המיוצג כ"ערך החווה" יורד עוד יותר בהשוואה להיקף העיבוד של המזון. "ערך החווה" של אפונה קפואה הנו 13%, של עגבניות מפחית-שימורים 9%, של שבבי [[שיבולת שועל]] 7% ושל [[סירופ תירס]] 4%.  

סוגיות המחיר הנן מורכבות יותר. המצאות מזון בשפע לוחצת לכוון תוספים לאוכל כדי לייצר לו ערך גבוה יותר. יצרני מזון לא-מעובד מקבלים לא יותר מ-20% מכל דולר מזון שנמכר בשוק, כאשר הכנסות אלה הולכות ויורדות לאורך השנים. מחיר ערך המוצר שנמכר לצרכן ביחס למחיר אותו מוכרת החווה אינם מחולקים באופן שוויוני. יצרני ביצים, בשר ועופות מקבלים כ-50% מן המחיר הסיטונאי. יצרני חסה ואשכוליות מקבלים פחות מ-10%. השיעור המיוצג כ"ערך החווה" יורד עוד יותר בהשוואה להיקף העיבוד של המזון. "ערך החווה" של אפונה קפואה הנו 13%, של עגבניות מפחית-שימורים 9%, של שבבי [[שיבולת שועל]] 7% ושל [[סירופ תירס]] 4%.  

80% הנותרים של התמורה ממזון מתפצלים בין שכר עבודה, אריזה, פרסום ופעילויות אחרות כגון שימור הערך. המרה של [[תפוחי אדמה]] (זולים) ל"פוטיטו צ'יפס" (יקרים) ולאפויים בשומן מלאכותי או מצופים באבקת גרעיני סויה או צמחי תבלין (אפילו עוד יותר יקרים) מדגים כיצד נוצר [[ערך-מוסף]] למוצר הצריכה הבסיסי. הערך המוסף מסביר מדוע העלות של התירס בקורנפלקס של חברת [[קלוגס]] מהווה פחות מ-10% ממחיר המוצר. בדרך זו של פיזור התמחיר, חברות המזון יעדיפו להתמקד בתוספי ערך-המוסף מאשר בתחום של פירות וירקות טריים, בפרט כשההזדמנות לתסף מוצרים כאלו די מוגבלת. משווקים יכולים למכור פירות וירקות קפואים, משומרים, או חתוכים, אך צרכנים נמנעים מלשלם אקסטרא למוצרים כאלו.  

80% הנותרים של התמורה ממזון מתפצלים בין שכר עבודה, אריזה, פרסום ופעילויות אחרות כגון שימור הערך. המרה של [[תפוחי אדמה]] (זולים) ל"פוטיטו צ'יפס" (יקרים) ולאפויים בשומן מלאכותי או מצופים באבקת גרעיני סויה או צמחי תבלין (אפילו עוד יותר יקרים) מדגים כיצד נוצר [[ערך-מוסף]] למוצר הצריכה הבסיסי. הערך המוסף מסביר מדוע העלות של התירס בקורנפלקס של חברת [[קלוגס]] מהווה פחות מ-10% ממחיר המוצר. בדרך זו של פיזור התמחיר, חברות המזון יעדיפו להתמקד בתוספי ערך-המוסף מאשר בתחום של פירות וירקות טריים, בפרט כשההזדמנות לתסף מוצרים כאלו די מוגבלת. משווקים יכולים למכור פירות וירקות קפואים, משומרים, או חתוכים, אך צרכנים נמנעים מלשלם אקסטרא למוצרים כאלו.  

פרסום פועל עד כה מתחת לרדאר של כולנו – הציבור, ומרבית התזונאים, חוקרי סקרים, - ולעתים נדירות מוזכר השפעתם על העדפות טעם. השכיחות של פרסום מוצרי מזון הנה תרועה לאופי התת הכרתי של הפרסום של מזון ומשקאות וכן למחוכמות של הסוכנויות המייצרות פרסומות אלו. סכומים בל ישוערו וכן כשרון מופנים למאמץ זה. חברות מזון ושרותי מזון מוציאות יותר מ-10 ביליון דולר לשנה על פרסומת ישירה במגזינים, עיתונים, רדיו, טלוויזיה, ולוחות מודעות. ב-2008, למשל, מקדונלד'ס הוציא 1.2 ביליון דולר בורגר קינג הוציא 388 מיליון, וקוקה קולה 752 מיליון על פרסום ישיר דרך המדיה. על כל דולר של השקעה ישירה מוציאות החברות שני דולר על הנחות תמריץ – לדוגמה, קופונים לצרכנים וקידום על מדפי המכירה לרשתות השיווק. בסך הכל, חברות המזון מוציאות 30 ביליון לשנה לפרסום וקידום מוצריהן לציבור. החלק הארי של סכום אסטרונומי זה משומש לקידום האוכל המתועש ביותר הארוז "כמו שצריך" והמזון המהיר. קרוב ל-70% של הפרסום לאוכל הוא למוצרי נוחיות, ממתקים וחטיפים, משקאות אלכוהול, משקאות קלים וקינוח, באשר 2.2% לפירות, ירקות, גרעינים או קטניות. עלות הפרסום למוצר ספציפי המשווק ברחבי ארצות הברית עולה בהרבה על העלות של הממשלה לפרסום פירמידת המזון של הגברת הדיאטה בכוון של פירות וירקות. למרות מחאות המשווקים הטוענים שפרסום מהווה מרכיב מינורי בבחירת המוצרים, פרסום הוכח כיעיל בקידום מוצרים ספציפים העולה בקנה אחד עם הסכום המוקצה לפרסום המוצר. מכירת מזון עולה עם האינטנסיביות, הפרסום החוזר ונשנה והניראות של המסר, עם ההבלטה של הערך התזונתי (דל שומן, ללא כולסטרול, עשיר בסיבים, דל פחמימות ומכיל סידן), וכן עם השימוש בערך הבריאותי (מוריד כולסטרול, מונע סרטן, ומחזק את מערכת החיסון). פרסום יעיל במיוחד אצל ילדים, ומפרסמים מפרסמים במכוון "מוצרי שם" לילדים, הן בבית והן בבית הספר.

פרסום פועל עד כה מתחת לרדאר של כולנו – הציבור, ומרבית התזונאים, חוקרי סקרים, - ולעתים נדירות מוזכר השפעתם על העדפות טעם. השכיחות של פרסום מוצרי מזון הנה תרועה לאופי התת הכרתי של הפרסום של מזון ומשקאות וכן למחוכמות של הסוכנויות המייצרות פרסומות אלו. סכומים בל ישוערו וכן כשרון מופנים למאמץ זה. חברות מזון ושרותי מזון מוציאות יותר מ-10 ביליון דולר לשנה על פרסומת ישירה במגזינים, עיתונים, רדיו, טלוויזיה, ולוחות מודעות. ב-2008, למשל, מקדונלד'ס הוציא 1.2 ביליון דולר בורגר קינג הוציא 388 מיליון, וקוקה קולה 752 מיליון על פרסום ישיר דרך המדיה. על כל דולר של השקעה ישירה מוציאות החברות שני דולר על הנחות תמריץ – לדוגמה, קופונים לצרכנים וקידום על מדפי המכירה לרשתות השיווק. בסך הכל, חברות המזון מוציאות 30 ביליון לשנה לפרסום וקידום מוצריהן לציבור. החלק הארי של סכום אסטרונומי זה משומש לקידום האוכל המתועש ביותר הארוז "כמו שצריך" והמזון המהיר. קרוב ל-70% של הפרסום לאוכל הוא למוצרי נוחיות, ממתקים וחטיפים, משקאות אלכוהול, משקאות קלים וקינוח, באשר 2.2% לפירות, ירקות, גרעינים או קטניות. עלות הפרסום למוצר ספציפי המשווק ברחבי ארצות הברית עולה בהרבה על העלות של הממשלה לפרסום פירמידת המזון של הגברת הדיאטה בכוון של פירות וירקות. למרות מחאות המשווקים הטוענים שפרסום מהווה מרכיב מינורי בבחירת המוצרים, פרסום הוכח כיעיל בקידום מוצרים ספציפים העולה בקנה אחד עם הסכום המוקצה לפרסום המוצר. מכירת מזון עולה עם האינטנסיביות, הפרסום החוזר ונשנה והניראות של המסר, עם ההבלטה של הערך התזונתי (דל שומן, ללא כולסטרול, עשיר בסיבים, דל פחמימות ומכיל סידן), וכן עם השימוש בערך הבריאותי (מוריד כולסטרול, מונע סרטן, ומחזק את מערכת החיסון). פרסום יעיל במיוחד אצל ילדים, ומפרסמים מפרסמים במכוון "מוצרי שם" לילדים, הן בבית והן בבית הספר.

ערך מוסף ונוחיות גוררים פיתוח מוצרים חדשים, וחברות המזון מכניסות יותר מ-10,000 מוצרים חדשים כל שנה. מאז 1990, יותר מ-100,000 מוצרים חדשים נוספו לשוק הכוללים 320,000 יחידות מוצר המתחרים על שטח מדף בסופרמרקטים אשר יכולים להכיל עד 50,000 כ"א. ההצפה של מוצרי מזון משמעה שרק אלו שמשווקים ביותר מצליחים. אפילו אלו יכולים להיתקל בקשיים אם טעמם לקוי, מעלים הרהורים לגבי בריאות או בטיחות, או יקרים מדי. יותר משני שליש מהם הם תבלינים, ממתקים וחטיפים, מזון אפוי, משקאות קלים ומוצרי חלב (מעדני גבינות וגלידה). כמעט שליש עם "תוספי תזונה" כך שהם יכולים להיות משווקים לפי דל שומן, כולסטרול, מלח או סוכר, או עשירים בסיבים, סידן או ויטמינים. כמה מהמוצרים האלו, ביניהם עוגיות ללא שומן, דגנים מועשרים בוויטמינים, ומשקאות מועשרי סידן מכילים כל כך הרבה סוכר שהם שייכים יחד עם אחרים לגג הפירמידה, למרות זאת הם משווקים כ"בריאים". פיתוח מוצרים אלו מכוון מטרה אחת: למשוך מכירות.

ערך מוסף ונוחיות גוררים פיתוח מוצרים חדשים, וחברות המזון מכניסות יותר מ-10,000 מוצרים חדשים כל שנה. מאז 1990, יותר מ-100,000 מוצרים חדשים נוספו לשוק הכוללים 320,000 יחידות מוצר המתחרים על שטח מדף בסופרמרקטים אשר יכולים להכיל עד 50,000 כ"א. ההצפה של מוצרי מזון משמעה שרק אלו שמשווקים ביותר מצליחים. אפילו אלו יכולים להיתקל בקשיים אם טעמם לקוי, מעלים הרהורים לגבי בריאות או בטיחות, או יקרים מדי. יותר משני שליש מהם הם תבלינים, ממתקים וחטיפים, מזון אפוי, משקאות קלים ומוצרי חלב (מעדני גבינות וגלידה). כמעט שליש עם "תוספי תזונה" כך שהם יכולים להיות משווקים לפי דל שומן, כולסטרול, מלח או סוכר, או עשירים בסיבים, סידן או ויטמינים. כמה מהמוצרים האלו, ביניהם עוגיות ללא שומן, דגנים מועשרים בוויטמינים, ומשקאות מועשרי סידן מכילים כל כך הרבה סוכר שהם שייכים יחד עם אחרים לגג הפירמידה, למרות זאת הם משווקים כ"בריאים". פיתוח מוצרים אלו מכוון מטרה אחת: למשוך מכירות.

שיטות שיווק של "אכול יותר" מתפרסים מעבר ללוחות מודעות ופרסומות טלוויזיה. אריזות המזון הולכות וגדלות וכך גם המנות במסעדות. נרחב על גבי אריזות מזון, ומסעדות. כאשר פירמידת המזון ממליצה 6 עד 11 מנות דגנים, כמויות אלו נראות בלתי מספקות בעליל ביחס למה שמוצע במסעדות, דוכני המזון המהיר, או הארוחות הארוזות. מספרי המנות בפירמידה מתייחסים לסטנדרטים ש-USDA הגדירה. מנת דגנים אחת, למשל, היא פרוסת לחם לבן אחת או חצי כוס של אורז או פסטה. עוגית "מאפין" שקולה לכמעט כוס שלמה, יותר ממה שמומלץ לדגנים ליום שלם. כמויות גדולות יותר, כמובן, כוללות יותר קלוריות. הבקבוק הגדול ביותר לשתיה קלה בבית קולנוע (בערך ליטר), יכול לספק 800 קלוריות אם לא דולל בקרח. כמויות גדולות יותר מיוחסות לעליה במשקל אלא אם מפוצות בדיאטה ותרגילים פיזיים. מנקודת המבט של התעשיה, אם כך, כמויות גדולות יותר הגיוני ביותר לשווק. עלות האוכל נמוכה יחסית לשכר עבודה ויש גורמים אחרים שתורמים גם כן. כמויות גדולות גם כן מושכות את הקונה שלא צריך להיות בעל כישורי מתמטיקה כדי להקיש שכמויות גדולות זולות יותר ליחידת משקל.

שיטות שיווק של "אכול יותר" מתפרסים מעבר ללוחות מודעות ופרסומות טלוויזיה. אריזות המזון הולכות וגדלות וכך גם המנות במסעדות. נרחב על גבי אריזות מזון, ומסעדות. כאשר פירמידת המזון ממליצה 6 עד 11 מנות דגנים, כמויות אלו נראות בלתי מספקות בעליל ביחס למה שמוצע במסעדות, דוכני המזון המהיר, או הארוחות הארוזות. מספרי המנות בפירמידה מתייחסים לסטנדרטים ש-USDA הגדירה. מנת דגנים אחת, למשל, היא פרוסת לחם לבן אחת או חצי כוס של אורז או פסטה. עוגית "מאפין" שקולה לכמעט כוס שלמה, יותר ממה שמומלץ לדגנים ליום שלם. כמויות גדולות יותר, כמובן, כוללות יותר קלוריות. הבקבוק הגדול ביותר לשתיה קלה בבית קולנוע (בערך ליטר), יכול לספק 800 קלוריות אם לא דולל בקרח. כמויות גדולות יותר מיוחסות לעליה במשקל אלא אם מפוצות בדיאטה ותרגילים פיזיים. מנקודת המבט של התעשיה, אם כך, כמויות גדולות יותר הגיוני ביותר לשווק. עלות האוכל נמוכה יחסית לשכר עבודה ויש גורמים אחרים שתורמים גם כן. כמויות גדולות גם כן מושכות את הקונה שלא צריך להיות בעל כישורי מתמטיקה כדי להקיש שכמויות גדולות זולות יותר ליחידת משקל.

פרסום, נוחיות, כמויות גדולות ותוספי תזונה למזון שאחרת הוא רב שומן, סוכר ומלח, כולם תורמים לסביבה שמעודדת אכילת יותר מזון, בתדירות גבוהה יותר, ובכמויות גדולות יותר. כיון שהמלצות דיאטה משפיעות על מכירות, חברות המזון גם מפעילות קמפיינים שיטתיים, חודרניים ובלתי מתפשרים (אך די סמויים) לשכנע פקידי ממשל, ארגוני בריאות, ותזונאים שהמוצרים שלהם בריאים, או לפחות בלתי מזיקים, למנוע כל הצעה שהיא הפוכה, ולהבטיח שהנחיות פדרליות והכוונה של צריכת המזון יסייעו לקדם מכירות מזון.

פרסום, נוחיות, כמויות גדולות ותוספי תזונה למזון שאחרת הוא רב שומן, סוכר ומלח, כולם תורמים לסביבה שמעודדת אכילת יותר מזון, בתדירות גבוהה יותר, ובכמויות גדולות יותר. כיון שהמלצות דיאטה משפיעות על מכירות, חברות המזון גם מפעילות קמפיינים שיטתיים, חודרניים ובלתי מתפשרים (אך די סמויים) לשכנע פקידי ממשל, ארגוני בריאות, ותזונאים שהמוצרים שלהם בריאים, או לפחות בלתי מזיקים, למנוע כל הצעה שהיא הפוכה, ולהבטיח שהנחיות פדרליות והכוונה של צריכת המזון יסייעו לקדם מכירות מזון.

==פוליטיקת מזון: עניין של דמוקרטיה==

==פוליטיקת מזון: עניין של דמוקרטיה==

===השוואה בין חברות המזון לחברות הסיגריות===

===השוואה בין חברות המזון לחברות הסיגריות===

[[תקשורת עסקית|התקשורת העסקית]] מתלוננת שפעילים מנסים לעשות לתעשיית המזון כמו מה שנעשה ל[[חברות הסיגריות]] – נושא למיסוי ותביעות בשם הבריאות. קשה להימנע מהקבלה כזו. חברות הסיגריות טענו לאורך זמן רב ש[[עישון]] הנו עניין של בחירה אישית ולממשלה אין זכות להתערב בחיים הפרטיים של תושביה. [[הפרטת המחקר|הן משתמשות במדע]] כדי ליצור אי בהירות לגבי הנזק שבסיגריות. הן משתמשות ביחסי ציבור, פירסום, פילנתרופיה, מומחים, ממצאים פוליטיים, התאגדויות, לוביסטים, הטרדות ותביעות כדי להגן על מכירת סיגריות, והן מעודדות עישון סיגריות בקרב ילדים, מתבגרים, מיעוטים, וגם מחוץ לארצות הברית. למרות משפטים ופסקי דין נגדן, חברות הסיגריות ממשיכות להפעיל [[לובי פוליטי|לוביסטים בממשל ובסוכנויות הפדרליות]] ולוכדים כלכלית מומחי תזונה ובריאות. פעולות כאלו גרמו למחאות שהצליחו בסופו של דבר לסמן בתוויות אזהרה על קופסאות הסיגריות, איזורי איסור עישון בעסקים ומטוסים, וניסיונות להטיל [[מניעת עישון|רגולציות על סיגריות]] בדומה לסמים. הפעולות הדומות של חברות המזון לעומת זאת לא זכו לשום תשומת לב ומחאה המתקרבת לזו של נושא הסיגריות.

[[תקשורת עסקית|התקשורת העסקית]] מתלוננת שפעילים מנסים לעשות לתעשיית המזון כמו מה שנעשה ל[[חברות הסיגריות]] – נושא למיסוי ותביעות בשם הבריאות. קשה להימנע מהקבלה כזו. חברות הסיגריות טענו לאורך זמן רב ש[[עישון]] הנו עניין של בחירה אישית ולממשלה אין זכות להתערב בחיים הפרטיים של תושביה. [[הפרטת המחקר|הן משתמשות במדע]] כדי ליצור אי בהירות לגבי הנזק שבסיגריות. הן משתמשות ביחסי ציבור, פירסום, פילנתרופיה, מומחים, ממצאים פוליטיים, התאגדויות, לוביסטים, הטרדות ותביעות כדי להגן על מכירת סיגריות, והן מעודדות עישון סיגריות בקרב ילדים, מתבגרים, מיעוטים, וגם מחוץ לארצות הברית. למרות משפטים ופסקי דין נגדן, חברות הסיגריות ממשיכות להפעיל [[לובי פוליטי|לוביסטים בממשל ובסוכנויות הפדרליות]] ולוכדים כלכלית מומחי תזונה ובריאות. פעולות כאלו גרמו למחאות שהצליחו בסופו של דבר לסמן בתוויות אזהרה על קופסאות הסיגריות, איזורי איסור עישון בעסקים ומטוסים, וניסיונות להטיל [[מניעת עישון|רגולציות על סיגריות]] בדומה לסמים. הפעולות הדומות של חברות המזון לעומת זאת לא זכו לשום תשומת לב ומחאה המתקרבת לזו של נושא הסיגריות.

אחת הסיבות להבדל הזה הנה היא שתעשיית המזון הרבה יותר [[מערכות מורכבות|מורכבת]]. למרות שדיאטות גרועות אחראיות ככל הנראה ליותר מחלות ותמותה מאשר [[עישון סיגריות|סיגריות]], כפי שצויין כבר, הטבק הנו מוצר יחיד המחייב מסר יחיד: אל תעשן. מזון לעומת זאת מורכב ממאות אלפי פריטים המחייבים מסרים מורכבים: בחר מוצר זה במקום זה או אכול פחות באופן כללי. אף על פי כן, מקדמי התזונה צריכים ללמוד רבות ממלחמות הטבק. [[מניעת עישון|הקמפיין נגד עישון]] התבסס על ארבעה מרכיבים: מחקר מבוסס היטב, מסר ברור, הגדרה מטרות ברורה להתערבות, ואסטרטגיות אשר מתייחסות לסביבה החברתית כמו לחינוך של המעשנים – חסם גיל, לרכישת סיגריות, מיסוי, ואיסור עישון במטוסים, מסעדות ומקומות עבודה למשל. אמצעים כאלו ניתן לישם גם בתחום [[שינויי הרגלי תזונה]]. הוכחת ה[[תזונה בריאה|תועלת במזון מרובה פירות ירקות וגרעינים]] הנה מבוססת דיה. אמנם המסר אינו כה חזק כמו "אל תעשן" אבל זה לא בלתי אפשרי להבנה. אם קמפיינים נגד עישון הצליחו כאשר החלו להתמקד בנושאי סביבה במקום חינוך הפרט, לכן [[קידום תזונה בריאה|קידום תזונה יותר בריאה]] פירושו שימוש באמצעים דומים כדי לסתור את הלוביסטים של תעשיית המזון ותרגילי השיווק שלהם.

אחת הסיבות להבדל הזה הנה היא שתעשיית המזון הרבה יותר [[מערכות מורכבות|מורכבת]]. למרות שדיאטות גרועות אחראיות ככל הנראה ליותר מחלות ותמותה מאשר [[עישון סיגריות|סיגריות]], כפי שצויין כבר, הטבק הנו מוצר יחיד המחייב מסר יחיד: אל תעשן. מזון לעומת זאת מורכב ממאות אלפי פריטים המחייבים מסרים מורכבים: בחר מוצר זה במקום זה או אכול פחות באופן כללי. אף על פי כן, מקדמי התזונה צריכים ללמוד רבות ממלחמות הטבק. [[מניעת עישון|הקמפיין נגד עישון]] התבסס על ארבעה מרכיבים: מחקר מבוסס היטב, מסר ברור, הגדרה מטרות ברורה להתערבות, ואסטרטגיות אשר מתייחסות לסביבה החברתית כמו לחינוך של המעשנים – חסם גיל, לרכישת סיגריות, מיסוי, ואיסור עישון במטוסים, מסעדות ומקומות עבודה למשל. אמצעים כאלו ניתן לישם גם בתחום [[שינויי הרגלי תזונה]]. הוכחת ה[[תזונה בריאה|תועלת במזון מרובה פירות ירקות וגרעינים]] הנה מבוססת דיה. אמנם המסר אינו כה חזק כמו "אל תעשן" אבל זה לא בלתי אפשרי להבנה. אם קמפיינים נגד עישון הצליחו כאשר החלו להתמקד בנושאי סביבה במקום חינוך הפרט, לכן [[קידום תזונה בריאה|קידום תזונה יותר בריאה]] פירושו שימוש באמצעים דומים כדי לסתור את הלוביסטים של תעשיית המזון ותרגילי השיווק שלהם.